Sanctuary

(טז) לֹא־תַסְגִּ֥יר עֶ֖בֶד אֶל־אֲדֹנָ֑יו אֲשֶׁר־יִנָּצֵ֥ל אֵלֶ֖יךָ מֵעִ֥ם אֲדֹנָֽיו׃ (יז) עִמְּךָ֞ יֵשֵׁ֣ב בְּקִרְבְּךָ֗ בַּמָּק֧וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֛ר בְּאַחַ֥ד שְׁעָרֶ֖יךָ בַּטּ֣וֹב ל֑וֹ לֹ֖א תּוֹנֶֽנּוּ׃ (ס)

Deuteronomy 23:16-17

(16) Thou shalt not deliver unto his master a bondman that is escaped from his master unto thee; (17) he shall dwell with thee, in the midst of thee, in the place which he shall choose within one of thy gates, where it liketh him best; thou shalt not wrong him.

Hebrew Vocabulary: לא תוננו "Do not afflict him." From the root ענה meaning "to afflict, humble, mishandle. An עני is a poor or needy person.

Rambam

משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ו׳:ו׳

(ו) עַמּוֹן וּמוֹאָב אֵין שׁוֹלְחִין לָהֶם לְשָׁלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג, ז) "לֹא תִדְרשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ". אָמְרוּ חֲכָמִים לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, י) "וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" יָכוֹל עַמּוֹן וּמוֹאָב כֵּן. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִדְרשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג, יז) "עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ" (דברים כג, יז) "בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ". יָכוֹל עַמּוֹן וּמוֹאָב כֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר וְטֹבָתָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם אִם הִשְׁלִימוּ מֵעַצְמָם תְּחִלָּה מְקַבְּלִין אוֹתָן:

Mishneh Torah, Kings and Wars 6:6

(6) When a city is sieged to be conquered, we do not surround the four sides of it , rather, only three, and a place is selected as a place where whoever wants to flee and save their lives can, as it is written: And they warred against Midian, as Hashem commanded Moshe (Num. 31:7) from the wording we understand that he was commanded.

רש"י על דברים כ״ג:ט״ז:א׳

(טז) לא תסגיר עבד. כתרגומו דבר אחר אפלו עבד כנעני של ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל:

Rashi on Deuteronomy 23:16:1

(16) לא תסגיר עבד You shall not deliver unto his master a servant who has escaped from his master to you. — Understand this as the Targum has it: [עבד עממין the servant of the gentiles.] Another explanation: [this includes] even a Canaanite servant from Israel, who fled from outside the Land (from a foreign country) to the Land of Israel (Gittin 45a).

מורה נבוכים, חלק ג' ל״ט:ו׳

(ו) ... ועם זה כשירבה להכותו עד שימיתהו יהרג עליו כשאר בני אדם. - ואמרו "לא תסגיר עבד אל אדוניו" עם היותו רחמנות יש בזאת המצוה תועלת גדולה והיא שנתנהג בזאת המידה הנכבדת והוא - שנעזור מי שיעזר בנו ונשמרהו ולא נסגירהו ביד מי שברח ממני. ולא די שתעזור מי שיעזר בך אלא שאתה חייב לעיין בתיקוניו ותיטיב לו ולא תכאיב לבבו בדברים - והוא אמרו ית' "עמך ישב בקרבך... באחד שעריך בטוב לו לא תוננו". ועוד שחיב זה הדין בפחות שבבני אדם והוא העבד - כל שכן אם יעזר בך איש נכבד שראוי לך לעשות מה שראוי לו. ונגד זה הענין ...

Guide for the Perplexed, Part 3 39:6

(6) ... If the master strikes the slave too hard and kills him, he is punished with death as for ordinary murder. Mercy is also the object of the law, "Thou shalt not deliver unto his master the servant that is escaped from his master" (Deut. 23:15); but it teaches besides a very useful lesson, namely, that we must always practise this virtue, help and protect those who seek our help, and not deliver them unto those from whom they flee; and it is not sufficient to give assistance to those who are in need of our help; we must look after their interests, be kind to them, and not hurt their feeling by words. Thus the Law says: "He shall dwell with thee, even among you, in that place which he shall choose in one of thy gates, where it liketh him best: thou shalt not vex him" (ibid. ver. 16).

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) , יבמות י׳:ג׳

(ג) (דף צ״ג ע״ב) תניא (דברים כג טז) לא תסגיר עבד אל אדוניו, רבי אומר בלוקח עבד ע״מ לשחררו הכתוב מדבר ה״ד אמר רב נחמן בר יצחק דכתב ליה לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו:

Ein Yaakov (Glick Edition), Yevamot 10:3

(3) (Fol. 93b) We are taught (Deut. 23:16) Thou shalt not deliver unto his master a bondman. Rabbi said: The passage dealt with one who purchases a servant on condition to set him free. How is such a purchase to be made? R. Nachman b. Isaac said: He writes [in the slave's offer], 'After I shall have purchased you, you will thenceforth be bought to yourself.'"

ספרא, בהר, פרק ז ג׳

() [ג] "כשכיר"-- מה שכיר (דברים כד, טו) "ביומו תתן שכרו", אף זה "ביומו תתן שכרו". "כתושב"-- מה תושב (דברים כג, יז) "בטוב לו לא תוננו", אף זה "בטוב לו לא תוננו". "יהיה עמך"-- עמך במאכל, עמך במשתה, עמך בכסות נקיה. שלא תהא אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר; אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש; אתה ישן על מוכין והוא ישן על התבן. "יעבד עמך"-- שלא תמסר לו אומנתו לאחר. שאם היה בלן לרבים, ספר לרבים, נחתום לרבים-- לא יעשה. ר' יוסי אומר, אם היה אומנתו לפנים מכאן-- יעשה; אבל רבו לא ילמדנו בתחלה. אבל אמרו חכמים: מספר לו את שערו, ומכבס לו את כסותו, ואופה לו את עיסתו. "ויצא מעמך"-- שלא תהיה אתה בכפר והוא בכרך; אתה בכרך והוא בכפר. "הוא ובניו עמו"-- מה רבו חייב במזונותיו, אף רבו חייב במזונות אשתו ובניו. יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו? תלמוד לומר (שמות כא, ג) (ויקרא כה, מא) 'הוא ואשתו ובניו'-- מה הוא מדעת רבו, אף 'אשתו ובניו' מדעת רבו.

Sifra, Behar, Chapter 7 3

As a hired man... (Deut 24:14) What is a hired man? "You must pay him his wages on the same day." So, this one, on that day, you must pay him"

As a sojourner: What is a "toshav?" (Sojourner?) Just as a sojourner (Deut. 23:17) "… You shall not oppress him," so, this one "… what is good for him; you shall not oppress him.

"[He] shall he be with you": "with you" in eating, "with you" in drinking, "with you" in covering — that you not eat a clean loaf and he eat a coarse loaf; that you (not) drink old wine and he drink new wine; that you (not) sleep on cotton and he sleep on straw. "Shall he work with you": that he (the master) should not engage him for his craft to another. So that if he (the servant) were formerly a public bath-house attendant, a barber to the public, or a baker to the public, he should not do this (as a servant). R. Yossi says: If this were his trade (before he became a servant) he should do it; but his master should not bid him to do so ab initio. ... (Lev. 25:41) ("Then he shall go out from you; and his children with him. And he shall return to his family, and to the holding of his fathers shall he return.") "Then he shall go out from you": (From this we may infer) that (the servant) should not be in the village and he in the city, or you in the city and he in the village.

"He and his children with him": (from which we may infer) Just as his master is obligated to feed him, so is he obligated to feed his wife and children.

במדבר ל״ה:י״א-י״ב

(יא) וְהִקְרִיתֶ֤ם לָכֶם֙ עָרִ֔ים עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֣ינָה לָכֶ֑ם וְנָ֥ס שָׁ֙מָּה֙ רֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָֽה׃ (יב) וְהָי֨וּ לָכֶ֧ם הֶעָרִ֛ים לְמִקְלָ֖ט מִגֹּאֵ֑ל וְלֹ֤א יָמוּת֙ הָרֹצֵ֔חַ עַד־עָמְד֛וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לַמִּשְׁפָּֽט׃

Numbers 35:11-12

(11) Then you shall appoint you cities to be cities of refuge for you, that the man slayer that kills any person through error may flee thither. (12) And the cities shall be unto you for refuge from the avenger, that the man slayer not die until he stands before the congregation for judgment.

Hebrew Vocabulary: ערי מקלט Cities of Refuge. קלט also means, "absorption." Literally, this means "absorption cities," cities that absorb or gather in those who flee (Kimhi). These cities would provide refuge because their inhabitants would have to protect [and judge] the accidental man slayer and keep the blood avenger from doing him harm. (Abarbanel)

Notice also בשגגה, meaning "mistake, error." What Yiddish word does this evoke?

מכות י״ב א:מ׳-מ״ב

(במדבר לה, יב) עד עמדו לפני העדה למשפט מה ת"ל לפי שנאמר (במדבר לה, כז) ורצח גואל הדם את הרוצח יכול מיד ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט

Makkot 12a:11

(Numbers 35:12) "Untill he stands before a court for judgement" what is the Torah teaching us? Since it says (Numbers 35,27) "And the Goel Hadam will find the murderer" I might think that it means [he can kill him immediately] [therefore] the Torah teaches us "until he stand before a court for judgement"

דעת זקנים על דברים כ״ח:ס״ג:א׳

(א) והיה כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם. הוא אינו שש בפורענות אבל אחרים ששים ומפסוק זה נרמז הקץ שכתוב בדניאל ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים וה"ק והיה כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם במדבר ובארץ ישראל שהיתה שכינה עמכם ולהרבות אתכם במצרים שנאמר וירבו ויעצמו דהיינו אלף ומאתים ותשעים. ת' של גלות מצרים ות"פ מיציאת מצרים עד שנבנה הבית כדכתיב ויהי בשמונים וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים ויבן את הבית לה'. ות"י שנה שעמד בית ראשון כמנין בזא"ת יבא אהרן הרי בין הכל אלף קק"צ כמו כן ימשך הגלות וזש"ה כי למועד מועדים וחצי וגו' תכלינה כל אלה. למועד הראשון מתפרש זמן כמו למועד הזה ומועדים וחצי ר"ל שני זמנים כמו מועד צאתך ממצרים כשני מועדים של מצרים וחצי ר"ל חצי השני מועדים דהיינו מועד שלישי והרי הן שלש מועדים כמו שעמדו במצרים כפי' הכתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים וארבע מאות שנה. ושלשה פעמים ת"ל עולים אלף מאתים ותשעים ואז יכלה הגלות וכן אמר הכתוב האחר ויתיהבון בידיה עד עדן עדנים ופלג עדן ואי בעי הוי אמר בפירוש ג' מועדים אלא שרצה לסתום את דבריו וכאן רמז משה כן בתורה וכן אמר הושע וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים וענתה לשון מעון כמו וענה איים בארמנותיו כימי גלות נעוריה דהיינו גלות מצרים וכימי עלותה מארץ מצרים זהו מיציאת מצרים עד שחרב בית המקדש וזהו אלף מאתים ותשעים כדפריש לעיל ונמצא זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים והקץ אחר דכתיב בסוף דניאל אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה הוא נרמז בפ' אתם נצבים דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני מהם ביום ההוא וגו' הסת"ר אסתי"ר עולה בגימ' אלף שלש מאות שלשים וששה בעזר שדי אך משיח יבא כג"ה לסוף אלף קק"צ שהוא מ"ה שנים קודם אמנם אין אנו יודעים מהיכן מתחיל להמנין שנדע מתי יסיים. וכן מצינו בקץ מצרים שאמר הקב"ה וענו אותם ארבע מאות שנה וזה נאמר שלשים שנה קודם שנולד יצחק שהרי אברהם היה בן שבעים שנה באותו פרק ובן מאה היה כשנולד יצחק הרי שלשים שנה בין זה לזה. ושבט אפרים מנו ארבע מאות מברית בין הבתרים וטעו שלשים והרגום אנשי גת כדכתיב בדברי הימים ויש שהתחילו המנין משירדו למצרים וטעו ויש שמנו משהתחיל השעבוד וטעו והאמת היה שהארבע מאות שנה התחילו משנולד יצחק אך לא נודע על נכון עד שיצאו ממצרים. וכן על גלות בבל דאמר לו הקב"ה לירמיה לפי מלאת לבבל שבעים שנה וחשב בלשצר וטעה ומנה אחשורוש וטעה כמו שמפורש בפרק קמא דמגלה. כך קץ זה שמא מתחיל משנת ביטול התמיד בימי הורקנוס וארסתובלוס כדתניא בשלהי מסכ' סוטה תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ וארסתובלוס מבפנים וכו' ואז נתבטל התמיד וכשיבא משיח במהרה בימינו אז יתבררו ויתלבנו הדברים ואז נדע למפרע מהיכן התחיל. ואומר הרב בכור שור כי קץ זה נרמז באלפא ביתא של תשר"ק כי תשר"ק עולה אלף צפע"ס עולה שלש מאות ואז נמל"ך תוכן המלוכה לישראל כי כבר בא משיח י' שנים לסוף אלף קק"צ יטח"ז עולה ל"ד הרי תחלת שנת ל"ה וזהו אלף שלש מאות שלשים וחמשה. ואחר יטחז הד"ג ב"א התענוג בא שאז יכבש כל העולם תחת יד ישראל ר"ל הלויתן יבא לעשות סעודה לצדיקים:

Daat Zkenim on Deuteronomy 28:63:1

(1) והיה כאשר שש ה' אלוקיך עליכם להיטיב אתכם 'ולהרבות אתכם, וגו, “it will be that just as the Lord once delighted in making you prosperous and many;” G–d had not delighted in the Israelites’ distress; others had. In our verse we see a hint of what will happen at the time close before the redemption, the time discussed by Daniel in Daniel 12,11: ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים, “and from the time the daily sacrifice was removed and the mute abomination was emplaced, one thousand two hundred and ninety years.” We must understand our verse as follows: “it will be from the time when the Lord rejoiced in delighting to do good things for you from the time you were in the desert when His presence was with you every step of the way, as well as in the land of Israel when His Presence was with you, after He had made you multiply first in Egypt as we read in Exodus 1,7, a total of 1290 years. Four hundred years of exile in Egypt, 480 years from the Exodus till the erection of Solomon’s Temple as we know from Kings I 6,1: “it was in the 480th year after the Exodus from Egypt, he built the house for the Lord. This Temple stood for 410 years corresponding to the numerical value of the letters in the word בזאת; (in Leviticus 16,2: בזאת יבא אהרן אל הקודש) a total of 1290 years. The exile would last an equal amount of time (according to Daniel) This is what Daniel meant when he wrote in Daniel 12,7: כי למועד מועדים וחצי....תכלינה כל אלה, “or in a time and a half and upon completion all these will be finished,” the first time the word מועד refers to a time period, as in Kings II 4,15: למועד הזה, “at this time;” in the words: מועדים וחצי,the word has to be understood as in Deut. 16,7: “at the season when you came out of Egypt.” There were actually three periods when the Israelites were in Egypt; this is why the Torah described them as follows in Exodus 12,20: ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, and the period that the Israelites resided in Egypt was thirty years and four hundred years. If you multiply 430 by three the result is 1290. According to Daniel, at that time exile will end. This is also why he says in chapter 7,25: ויתיהבון בידה עד-עדן ועדנים ופלג עדן, “and they will be given into his hand until a time; and times, and half a time.” This means that there were three distinct periods that the Israelites had been in Egypt.” [The author continues with different attempts to unravel the periods may not yet have been concluded without the redemption having taken place. There is therefore little reason to list all these interesting speculations, especially that if G–d did not want the time revealed, why should we waste time trying to do so. Too many commentators have tried and failed to do so. Ed.]