(יט) בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃
(19) By the sweat of your brow Shall you get bread to eat, Until you return to the ground— For from it you were taken. For dust you are, And to dust you shall return.”
(undefined) The immediate result of this was the toil involved in securing his sustenance, his clothing and his shelter. This is what the Torah meant when it describes that G'd told Adam: "You will eat bread in the sweat of your brow" (Genesis 3,19).
(undefined) The above is similar to what I have written about elsewhere when I explained Genesis 4,7. There G'd explained to Cain that if he were to be good i.e. אם תיטיב, he could achieve a higher spiritual plateau, שאת. G'd told Cain that the alternative would be לפתח חטאת רובץ, that the חיות described in Ezekiel 1 which are carriers of G'd's throne perspire from their load, and that this perspiration is the river poured over the wicked people in purgatory, (cf. Chagigah 13). The word for perspiration is זיעה, the word G'd used when He told Adam that he would have to earn his livelihood the hard way (Genesis 3,19). [The poisonous nature of perspiration is also described in Bereshit Rabbah 78,1. Ed.] When Israel are free from sin, they act as the carriers of the throne of G'd; in fact they have been created to do just that. They are to occupy an exalted position as personified by the patriarchs who became carriers of G'd's מרכבה.
(ח) וברוח אפיך: אפים בל"ר (מספר זוגי) אין ענינו אף או נחירים, אלא פנים (כמו אנפין בארמית), כמו בזעת אפיך (בראשית ג' י"ט), וכן וישתחו אפים ארצה, וכן ותפול לאפי דוד (שמואל א' כ"ב כ"ג) כמו לפני דוד (וכן בלשון חכמים כְּלַפֵּי כמו כִלְאַפֵי) וכאן מדמה רוח קדים עזה אשר היתה דרך נס, כאילו הוא רוח יי ונשמת אלוק, כאילו באפיו נשף במים ועמדו נד אחד.
(יט) אפיך: עיין למעלה ב'.
(יט) בזעת אפיך תאכל לחם, אם תרצה לאכל לחם, תאכלנה ביגיעה עזה עד שיצא מאפיך זיעה מרוב היגיעה. ואע"פ שכל הגוף מזיעה ביגיעה, זכר האפים, כי בהם תראה הזיעה; ועוד כי לא יזיע הפנים אלא ברוב היגיעה, וזכר האפים בכלל הפנים, כי הזיעה נוטפת מהם שיזיע האדם. וצריך האדם ליגע במלאכות רבות קודם שיאכל לחם, לחרוש ולזרוע לעדור ולנכש, לקצור ולדוש לברות ולהבר, לטחון ולרקוד ללוש ולאפות.
(19) בזעת אפיך תאכל לחם, if you prefer to eat bread to eating grass, herbs, you will have to toil in the sweat of your brow in order to produce cereal grain which can be turned into bread. Even though the whole body will perspire, not just the brow, the Torah mentions the face especially, seeing that this is where his perspiration will be most visible. Furthermore, a face does not begin to perspire until one has exerted oneself considerably. Man will have to be fatigued by a variety of strenuous activities before finally being able to consume bread. He has to plough, to sow , to remove weeds, to cut the grain, to thresh the kernels in their husks, to winnow, to grind the kernels into flour, to knead the dough and to bake it.
(יט) בזעת אפך תאכל לחם. יש סמך מכאן לדברי הרופאים האומרים שקודם כל אכילה צריך האדם לעסוק באיזו מלאכה המחממת את בעליה כי זה עוזר אל העיכול, וכמ"ש (תהלים קכחב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. זש"ה בעצבון תאכלנה כל ימי חייך. כי עצבון הוא לשון מלאכה כמו שאמר באיוב (י.ח) ידיך עצבוני ויעשוני. ובאמרו כל ימי חייך הורה שיאכל כדי חייו לבד ולא ידרוש אחר המותרות כי מה יתרון לו שיעמול לרוח.
(יט) לא שתאכל לחם מעורב בזיעה:
(יט) וטעם בזעת אפך שהו' צריך לטרוח לזרות ולטחון וללוש ולבשל ולא כמאכל הבהמות. ופי' בזעת ידוע מדבריהם ז''ל והוא על משקל שינה ושרשו יזע וכמוהו לא יחגרו ביזע עד שיבואו לידי זיעה. ואחר שידענו שהאדם נברא מהד'. שרשים מה טעם כי ממנה לקחת. והתשוב' כי העצמו' תולדות' מהעפר ועל כן הם כבדות ואין להם הרגש' והם מוסדי הגוף הלא תראה ותקרבו עצמות עצם אל עצמו. כי הם דמות בית בנוי ואחר כן והנ' עליה' גידים ובשר עלה ויקרם עליהם בעור. וכן והעלית' את עצמותי
(יט) בזעת אפיך וגו' – עד כה מדבר מיגיעה עד שנעשה חטים. ועתה מוסיף דגם משעת קצירה עד להם בא בזיעה כי בכלל המלאכות הוא אפיה וזה גורם להזיע הרבה.
(יט) בזעת אפך. נמצא בספר ר' יהודה החסיד, שזו הקללה אינה מתקיימת, אלא בעובדי אדמה, ולא במלכים ושרים. אבל בעצב תלדי בנים, מתקיימת בכל הנשים. ולפי שהאשה, חטאה והחטיאה, לפיכך קללתה מרובה:
(19) בזעת אפך, by the sweat of your brow;” Rabbi Yehudah hachassid draws our attention to the fact that this curse is one that affects only farmers who physically till the earth, but not people of a different vocation, especially the socially higher ranking people. The curse decreed for women concerning the pains endured during pregnancy and giving birth however, afflicts high ranking women no less than the lowliest servant maid. He attributes the distinction to the fact that the woman not only sinned but also seduced man to sin.
(יט) בזעת אפיך. זה החוטם שמזיע תחלה בעת הטורח. וקללה זו לא נתקיימה אלא בעובדי אדמה אבל בעצב תלדי בנים נתקיימה בכל הנשים לפי שחוה חטאה והחטיאה ולפיכך גדולה קללתה.
(יט) בזעת אפיך לְאַחַר שֶׁתִּטְרַח בּוֹ הַרְבֵּה:
(19) בזעת אפיך IN THE SWEAT OF THY FACE — after you have taken all this great trouble.
(כא) וילקטו אותו בבקר בבקר בשחרית בשחרית דורשי רשומות אמרו מכאן שהיה במן בזיעת אפך תאכל לחם: וחם השמש ונמס, בארבע שעות אתה אומר בארבע שעות או אינו אלא בשש שעות כשהוא אומר וחם השמש משמע בשעה שהשמש חם והצל צונן זו היא שעה רביעית ביום. ונמס, כיון שחמה זורחת עליו היה פושר והולך ונחלים היו מושכין ממנו והולכין לים הגדול ובאין אילים וצבאים ויחמורים וכל בהמה ושותין מהם ואחר כך באין האומות וצדין מהם ואוכלים אותן וטועמים בהם טעם מן שהיה יורד לישראל:
(21) (16:21) "And they gathered it baboker, baboker": in the morning time. The expounders of metaphors said: From here we see that (Genesis 3:19) "In the sweat of your brow shall you eat bread" applied to the manna (too). "and when the sun was hot (i.e., strong), it melted: in the fourth hour (of the day). You say, in the fourth hour; but perhaps (the intent is) in the sixth hour? (This is not so, for) "when the sun was hot" implies when the sun (i.e., an unshaded spot) was hot and the shade was cool — the fourth hour (and not the sixth.) "and it melted": When the sun shone upon it, it melted and streams formed from it which led to the Great Sea (the Mediterranean), where harts, roebuck, fallow-deer, and other beasts came to them and drank from them, after which they were hunted by the (peoples of the) nations, who ate them and tasted the taste of the manna which descended to Israel.
(א) ויאמר שלחני כי עלה השחר - כתיב (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך אמר רבי שמעון בר אבא: על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר, אנו יודעים שאמונתך רבה להחיות לנו את המתים. אמר רבי אלכסנדרי: ממה שאתה מחדשנו בבוקרן של מלכיות, אנו יודעים שאמונתך רבה לגאלנו. ר' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום בורא הקדוש ברוך הוא כת של מלאכים חדשה, והן אומרים שירה חדשה לפניו, והולכין להם. אמר רבי ברכיה: השבתי את ר' חלבו, והא כתיב: ויאמר שלחני כי עלה השחר, והגיע זמני לומר שירה. אמר לי: חנוקא! סברת למחנקני? אמרית: מה הוא דין דכתיב: ויאמר שלחני כי עלה השחר? אמר לי: זה מיכאל וגבריאל, שהן שרים של מעלה, דכולא מתחלפין ואינון לא מתחלפין. אנדריינוס שחיק טמיא שאל את ר' יהושע בן חנניה, אמר לו: אתם אומרים אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום ויום הקב"ה בורא כת של מלאכים חדשים, והן אומרים שירה לפני והולכין להן? אמר לו: הין! אמר לו: ולאן אינון אזלין? אמר: מן הן דאיתבריין. אמר לו: ומן אן הן איתבריין? אמר לו: מן נהר דינור. אמר לו: ומה עסק דנהר דינור? אמר לו: כהדין ירדנא, דלא פסיק לא ביממא ולא בליליא. אמר לו: ומן אן הוא אתי? אמר לו: מן זיעתהון דחייתא, דאינון מזיעין מן טעינון כורסיא דהקדוש ברוך הוא. אמר לו: סונקתדרון שלו, והא הדין ירדנא מהלך ביממא, ולית הוא מהלך בליליא. אמר: נטר הוינא בבית פעור, כמה דהוה מהלך ביממא, מהלך בליליא. ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון, ר' מאיר אומר: מי גדול השומר או הנשמר? מן מה דכתיב (תהלים צא): כי מלאכיו יצוה לך לשמרך, הוי, הנשמר גדול מן השומר. ר' יהודה אומר: מי גדול הנושא או הנישא? מן מה דכתיב (שם) על כפים ישאונך. הוי, הנישא גדול מן הנושא. רבי שמעון אמר: מן מה דכתיב: ויאמר שלחני. הוי, המשלח גדול מן המשתלח:
א"ר יהושע בן לוי בשעה שאמר הקב"ה לאדם (בראשית ג, יח) וקוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות אמר לפניו רבש"ע אני וחמורי נאכל באבוס אחד כיון שאמר לו (בראשית ג, יט) בזעת אפך תאכל לחם נתקררה דעתו אמר ר"ש בן לקיש אשרינו אם עמדנו בראשונה ועדיין לא פלטינן מינה דקא אכלינן עיסבי דדברא
R. Joshua ben Levi said: When HKB''H said to Adam, "Thorns and thistles shall it bring forth for you" (Gen. 3:18), Adam's eyes flowed with tears. He spoke up to Him: "RBS''O, shall I and my ass eat from the same trough?" But when God replied, "By the sweat of your brow you shall eat bread" (Gen. 3:19), his mind was set at ease.
Resh Lakish said: Happy are we that we did not remain subject to the first [curse].
But we were not saved from it altogether, for we still eat herbs of the field.
(טו) וְהַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י לְשָֽׁרְתֵ֑נִי וְעָמְד֣וּ לְפָנַ֗י לְהַקְרִ֥יב לִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם נְאֻ֖ם אדושם יי (טז) הֵ֜מָּה יָבֹ֣אוּ אֶל־מִקְדָּשִׁ֗י וְהֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֶל־שֻׁלְחָנִ֖י לְשָׁרְתֵ֑נִי וְשָׁמְר֖וּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּֽי׃ (יז) וְהָיָ֗ה בְּבוֹאָם֙ אֶֽל־שַׁעֲרֵי֙ הֶחָצֵ֣ר הַפְּנִימִ֔ית בִּגְדֵ֥י פִשְׁתִּ֖ים יִלְבָּ֑שׁוּ וְלֹֽא־יַעֲלֶ֤ה עֲלֵיהֶם֙ צֶ֔מֶר בְּשָֽׁרְתָ֗ם בְּשַׁעֲרֵ֛י הֶחָצֵ֥ר הַפְּנִימִ֖ית וָבָֽיְתָה׃ (יח) פַּאֲרֵ֤י פִשְׁתִּים֙ יִהְי֣וּ עַל־רֹאשָׁ֔ם וּמִכְנְסֵ֣י פִשְׁתִּ֔ים יִהְי֖וּ עַל־מָתְנֵיהֶ֑ם לֹ֥א יַחְגְּר֖וּ בַּיָּֽזַע׃ (יט) וּ֠בְצֵאתָם אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַחִיצוֹנָ֜ה אֶל־הֶחָצֵ֣ר הַחִיצוֹנָה֮ אֶל־הָעָם֒ יִפְשְׁט֣וּ אֶת־בִּגְדֵיהֶ֗ם אֲשֶׁר־הֵ֙מָּה֙ מְשָׁרְתִ֣ם בָּ֔ם וְהִנִּ֥יחוּ אוֹתָ֖ם בְּלִֽשְׁכֹ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וְלָֽבְשׁוּ֙ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְלֹֽא־יְקַדְּשׁ֥וּ אֶת־הָעָ֖ם בְּבִגְדֵיהֶֽם׃
(15) But the levitical priests descended from Zadok, who maintained the service of My Sanctuary when the people of Israel went astray from Me—they shall approach Me to minister to Me; they shall stand before Me to offer Me fat and blood—declares the Lord GOD. (16) They alone may enter My Sanctuary and they alone shall approach My table to minister to Me; and they shall keep My charge. (17) And when they enter the gates of the inner court, they shall wear linen vestments: they shall have nothing woolen upon them when they minister inside the gates of the inner court. (18) They shall have linen turbans on their heads and linen breeches on their loins; they shall not gird themselves with anything that causes sweat. (19) When they go out to the outer court—the outer court where the people are—they shall remove the vestments in which they minister and shall deposit them in the sacred chambers; they shall put on other garments, lest they make the people consecrated by [contact with] their vestments.
(ז) אל שני קצותיו. אֶל רָחְבּוֹ שֶׁל אֵפוֹד, שֶׁלֹּא הָיָה רָחְבּוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד גַּבּוֹ שֶׁל כֹּהֵן וְגָבְהוֹ עַד כְּנֶגֶד הָאֲצִילִים, שֶׁקּוֹרִין קורי"ש בְּלַעַז, שֶׁנֶּ' לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע (יחזקאל מ"ד) – אֵין חוֹגְרִין בִּמְקוֹם זֵיעָה, לֹא לְמַעְלָה מֵאֲצִילֵיהֶם וְלֹא לְמַטָּה מִמָּתְנֵיהֶם אֶלָּא כְּנֶגֶד אֲצִילֵיהֶם:
(7) אל שני קצותיו AT THE TWO EXTREMITIES THEREOF — on the width of the ephod; for its width was equal only to that of the priest’s back (and did not go entirely round his body, so that one may well speak of the two extremities of the ephod), and its height was up to the elbows — which they call coudes in old French — and not higher, because it is said (Ezekiel 44:18) “they shall not gird themselves (בַּיָּזַע),” i. e. they shall not gird themselves in the place where one perspires (במקום זיעה) namely, not higher than their elbows and not lower than their loins, but only by their elbows (Zevachim 18b).
(יח) לא יחגרו ביזע . שנינו בברייתא אין חוגרין במקום שמזיעין לא למעלה מאציליהם ולא למטה ממתניהם שהוא מקום זיעה אנלאשויי"רא בלע"ז ל"א אסרה התורה לכהנים מלבושי הצמר כי הצמר מזיע הגוף ומזיע את הבשר , ( סא"א ) :
(יח) לא יחגרו ביזע . לא יתגרו אבנטיהם במקום שהבשר נכפל ושוכב קצתו על קצתו כי שם רב הזיעה ומתלכלכין בגדי הכהונה :
(יח) יזע. היו''ד שורש, ומזה בזיעת אפך תאכל לחם, ר''ל דבר המזיע :