Save "The Priestly Blessing
"
The Priestly Blessing
(כד) יְבָרֶכְךָ֥ ה' וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ (ס) (כה) יָאֵ֨ר ה' ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ (ס) (כו) יִשָּׂ֨א ה' ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ (ס)
(24) The LORD bless thee, and keep thee; (25) The LORD make His face to shine upon thee, and be gracious unto thee; (26) The LORD lift up His countenance upon thee, and give thee peace.
(כד) יְבָרְכִינָךְ יְיָ וְיִטְרִינָךְ (כה) יַנְהַר יְיָ שְׁכִנְתֵּהּ לְוָתָךְ וִירַחֵם יָתָךְ (כו) יִסַב יְיָ אַפֵּהּ לְוָתָךְ וִישַׁוֵי לָךְ שְׁלָם
(24) May Hashem bless you and guard you. (25) May Hashem [reveal] (lit. "shine") his presence upon you and love you. (26)

(א) אמר להם הממנה, ברכו ברכה אחת, והן ברכו. קראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. ברכו את העם שלש ברכות, אמת ויציב, ועבודה, וברכת כהנים. ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא.

(1) The appointed [priest] said to them: “Say one blessing” [one right before the Shema], and they blessed. They then recited the Ten Commandments, 'Shema', 'Vehaya im Shamoa' and 'Vayomer' [the three paragraphs of the Shema]. They also blessed the people with these three blessings: Emet Veyatsiv [the blessing that follows the Shema in the morning prayer], Avodah [the blessing in Shemoneh Esreh calling for G-D to accept the Temple service], and the Birkat Kohanim [the Priestly Blessing]. On Shabbat, they added a blessing for the watch that was leaving.

(כד) יברכך. שֶׁיִּתְבָּרְכוּ נְכָסֶיךָ:

(כה) וישמרך. שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עָלֶיךָ שׁוֹדְדִים לִטּוֹל מָמוֹנֶךָ; שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְעַבְדּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְשָׁמְרוֹ מִכָּל אָדָם, וְכֵיוָן שֶׁבָּאִים לִסְטִים עָלָיו וְנוֹטְלִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, מַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ בְּמַתָּנָה זוֹ?! אֲבָל הַקָּבָּ''ה, הוּא הַנּוֹתֵן, הוּא הַשּׁוֹמֵר; וְהַרְבֵּה מִדְרָשִׁים דָּרְשׁוּ בוֹ בְּסִפְרֵי:

(א) יאר השם פניו אליך. יַרְאֶה לְךָ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, פָּנִים צְהוּבוֹת:

(ב) ויחנך. יִתֵּן לְךָ חֵן (תנחומא):

(א) ישא ה' פניו אליך. יִכְבּוֹשׁ כַּעֲסוֹ:

(24) יברכך [THE LORD] BLESS THEE — that thy property may increase.

(25) וישמרך AND MAY HE GUARD THEE — that no robbers come upon thee to take away thy property. For a human being who gives a present to his servant cannot guard him against everybody, and if a band of robbers attack him and take it away, what pleasure can he, then, derive from this present?! The Holy One, blessed be He, however, both gives and guards — against everybody. Many Midrashic interpretations are given of this verse in the Siphre.

(1) יאר ה' פניו אליך THE LORD MAKE HIS FACE SHINE UPON THEE — i.e. May He show thee a friendly (more lit., smiling) countenance — a beaming countenance.

(2) ויחנך means, May He grant thee good favour (חן) (Siphre).

(1) ישא ה' פניו אליך THE LORD LIFT UP HIS COUNTENANCE UPON THEE — This expresses the idea: May He suppress His anger (Siphre).

(ו) כהן שלא היה לו דבר מכל אלו הדברים המונעין נשיאת כפים אף ע"פ שאינו חכם ואינו מדקדק במצות או שהיו הבריות מרננים אחריו או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא את כפיו ואין מונעין אותו לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפים ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות.

(ז) ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקדוש ברוך הוא שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו.

Halacha 6
A priest who does not have any of the factors which hinder the recitation of the priestly blessings mentioned above should recite the priestly blessing, even though he is not a wise man or careful in his observance of the mitzvot. [This applies] even though the people spread unwholesome gossip about him, or his business dealings are not ethical.
He should not be prevented from [reciting the priestly blessings] because [reciting these blessings] is a positive mitzvah incumbent on each priest who is fit to recite them. We do not tell a wicked person: Increase your wickedness [by] failing to perform mitzvot.
Halacha 7
Do not wonder: "What good will come from the blessing of this simple person?" for the reception of the blessings is not dependent on the priests, but on the Holy One, blessed be He, as [Numbers 6:27] states: "And they shall set My name upon the children of Israel, and I shall bless them." The priests perform the mitzvah with which they were commanded, and God, in His mercies, will bless Israel as He desires.

(כד) וטעם "יברכך ה' וישמרך" על דרך האמת, כי הברכה - מלמעלה, והשמירה - שתשמור אותה, כטעם "זכור ושמור". ועוד: "יאר השם הגדול את פניו" המביטים בך. וכך אמרו בספרי (ספרי על במדבר ו כה): "רבי נתן אומר: זה מאור שכינה". "ויחנך" - שתשא חן בעיניו, כענין שאמרו (בראשית רבה ט ד): "עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל שעה". ועוד: "ישא השם פניו" אל השמים ממעל, "וישם לך שלום" הכל בביתך. וכך אמרו בספרי (ספרי על במדבר ו כו): "רבי נתן אומר: זה שלום מלכות בית דוד". "ושמו את שמי הגדול על בני ישראל ואני אברכם" - כי אני המדבר, הנני, ושלום.

(X) and taste "May God bless you and keep you" on the way to the truth, because the pool - down and saving - you save it as a reason to "Remember and Save". And another: "Yar big name him" watching you. Thus said the books (books about the desert and now): "Rabbi Nathan says: This light called." "Educate" - that will carry liked, as a matter of said (Genesis Rabbah i d): "I wish global world will have the grace before every hour". Furthermore, "will bear his name," the sky overhead, "and give you peace" Everything in your home. Thus said the books (books on wilderness and Z) "Rebbe Natan says: This peace Davidic". "And put my name on the children of Israel's largest and I Abrcm" - that I am speaking, I am, and peace.
אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי מאי ברכות אין מעכבות זו את זו דלמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ואי מכללא מאי דאי מכללא לעולם אהבה רבה הוו אמרי וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה ומאי ברכות אין מעכבות זו את זו סדר ברכות: וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים. א"ר יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין תניא נמי הכי ר' נתן אומר בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין רבה בב"ח סבר למקבעינהו בסורא א"ל רב חסדא כבר בטלום מפני תרעומת המינין אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא א"ל רב אשי כבר בטלום מפני תרעומת המינין: ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא. מאי ברכה אחת א"ר חלבו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות: מקום שאמרו להאריך: פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא דשכרא וסיים בדחמרא יצא דאי נמי אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא דהא תנן על כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא אלא היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים בדשכרא מאי בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר חתימה אזלינן ת"ש שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא ערבית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא כללו של דבר הכל הולך אחר החתום שאני התם דקאמר ברוך יוצר המאורות הניחא לרב דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה שפיר אלא לר' יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מאי איכא למימר אלא כיון דאמר רבה בר עולא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כי קאמר ברכה ומלכות מעיקרא אתרוייהו קאמר ת"ש מסיפא כללו של דבר הכל הולך אחר החתום כללו של דבר לאתויי מאי לאו לאתויי הא דאמרן לא לאתויי נהמא ותמרי ה"ד אילימא דאכל נהמא וקסבר דתמרי אכל ופתח אדעתא דתמרי וסיים בדנהמא היינו בעיין לא צריכא כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי [יצא] דאפילו סיים בדנהמא נמי יצא מאי טעמא דתמרי נמי מיזן זייני: אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר (תהלים צב, ג) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות: ואמר רבה בר חיננא [סבא] משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב (תהלים קמו, ח) ה' זוקף כפופים מיתיבי (מלאכי ב, ה) מפני שמי נחת הוא מי כתיב בשמי מפני שמי כתיב אמר ליה שמואל לחייא בר רב בר אוריאן תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אבוך הכי אמר אבוך כשהוא כורע כורע בברוך כשהוא זוקף זוקף בשם.
Shouldest thou, on the other hand, maintain that they recited "With abounding love," how would it follow that the benedictions do not invalidate one another? Perhaps the reason they omitted "Who formest light" was because it was not yet time for that prayer, and when the proper time arrived, they said it! And if this be an inference, what then? It might have been inferred that it was certainly "With abounding love" that [the priests] recited, and when the proper time for reciting "Who formest light" arrived, they said it; and what means "The benedictions do not invalidate one another"? The order of the benedictions. [The Mishnah quoted above states :] Then they read the Decalogue, "Hear, O Israel," "And it shall come to pass, if ye shall hearken diligently," "And the Lord said," "True and firm," "Accept, O Lord our God," and the Priestly Benediction. Rab Judah said in the name of Samuel : Also beyond the confines of the Temple they wished to read [the Decalogue with the Shema'] but it had long been abolished because of the murmuring of the Minim. There is a teaching to the same effect : R. Nathan said : Outside the Temple they wished to read [the Decalogue with the Shema'] but it had long been abolished because of the murmuring of the Minim. Rabbah b. Rab Huna thought to establish it in Sura ; but Rab Hisda told him it had been previously abolished because of the murmuring of the Minim. Amemar thought to establish it in Nehardea; but Rab Ashe told him it had previously been abolished because of the murmuring of the Minim. [The Mishnah-quotation continues :] On the Sabbath they added a benediction for the outgoing guard. Which is this benediction ? R. Helbo said : The outgoing guard said to the incoming guard, "May He Who caused His name to dwell in this house make love and brotherhood, peace and comradeship, to abide amongst you." Where [the Rabbis] order to say a long benediction, it is not permissible to say a short one. It is evident that one who took a cup of wine, and thinking that it was beer, commenced saying the benediction on the supposition that it was beer, and then concluded the benediction for wine, has complied with the requirements of the law ; because even if he had said "[Blessed]... by Whose word all things exist," he would also have complied with the requirements of the law. For there is a Mishnaic teaching : [not translated.] If one has uttered the benediction "By Whose word all things exist" over any kind of liquor, he has fulfilled his obligation. But if one took a cup of beer, and thinking it was wine began the benediction for wine and concluded with the benediction for beer, how is it then ? Do we follow the main theme of the benediction or its conclusion ? Come and hear: In the morning service, if one commences with "Who formest light" but concludes with "Who bringest on the evening twilight," he has not complied with the requirements of the law. If he opened with "[ Blessed] . . . Who at Thy word bringest on the evening twilight" and concluded with "Creator of the luminaries," he has so complied. In the evening service, if he opened with "Who at Thy word bringest on the evening twilight" and concluded with "Creator of the luminaries," he has not so complied. If he opened with "Who formest light" and concluded with "Who bringest on the evening twilight," he has so complied. The general rule in this matter is, therefore, that it depends upon the conclusion of the benediction. But it is different here, because he has said "Blessed art Thou, O Lord, Creator of the luminaries." That is quite right according to Rab who declares that a benediction which does not contain the Divine Name is no benediction. But, according to R. Johanan who holds that a benediction which does not contain a reference to the Divine Kingship is no benediction, what is there to say? But since Rabbah b. 'Ulla has declared : "The purpose is to mention the characteristic of day at night and the characteristic of night in the day," having uttered the benediction and the reference to the Divine Kingship from the commencement, he said them of both. Come and hear : From the latter clause [of the quoted Baraita] "The general rule in this matter is that it depends upon the conclusion of the benediction" — what does "the general rule in this matter" intend to include? Is it not to include what we have mentioned? No ; it is to include the instance of bread and dates. How is this to be understood ? Are we to suppose that it refers to one who ate bread and thinking that it was dates he had eaten, commences the benediction on the supposition it was dates, but concludes with the benediction for bread ? This is the same as the last-mentioned case! No, [the "general rule"] is necessary for the following : If, for instance, one ate dates, and thinking it was bread, commenced with the benediction for bread but concluded with the benediction for dates, he has complied with the requirements of the law ; for even if he had concluded with the benediction for bread, he would also have so complied. What is the reason ? Because dates likewise nourish. Rabbah b. Hinnana the Elder said in the name of Rab : Whoever does not recite "True and firm" in the morning and "True and trustworthy" in the evening has not fulfilled his obligation ; as it is said, "To declare Thy lovingkindness in the morning and Thy faithfulness in the night-seasons" (Ps. xcii. 3). Rabbah b. Hinnana [the Elder] also said in the name of Rab : When one prays [the Tefillah] and has to bow, he should bow at the word "Blessed" ; and when returning to the erect position, he should do so on mentioning the Divine Name. Samuel asked : What is Rab's reason ? Because it is written, "The Lord raiseth up them that are bowed down" (ibid, cxlvi. 8). Against this is quoted, "And from before My name he is afraid" (Mal. ii. 5)! Is it written "at My name"? No, "from before My name" is written. Samuel said to Hiyya b. Rab : O son of the Law, come and let me tell thee an excellent thing which thy father once said. Thus spake thy father : When one bows, he should do so at the word "Blessed" ; and when he returns to the erect position, he should do so on mentioning the Divine Name.

(א) "יברכך ה'" - בברכה המפורשת. וכן הוא אומר (דברים כח): "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך טנאך ומשארתך ברוך אתה בבואך. ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך" - אימתי? "כי תשמע בקול ה' אלהיך". "יברכך ה' בנכסים". "וישמרך" בנכסים. "יברכך ה' בנכסים". "וישמרך" בנכסים. רבי נתן אומר: "יברכך" בנכסים "וישמרך" בגוף. רבי יצחק אומר: "וישמרך" מיצר הרע. וכן הוא אומר (משלי ג): "כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד". דבר אחר: "וישמרך" שלא ישלטו אחרים עליך, וכן הוא אומר (תהלים קכא): "יומם השמש לא יככה וירח בלילה". ואומר "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". ואומר "ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך". ואומר "ה' ישמרך מכל רע". ואומר "ה' ישמר צאתך ובואך". דבר אחר: "וישמרך" מן המזיקים. וכן הוא אומר (תהלים צא): "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך". דבר אחר: "וישמרך" - ישמור לך ברית אבותיך, שנאמר (דברים ז): "ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". דבר אחר: "וישמרך" - ישמור לך את הקץ, וכך הוא אומר (ישעיהו כא): "משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתא בוקר וגם לילה". דבר אחר: "וישמרך" - ישמור את נפשך בשעת המיתה, וכך הוא אומר (שמואל א כה): "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים". שומע אני בין הצדיקים בין הרשעים? תלמוד לומר "ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע". דבר אחר: "וישמרך" - ישמור רגליך מגיהנם. וכך הוא אומר (שמואל א ב): "רגלי חסידיו ישמור". דבר אחר: "וישמרך" - ישמרך בעולם הבא. וכן הוא אומר (ישעיהו מ): "וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים":

(1) (Bamidbar 6:24) "The L-rd bless you": with the explicit blessing (28:3-6) "Blessed shall you be in the city and blessed shall you be in the field … Blessed shall be your basket and your remainder. Blessed shall you be in your coming in and blessed shall you be in your going out." "The L-rd bless you": with possessions "and keep you": with possessions. R. Nathan says: May He bless you with possessions and keep you — in body. R. Yitzchak says "and keep you": from the evil inclination, as it is written (Proverbs 3:26) "For the L-rd will be with you in your trust, and He will guard your feet from entrapment." Variantly: "and keep you": from all evil, viz. (Psalms 121:4-7) "He neither slumbers nor sleeps, the Keeper of Israel … at your right hand … By day the sun … The L-rd will keep you from all evil." Variantly: "and keep you": from mazikkin (destructive agents), viz. (Ibid. 91:11) "For His angels will He charge for you to keep you in all your ways." Variantly: "and keep you": He will keep for you the covenant of your fathers, viz. (Devarim 7:12) "… then the L-rd your G-d will keep for you the covenant and the lovingkindness which He swore to your fathers." Variantly: "and keep you": He will keep for you the "end" (i.e., the time of redemption). And thus is it written (Isaiah 21:11-12) "A prophecy concerning Duma (Edom): He (Israel) calls to Me from Seir: 'Keeper, what of the night?' 'Keeper, what of the night?' The Keeper says: 'Morning is coming and also night, etc.'" Variantly: "and keep you": He will keep your soul at the time of death, viz. (I Samuel 25:29) "and my master's soul will be bound up (after death) in the bond of life." From this I would understand both (the soul of) the righteous and the wicked to be intended. It is, therefore, written (Ibid.) "but the soul of your foes will He hurl away from the hollow of a sling." Variantly: "and keep you": He will keep your feet from Gehinnom, viz.: (Ibid. 2:9) "He will keep (from Gehennom) the feet of His pious ones." Variantly: "and keep you": He will keep you in the world to come, viz. (Isaiah 4:31) "But those who trust in the L-rd will renew strength. They will lift their wings as eagles, etc."

(ה) יברכך ה' וישמרך - עם הברכה שמירה. מלך בשר ודם יש לו עבד בסוריא והוא יושב ברומי, שלח המלך בשבילו עלה ובא אצלו, נתן לו מאה לטרין של זהב, טענו יצא לדרך. נפלו עליו לסטים ונטלו כל מה שנתן לו, וכל מה שהיה אצלו. שמא יכול הוא לשמרו מן הלסטים?! לפיכך, יברכך ה' בעושר. וישמרך, מן הלסטים. דבר אחר: יברכך ה', בממון. וישמרך, שלא תהא עשוי במדינה פניאס, ושלא תבא זימיא למדינה, ויאמרו לך: תן זהב, אלא יברכך וישמרך. יברכך בבנים, וישמרך בבנות, שצריכות שמירה. יברכך, בעושר. וישמרך, שתעשה ממנו מצות. יברכך ה', בברכה המפורשת בתורה (דברים ז): ברוך תהיה מכל העמים וגו'. ברוך אתה בעיר וגו'. ברוך טנאך וגו'. ברוך אתה בבואך וגו'. ובאו עליך כל הברכות האלה וגו'. ר' נתן אומר: יברכך בנכסיך. וישמרך, בגופך. ר' יצחק אומר: והלא אם מבורכים הם שמורים ואם שמורים המה מבורכים., ומה תלמוד לומר וישמרך? מיצה"ר, שלא יוציאך מן העולם. וכן הוא אומר (משלי ג): כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד. דבר אחר: וישמרך, שלא ישלטו אחרים עליך. וכן הוא אומר (תהלים קכא): יומם השמש לא יככה וגו'. הנה לא ינום וגו'. ה' שומרך וגו'. ה' ישמרך מכל רע וגו'. ה' ישמר צאתך וגו'. דבר אחר: וישמרך, מן המזיקים המקיפים אותך, שנאמר (שם צא): יפול מצדך וגו' כי מלאכיו יצוה לך וגו'. דבר אחר: וישמרך, ישמור לך ברית אבותיך. וכן הוא אומר: ושמר ה' אלהיך לך את הברית וגו'. דבר אחר: וישמרך, ישמר לך את הקץ. וכן הוא אומר (ישעיה כא): משא דומה אלי קורא משעיר וגו'. דבר אחר: וישמרך, ישמור נפשך בשעת מיתה. וכן הוא אומר (שמואל א כה): והיתה נפש אדוני צרורה בצרור וגו'. שומע אני את הצדיק ואת הרשע? תלמוד לומר: ואת נפש אויביך יקלענה וגו'. דבר אחר: וישמרך, ישמור רגלך מן גיהינום. וכן הוא אומר (שם א ב): רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו, הרי הם מבורכים ושמורים. ומנין שאף שכינה ביניהם? תלמוד לומר: יאר ה' פניו וגו' יאר ה' וגו' יתן לך מן מאור השכינה, שנאמר (ישעיה ס): קומי אורי וגו'. ואומר (תהלים לו): באורך נראה אור אל ה' ויאר לנו:

(ו) יאר ה' פניו אליך - יתן לך מאור עינים. דבר אחר: יאר ה' וגו', שיביט בך בפנים מאירות, ולא בפנים זעומות. דבר אחר: יאר, זה מאור תורה, שיאיר עיניך ולבך בתורה ויתן לך בני תורה, כמה דתימא: כי נר מצוה ותורה אור. דבר אחר: יאר ה' פניו, יעמיד ממך כהנים, שמאירים את המזבח, כמה דתימא: ולא תאירו מזבחי חנם ואומר (ויקרא כו): והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה. ויחנך, הרי הם מבורכים ושמורים ושכינה ביניהם. ומנין אף חנוני בדעת בבינה? תלמוד לומר: ויחונך כמה דמצלינן: אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. דבר אחר: ויחנך, יתן בכם דעת, שתהיו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה, כענין שנאמר: ונתן לך רחמים וגו'. דבר אחר: ויחנך, יחון אותך בבנים, כמה דתימא (בראשית לג): הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. ואומר (שם מג): אלהים יחנך בני. דבר אחר: ויחנך, כמה דתימא (תהלים סז): אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. דבר אחר: ויחנך, יחנך במשאלותיך. וכן הוא אומר (ישעיה ל): חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך. דבר אחר: ויחנך שנה רבי חייא הגדול: יחנה ה' אצלך. דבר אחר: ויחנך, יעמיד ממך נביאים, כמה דתימא (זכריה יב): ושפכתי על בית דוד רוח חן ותחנונים. דבר אחר: ויחנך וגו', יתן חנו עליך, בכל מקום שאתה הולך, כמה דתימא (בראשית לט): ויתן חנו בעיני וגו'. (אסתר ב): ותהי אסתר נשאת חן וגו'. ויתן אלהים חן את דניאל וגו'. (משלי ג): ומצא חן ושכל טוב וגו'. דבר אחר: ויחנך, בתלמוד תורה. וכן הוא אומר (שם ד): תתן לראשך לוית חן וגו'. (שם א): כי לוית חן הם לראשך וגו'. דבר אחר: ויחנך, במתנת חנם. וכן הוא אומר (תהלים קכג): חננו ה' חננו וגו'. (שם): כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו. דבר אחר: ויחנך, להוציאך משיעבוד מלכיות, כמה דתימא (שם): חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז. דבר אחר: ויחנך, לגאול אותך, כמה דתימא: ה' חננו לך וגו':

(ז) ישא ה' פניו אליך וגו' - יעביר כעסו ממך, ואין ישא, אלא לשון הסרה, כמה דתימא (בראשית מ): ישא פרעה את ראשך וגו'. פניו, אלו פנים של זעם, כמה דתימא (ויקרא כ): ונתתי את פני בנפש ההיא וגו' כלומר, אותם פנים של זעם, שהיו ראויות לבא אליך, יסירם ממך. דבר אחר: ישא ה' בשעה שאתה עומד ומתפלל, שנאמר (בראשית יט): ויאמר אליו הנה נשאתי פניך וגו', הרי דברים ק"ו, אם ללוט נשאתי פנים מפני אברהם אוהבי, לך לא אשא פנים מפניך, ומפני אבותיך?! זהו שנאמר: ישא ה' פניו אליך. כתוב אחד אומר: ישא ה' פניו אליך. וכתוב אחד אומר (דברים י): אשר לא ישא פנים. כיצד נתקיימו שני כתובים הללו? כשישראל עושין רצון המקום, ישא ה' פניו אליך. וכשאין עושין רצון המקום, אשר לא ישא פנים. דבר אחר: ישא ה' פניו וכי הקב"ה נושא פנים, והלא כבר נאמר אשר לא ישא פנים? אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שהם נושאים לי פנים, כך אני נושא להם פנים. כיצד? כתבתי בתורתי: ואכלת ושבעת וברכת ואדם מישראל, יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה, ונושאין לי פנים ומברכין, ודקדקו על עצמן עד כזית, עד כביצה, לפיכך, ישא ה' פניו וגו'. דבר אחר: ישא ה' כתוב אחד אומר: ישא. וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא. עד שלא נחתם גזר דין, ישא ה' וגו'. משנחתם גזר דין, אשר לא ישא פנים. ודכוותיה כתוב אחד אומר (תהלים סה): שומע תפלה. וכתוב אחד אומר (איכה ג): סכתה בענן לך וגו'. עד שלא נחתם גזר דין, שומע תפלה. משנחתם גזר דין, סכתה בענן לך. כתוב אחד אומר (תהלים קמה): קרוב ה' לכל קוראיו. וכתוב אחד אומר (שם י): למה ה' תעמוד ברחוק. עד שלא נחתם גזר דין, קרוב ה' לכל קוראיו. משנחתם גזר דין, למה ה' תעמוד ברחוק. כתוב אחד אומר (איכה ג): מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. וכתוב אחד אומר (דניאל ט): וישקד ה' על הרעה. עד שלא נחתם גזר דין, מפי עליון וגו'. משנחתם גזר דין, וישקד ה' וגו'. כתוב אחד אומר (ירמיה ד): כבסי מרעה לבך ירושלים. וכתוב אחד אומר (שם י): כי אם תכבסי בנתר וגו'. עד שלא נחתם גזר דין, כבסי מרעה וגו'. משנחתם גזר דין, אם תכבסי וגו'. כתוב אחד אומר (ירמיה ג): שובו בנים שובבים. וכתוב אחד אומר: אם ישוב ולא ישוב. אלא כאן, קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר (ישעיה נה): דרשו ה' בהמצאו. וכתוב אחד אומר (יחזקאל לב): חי אני אם אדרש לכם. כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין. כתוב אחד אומר (שם לג): אם אחפוץ במות הרשע. וכתוב אחד אומר (שמואל א ב): כי חפץ ה' להמיתם. כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין. דבר אחר: ישא ה' פניו אליך, בעוה"ז. אשר לא ישא פנים, לעוה"ב. דבר אחר: ישא ה' פניו אליך וכתוב אחד אומר (דברים י): אשר לא ישא פנים היה ר' יוסי בן דוסתאי אומר: כיצד יתקיימו שתי מקראות הללו? אלא, ישא ה' פניו, בדבר שבינך לבינו. אשר לא ישא פנים, בדבר שבינך לבין חבירך. ר"ע אומר: כתוב אחד אומר: ונקה וכתוב אחד אומר: לא ינקה היאך אפשר לקיים ב' פסוקים הללו? אלא, בדבר שבינך לבינו ונקה. בדבר שבינך לבין חבירך, לא ינקה. בן עזאי אומר: מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים. דבר אחר: ישא ה' פניו וגו' יהפך פניו כלפי אצלך, לא דומה שואל שלום חבירו בתוך פניו, כשואל מן הצדדין, אלא ישא ה' פניו אליך, יהפך פניו אצלך, כמה דתימא (ויקרא כו): ופניתי אליכם והפריתי. וישם לך שלום, שלום בכניסתך, שלום ביציאתך, שלום עם כל אדם. ר' נתן אומר: וישם לך שלום שלום זה, שלום מלכות בית דוד, (ישעיה ט): למרבה המשרה ולשלום אין קץ. רבי אומר: זה שלום תורה, שנאמר (תהלים כט): ה' עוז לעמו יתן וגו'. גדול השלום, שהקב"ה שינה בדבר מפני השלום, שנאמר (בראשית יח): האף אמנם אלד ואני זקנתי גדול שלום, ששינה המלאך שדבר עם מנוח, מפני השלום, שלאשה אמר (שופטים יג): הנה נא את עקרה ולא ילדת ולא ספר דבר זה למנוח. גדול שלום, שהשם שנכתב בקדושה, אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. ר' אלעזר אומר: גדול שלום, שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות, אלא שלום. ר' שמעון בן חלפתא אמר: גדול שלום, שאין כלי מקבל ברכה, אלא שלום, שנאמר (תהלים כט): ה' יברך את עמו בשלום אף בברכת כהנים אחד, כל ברכות סיימן בשלום, וישם לך שלום, לומר שאין הברכות מועילות כלום, אא"כ שלום עמהם. ר' אלעזר הקפר אומר: גדול שלום, שאין חותם כל התפלה, אלא שלום, ואין חותם ברכת כהנים, אלא שלום. גדול שלום, שניתן לענוים, שנאמר (שם לז): וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. גדול שלום, שהוא שקול כנגד הכל, אנו אומרים: עושה שלום ובורא את הכל. רבי אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר: שאפילו ישראל עובדין עבודת כוכבים ושלום ביניהם, כביכול אמר הקב"ה: אין השטן נוגע ביניהם, שנאמר (הושע ד): חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה נאמר בהם (שם): חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול שלום ושנואה מחלוקת. גדול שלום, שאפילו בשעת מלחמה צריכין שלום, שנאמר (דברים כ): כי תקרב אל עיר וגו' ואומר (שם ב): ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וגו'. ואומר (שופטים יא): השיבה אתהן בשלום. גדול השלום, שאפילו המתים צריכין שלום, שנאמר (בראשית טז): ואתה תבא אל אבותיך בשלום. ואומר: בשלום תמות. גדול השלום, שניתן לעושי תשובה, שנאמר (ישעיה נז): בורא ניב שפתים שלום שלום. ר' מאיר אומר: גדול הוא השלום, שלא ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה מן השלום, שניתנה לצדיקים, שבשעה שנפטר מן העולם, שלש כתות של מלאכי השרת מקדימין אותו בשלום. הראשונה אומרת (שם): יבא שלום. שנייה אומרת (שם): ינוחו על משכבותם. והשלישית אומרת (שם): הולך נכוחו. ולא דיין לצדיקים, שמיתתן בידי כבוד, שנאמר (שם נח): כבוד ה' יאספך, אלא שמקלסים לפניהם בשלום, יבוא שלום. גדול השלום, שלא ברא הקב"ה מדה יפה כמו השלום, ומנעה מן הרשעים, שבשעה שנפטרין מן העולם, ג' כתות של מלאכי חבלה מקדימות אותו: הראשונה אומרת (שם מח): אין שלום. השניה אומרת: אמר ה' לרשעים. השלישית אומרת (שם נ): למעצבה תשכבון. לא דיין לרשעים, שמיתתן ביד מחבלים, שנאמר (איוב לג): ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממיתים. ואומר: יהדפוהו מאור לחושך. ואומר (תהלים לה): יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם אלא שהם מתקנטרים לפניהם, ואומרים להם: אין שלום וגו', למעצבה תשכבון. גדול השלום, שניתן שכר התורה והמצות, שנאמר (ויקרא כו): ונתתי שלום בארץ. גדול שלום, שניתן לאוהבי תורה, שנאמר (תהלים קיט): שלום רב לאוהבי תורתך גדול השלום, שניתן ללומדי תורה, שנאמר (ישעיה נד): וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. גדול השלום, שניתן לעושי צדקה, שנאמר (שם לב): והיה מעשה הצדקה שלום. גדול השלום, ששמו של מקום קרוי שלום, שנאמר (שופטים ו): ויקרא לו ה' שלום. גדול השלום, שדרי עליונים צריכין שלום, שנאמר (איוב כה): עושה שלום במרומיו, והרי דברים ק"ו, ומה אם במקום שאין איבה ושנאה, צריכין שלום, ק"ו למקום שיש בו כל המדות הללו. ר' שמעון היה אומר: בא וראה, שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מלך בשר ודם, כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונות, וכשהולך לשלום הולך יחידי, אבל מדת הקב"ה אינו כן, כשהוא הולך לשלום יוצא באוכלוסין ובלגיונות, שנאמר: עושה שלום במרומיו וכתיב אחריו (שם): היש מספר לגדודיו. אומר (תהלים סח): רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש. ואומר (דניאל ז): אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבבן וגו', וכשהוא הולך למלחמה, אינו הולך אלא יחידי, שנאמר (שמות טו): ה' איש מלחמה וגו', בשמו הוא נלחם ואינו צריך לסיוע. ואומר (ישעיה סג): פורה דרכתי לבדי וגו'. את מוצא, כשפרע הקדוש ברוך הוא מדור המבול, לא פרע אלא יחידי, שנאמר (בראשית ו): הנני מביא את מי המבול מים, וכן מאנשי סדום לא פרע אלא יחידי, שנאמר (שם יט): וה' המטיר על סדום וגו'. וכן כשפרע מן המצריים, שנאמר (שמות יב): וה' הכה כל בכור וגו'. וכן פרע מן האמוריים יחידי, שנאמר (יהושע י): וה' השליך עליהם אבנים גדולות. וכן מסנחריב פרע יחידי, שנאמר (מ"ב יט): ויצא מלאך ה' ויך במחנה וגו'. כתוב אחד אומר: היש מספר לגדודיו. וכתוב אחד אומר (דניאל ז): אלף אלפים ישמשוניה. משגלו ישראל מארצם, אלף אלפים ישמשוניה, כביכול, נתמעטה פמליא של מעלה. רבי אומר, משום אבא יוסי בן דוסתאי: אלף אלפים ישמשוניה גדוד אחד. וכמה הן גדודיו, היש מספר. כתוב אחד אומר (תהלים קמו): מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא. וכתוב אחד אומר (ישעיה מ): המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא. כשהקב"ה קורא אותם, הוא קורא שמות כולן, כאחת, והם עונין מה שא"א לו לבשר ודם לקרוא שני שמות כאחת. וכן הוא אומר (שמות כ): וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, מלמד שכל עשרת הדברות אמר בדיבור אחד. ואומר (תהלים סב): אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים. ואומר (ירמיה כג): הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע רבי אומר, משום אבא יוסי בן דוסתאי: מהו לכולם שמות יקרא? שאין שם שינוי, לא השם שנקרא עכשיו, נקרא לאחר זמן. וכן הוא אומר (שופטים יג): למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, איני יודע לאיזה שם אני מתחלף. כתוב אחד אומר (ד"ה א כא): ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות. וכתוב אחד אומר (שמואל ב כד): בכסף שקלים חמשים. כיצד יתקיימו שני פסוקים הללו? מקום הגרן בשש מאות מקום המזבח בחמשים. רבי אומר, משום אבא יוסי בן דוסתאי: שנים עשר שבטים היו, ונטל דוד מכל שבט ושבט חמשים שקל, נמצאו שש מאות שקלים מכל השבטים. ר' אלעזר בן שמוע אומר: הגורן בשש מאות, אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים, בשקל כסף חמשים. כתוב אחד אומר (ד"ה ב ט): ויהי לשלמה ארבעת אלפים ארוות סוסים. וכתוב אחד אומר (מלכים א ה): ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? ד' אלפים אסטבלאות ארבעים אלף סוסים. כתוב אחד אומר (ד"ה ב ד): מחזיק בתים ג' אלפים יכיל. וכתוב אחד אומר (מלכים א ו): אלפים בת יכיל. כיצד ב' כתובים הללו מתקיימים? בלח אלפים, שהם שלשת אלפים ביבש. מכאן אמרו: שני כורים בלח, שהם שלשת כורים ביבש. חביב הוא השלום, שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו, לא נתן שכרו אלא שלום, שנאמר (בראשית טו): ואתה תבא אל אבותיך בשלום. וכן אתה מוצא ביעקב אבינו, שביקש מן המקום שלום, שנאמר (שם כח): ושבתי בשלום וגו'. וכן אתה מוצא באהרן, שלא נשתבח לפני המקום, אלא בשלום, שנאמר (מלאכי ב): בריתי היתה אתו וגו'. וכן אתה מוצא בפנחס, שנתן שכרו שלום, שנאמר (במדבר כה): הנני נותן לו את בריתי שלום וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום, שנאמר (משלי ג): וכל נתיבותיה שלום. וכן אתה מוצא שאין הקדוש ברוך הוא מנחם את ירושלים, אלא בשלום, שנאמר (ישעיה לב): וישב עמי בנוה שלום. וכן לא פרע, מן עמון ומואב, אלא שמנע מהם שלום, שנאמר (דברים כג): לא תדרוש שלומם וטובתם וגו'. וכן ישראל מתברכים בכל יום בשלום, שנאמר: וישם לך שלום: