Machnisei Rachamim: Praying to Angels?

(א) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כו':

היסוד החמישי: שהוא יתברך הוא הראוי לעבדו ולגדלו ולהודיעו גדולתו ולעשות מצותיו ושלא יעשו כזה למי שהוא תחתיו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם לפי שכולם מוטבעים ועל פעולתם אין משפט ולא בחירה אלא לו לבדו הש"י וכן אין ראוי לעבדם כדי להיותם אמצעים לקרבם אליו אלא אליו בלבד יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו וזה היסוד החמישי הוא שהזהיר על ע"ז ורוב התורה מזהרת עליו:

(1) All Jews have a share in the world to come:

The fifth principle: That He is the One that is fitting to serve and to exalt and to make His greatness known and to do His commandments; and not to do this to that which is below Him in existence - from the angels and the stars and the spheres and the elements and what which is composed of them. As they are all designed and there is no judgement and no free choice in their actions - only to Him, may He be blessed. And so [too], it is not fitting to serve them in order that they be intermediaries to bring them closer to Him, but rather to Him alone should they direct their thoughts and leave everything besides Him. And this fifth principle is that idolatry (worship of others) is prohibited, and most of the Torah prohibits this.

סליחות
מַכְנִיסֵי רַחֲמִים הַכְנִיסוּ רַחֲמֵינוּ לִפְנֵי בַּעַל הָרַחֲמִים מַשְׁמִיעֵי תְפִלָּה הַשְׁמִיעוּ תְפִלָּתֵנוּ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה מַשְׁמִיעֵי צְעָקָה הַשְׁמִיעוּ צַעֲקָתֵנוּ לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ צְעָקָה מַכְנִיסֵי דִּמְעָה הַכְנִיסוּ דִמְעוֹתֵינוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ מִתְרַצֶּה בִּדְמָעוֹת הִשְׁתַּדְּלוּ וְהַרְבּוּ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה לִפְנֵי מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא

בָּרְכוּנִי לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאָכֵי עֶלְיוֹן מִי מֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

תניא ר' יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו

A Beraita taught that Rabbi Yossi bar Yehudah said: two ministering angels escort a person from the synagogue to his home on erev Shabbat: one good and one bad. And when he comes to his house, if he finds that the candles are lit and the table is set and his bed is made, the good angel will say: "May it be the will of God that it should be this way next Shabbat as well." And the bad angel is forced to answer "amen" against his will. And if it isn't [like this], the bad angel will say: "May it be the will of God that it should be this way next Shabbat as well." And the good angel is forced to answer "amen" against his will.

(ד) מְכַבְּסִין וּמִסְתַּפְּרִין בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לִטְבֹּל בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִשּׁוּם קֶרִי. (כָּל בּוֹ) וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין לֵילֵךְ עַל הַקְּבָרוֹת וּלְהַרְבּוֹת שָׁם בִּתְחִנּוֹת, וְנוֹתְנִים שָׁם צְדָקָה לַעֲנִיִּים (כָּל בּוֹ).

הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלקי ישראל הרפו ממני עד שאכנס ואעשה רצוני ואבא אליכם אמר אביי לא לימא אינש הכי דלמא שבקי ליה ואזלי אלא לימא שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני סמכוני סמכוני המתינו לי המתינו לי עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם כי נפיק אומר ברוך אשר יצר את האדם בחכמה ...

Who enters a privy says, "Be honoured, ye honoured and holy Beings who minister to the Most High ! Give glory to the God of Israel ; leave me while I enter and do my will, then shall I come unto you." Abbai said : Let not a man speak thus, lest they leave him and depart; but let him say, "Guard me, guard me, help me, help me, support me, support me, wait for me, wait for me until I enter and come out, for such is the way of human beings." When he comes out, he says, "Blessed... Who hast formed man in wisdom ...

והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי שאני חולה דשכינה עמו דאמר רב ענן אמר רב מנין ששכינה סועד את החולה שנאמר (תהלים מא, ד) יקוק יסעדנו על ערש דוי.

(א) יְכַוֵּן רַגְלָיו זֶה אֵצֶל זֶה בְּכִוּוּן, כְּאִלּוּ אֵינָם אֶלָּא א', לְהִדָּמוֹת לְמַלְאָכִים דִּכְתִּיב בָּהֶן: וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה (יְחֶזְקֵאל א, ז) כְּלוֹמַר: רַגְלֵיהֶם נִרְאִים כְּרֶגֶל אֶחָד וְיֵשׁ אוֹמְרִים כְּשֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל יֵלֵךְ לְפָנָיו ג' פְּסִיעוֹת, דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה לַדָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת (רוֹקֵחַ).

(1) One should direct their feet next to each other as though they are one, in order to imitate that angels, as it says: “their feet were straight feet” (Ezekiel 1:7), which is to say their feet appeared as one foot. Rema: Some say when a person stands to pray he/she should take three steps forward in the way of coming close and approaching a matter that must be done.

ר' יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו ואל יהו לו צרים מלמעלה.

רש"י

לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצים את כחו - שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים,ושלא יהו לו מסטינים מלמעלה, והכי משמע: היערוך שועך - אם באתה לערוך שועך כזאת תערכהו - לא בצר - שלא יהו לך צרים ושהכל יהו במאמצי כחך. (חנוך זונדל)

רבי יודן אמר משמיה דידיה בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא בא ועמד לו על פתחו של פטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצירך שמא מכניסו ושמא מניחו. אבל הקב"ה אינו כן אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד. הה"ד (יואל ב) כל אשר יקרא בשם יקוק ימלט.

.

.

(ד) ובפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ד, ב') היערוך שועך לא בצר ריש לקיש אמר כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה. ר' יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהיו הכל מאמצים את כחו ולא יהיה לו צרים מלמעלה. ופירוש זה, כי המאמץ בתפלה עושה עצמו מדוכא ועלול ולב נשבר בשביל צרכו שהוא מתפלל עליו, ואין לזה שהוא נשבר ונדכה לגמרי שום צרים. ורבי יוחנן סבר שהאדם יבקש רחמים שאל יהיה לו צרים מלמעלה, וזה יותר טוב כי קרוב תפלה זאת אל הש"י שלא יהיה לו צרים כי הוא דבר ראוי מצד עצמו, וכאשר האדם מתפלל שיתן לו הש"י עושר אפשר שיהיה לו מקטרגים למעלה שאין ראוי לעושר, אבל כאשר מתפלל שלא יהיה לו מקטריגים שוב על הדבר שהוא מבקש אין מקטריגים. ומזה משמע שיתפלל אל הש"י שלא יהיה לו צרים, אבל שיתפלל ולומר למלאכים אל תהיו צרים לי זה אין ראוי רק שיהיה זה דרך התפלה אל הש"י. אבל אנו נוהגים לומר מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים וגו', ואין זה ראוי כי דבר זה כאילו מתפלל אל מלאכים שיכניסו רחמינו ולא מצאנו זה. והא דאמרינן במסכת תענית (ט"ז, ע"א) שכאשר גזרו תענית היו יוצאים לבית הקברות כדי שיתפללו עלינו המתים רחמים, אין זה שאנו מבקשים מן המתים שיתפללו עלינו רק שאנו הולכים לבה"ק ומתחברים למתים שגם המתים יתחברו לחיים ויבקשו רחמים על ישראל, כי המתים ג"כ ישראל והם אוהבים ישראל ומבקשים רחמים על ישראל, אבל לומר למלאכים הכניסו רחמינו זה אין ראוי. ואפי' אם מותר לומר לאדם אחר התפלל עלי, זהו אצל האדם שהוא עושה חסד עם חבירו ולפיכך יכול לומר עשה אתי חסד זה והתפלל עלי, אבל במלאכים לא שייך לומר כך רק היא דרך תפלה ובקשה וח"ו שיתפלל כך. וי"ל כי מה שאנו אומרים מכניסי רחמים הכניסו וכו' אין זה בקשה כלל רק שהאדם מצוה כך למלאכים שהם מכניסים התפלה להכניס התפלה לפני הש"י, ויש כח לאדם לצוות למלאכים שהם ממונים על זה שיביאו תפלתו לפני הש"י. ועם כל זה הוא דבר שאין ראוי רק שיהיה מכניסי רחמים תפלה על דרך שאמרו ז"ל שיתפלל האדם שיהיו הכל מאמצים את כחו ולא יהיה לו צרים, ויהיה מתפלל אצל הש"י ע"ז, ולכך מה שמבקש מכניסי רחמים הוא תפלתו אל הש"י כי מכניסי רחמים יכניסו רחמינו. ולפי זה ראוי להגיה מכניסי רחמים יכניסו רחמינו, משמיעי תפלה ישמיעו תפלתינו, מכניסי דמעה יכניסו דמעותינו,...

ספר הוראות והנהגות להגאון רב חיים מואלוזין

שמעתי ממנו (גר"א) מה שנוהגים העולם לומר בליל שבת ברכוני לשלום וגם בסליחות מכניסי רחמים אין דעתו נוחה בזה וכן אמר לא ידעתי הבקשה למלאכים הלא אין להם כח מאומה כי הכל בהכרח כי אם האדם זוכה מוכרחים הם בעל כורחו לברכו ואם רעה תמצא בו אז תיכף מקללים אותו ואף דכתיב (איוב לג-כג) אם יש מלאך מליץ אחד וכו הוא הכל לפי מעשה אדם אם זוכה אזי נברא מלאך ממעשיו ובהבכרך יהיה מליץ שלו ולהיפך ח"ו להיפך ואמר שמיום עמדו על דעתו לא אמר כל הנ"ל רק אמר אבות העולם אבוהי עליון חלו נא וכו רק לא רצה לגעור בהאומרים.

(ד) הגהה: וס''ש בכוונות התפלה והברכות לכוין בכל ברכה כוונה מיוחדת לספירה מיוחדת לא ח''ו לעצמות הספירה. כי הוא קיצוץ נטיעות ח''ו. כי כמו שבענין עבודת הקרבן ארז''ל בבריי' סוף מנחות והוא מהספרי פ' פנחס בא וראה מה כתיב בפ' קרבנות שלא נאמר בהן לא אל ולא אלקים אלא הוי''ה שלא ליתן. פ''פ לבעל הדין לחלוק. וכמ''ש זובח לאלקים יחרם בלתי ליקוק לבדו. ועיין להלן בש''ג פ''ט. כן בעבודת התפלה. חלילה לכוין לשום כח פרטי וספירה מיוחדת אלא לעצמות אדון יחיד א''ס ב''ה כלל הכחות כולם.

שו"ת מהר"י ברונא סימן רעה

מה שאנו אומרים נא כל מדה נכונה וכן מדת רחמים ומכניסי רחמים אינו אלא דרך שפלות ועבדות שמדבר בפני מלאך ליועציו לדבר בפני מלאך והוא בוש בדבר לקרה אל המלך ואין זה דרך אמצעי כלל

אמרו עליו על ר"א בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה הלך וישב בין שני הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו נא, ו) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו כד, כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר (ישעיהו לד, ד) ונמקו כל צבא השמים אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא

תוספות

עד שאנו מבקשים עליך רחמים - לא השיבו לו כך אלא היה אומר בלבו שכך יוכלו להשיב א"נ שר של הרים היה משיב כן:

This disagrees with the opinion of Rabbi Pedas for R' Pedas said The Torah only prohibited the closeness of physical intimacy, as it says: Every man shall not come near to any close relative to uncover nakedness

כתב מהרי"ל דנוהגים בער"ה ועי"כ לילך על הקברות למען להכניע עצמו ליום הדין והמנהג בזמן הזה לומר על הקברות תחינות ובקשות כי בעוד לבו נכנע תפלתו רצויה ודעת המתים מהני כמו שמצינו בכלב שנשתטח על קברי אבות.עקידת יצחק - משפטים

(יז) הקברו'. דבית הקברו' מקום מנוח' הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה יותר והמתפלל על קברי הצדיקים אל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מהש''י שיתן עליו רחמים בזכו' הצדיקים שוכני עפר מהרי''ל. ויקיף הקברות ויתן צדקה קודם שיאמר התחינו' עשל''ה. ואין לילך על קבר אחד ב''פ ביום אחד האר''י ז''ל. ועמ''ש ס''ס תקנ''ט:

(ג) כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ נֶחְלָק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. מֵהֶן בְּרוּאִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה וְהֵם הוִֹים וְנִפְסָדִים תָּמִיד כְּמוֹ גּוּפוֹת הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְהַצְּמָחִים וְהַמַּתָּכוֹת. וּמֵהֶן בְּרוּאִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה אֲבָל אֵינָן מִשְׁתַּנִּין מִגּוּף לְגוּף וּמִצּוּרָה לְצוּרָה ... וְהֵם הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים שֶׁבָּהֶן. וְאֵין גָּלְמָם כִּשְׁאָר גְּלָמִים וְלֹא צוּרָתָם כִּשְׁאָר צוּרוֹת. וּמֵהֶן בְּרוּאִים צוּרָה בְּלֹא גּלֶם כְּלָל וְהֵם הַמַּלְאָכִים. שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵינָם גּוּף וּגְוִיָּה אֶלָּא צוּרוֹת נִפְרָדוֹת זוֹ מִזּוֹ:

(3) Everything which the Holy One, blessed be He, created within His world is divided into three categories. They include: a) Creations which are a combination of matter and form. They are constantly coming into existence and ceasing to exist; for example, the bodies of man and beasts, plants, and metals.b) Creations which are [also] a combination of matter and form, but do not change from body to body and from form to form ... for example, the spheres and the stars ... c) Creations which have form, but no matter at all; for example, the angels, for the angels do not possess bodies or corporeal being, but rather are forms which are separate from each other.

(ד) וּמַהוּ זֶה שֶׁהַנְּבִיאִים אוֹמְרִים שֶׁרָאוּ הַמַּלְאָךְ אֵשׁ וּבַעַל כְּנָפַיִם. הַכּל בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה וְדֶרֶךְ חִידָה. לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ גּוּף וְאֵינוֹ כָּבֵד כַּגּוּפוֹת הַכְּבֵדִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד-כד) "כִּי יקוק אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" וְאֵינוֹ אֵשׁ אֶלָּא מָשָׁל. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קד-ד) "עשֶֹׁה מַלְאָכָיו רוּחוֹת":

(4) What is meant by the prophets' statements that they saw an angel of fire or with wings? All these are prophetic visions and parables, as [Deuteronomy 4:24] states: "God, your Lord, is consuming fire," though He is not fire and [the description of Him in this manner] is only metaphoric. Similarly, [Psalms 104:4] states: "He makes His angels as winds...."

(א) אמנם שהמלאכים נמצאים - זה ממה שאין צריך שתובא עליו ראיה תוריה כי זה כתוב ב'תורה' במקומות רבים. (ב) וכבר קדם לנו בזה המאמר פרק בבאור המלאכים אינם גופות. וזה גם כן הוא מה שאמרו אריסטו; אלא שהנה - התחלפות שם הוא יאמר שכלים נפרדים ואנו נאמר 'מלאכים'. ואמנם אמרו הוא שאלו השכלים הנפרדים הם גם כן אמצעיים בין האלוק ית' ובין הנמצאות ושבאמצעותם יתנועעו הגלגלים אשר הוא סיבת היות ההוות - זה גם כן כתוב בכל הספרים שאתה לא תמצא כלל פועל שיעשהו האלוק אלא 'על ידי מלאך'. וכבר ידעת שענין 'מלאך' שליח וכל עושה מעשה מצוה הוא 'מלאך' עד שתנועות בעלי החיים ואפילו שאינם מדברים סיפר הכתוב עליהם שהם 'על ידי מלאך' כשתאות התנועה ההיא לכונת האלוק אשר שם בו כח יניעהו התנועה ההיא. אמר "אלוקי שלחני מלאכה וסגר פום אריותא ולא חבלוני" - ותנועות 'אתון בלעם' כולם 'על ידי מלאך'; עד שהיסודות יקראו גם כן 'מלאכים' "עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט". והנה יתבאר לך ש'מלאך' יאמר על השליח מן האנשים "וישלח יעקב מלאכים"; ויאמר על הנביא "ויעל מלאך יקוק מן הגלגל אל הבוכים"; "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים"; ויאמר על השכלים הנפרדים שיראו לנביאים 'במראה הנבואה'; ויאמר על הכוחות החיוניות כמו שנבאר.

(1) As for the existence of angels, there is no necessity to cite any proof from Scripture, where the fact is frequently mentioned. (2) We have already stated above that the angels are incorporeal. This agrees with the opinion of Aristotle: there is only this difference in the names employed--he uses the term "Intelligences," and we say instead "angels." His theory is that the Intelligences are intermediate beings between the Prime Cause and existing things, and that they effect the motion of the spheres, on which motion the existence of all things depends. This is also the view we meet with in all parts of Scripture: every act of God is described as being performed by angels. But "angel" means "messenger"; hence every one that is intrusted with a certain mission is an angel. Even the movements of the brute creation are sometimes due to the action of an angel, when such movements serve the purpose of the Creator, who endowed it with the power of performing that movement; e.g., "God hath sent His angel, and hath shut the lions' mouths that they have not hurt me" (Dan. 6:22). Another instance may be seen in the movements of Balaam's ass, described as caused by an angel. The elements are also called angels. Comp. "Who maketh winds His angels, flaming fire His ministers" (Ps. 104:4). There is no doubt that the word "angel" is used of a messenger sent by man; e.g., "And Jacob sent angels" (Gen. 32:4); of a prophet, e.g., "And an angel of the Lord came up from Gilgal to Bochim" (Judges 2:1); "And He sent an angel, and hath brought us forth out of Egypt" (Num. 20:16). It is also used of ideals, perceived by prophets in prophetic visions, and of man's animal powers, as will be explained in another place.

(ג) ודברינו הנה אמנם הוא ב'מלאכים' אשר הם שכלים נפרדים שתורתנו לא תכחיש היותו ית' מנהיג זה המציאות באמצעות ה'מלאכים'. וכתבו ה'חכמים' במאמר התורה "נעשה אדם בצלמנו" ואמרו "הבה נרדה" (אשר זה 'לשון רבים') - אמרו "כביכול שאין הקב"ה עושה דבר עד שמסתכל בפמליא של מעלה". והתמה מאמרם 'מסתכל' - כי בזה הלשון בעצמו יאמר אפלטון שהאלוה יעין בעולם השכלים וישפיע ממנו המציאות. ובמקומו אמרו כן מחלט "אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה" - ו'פמליא' הוא המחנה בלשון יון.... וב'בראשית רבה' גם כן אמרו "כל מקום שנאמר ויקוק - הוא ובית דינו": ואין הכונה באלו המאמרים כולם מה שיחשבוהו הפתאיים שיש לו ית' דברים או מחשבה או התבוננות אל שאלת עצה והעזר בדעת אחרים - ואיך יעזר הבורא במה שברא? אבל כולו באור שאפילו חלקי המציאות עד בריאת האברים מבעלי החיים כפי מה שהם - כל זה באמצעות מלאכים - כי הכוחות כולם מלאכים. ... אמנם אם תאמר לו שהאלוה שם בזרע כח מציר יעשה תמונת אלו האברים ויתארם והוא - ה'מלאך' או ההצורות כולם מפעולת השכל הפועל והוא - ה'מלאך' והוא - 'שרו של עולם' אשר יזכרוהו ה'חכמים' תמיד - יברח מזה כי לא יבין ענין זה העוצם והיכולת האמיתיים והוא - המצאת הכוחות הפועלות בדבר אשר לא יושגו בחוש. כבר בארו ה'חכמים ז"ל' למי שהוא 'חכם' כי כל כח מן הכוחות הגופניות - 'מלאך' כל שכן הכוחות המפוזרות בעולם ושכל כח יש לו פעולה אחת מיוחדת ולא יהיו לו שתי פעולות. ב'באשית רבה' "תני אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות ואין שני מלאכים עושין שליחות אחת" - וזהו ענין כל הכוחות. .... וכן תמצאם תמיד אומרים 'מלאך שהוא ממונה על כך וכך' - כי כל כח שמינהו האלוק ית' על ענין מן הענינים הוא 'מלאך הממונה על אותו דבר'. וכתוב ב'מדרש קוהלת' "בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך ומלאך לכרוב" - הנה כבר בארו למי שיבין וישכיל שהכח המדמה גם כן יקרא 'מלאך' ושהשכל יקרא 'כרוב'. ומה מאד נאה זה למי שידע ומה מאד הוא נמאס לפתאים:

(3) When we assert that Scripture teaches that God rules this world through angels, we mean such angels as are identical with the Intelligences. In some passages the plural is used of God, e.g., "Let us make man in our image" (Gen. 1:26); "Go to, let us go down, and there confound their language" (ibid. 11:7). Our Sages explain this in the following manner: God, as it were, does nothing without contemplating the host above. I wonder at the expression "contemplating," which is the very expression used by Plato: God, as it were, "contemplates the world of ideals, and thus produces the existing beings.... In Bereshit Rabba (chap. li.) it is also stated, that wherever the term "and the Lord" occurred in Scripture, the Lord with His court is to be understood. These passages do not convey the idea that God spoke, thought, reflected, or that He consulted and employed the opinion of other beings, as ignorant persons have believed. How could the Creator be assisted by those whom He created! They only show that all parts of the Universe, even the limbs of animals in their actual form, are produced through angels: for natural forces and angels are identical. How bad and injurious is the blindness of ignorance! ... But tell him that God gave the seed a formative power which produces and shapes the limbs, and that this power is called "angel," or that all forms are the result of the influence of the Active Intellect, and that the latter is the angel, the Prince of the world, frequently mentioned by our Sages, and he will turn away; because he cannot comprehend the true greatness and power of creating forces that act in a body without being perceived by our senses. Our Sages have already stated--for him who has understanding--that all forces that reside in a body are angels, much more the forces that are active in the Universe. The theory that each force acts only in one particular way, is expressed in Bereshit Rabba (chap. 1.) as follows: "One angel does not perform two things, and two angels do not perform one thing"; this is exactly the property of all forces. ... Likewise we frequently meet with the phrase "the angel set over a certain thing.'' In Midrash-Koheleth (on Eccles. 10:7) the following passage occurs: "When man sleeps, his soul speaks to the angel, the angel to the cherub." The intelligent reader will find here a clear statement that man's imaginative faculty is also called "angel," and that "cherub" is used for man's intellectual faculty. How beautiful must this appear to him who understands it; how absurd to the ignorant!