עמוד א
קושייה א
אָמַר רָבָא תֵּיתֵי לִי תבוא לי שכרי, דְּכִי אֲתָא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְקַמַּאי לְדִינָא שכאשר מגיע תלמיד חכם לדין, לָא מָזֵיגְנָא רֵישִׁי אַבֵּי סַדְיָא כַּמָּה דְּלָא מְהַפֵּיכְנָא בְּזָכוּתֵיהּ איני נח עד שאני מוצא זכות בשבילו.
אי לכך הוא פסול לדון אותו! שהרי בברייתא כתוב:
קרי ביה הכי
1. והוא (העד) לא אויב לו (לבעל הדין) ולא אוהב לו - יעידנו
2. ולא דיין המבקש רעתו ולא טובתו - ידיננו
וכן כתוב בשולחן ערוך:
אסור לאדם לדון למי שהוא אוהבו אע"פ שאינו שושבינו ולא ריעו אשר כנפשו ולא למי ששונאו אע"פ שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו אלא צריך שיהיו השני בעלי הדינים שוים בעיני הדיינים ובלבם ואם לא היה מכיר את שום אחד מהם ולא את מעשיו אין לך דיין צדיק כמוהו:
קושייה ב
מסופר בגמרא שרַב שֵׁשֶׁת בְּקַיְטָא מוֹתֵיב לְהוּ לְרַבָּנַן הֵיכָא דְּמָטְיָא שִׁימְשָׁא מי שבא לשמוע דרשותיו בשבת בימות הקיץ - היה מושיבו בשמש. בְּסִיתְוָא מוֹתֵיב לְהוּ לְרַבָּנַן הֵיכָא דְּמָטְיָא טוּלָּא ובימות החורף - מושיבם בצל, כִּי הֵיכִי דְּלֵיקוּמוּ הַיָּיא ועשה זאת בשביל שאחרי הדרשות, האנשים יקומו ולא יתעסקו בדברים בטלים.
ומפרש רש"י:
רב ששת סגי נהור היה ואינו רואה עת האכילה וכשהיה דורש בשבת מושיב התלמידים במקום שתגיע שם החמה לעת האוכל כדי שיצטערו וימהרו לקום:
תמוה.
שהרי כוונתו של רב ששת היא שמחמת חוסר הנוחות יקומו וילכו לאכול סעודתם (שהיא עונג שבת).
ורש"י כאן כותב "שיצטערו" שזה ההפך הגמור מעונג שבת ואסור בשבת.
אז מה בכלל יצא לנו מכל זה?
הלכנו צעד אחד אחורה בשביל ללכת צעד אחד קדימה?
עמוד ב
קושייה ג
מסופר שרַבִּי אֲבָהוּ הֲוָה עָבְדִין לֵיהּ בְּאַפּוֹקֵי שַׁבְּתָא עִיגְלָא תִּילְתָּא היו מכינים לו במוצאי שבת עגל משובח, הֲוָה אָכֵיל מִינֵּיהּ כּוּלְיְיתָא וממנו היה אוכל את הכליה בלבד. כִּי גְדַל אֲבִימִי בְּרֵיהּ וכאשר גדול בנו אבימי, אֲמַר לֵיהּ: לְמָה לָךְ לְאַפְסוֹדֵי כּוּלֵּי הַאי אמר אבימי לאביהו מדוע שתעשה כך ותבזבז בשר משובח?, נִשְׁבּוֹק כּוּלְיְיתָא מִמַּעֲלֵי שַׁבְּתָא כדאי שנשאיר בשר משבת למוצאי שבת ואותו נאכל. שַׁבְקוּה עשו כן וַאֲתָא אַרְיָא אַכְלֵיהּ והגיע אריה ואכל את העגל.
ללמדנו שיש להקפיד בכבוד השבת גם במוצאי היום.
אפשר להגיד שהסיבה שאבימי העיר לאביו לרבי אבהו היא בגלל בזבוז הבשר, אבל העצה שנתן לו אינה טובה שבכך מתבזה השבת בצאתה.
אך דווקא על ביזיון שבת נענש רבי אבהו?
הרי בשר העגל לא היה נאכל, והיה נזרק בכל שבוע. ומה כבוד בריות בכך? הרי עניים יכולים היו לבוא ולאכול במקום שייזרק.
ועוד שנאמר (בזמן שעם ישראל חטאו לה' במצוות שבין אדם לחברו):
וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ׃
I will turn My eyes away from you;
Though you pray at length,
I will not listen.
Your hands are stained with crime—
לֹ֣א תוֹסִ֗יפוּ הָבִיא֙ מִנְחַת־שָׁ֔וְא קְטֹ֧רֶת תּוֹעֵבָ֛ה הִ֖יא לִ֑י חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַֽעֲצָרָֽה׃
Bringing oblations is futile,-c
Incense is offensive to Me.
New moon and sabbath,
Proclaiming of solemnities,
Assemblies with iniquity,-d
I cannot abide.
שהקב"ה שם את כבוד הבריות לפני כבודו:
שלא היה מוכן לקבל את תפילותיהם וקורבנותיהם של ישראל עד שיכבדו אחד את השני קודם.
ולמרות שרבי אבהו צדיק היה, לדעתי היה צריך לעשות כבראשונה (ולכבד את השבת) אבל לתת את שאר הבשר למי שזקוק. כי בכך מתכבדים הבריות בקב"ה.
ותמוה בעיניי מדוע על כבוד הבריות (שה' שם לפני כבודו) שחולל - אין מדברים.