(ו) פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה (כ''ו) וְאָמַר, (תהילים ק׳:ב׳) עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּשִׂמְחָה וְגוֹ'. עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּשִׂמְחָה, הָכִי אוֹלִיפְנָא, דְּכָל פּוּלְחָנָא דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמִפְלַח לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בָּעֵי בְּחֶדְוָותָא, בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח פּוּלְחָנִיהּ בִּשְׁלִימוּ. וְאִי תֵּימָא פּוּלְחָנָא דְּקָרְבְּנָא הָכִי הוּא. לָא אֶפְשָׁר, דְּהָא הַהוּא בַּר נָשׁ דְּעָבַר עַל פִּקּוּדָא דְּמָארֵיהּ, עַל פִּקּוּדָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְתָב לְקַמֵּי דְּמָארֵיהּ, בְּמַאן אַנְפִּין יְקוּם קָמֵיהּ, הָא וַדַּאי בְּרוּחַ תְּבִירָא, בְּרוּחַ עָצִיב, אָן הוּא שִׂמְחָה, אָן הוּא רְנָנָה.
(ב) אֲבָל תָּא חֲזִי, דְּכָל בְּנֵי עָלְמָא לָא מִשְׁתַּכְּחִין קְרִיבִין לְמַלְכָּא עִלָּאָה, כְּאִלֵּין מָאנִין דְּאִיהוּ אִשְׁתָּמַּשׁ בְּהוּ. וּמַאן אִינּוּן. (תהילים נ״א:י״ט) לֵב נִשְׁבָּר ונִדְכֶּה. (ישעיהו נ״ז:ט״ו) וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. אִלֵּין אִינּוּן מָאנֵי דְּמַלְכָּא. וְכַד אִשְׁתְּכַח בַּצוֹרֶת בְּעָלְמָא, וְכַפְנָא וְדִינָא אִתְתָּקַּף עַל מִסְכְּנֵי, כְּדֵין בָּכָאן וְגָעאָן קָמֵי מַלְכָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לוֹן יַתִּיר מִכֹּלָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים כ״ב:כ״ה) כִּי לא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי. וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּקִיד עַל מַה אַתְיָא כַּפְנָא לְעָלְמָא. וַוי לְאִינּוּן חַיָּיבַיָּא דְּגַרְמֵי הַאי.
(ג) כַּד אִתְעֲר מַלְכָּא לְאַשְׁגְּחָא בְּעָלְמָא עַל קָלָא דְּמִסְכְּנִי, רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מִנַּיְיהוּ, וּמֵעוּלְבְּנַיְיהוּ, כְּדֵין כְּתִיב, (שמות כ״ב:כ״ב) שָׁמוֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. שָׁמוֹעַ אֶשְׁמַע תְּרֵי זִמְנֵי: חַד לְאַשְׁגְּחָא בְּקַלֵיהוֹן. וְחַד לְאִתְפָּרְעָא מִן אִינּוּן דְּגַרְמִין לוֹן הַאי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי וְחָרָה אַפִּי וְגוֹ'. וְעַל דָּא בְּשַׁעֲתָא דְּכַפְנָא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא, וַוי לְאִינּוּן עֲתִירֵי חַיָּיבַיָּא, בְּקַלֵיהוֹן דְּמִסְכְּנִי לְקָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
(א) ב וּבְחִינָה זוֹ, דְּהַיְנוּ הַתְחָלַת הַצְּדָקָה הִיא קָשָׁה וּכְבֵדָה מְאֹד. כִּי כָל הָעֲבוֹדוֹת וְכָל הַתְּשׁוּבוֹת, כָּל מַה שֶּׁרוֹצִין לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֻבְדָּא בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כַּמָּה קָלִין שֶׁל אוֹי וַאֲבוֹי וְכַמָּה גְּנִיחוֹת וְכַמָּה כְּפִילוּת וְכַמָּה הַטָּיוֹת (הַיְנוּ תְּנוּעוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁעוֹשִׂין יִרְאֵי ה' בַּעֲבוֹדָתָם) צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת קֹדֶם שֶׁעוֹשִׂין אֵיזֶה עֻבְדָּא. וְעִקָּר בַּהַתְחָלָה, שֶׁאָז קָשֶׁה מְאֹד, כִּי כָל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת (מכילתא פ' יתרו והובא בפירש"י שם), וּצְרִיכִין כַּמָּה קָלִין וְכַמָּה גְּנִיחוֹת וְכוּ' קֹדֶם שֶׁמַּתְחִילִין אֵיזֶהוּ הַתְחָלָה.
(ב) וְגַם אַחַר כָּךְ לְאַחַר הַהַתְחָלָה גַּם כֵּן אֵינוֹ בָּא בְּנָקֵל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּצְרִיכִין כַּמָּה יְגִיעוֹת וְכַמָּה תְּנוּעוֹת כַּנַּ"ל קֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֻבְדָּא שֶׁיִּהְיֶה לָהּ הִדּוּר. אַךְ הַהַתְחָלָה קָשָׁה מְאֹד כַּנַּ"ל, כִּי עִקָּר תּוֹלְדוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים – מַעֲשִׂים טוֹבִים (תנחומא פ' נח והובא בפירש"י שם); נִמְצָא שֶׁהַמִּצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכָל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם הֵם בְּחִינַת הוֹלָדָה, וְקֹדֶם הַהוֹלָדָה כַּמָּה קָלִין וְכַמָּה חֲבָלִים וְצִירִים יֵשׁ לְהַיּוֹלֶדֶת קֹדֶם שֶׁמּוֹלֶדֶת הַהוֹלָדָה,
(ג) וּבִפְרָט מַבְכִּירָה, דְּהַיְנוּ הוֹלָדָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל אִשָּׁה, שֶׁאָז קָשֶׁה עָלֶיהָ מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ד׳:ל״א): צָרָה כְּמַבְכִּירָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַהַתְחָלָה, בְּחִינַת: כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת כַּנַּ"ל.
(ד) וּצְדָקָה הִיא תָּמִיד הַתְחָלָה, בִּבְחִינַת (דברים ט"ו): פָּתוֹחַ תִּפְתַּח; שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ פֶּתַח וְהַתְחָלָה, הַצְּדָקָה הִיא פּוֹתַחַת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וּמַרְחֶבֶת הַפֶּתַח יוֹתֵר, כִּי כָל דָּבָר וְדָבָר מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כְּשֶׁרוֹצִין לִכָּנֵס בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ וְאוֹתוֹ הָעֲבוֹדָה, צְרִיכִין לִפְתֹּחַ שָׁם פֶּתַח לִכָּנֵס בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, וְזֶה בְּחִינַת: כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, מֵחֲמַת שֶׁבַּהַתְחָלָה צְרִיכִין לְשַׁבֵּר וְלִפְתֹּחַ פֶּתַח מֵחָדָשׁ, עַל־כֵּן קָשֶׁה מְאֹד. וּסְגֻלַּת כֹּחַ הַצְּדָקָה – לְהַרְחִיב וְלִפְתֹּחַ הַפֶּתַח יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁכְּשֶׁעוֹשִׂין אֵיזֶהוּ פֶּתַח בְּאֵיזֶה עֲבוֹדָה וְנוֹתְנִין צְדָקָה, אֲזַי הַצְּדָקָה פּוֹתַחַת וּמַרְחֶבֶת הַפֶּתַח יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי צְדָקָה הִיא הַהַתְחָלָה שֶׁל כָּל הַהַתְחָלוֹת, כִּי הִיא פּוֹתַחַת וּמַרְחֶבֶת כָּל הַפְּתָחִים כַּנַּ"ל.
(ה) וְגַם בִּצְדָקָה עַצְמָהּ יֵשׁ הַתְחָלָה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמַּתְחִילִין לִתֵּן צְדָקָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן הַתְחָלַת הַצְּדָקָה הִיא קָשָׁה וּכְבֵדָה מְאֹד, כִּי הִיא בְּחִינַת הַתְחָלָה שֶׁל כָּל הַהַתְחָלוֹת כַּנַּ"ל:
(1) 2. Beginning the devotion of charity is very difficult and demanding. All devotions and all acts of repentance—whatever act one wants to carry out in service of God—must be preceded by many cries of “Oy vavoy!” and many groans, genuflections and gesticulations {i.e., the contortions which the God-fearing make during their devotions}. This is mainly at the beginning, for it is very difficult then, because all beginnings are difficult (Mekhilta: Bachodesh 2). One needs many cries and sighs, etc., before <giving birth to any act>.
(2) Afterwards as well, after the beginning, service of God does not come easily. As mentioned above, it takes much effort and many contortions, before one can do something in an exemplary manner. Nevertheless, the beginning is extremely difficult. The reason is that good deeds are the primary progeny of the righteous (Midrash Tanchuma, Noach 2). It follows that mitzvot, good deeds and all devotions to God signify a birth. Before the birth, how many times does a woman cry out, how many labor-pangs and contractions does she have until she bears the progeny!
(3) This is especially so for a first-time birth, because a woman’s first delivery is very difficult for her, as it is written, “in anguish, like she that gives birth for the first time” (Jeremiah 4:31). This is a beginning, <which is very difficult, as in,> “all beginnings are difficult.”
(4) And charity is always a beginning, as in (Deuteronomy 15:8), “open, you shall open [your hand to him].” Even where an opening and a beginning already exist, charity opens more and more, widening the opening further. When a person wants to embark upon a particular path and devotion in worshipping God, he needs to make an opening in order to enter that path. This is as in “all beginnings are difficult,” because at the beginning one must break through and open a new entrance. It is therefore very difficult. Yet the remarkable power of charity is that it can widen and open the opening more and more. When we make an opening in some devotion and give charity, the charity opens and widens the opening more and more. This is because charity is the beginning of all beginnings, for it opens and widens all the entrances.
(5) And in charity itself there is also a beginning. This is when one begins to give charity, which is “And I have commanded the ravens.” Beginning the devotion of charity is therefore very difficult and demanding, for it is the beginning of all beginnings.