סוגית רצח או המתת חסד ביהדות

סוגית המתת חסד ביהדות
שאלה: בדור שלנו יש המבקשים למות למשל סובלי כאבים. מה נכון לעשות לפי היהדות כאשר מבקש להמית אותו בגלל כאבים
תשובה לפי המורשת כי צריך לזכור שהמורשת מאפשרת להרוג חוטא למשל לשרוף חוטאים במשנה סנהדרין אלה הן הנשרפים למרות שלא ביקשו להמית אותם ולמרות שאפשרי שיעשו מעשה טוב או יתנו צדקה אשר מציל ממוות אך רבני היהדות לא יצילו אותו ממות ויגידו התנא הקדוש במשנה סנהדרין לא טעה והקדוש ברוך בספר ויקרא שאמר לשרוף חוטא לא טעה ולאור זה נחשף הנוכלות וגם רוע הלב של רבני היהדות להתעלם באכזריות ממי שסובל מכאבים לדוגמה ניוון שרירים ועוד מקרים של כאב כי לרבני היהדות לב אבן רק נכון להרוג חוטאים בעיניהם העונש המתאים למשכב זכר כידוע וניכר בהשוואה את לב האבן ורוע הלב להתעלם מסובלי כאב
אומנם החוטא לא ביקש שימיתתו אותו ואפשרי שיעזוב רשע דרכו או יעשה מעשה טוב או בים יציל חיים של טובע ואפילו אותו המורשת מאפשרת להמית לכן קל וחומר מי שסובל מכאב אם מבקש להמית אותו נכון לעזור ללו להפסיק את הכאב ולהמית אותו באופן שמצמצם את הכאב ויחד עם זאת להציע לחוטא לתת צדקה היינו רק למשפה של עניים ואם מסכים לתת לחם אז צדקה צתיל אותו מעונש מוות ולכן לא נכון לשרוף חוטאים שהמשנה מאפשרת לסנהדרין לשרוף ולא להרוג הומואים רק ללמוד מזה שהמורשת מאפשרת להמית לפעמים ובסיבה זו כאשר מבקש אז יש רשות ונכון להפסיק את הכאב למרות שעבור חוטא להלכה למעשה שב ואל תעשה עדיף כי אפשרי שיעשו מעשה טוב ואפשרי שיצילו בים מי שטובע אלא להציע לחוטא לתת צדקה כנזכר כי צדקה תציל ממוות לפי המורשת ובכלל כאשר החוטא לא מבקש להמית אותו שב ואל תעשה עדיף כי אפשרי שיעשה מעשה טוב כנזכר
ונחשף השקרים בפי הרבנים לא להמית את מי שמבקש להפסיק את כאבו כנזכר כי אפילו חוטא שלא מבקש למות המורשת היהודית מאפשרת להמית וניכר גודל רוע הלב של רבני היהדות למנוע ממבקש למות את בקשתו באכזריות נוראית לאור שסובל מכאב אפילו במידה גדולה עד שמבקש למות אך הם משקרים שאין להמית אותו ולא מייצגים בנאמנות את המורשת וגם בנושאים אחרים הם לא מייצגים בנאמנות את המורשת כאשר הסברתי במאמרים של הלכה ותפילו אומנם נושא זה חמור מאוד כי סובל מכאב במידה שמבקש למות וצריך לאפשר לכאלה לבקש למות בצמצום כאב כדי להפסיק את הכאב שלהם כי כאשר מבקש ניכר מידת הכאב ולא נהיה אכזרים וכול זה לעומת עובר שלא ביקש למות ועדיין מאפשרים לבקש להמית את העובר כאשר כתב ספר אגרות משה אורטודקסי ולכן קל וחומר אם עובר שלא ביקש למות מאפשרים רבני חרדים כמו ספר ציץ אליעזר בירושלים להמית קל וחומר מי שביקש ולמרות שעובר עדיין לא נולד ושונה עדיין מדין משכב זכר ונשרפים כנזכר קל וחומר אם מבקש לעזור למות שלא צריך להרוג את עצמו בסכין אלא נעזור לו להמית.

ולמרות ששונה, גם שייך העניין של זקן שאומר אל תצילו אותי. כי המוסר מחייב להציל אדם שהפסיק לנשום למרות שלפי המורשת נחשב מת כי רק הנושמים חיים לא קודם לידה שלא נושם ולא מי שהפסיק לנשום ועדיין אפשרי להחזיר אותו לחיים כשגורם לנשום לריאות ואומנם כאשר זקן מבקש לא להחזיר אותו יש רשות ובין אם הפסיק הלב ועדיין נושם או הפסיק המוח או הפסיק לנשום בכול אלה כאשר ביקשו וכתבו שנזכור בקשתם יש רשות לא להחזיר אותם לחיים ובסיבה זו נכון לעשות כבקשתם.

באמת בכול אלה נכון ההיפך ממה שרבנים היהדות רגילים ללמד בדור שלנו

א__להמית עובר: רבנים חרדים מאפשרים להמית עובר כנזכר, אבל העובר לא ביקש למות ובסיבה זו מתאים להעניש רופאים כדי למנוע המתת עובר אולי יצילו אפילו אחד, כי אין בזה רפואה של מחלה.

ב__להמית הומו: לפי רבני דתיים "כידוע" אלוהים לא טעה שהעונש המתאים הוא להרוג וכן שאר חוטאים לדעתם אבל יש שיקולים שאין הלכה כרב מאיר ואין באמת מקור בספר ויקרא לשרוף חוטא ואין באמת מיצווה לסקול באבנים למרות שנדמה שיש מקור אבל בתורה שבעל פה אמרו בפרט שאין מיצווה אחרי המילה אלה בסוף ספר ויקרא מעתה ואז לפי תורה ששבעל אין באמת מיצווה לסקול באבנים ואף בוך ספר ויקרא אלה המיצוות עדיין לשרוף חוטא יש ספק כי צו "שרוף" כאשר טרח רב דוד רדק לפרט אבל שם בספר ויקרא שונה מצורת צו והטוען מיוצה של ארבע מיתות בית דין טעה כי לא צו לפי תורה שבל פה ומסורת הקריאה אילו רבני היהדות כיבדו את המסורת, היו מלמדים שמסורת הקריאה ישרפו שונה מצו ולא באמת מיצווה וספק נוסף שאפשרי שהקראיה הנכונה יישרפו היינו בידי שמים בלי מעשה אדם וספק נפשות להקל ועוד כי ספר ויקרא לא מקור שראוי להאמין כי גורם טעות שציוה זבח אבל באמת טרח הקדוש ברוך הוא לתקן טעות זה כי שלח ירמיה הנביא וגם בדור שלנו אותי להדגיש שבאמת לא ציויתי זבח בלשון עבר ואז נדע שספר ויקרא אינו ראוי להאמין בו.

ג___המבקש למות: רגילים להגיד "זה להמית" כאילו אין הבדל וכאיו המסורת לא מאפשרת להמית ונחשף השקר כי המסורת מאפשרת להמית לפעמים כנזכר למרות שהלכה למעשה אין להרוג חוטא כנזכר עדיין מלמד שלפעמים אפשרי להמית ולא כנוכלות רבני היהדות כנזכר ובסיבה זו קל וחומר אם ביקש להמית כדי להפסיק את הכאב.

כי לא מייצגים בנאמנות את המורשת היהודית כי באמת הקדוש ברוך הוא טרח לתקן טעות של המקבלים ספר ויקרא שטען שציוה זבח אך באמת טרח להודיע בפי ירמיה לא ציויתי זבח ואז נדע לא לקבל ספר ויקרא ואז אין מקור לנשרפים ולמשכב זכר כי ספר ויקרא אינו מקור שראוי להאמין ואז אין מקור להמית כאשר מלמדים ארבע מיתות בית דין ומזכירים בתפיילה ארבע מיתות בית דין כאילו זה נכככון ובהזכירם כנזכר ניכר גודל רוע הלב להתעלם מכאב של מי שוסובל מכאב במידה שמבש למות כנזכר ואומנם להיפך החורט שלא מבקש למות לא נכון להמית כי אין ספר ויקרא מקור שראוי להאמין ועדיין מדין המשנה שממאפשרת לקבל חוטאים קל וחומר מי שמבקש למות ועדיין לא לעשות את משנה סנהדרין כנזכר כי שב ואל תעשה עדיף למען לאפשר לחוטא לעשות מעשה טוב כי אפשרי שיעשה מעשה טוב או יציל בים כנזכר או יתן צדקה למשפה של עניים וצדקה תציל ממוות לפי המורשת היהודית
ולהיפך מדברי ציץ אליעזר בנושא עובר כי העובר לר ביקש למות ולכן שונה שאין לאפשר לפנות לרופא להרוג עובר כי לא מרפאים מחלה בזה ואסור לרופא להזיק ככה רק לרפא לעומת מי שמבקש למות שונה מלא תרצח כי רצונו גלוי שביקש למות ואז יש רשות קל וחומר מחואט שלא ביקש שלפי המורשת יש רשות להמית חטא למרות שיכול לעשות טוב או להציל בים חיים או אפילו טובה קטנה כי ייצוג בנאמנות את המורשת מחייב ללמד שהמורשת מאפשרת להרוג חוטא למשל לשרוף חוטאים במשנה סנהדרין ולכן קל וחומר מי שמבקש להמית אותו כנזכר וכן המורשת מאפשרת להרוג עמלק אילו ידעו מי עמלק למרות שלא ביקש וקל וחומר מי שביקש כנזכר וגם בזה להיפך מהרבנים האמרים לא להמית כוב שמבקש כי יש רשות ורבני היהדות לא מייצגים בנאמנות את המסורת וכן בנושא עמלק כי לפי המורשת עצמה בתורה שבעל פה אין צו ואין דבר אחרי סוף ספר ויקרא לפי תורה שבעל פה בתלמוד שבת לכן העניין של עמלק לא באמ צו לפי תורה שבעל פה ואילו רבני היהדות כיבדו את המורשת ההלכתית היו מלמדים שאין צו אחרי ספר ויקרא וכל התוכן של ספר במדבר או מאתיים פרטים בספר דברים באמת לא מיצוות לפי תורה שבעל פה אין מיצוות להרוג עמלק ועדייין לפי המורשת יש רשות להמית חוטא למרות שלא ביקשו לכן קל וחומר מי שביקש כנזכר ולמרות שלמעשה עדיף לא להרוג חוטא כנזכר כי שב ואל תעשה עדיף וראו מאמרים אחרים שספר שולחן ערוך לא רק לא ראוי להאמין בו להלכה אלא רוב תוכנו נגד המסורת ההלכתתי בפרטים שאין גזרה אחרי רב אשי לפי ההלכה ומכיוון ששיקול זה אמת ולא שקר כי לא שיקר רב אשר ראש בשיקול הזה נחשף שרוב התוכן של ספר שולן ערוך נוגד את המסורת ההלכתי וכן הפרט שמנהיגי ההלכה קבעו אין הולכים כדברי רב מאיר כי יש סיבה כאשר הסברתי במאמר הקודם ראו שם
www.sefaria.org/sheets/354034
שם.