The Death Anniversary of Moshe Rabeinu Who in our life is better than us? What do we need to work on? Do you want to lead your life in a better direction? When you do something spiritual ask for Permission from the Creator?
ראמי בר תמרי דהוא חמוה דרמי בר דיקולי איפסיקא ליה כרעא דוי"ו דויהרג בניקבא אתא לקמיה דרבי זירא א"ל זיל אייתי ינוקא דלא חכים ולא טפש אי קרי ליה ויהרג כשר אי לא יהרג הוא ופסול אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור [לאחורך] חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני
The Gemara relates: Rami bar Tamrei, who was the father-in-law of Rami bar Dikkulei, had the leg of the letter vav in the term: “And the Lord slew [vayaharog] all the firstborn” (Exodus 13:15), written in his phylacteries, severed by a perforation. He came before Rabbi Zeira to clarify the halakha. Rabbi Zeira said to him: Go bring a child who is neither wise nor stupid, but of average intelligence; if he reads the term as “And the Lord slew [vayaharog]” then it is fit, as despite the perforation the letter is still seen as a vav. But if not, then it is as though the term were: Will be slain [yehareg], written without the letter vav, and it is unfit. § Rav Yehuda says that Rav says: When Moses ascended on High, he found the Holy One, Blessed be He, sitting and tying crowns on the letters of the Torah. Moses said before God: Master of the Universe, who is preventing You from giving the Torah without these additions? God said to him: There is a man who is destined to be born after several generations, and Akiva ben Yosef is his name; he is destined to derive from each and every thorn of these crowns mounds upon mounds of halakhot. It is for his sake that the crowns must be added to the letters of the Torah. Moses said before God: Master of the Universe, show him to me. God said to him: Return behind you. Moses went and sat at the end of the eighth row in Rabbi Akiva’s study hall and did not understand what they were saying. Moses’ strength waned, as he thought his Torah knowledge was deficient. When Rabbi Akiva arrived at the discussion of one matter, his students said to him: My teacher, from where do you derive this? Rabbi Akiva said to them: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai. When Moses heard this, his mind was put at ease, as this too was part of the Torah that he was to receive. Moses returned and came before the Holy One, Blessed be He, and said before Him: Master of the Universe, You have a man as great as this and yet You still choose to give the Torah through me. Why? God said to him: Be silent; this intention arose before Me. Moses said before God: Master of the Universe, You have shown me Rabbi Akiva’s Torah, now show me his reward. God said to him: Return to where you were. Moses went back and saw that they were weighing Rabbi Akiva’s flesh in a butcher shop [bemakkulin], as Rabbi Akiva was tortured to death by the Romans. Moses said before Him: Master of the Universe, this is Torah and this is its reward? God said to him: Be silent; this intention arose before Me.
גַּסְטְרָא שֶׁל בֵּית פְּעוֹר הַרְאֵנוּ הֵיכָן מֹשֶׁה קָבוּר עָמְדוּ לְמַעְלָה נִדְמָה לָהֶם לְמַטָּה לְמַטָּה נִדְמָה לָהֶם לְמַעְלָה נֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִיתּוֹת אוֹתָן שֶׁעוֹמְדִים לְמַעְלָה נִדְמָה לָהֶן לְמַטָּה לְמַטָּה נִדְמָה לָהֶן לְמַעְלָה לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר אַף מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן קָבוּר כְּתִיב הָכָא וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ וּכְתִיב הָתָם וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מִפְּנֵי מָה נִקְבַּר מֹשֶׁה אֵצֶל בֵּית פְּעוֹר כְּדֵי לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה פְעוֹר וְאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי דִּכְתִיב אַחֲרֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם לְהַלֵּךְ אַחַר שְׁכִינָה וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא אֶלָּא לְהַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה הוּא מַלְבִּישׁ עֲרוּמִּים דִּכְתִיב וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם אַף אַתָּה הַלְבֵּשׁ עֲרוּמִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּיקֵּר חוֹלִים דִּכְתִיב וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אַף אַתָּה בַּקֵּר חוֹלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִיחֵם אֲבֵלִים דִּכְתִיב וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ אַף אַתָּה נַחֵם אֲבֵלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָבַר מֵתִים דִּכְתִיב וַיִּקְבֹּר אוֹתוֹ בַּגַּי אַף אַתָּה קְבוֹר מֵתִים
the garrison [gastera] of Beth Peor and said to them: Show us where Moses is buried. As the men stood above on the upper section of the mountain, it appeared to them as if the grave was below in the lower section. As they stood below, it appeared to them to be above. They divided into two groups, one above and one below. To those who were standing above, the grave appeared to them to be below; to those who were standing below, the grave appeared to them to be above, to fulfill that which is stated: “And no man knows of his grave to this day” (Deuteronomy 34:6). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Even Moses our teacher himself does not know where he is buried. It is written here: “And no man knows of his grave,” and it is written there: “And this is the blessing wherewith Moses the man of God blessed the children of Israel before his death” (Deuteronomy 33:1). In other words, even Moses, as he is referred to by the term “man,” does not know his burial place. And Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: For what reason was Moses buried near Beth Peor? In order to atone for the incident that transpired at Beth Peor (Numbers, chapter 25). And Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the meaning of that which is written: “After the Lord your God shall you walk, and Him shall you fear, and His commandments shall you keep, and unto His voice shall you hearken, and Him shall you serve, and unto Him shall you cleave” (Deuteronomy 13:5)? But is it actually possible for a person to follow the Divine Presence? But hasn’t it already been stated: “For the Lord your God is a devouring fire, a jealous God” (Deuteronomy 4:24), and one cannot approach fire. He explains: Rather, the meaning is that one should follow the attributes of the Holy One, Blessed be He. He provides several examples. Just as He clothes the naked, as it is written: “And the Lord God made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21), so too, should you clothe the naked. Just as the Holy One, Blessed be He, visits the sick, as it is written with regard to God’s appearing to Abraham following his circumcision: “And the Lord appeared unto him by the terebinths of Mamre” (Genesis 18:1), so too, should you visit the sick. Just as the Holy One, Blessed be He, consoles mourners, as it is written: “And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son” (Genesis 25:11), so too, should you console mourners. Just as the Holy One, Blessed be He, buried the dead, as it is written: “And he was buried in the valley in the land of Moab” (Deuteronomy 34:6), so too, should you bury the dead.

(ח) אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, עַד אֵימָתַי יִקְרוּן חַבְרַיָּיא בְּהָנֵי מִלִּין. הָא אֲנָן בָּתַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְלֵינָן, וַאֲנָן יַדְעֵי מִלִּין, וְהָא אִתְגְּלֵי עַל יְדָן מִלָּה דָּא, מַה דְּלָא אִתְגְּלֵי לְקַדְמָאֵי. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, כָּל אִינּוּן מִלִּין, וְכָל אִינּוּן בָּרַיְיתֵי, סְלִיקוּ לְהוּ לְאִינּוּן דְּלָא עָאלוּ וְנַפְקוּ, וּבְנֵיהוֹן אַתְיָין לְשָׁאֲלָא. וְכַד יִשְׁאֲלוּן, יֵימְרוּן חַבְרַיָּיא, וַוי לְדָרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אִסְתְּלִיק מִנֵּיהּ. אֲבָל תָּא חֲזֵי מִכָּאן וּלְהָלְאָה, לָא יְהֵא דָּרָא כְּדָרָא דָּא, וְלָא אוֹרַיְיתָא אִתְגְּלֵי עַל חַבְרַיָּיא.

(ט) תָּא חֲזֵי, דָּרָא בַּתְרָאָה דְּנַפְקוּ מִמִּצְרַיִם, יָדְעוּ כֹּלָּא, דְּהָא מֹשֶׁה גַּלֵּי לוֹן כָּל אִינּוּן מ' שְׁנִין דַּהֲווֹ בְּמַדְבְּרָא, כְּמָה דַּאֲמֵינָא. תָּאנָא אָמַר רִבִּי יִצְחָק, וְאַף מֹשֶׁה לָא גַּלֵּי דָּא, אֶלָּא בְּהַהוּא יוֹמָא דְּהֲוָה סָלִיק מִן עָלְמָא, דִּכְתִּיב, (דברים ל״א:ב׳) בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, בְּהַהוּא יוֹמָא מַמָּשׁ, וְעִם כָּל דָּא לָא אָמַר, עַד דְּיָהֲבוּ לֵיהּ רְשׁוּתָא. דִּכְתִּיב, (שם) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת. וְכַד גַּלֵּי, לָא אָמַר הַאֲזִינוּ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם.

(א) שִׁירָה אִתְמַשְּׁכָא בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵעֵילָּא לְתַתָּא, אוּף הָכִי מִלִּין אִלֵּין אִתְמַשְּׁכָן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵעֵילָּא לְתַתָּא, וּבְגִין כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה שִׁירָה.

(ב) תָּא חֲזֵי, כּוּלֵי הַאי אָמַר מֹשֶׁה, וְקָרָא לְעִלָּאִין, עַד לָא יֵימָּא מִלָּה, דִּכְתִּיב הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם. יַעֲרוֹף כַּמָּטָר וְגוֹ'. וְכָל כַּךְ לָמָּה. מִשּׁוּם כִּי שֵׁם יְיָ' אֶקְרָא. עַד דְּיֵימָּא מִלָּה, אַרְעִישׁ כֻּלְּהוּ עָלְמִין.

(ג) תָּאנָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאָמַר מֹשֶׁה הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, אִתְרְגִּישׁוּ עָלְמִין. נָפַק קָלָא וְאָמַר, מֹשֶׁה מֹשֶׁה, אֲמַאי אַתְּ מַרְעִישׁ עָלְמָא כֹּלָּא. אַתְּ בְּרֵיהּ דְּבַר נָשׁ, וּבְגִינָךְ אִתְרְגִּישׁ עָלְמָא. פָּתַח וְאָמַר, כִּי שֵׁם יְיָ' אֶקְרָא. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִשְׁתָּתָקוּ, וַאֲצִיתוּ מִלּוֹי.

(ט) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִלָּה, וְחָמוּ בֵּי מַרְעֵיהּ, דְּלָא הֲוָה תַּמָּן. תְּוָוהוּ, וְלָא (הוה) יָכִיל חַד מִנְּהוֹן לְמַלָּלָא בְּפוּמֵיהּ, מִדְחִילוּ רַבָּה דַּהֲוָת עֲלֵיהוֹן. עַד דַּהֲווֹ יָתְבִין, סָלִיק לוֹן רֵיחִין דְּבוּסְמֵי סַגִּיאִין, וְכָל חַד וְחַד מִנְּהוֹן אִתְיַישַׁב, עַד דְּחָמוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וַהֲוָה מְמַלֵּל מִלִּין, וְלָא הֲוָה חָמָאן אַחֲרָן בַּר מִינֵיהּ. לְבָתַר עִידָן, אָמַר לוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן, חֲמִיתּוּן מִידֵי. אָמַר לֵיהּ ר' פִּנְחָס, לָא. אֶלָּא כּוּלָּנָא תְּוָוהִין עַל דְּלָא חָמֵינָא לָךְ בְּבֵי מַרְעָךְ זְמַן רַב. וְכַד חָמֵינָא לָךְ סָלֵיק לָן רֵיחִין דְּבוּסְמִין דְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, וְשָׁמַעְנָא קָלָךְ מְמַלֵּל, וְלָא יְדַעְנָא מָאן מְמַלֵּל עִמָּךְ. אָמַר לוֹן, וְלָא שְׁמַעְתּוּן מִלָּה אוֹחֲרָנָא בַּר מִדִּידִי. אָמְרוּ לָאו. אָמַר לוֹן, לֵית אַתּוּן חַזְיָין לְמֶחמֵי סְבַר אַפִּין דְּעַתִּיק יוֹמִין.

(י) אָמַר לוֹן, אֵימָא לְכוּ מִלָּה, תְּוַוהְנָא עַל ר' פִּנְחָס, דְּלָא חָמָא. דַּאֲנָא חָמִית לֵיהּ כְּעַן בְּהַהוּא עָלְמָא, לְתַתָּא מִינֵיהּ מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרִי. וּכְעַן שָׁדְרוּ בְּדִילִי מִלְּעֵילָא, וְאַחְזְיָן לִי אַתְרָא דְּצַדִּיקַיָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְלָא אִתְיְישַׁר בְּלִבָּאי דּוּכְתָּאי, בַּר עִם אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי. וּבָרֵירְנָא דּוּכְתָּאי, וְאָתֵינָא, וַאֲתוּ עִמִּי תְּלַת מְאָה נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָא, וְעֵילָא מִנְּהוֹן אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּהֲוָה יָתֵיב גַּבָּאי, וְהוּא הֲוָה מְמַלֵּל עִמִּי. וּבָעֵי, דְּלָא יִתְגַּלֵּי חוֹבֵיהּ לְכָל עָלְמָא. בַּר הַהוּא דְּאָמַר אוֹרַיְיתָא בְּגִינֵיהּ, וְאִתְכַּסֵּי בְּהַהוּא אִילָנָא דְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן. וַאֲנָא אֲמֵינָא לֵיהּ דְּהָא חַבְרַיָיא (ס''א כבר) גִּלּוּ.

(יא) אָמַר הַהוּא דְּגִלּוּ חַבְרַיָיא בֵּינַיְיהוּ טַב וְשַׁפִּיר, אֲבָל לִשְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא לָא. מַאי טַעְמָא, דְּחָס קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל יְקָרֵיהּ, וְלָא בָּעָא לְפִרְסוּמֵי חוֹבֵיהּ, אֶלָּא בְּהַהוּא אִילָנָא דַּאֲכִיל מִינֵּיהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּלֵי לֵיהּ (לי) בְּרָזָא דְּקוּדְשָּׁא, לַחֲבֵירַנָא, דְּלָא אִשְׁתָּעוֹ אִינוּן בַּהֲדַיְיהוּ בֵּינַיְיהוּ, וְלָא לְרַוָּוקֵי חַבְרַיָיא, וּלְאִינוּן דְּיֵיתוּן לְעָלְמָא.

(יב) וְהוּא מִלָּה דְּלָא בָּעֵי כָּל אִינִישׁ, וְטָעֵי בֵּיהּ, לָאו מִשּׁוּם חוֹבָתָא דְחָב, אֶלָּא מִשּׁוּם יְקָרָא דִּשְׁמָא עִילָּאָה, דִּבְנֵי נָשָׁא לָא זְהִירִין בֵּיהּ, וּכְתִיב (שמות ג׳:ט״ו) זֶה שְׁמִי לְעוֹלָם. וְיֵיתוֹן לְמִשְׁאַל מַה דְּלָא צְרִיכֵי לוֹן. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב, (שמות י״ט:כ״א) פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל (ש''ט ע''ב) ה' לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב, (מאי ונפל ממנו רב). הָרַב נוֹפֵל וְנִתְפַּס בְּאוֹתוֹ עָוֹן. הַכִי גָּזַרְנָא, הַאי חַבְרָיָיא (ס''א חברא) דְּאוֹרֵי שְׁמָא קַדִּישָׁא (לכולא), הוּא נָפִיל (ונתפס) וְאִיתָא בְּהַהוּא חוֹבָא, יַתִּיר מִנַּיְיהוּ, דִּכְתִיב וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב, הָרַב נוֹפֵל וְנִתְפַּס בְּאוֹתוֹ עָוֹן.

(יג) קָרֵיב לְגַבֵּיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אָמַר לֵיהּ, אַבָּא, מָה אֲנָא הָתָם. אָמַר לֵיהּ (ס''א זכאה חולקך ברי, זמן סגי יהא דלא תתקבר גבאי, אבל) בְּרִי דְּלָא תִּדְכַּר הַכָא אֲבָל בְּהַהוּא עָלְמָא, דּוּכְתָּא דִּידִי וְדִידָךְ בָּרֵירְנָא. זַכָּאִין אֲנָן עִם אִינוּן צַדִּיקַיָא, דְּזַמִּינִין אִינוּן לְשַׁבְּחָא לְמָארֵי עָלְמָא, דְּאִינוּן מַלְאָכִין דְּמִשְׁתַּמְּשִׁין (שמשין) דְּקַמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ק״מ:י״ד) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ.

(יד) תאנא וכו': (כמו שיבא בדף רפ''ז שורה ח'): (עד כאן מההשמטות)

(טו) תָּאנָא בְּהַהוּא יוֹמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בָּעָא לְאִסְתַּלְּקָא מִן עָלְמָא וַהֲוָה מְסַדֵּר מִלּוֹי. אִתְכְּנָשׁוּ חַבְרַיָּא לְבֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. וַהֲווּ קָמֵי רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וְרִבִּי אַבָּא וּשְׁאָר חַבְרַיָּא. וַהֲוָה מַלְיָא בֵיתָא.

(טז) זָקִיף עֵינוֹי רִבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲמָא דְאִתְמְלֵי בֵיתָא. בָּכָה רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר. בְּזִמְנָא אַחֲרָא כַּד הֲוֵינָא בְּבֵי מַרְעֵי, הֲוָה רִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר קַמָּאי. וְעַד דְּבָרִירְנָא דּוּכְתָּאי אוֹרִיכוּ לִי עַד הַשְׁתָּא. וְכַד תַּבְנָא אַסְחַר אֶשָׁא מִקָּמָּאי וּמֵעַלְמִין לָא אִתְפְּסָק. וְלָא הֲוָה עָאל בַּר נָשׁ אֶלָּא בִרְשׁוּתָא. וְהַשְׁתָּא חֲמֵינָא דְּאִתְפְּסַק וְהָא אִתְמְלֵי בֵיתָא. עַד דַּהֲווֹ יַתְבֵי. פָּתַח עֵינוֹי רִבִּי שִׁמְעוֹן וְחָמָא מַה דְּחָמָא וְאַסְחַר אֶשָׁא בְּבֵיתָא. נָפְקוּ כֻלְּהוּ וְאִשְׁתְּאֲרוּ רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וְרִבִּי אַבָּא. וּשְׁאָר חַבְרַיָּא יָתְבוּ אַבַּרָאי.

(יז) אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, פּוּק חֲזֵי אִי הָכָא רִבִּי יִצְחָק דְּאֲנָא מְעָרַבְנָא לֵיהּ. אִימָא לֵיהּ דִּיסַדֵּר מִלּוֹי וְיֵתִיב לְגַבָּאי זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.

(יח) קָם רִבִּי שִׁמְעוֹן וְיָתִיב וְחַיִּיךְ וְחַדֵּי. אָמַר אָן אִנּוּן חַבְרַיָּא. קָם רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָעִיל לוֹן וְיַתְבוּ קָמֵיהּ. זָקִיף יְדוֹי רִבִּי שִׁמְעוֹן וּמְצַלֵּי צְלוֹתָא וַהֲוָה חַדֵּי וְאָמַר. אִנּוּן חַבְרַיָּא דְאִשְׁתְּכָחוּ בְבֵי אִדָּרָא יִזְדַּמְּנוּן הָכָא. נָפְקוּ כֻלְּהוּ וְאִשְׁתְּאֲרוּ רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וְרִבִּי אַבָּא וְרִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי חִיָּיא. אַדְּהָכִי עָאל רִבִּי יִצְחָק. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן כַּמָּה יֵאוֹת חוּלָקָךְ כַּמָּה חֵידוּ בָעֵי לְאִתּוֹסְפָא לָךְ בְּהָאי יוֹמָא. יָתִיב רִבִּי אַבָּא בָּתַר כִּתְפוֹי וְרִבִּי אֶלְעָזָר קָמֵיהּ.

(יט) אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן הָא הַשְׁתָּא שַׁעְתָּא דִרְעוּתָא הוּא. וַאֲנָא בָעֵינָא לְמֵיעָל בְּלָא כִּסּוּפָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְהָא מִלִּין קַדִּישִׁין דְּלָא גָּלְיָאן עַד הַשְׁתָּא, בָּעֵינָא לְגַלָּאָה קַמֵּי שְׁכִינְתָּא, דְּלָא יֵימְרוּן דְּהָא בִּגְרִיעוּתָא אִסְתָּלַקְנָא מֵעָלְמָא. וְעַד כְּעַן טְמִירִן הֲווֹ בְּלִבָּאִי, לְמֵיעַל בְּהוּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְכַךְ אַסְדַּרְנָא לְכוּ, רִבִּי אַבָּא יִכְתּוֹב, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרִי יִלְעֵי, וּשְׁאַר חַבְרַיָּיא יְרַחֲשׁוּן בְּלִבַּיְיהוּ. קָם רִבִּי אַבָּא מִבָּתַר כַּתְפוֹי. וְיָתִיב רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ קַמֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ קוּם בְּרִי, דְּהָא אַחֲרָא יְתִיב בְּהַהוּא אֲתָר, קָם רִבִּי אֶלְעָזָר.

(כ) אִתְעֲטָּף רִבִּי שִׁמְעוֹן, וְיָתִיב. פָּתַח וְאָמַר, (תהילים קט״ו:י״ז) לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יוֹרְדֵי דוּמָה. לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ, הָכִי הוּא וַדַּאי, אִינּוּן דְּאִקְרוּן מֵתִים, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַי אִקְרֵי, וְהוּא שָׁארֵי בֵּין אִינּוּן דְּאִקְרוּן חַיִּים, וְלָא עִם אִינּוּן דְּאִקְרוּן מֵתִים. וְסוֹפֵיהּ דִּקְרָא כְּתִיב, וְלֹא כָּל יוֹרְדֵי דוּמָה, וְכָל אִינּוּן דְּנַחְתִּין לְדוּמָה, בַּגֵיהִנָּם יִשְׁתַּאֲרוּן. שָׁאנֵי אִינּוּן דְּאִקְרוּן חַיִּים, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרֵיהוֹן.

(כא) אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָה שַׁנְיָא שַׁעֲתָא