Like this? Login or register to create your own source sheet. אוהבים? התחברו או הרשמו כדי ליצור דף מקורות משלכם.
בס"ד

What did Aaron do wrong at the Mei Merivah?

Source Sheet by דף מקורות מאת Tzvi Pittinsky
1 like 1 סימון אהבתי · Likeאהבתי
  1.  

    James Tissot [Public domain], via Wikimedia Commons

  2. (א) וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כָּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם׃ (ב) וְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל־מֹשֶׁ֖ה וְעַֽל־אַהֲרֹֽן׃ (ג) וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר וְל֥וּ גָוַ֛עְנוּ בִּגְוַ֥ע אַחֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יקוק (ד) וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת־קְהַ֣ל יקוק אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ׃ (ה) וְלָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ אֶל־הַמָּק֥וֹם הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה לֹ֣א ׀ מְק֣וֹם זֶ֗רַע וּתְאֵנָ֤ה וְגֶ֙פֶן֙ וְרִמּ֔וֹן וּמַ֥יִם אַ֖יִן לִשְׁתּֽוֹת׃ (ו) וַיָּבֹא֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן מִפְּנֵ֣י הַקָּהָ֗ל אֶל־פֶּ֙תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יקוק אֲלֵיהֶֽם׃ (פ) (ז) וַיְדַבֵּ֥ר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם׃ (ט) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י יקוק כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ׃ (י) וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם׃ (יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם׃ (ס) (יב) וַיֹּ֣אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם׃ (יג) הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר־רָב֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־יקוק וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם׃ (ס) 

    (1) The Israelites arrived in a body at the wilderness of Zin on the first new moon, and the people stayed at Kadesh. Miriam died there and was buried there. (2) The community was without water, and they joined against Moses and Aaron. (3) The people quarreled with Moses, saying, “If only we had perished when our brothers perished at the instance of the LORD! (4) Why have you brought the LORD’s congregation into this wilderness for us and our beasts to die there? (5) Why did you make us leave Egypt to bring us to this wretched place, a place with no grain or figs or vines or pomegranates? There is not even water to drink!” (6) Moses and Aaron came away from the congregation to the entrance of the Tent of Meeting, and fell on their faces. The Presence of the LORD appeared to them, (7) and the LORD spoke to Moses, saying, (8) “You and your brother Aaron take the rod and assemble the community, and before their very eyes order the rock to yield its water. Thus you shall produce water for them from the rock and provide drink for the congregation and their beasts.” (9) Moses took the rod from before the LORD, as He had commanded him. (10) Moses and Aaron assembled the congregation in front of the rock; and he said to them, “Listen, you rebels, shall we get water for you out of this rock?” (11) And Moses raised his hand and struck the rock twice with his rod. Out came copious water, and the community and their beasts drank. (12) But the LORD said to Moses and Aaron, “Because you did not trust Me enough to affirm My sanctity in the sight of the Israelite people, therefore you shall not lead this congregation into the land that I have given them.” (13) Those are the Waters of Meribah—meaning that the Israelites quarrelled with the LORD—through which He affirmed His sanctity.  

  3. Why is Aaron punished together with Moshe? What did he do?

  4. (ח) וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר תֻּמֶּ֥יךָ וְאוּרֶ֖יךָ לְאִ֣ישׁ חֲסִידֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר נִסִּיתוֹ֙ בְּמַסָּ֔ה תְּרִיבֵ֖הוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָֽה׃
    (8) And of Levi he said: Let Your Thummim and Urim Be with Your faithful one, Whom You tested at Massah, Challenged at the waters of Meribah;
  5. (ח) תריבהו וגו' ... תריבהו על מי מריבה, נסתקפת לו לבוא בעלילה, אם משה אמר (במדבר כ:י) שמעו נא המורים, אהרן ומרים מה עשו:

    (8) תריבהו וגו׳ THOU DIDST STRIVE WITH HIM [AT THE WATERS OF MERIBAH]... Thou didst seek an occasion against him to come with a pretext, for if Moses said, “Hear now, ye rebels”, what sin did Aaron and Miriam commit? (why were they not allowed to enter the land?).

  6. This question seems to be brought down by Rashi when describing the tribe of Levi asking as a pretext, what sin did Aaron and Miriam commit?

  7. (ח) ודברתם אל הסלע - לא צוה הקדוש ברוך הוא לקחת את המטה להכות בו הסלע כמו שעשה ברפידים, שכתוב שם: והכית בצור ויצאו ממנו מים - אלא המטה צוה לקחת להראות בו קושי מרי שלהם, כדכתיב: למשמרת לאות לבני מרי - אפס בדבור ידבר עם הסלע לתת מימיו.

    (8) ודברתם אל הסלע, God did not command Moses to take the staff in order to strike the rock as he had commanded him in Exodus 17:6. He only commanded Moses to display the staff to remind them that they had again been very obstinate. They had acquired this attribute in Numbers 17:25 when the Torah speaks of למשמרת לאות לבני מרי, “to be kept as a lesson to rebels.” However, the water was to be produced merely by speaking to the rock.

  8. Moshe was commanded to take Aaron's staff which served from the time of Korach's rebellion as a lesson for all rebels.

  9. (כה) וַיֹּ֨אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֗ה הָשֵׁ֞ב אֶת־מַטֵּ֤ה אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י הָעֵד֔וּת לְמִשְׁמֶ֥רֶת לְא֖וֹת לִבְנֵי־מֶ֑רִי וּתְכַ֧ל תְּלוּנֹּתָ֛ם מֵעָלַ֖י וְלֹ֥א יָמֻֽתוּ׃
    (25) The LORD said to Moses, “Put Aaron’s staff back before the Pact, to be kept as a lesson to rebels, so that their mutterings against Me may cease, lest they die.”
  10. הר"י אלבו, פרק כב (המאמר הרביעי) חשב כי חטא מי מריבה הוא על שלא קידש משה שמו, כי כאשר ראה כי העם צמא למים, היה ראוי לאיש כזה לקדש שמו יתברך ולעשות מעצמו להוציא מים מסלע, וה' יעשה רצון צדיק ועצת עבדיו ישלים. ובזה כבר דברו החכמים, וספריהם אין אתי.

     

    ובאמת ראוי להתבונן, כי לא מצאנו למשה שיעשה דבר וענין בלי ציווי השם קודם, בכל המופתים ופלאות שעשה, כמו מן, ושליו, ובאר, וקריעת ים סוף, מה שמצאנו בשאר הנביאים שעשו מעצמם, והש"י הקים דבריהם, כמו הראשון היה יהושע בעמידת השמש, וכמאמר הכתוב (יהושע י, יד) "ולא היה(ביום ההוא לפניו ואחריו) לשמוע ה' בקול איש". וכן באליהו בהר הכרמל (מלכים - א, יח), ושמואל במטר (שמואל - א, יב), זולת מה שמצאנו לו בדבר קרח - הלא דבר הוא!

     

    ונראה בזה, כי נביא אחר שהשגתו אינה באספקלריא המאירה, ונבואתו הוא כמשתגע, שהוא מופשט החומר ומשוללהחושים, בזה הלא עין בעין נראה כי לא אלקים הוא, ורק כוחות הנבואה האלקית באים מהמשפיע היחיד אלקי רוחות לכל בשר. לא כן משה! כי הוא נשאר בחושיו, ומדבר כאדם עם חבירו וכמאמר השם (במדבר יב, ח) "פה אל פה אדבר בו" [ועיין ספרי (שם) ומדע]. אילו היה עושה כן, אז אמרו עליו כי הוא בעצם כח משפיע משדד הטבע, ועשאוהו לאלקי לעבדו. לכן מפני שהיה קל הטעות להמיר כבודו בא - ל שדי, לא עשה שום נס ופלא מעצמו בלי מה שיצוהו השי"ת מקודם.

     

    אחרי סבלו תלונות ורגשות בני ישראל, שידעון כל ישראל כי הוא "איש משה", והוא לא יעשה דבר מעצמו בלתי השגחת השם הפרטית, העושה בבריאתו כפי חפץ חכמתו. לבד בדבר קרח, אשר צעקו (טז, ג) "כי כל העדה כולם קדושים", כעם ככהן, כקטן כגדול, הכחישו מעלת משה וחשדוהו בדברים פחותים, הטילו ספיקות כי עשה כל החלוקה בכהונה ולויה מלבו. אז לא חשד אותם כי יטעו במעלתו להחשיבו אלקי, והראה כי מרצון ה' עשה את כל אלה.

     

    אולם עכשיו, שהראה בדבר קרח שעשה מעצמו, אז כאשר לא היה מים לעדה, מה אמרו דברי נרגן - על כבודו חש, על מה שאין מים לעדה לא יחוש?!

     

    אז בהעדר עשייתו מעצמו לחוש לטובתם ולגזור אומר להסלע "תן מימיך" היה חילול השם. לכן אמר "לא תביאו" וכו'. כן נראה לי לישב דברי ר"י אלבו. ועצם הדבר מושכל.

  11. (כח) וַיֹּאמֶר֮ מֹשֶׁה֒ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּֽי־יקוק שְׁלָחַ֔נִי לַעֲשׂ֕וֹת אֵ֥ת כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּי־לֹ֖א מִלִּבִּֽי׃ (כט) אִם־כְּמ֤וֹת כָּל־הָֽאָדָם֙ יְמֻת֣וּן אֵ֔לֶּה וּפְקֻדַּת֙ כָּל־הָ֣אָדָ֔ם יִפָּקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א יקוק שְׁלָחָֽנִי׃ (ל) וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יקוק וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יְהוָֽה׃
    (28) And Moses said, “By this you shall know that it was the LORD who sent me to do all these things; that they are not of my own devising: (29) if these men die as all men do, if their lot be the common fate of all mankind, it was not the LORD who sent me. (30) But if the LORD brings about something unheard-of, so that the ground opens its mouth and swallows them up with all that belongs to them, and they go down alive into Sheol, you shall know that these men have spurned the LORD.”
  12. (טו) וַיֹּ֤אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃
    (15) Then the LORD said to Moses, “Why do you cry out to Me? Tell the Israelites to go forward.
  13. For a similar approach see Rabbi Menachem Leibtag, Parshat Chukat- Did Moshe really sin?

    Read my TanachRav post summarizing the ideas in this source sheet at http://tanachrav.blogspot.com/2016/07/what-did-aaron-do-wrong-at-mei-merivah.html.

נוצר בעזרת בונה דפי המקורות של ספאריה www.sefaria.org/sheets
Add Highlight
Create New
Save