(טו) ופירש בענין הבטחון ב' עניינים, האחד שצריך שיתמיד בבטחון כל יומוי, והוא לדקדק אומרו עדי עד. והב' שהבטחון עיקרו הוא חוזק הדבקות בהקדוש ברוך הוא, כמ"ש כל יומוי דבר נש בעי לאתתקפא ביה בקודשא בריך הוא, ואמר לאתתקפא, וכן למטה שאמר דשוי ביה בטחוניה ותוקפיה, מורה על חוזק אחיזת הדבקות שאינו יכול להפרד ממנו, ועל כן בוטח בכל ענין ואינו ירא מפגעי העולם.
(טז) ועיקר הדבקות הוא בידו"ד, כמבואר במאמר, שאמר בגין דעלמא בשמיה קדישא אתקיים. והטעם, כי שם ידו"ד הוא חיות פנימי בין בעולם הזה בין בעולם הבא, כי כמו שהנשמה חיי הגוף כן העולם הזה הוא הגוף, ושם ידו"ד הוא הנשמה בתוכו, ואלו חס ושלום יסתלקו חיותו מן העולם ישאר העולם תוהו ובוהו ששמו יתברך הוא הנשמה המקיים הכל, ולכן כיון שהאדם מתדבק בידו"ד שהוא הנשמה ראוי שיתקיים בעולם יותר, מפני שלעולם מצחצח נשמתו משורש החיים העליונים, כדכתיב (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים, כדפירשתי בפרק הקודם, הרי ביארנו הסבה המעורר אלינו אהבת השכינה.
(יז) והסבה המעוררת אהבת הקדוש ברוך הוא, נתבאר בזוהר (פ' תרומה דף קלד ע"ב) זה לשונו מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי (שמות כה, ב), האי קרא הכי אצטריך ליה למימר כל איש אשר ידבנו לבו, מאי מאת כל איש, אלא רזא הכא לאינון מרי מדין, זכאין אלין אינון צדיקיא דידעי לשוואה רעותא דילהון לגבי מלכא עילאה קדישא, וכל רעותא דילהון לאו איהו לגבי עלמא דא ובכסופא דבטלה דיליה, אלא ידעי ומשתדלי לשוואה רעותהון ולאתדבקא לעילא, בגין לאמשכא רעותא דילהון במאריהון לגבייהו מעילא לתתא. ומאן אתר נטלין ההיא רעותא דמאריהון לאמשכא ליה לגבייהו, נטלין ליה מאתר חד עילאה קדישא דמניה נפקין כל רעותין קדישין, ומאן איהו כל איש, דא צדיק דאיתקרי כל, כמה דאת אמר (קהלת ה, ח) ויתרון ארץ בכל הוא, על כן כל פקודי כל (תהלים קיט קכח), איש כמה דאת אמר איש צדיק, דא איהו כל איש מאריה דביתא, דרעותיה תדיר לגבי מטרוניתא, כבעלא דרחים לאתתיה, ותדיר ידבנו לבו, איהו רחים לה ולבו דאיהי מטרוניתא דיליה ידבנו לאתדבקא ביה, ואף על גב דברחימו סגיא דא בדא לא מתפרשן לעלמין, מההוא כל איש מאריה דביתא מאריה דמטרוניתא מיניה תקחו את תרומתי, אורחיה דעלמא מאן דבעי לנסבא איתתיה דבר נש מניה איהו קפיד ולא שביק ליה, אבל קודשא בריך הוא לאו הכי, אף על גב דכל רחימו דילה לגביה ורחימו דיליה לגבה, מניה נטלין לה לאשראה בינייהו, מההוא אתר עילאה דכל רחימו דאיתתא ובעלה שריא תמן תקחו את תרומתי, זכאה חולקהון דישראל וזכאין כלהו דזכו להאי, עד כאן.
(יח) ועוד אמר לקמיה, זכאה חולקהון דאף על גב דאינון נטלין ליה הכא, לא יכלי אלא ברשו דבעלה וברשו דיליה, ולמעבד פולחנא דרחימו לגביה, וכדין ברחימו דיליה תקחו את תרומתי, וכל דא באינון פולחני דצלותא ותקונא דישראל מסדרין בכל יומא, עד כאן לשונו.