עמוד א
קושייה א
שנינו שתי דעות של רבי יהודה:
אחת במשנה- ר"י לא גוזר איסור על קשירת חבל של אורג (חבל שהאורג זקוק לו למלאכתו ועשוי להסירו), בגלל חבל סתם (שלא יטעו ויחשבו שאם חבל של אורג מותר, אז גם חבל סתם מותר[שזה איסור גמור לכל הדעות]).
ואחת בברייתא- ר"י גוזר איסור על קשירת "עניבה".
.... דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא: הָתָם — לָא מִשּׁוּם דְּמִיחַלְּפָא עֲנִיבָה בִּקְשִׁירָה, אֶלָּא עֲנִיבָה גּוּפָהּ קְשִׁירָה הִיא ורבי יהודה סובר שהטעם לאיסור העניבה, הוא בגלל שזה קשירה ממש לדעתו.
... מנגד, כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: כׇּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּימָא שאינו קבוע ועשוי להתפרק — אֵין חַיָּיבִין עָלָיו.
והרי אותו קשר "עניבה" (שרבי יהודה גוזר איסור עליו בטעם שהוא קשר ממש), הוא קשירה שאינה של קיימא. שעובדה שהיא לא מחזיקה מעמד הרבה זמן!
קושייה ב
בהקשר לקושייה הקודמת, כתוב במשנה:
קוֹשְׁרִין דְּלִי בְּפָסִקְיָא חגורה, אֲבָל לֹא בְּחֶבֶל. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. ...
מלשון המשנה אפשר לטעות ולחשוב שר"י מתיר לקשור קשר בחבל (של אורג).
... וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹרֵךְ עָלָיו פּוּנְדָּא אוֹ פָּסִקְיָא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעַנְבֶנּוּ.
משמע מכאן שר"י לא רק שאוסר קשירה, אלא אפילו אוסר קשר "עניבה"! (שפחות עמיד מקשר של ממש).
ואיך בלשון המשנה כתוב (לכאורה) שהוא מתיר?
קושייה ג
משנה:
חכמים:
1. מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים הבגדים אֲפִילּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים (בשבת),
2. וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת
3. כל זה מותר רק מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁבָּת שצורך שבת הוא, אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת שצורך חול הוא.
רבי ישמעאל:
4. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים, וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת גם מִיּוֹם הַכִּיפּוּרִים (שחל ביום שישי) לְשַׁבָּת.
5. וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קורבנות שנשחטו ודמם הוקז על המזבח בשבת, קְרֵיבִין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים, אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת.
טעמו של רבי ישמעאל הוא שחומרת עשיית מלאכה בשבת - גדולה מחומרת עשיית מלאכה ביום הכיפורים. לכן מותר להכין בזמן יוה"כ את המיטות לכבוד שבת שכבודה (של השבת) גדול יותר, וכן מותר להקריב את קורבנות השבת ביוה"כ, אך לא להיפך.
רבי עקיבא:
6. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא (קורבנות) שֶׁל שַׁבָּת קְרֵיבִין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים, וְלֹא שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים קְרֵיבִין בְּשַׁבָּת.
מלשון הפשט במשנה, ניתן לצאת מנקודת הנחה שרבי עקיבא חולק על רבי ישמעאל בעניין הקורבנות - אבל מודה (/מסכים) בעניין קיפול הבגדים וסידור המיטות.
הייתכן?! והרי אם רבי עקיבא מסכים שמותר לעשות מלאכה ביוה"כ עבור שבת - אבל לא להיפך, משמע שהוא מודה שגדול כבוד השבת מיום הכיפורים!
ולא כדבריו (#6) שמשווה בין חומרת שמירת השבת לחומרת שמירת יום כיפור!
קושייה ד
מהעיסוק בדיני קיפול בגדים בשבת, תוספות למדו אותנו הלכה:
מקפלים כלים כו' - מכאן למדנו דאסור לקפל טליתות של ב"ה (בית הכנסת) לפי שהם צורך מחר:
אבל הרי אם לא נקפל את הטליתות ונשאיר אותן כמו שהן, האין בזה משום ביזוי מצווה?!
ועוד, הרי מתירים לקפל במקרה שהצורך הוא לשבת עצמה. כגון שיהיה מסודר ולא מפוזר!
ועוד, גמרא:
למדנו מהפסוק ״וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ״. : ... ״מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ״ — חֲפָצֶיךָ אֲסוּרִין, חֶפְצֵי שָׁמַיִם מוּתָּרִין.
והניתן להגיד שטלית של בית הכנסת אינה בגדר "חפצי שמים"?!