דף קי"ב

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

בגמרא למדנו שני מעשיות ולאחר מכן שאלה:

שבת קי״ב א:ח׳

1. רַבִּי יִרְמְיָה הֲוָה קָאָזֵיל בָּתְרֵיהּ הלך אחרי דְּרַבִּי אֲבָהוּ בְּכַרְמְלִית (בשבת). אִיפְּסִיק רְצוּעָה נקרעה רצועת דְּסַנְדָּלֵיהּ הסנדל של רבי ירמיה. אֲמַר לֵיהּ אמר רבי ירמיה לרבי אבהו: מַאי אֶעֱבֵיד לֵיהּ מה נעשה עם הסנדל? אֲמַר לֵיהּ אמר רבי אבהו: שְׁקוֹל גֶּמִי לַח קח עלה לח דַּחֲזֵי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה שמתאים למאכל בהמה (ולכן לא מוקצה, ומותר בטלטול), וּכְרוֹךְ עִילָּוֵיהּ והשתמש בו כרצועה חלופית לסנדל.

2. אַבָּיֵי הֲוָה קָאֵי קַמֵּיהּ היה עומד מלפני דְּרַב יוֹסֵף (בחצר). אִיפְּסִיק לֵיהּ (לאביי) רְצוּעָה. אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֶיעֱבֵיד לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: שִׁבְקֵיהּ אל תיגע במנעל זה, עד צאת השבת.

ושואלים: מַאי שְׁנָא מִדְּרַבִּי יִרְמְיָה מה שונה מעשה זה (של אביי) מהמעשה של רבי ירמיה? ועונים: הָתָם שם (במעשה של רבי ירמיה) לָא מִינְּטַר לא שמור הסנדל היה

Shabbat 112a:8

Rabbi Yirmeya was walking after Rabbi Abbahu in a karmelit on Shabbat when the strap of his sandal tore. Rabbi Yirmeya said to Rabbi Abbahu: What should I do to it? Rabbi Abbahu said to him: Take a moist reed fit for animal consumption and wrap it around the sandal to fasten it. And the Gemara relates: Abaye was standing before Rav Yosef on Shabbat when the strap of his sandal tore. Abaye said to Rav Yosef: What should I do with it? He said to him: Leave it and do not move it. Abaye said to him: How is this case different from that of Rabbi Yirmeya? He answered him: There the sandal would not have been protected; here it will be protected. Abaye said to him: But it remains a utensil and may therefore be moved on Shabbat, as if I so desire, I can switch it from the right foot to the left foot and wear it. Rav Yosef said to him: From the fact that Rabbi Yoḥanan explains the matter in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as will be explained, conclude from it that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Therefore, a torn sandal is not considered to be a utensil even if it were switched, i.e., turned around.

וכיוון שזה מקום שאנשים מהלכים בו לפעמים, היו יכולים לקחת לעצמם. והיה חשש בהפסד הממון, לכן התיר רבי אבהו לעשות כן. מה שלא כן אצל אביי ולכן יכול היה להשאירו במקומו עד צאת השבת.

שבת קי״ב א:ח׳

, הָכָא כאן (במקרה של אביי) מִינְּטַר הסנדל היה שמור כיוון שהיה בתוך רשות היחיד (החצר).

Shabbat 112a:8

ויש לשאול: האם הטעם שהתירו הוא באמת בגלל שמירה או הפסד ממון?

שבת קט״ו ב:ב׳

תָּנוּ רַבָּנַן: הַבְּרָכוֹת וְהַקְּמֵיעִין, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם (שיש בהם את שם השם) וּמֵעִנְיָינוֹת הַרְבֵּה שֶׁבַּתּוֹרָה — אֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה (בשבת, מפני איסור טלטול בין רשויות)

Shabbat 115b:2

The Sages taught in a baraita: The blessings that are written and the amulets, even though there are the letters of the Name of God in them and matters that appear in the Torah are mentioned in them, they are not rescued from the fire; rather, they burn in their place, they and the names of God contained therein. From here the Sages said: Writers of blessings are like burners of Torah scrolls, as it is prohibited to rescue these texts from the fire on Shabbat even though it is likely that they will be destroyed. There was an incident involving one who was writing pages with blessings in Sidon. They came and informed Rabbi Yishmael of his actions, and Rabbi Yishmael went to examine him to determine if the report was true. When Rabbi Yishmael was ascending the ladder to confront him, the scribe sensed his presence, took a bundle [tomos] of blessings, and submerged it in a basin of water to conceal it from Rabbi Yishmael. And in these words Rabbi Yishmael said to him: The punishment for the latter action is greater than the punishment for the former. Although it is prohibited to write blessings, destroying them is a greater violation.

הרי לנו ברכות וקמעות שיש בהן כתבי קודש ואף את שם השם - אין מטלטלים בין רשות לרשות כדי להצילם מלהישרף, וסנדל אחד כן מתירים לטלטל??

אלא איסור מוקצה היה קיים בשני המקרים, גם של אביי וגם של רבי ירמיה. ויש לשים לב שלרבי ירמיה התירו להתקין את הרצועה ורק אז לטלטל. שיתבטל תורת מוקצה כיוון שעתה המנעל ראוי לשימוש.