Let's crowdsource Jewish sources that speak to the topic of differentiated learning, or inclusion, or personalized learning - whatever you want to call student centered learning. Add a source that from our tradition - old or modern - to this collaborative source sheet. If you have questions or comments about the sources, ask them here as well. Let's learn together!
(טו) אַרְבַּע מִדּוֹת בְּיוֹשְׁבִים לְפְנֵי חֲכָמִים. סְפוֹג, וּמַשְׁפֵּךְ, מְשַׁמֶּרֶת, וְנָפָה. סְפוֹג, שֶׁהוּא סוֹפֵג אֶת הַכֹּל. מַשְׁפֵּךְ, שֶׁמַּכְנִיס בָּזוֹ וּמוֹצִיא בָזוֹ. מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַיַּיִן וְקוֹלֶטֶת אֶת הַשְּׁמָרִים. וְנָפָה, שֶׁמּוֹצִיאָה אֶת הַקֶּמַח וְקוֹלֶטֶת אֶת הַסֹּלֶת:
(15) There are four types [of students] who sit before the sages: the sponge, the funnel, the strainer, and the sieve. The sponge - because it absorbs everything; the funnel - because it lets in at one end and out the other; the strainer - because it lets the wine out and retains the [undesirable] sediment; the sieve - because it lets out the bran and retains the fine flour.
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם. וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן:
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאֹת לָכֶם. לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמוֹר לוֹ: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלֹא-לוֹ. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל:
תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זּאֹת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו "בְּחוֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים".
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
Blessed is the Place [of all], Blessed is He; Blessed is the One who Gave the Torah to His people Israel, Blessed is He. Corresponding to four sons did the Torah speak; one [who is] wise, one [who is] evil, one who is innocent and one who doesn't know to ask.
What does the wise [son] say? "'What are these testimonies, statutes and judgments that the Lord our God commanded you?' (Deuteronomy 6:20)" And accordingly you will say to him, as per the laws of the Pesach sacrifice, "We may not eat an afikoman [a dessert or other foods eaten after the meal] after [we are finished eating] the Pesach sacrifice. (Mishnah Pesachim 10:8)"
What does the evil [son] say? "'What is this worship to you?' (Exodus 12:26)" 'To you' and not 'to him.' And since he excluded himself from the collective, he denied a principle [of the Jewish faith]. And accordingly, you will blunt his teeth and say to him, "'For the sake of this, did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt' (Exodus 13:8)." 'For me' and not 'for him.' If he had been there, he would not have been saved.
What does the innocent [son] say? "'What is this?' (Exodus13:14)" And you will say to him, "'With the strength of [His] hand did the Lord take us out from Egypt, from the house of slaves' (Exodus 13:14).'"
And [regarding] the one who doesn't know to ask, you will open [the conversation] for him. As it is stated (Exodus 13:8), "And you will speak to your your son on that day saying, for the sake of this, did the Lord do [this] for me in my going out of Egypt."
Note that the answers given to both the wicked son and the one who does not know how to ask use the same words. It is not just the words we use, but the way we speak them, that relays to children how we feel about them. Tone, not just words, is imperative.
(ג) הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום.
(3) He (Ben Azai) would say: Do not disparage anyone, and do not shun any thing. For you have no man who does not have his hour, and you have no thing that does not have its place.
(ה) רבי ישמעאל [בנו] אומר, הלומד תורה על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד. והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. רבי צדוק אומר, אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדם לחפור בהם. וכך היה הלל אומר, ודאשתמש בתגא, חלף. הא למדת, כל הנהנה מדברי תורה, נוטל חייו מן העולם.
(5) Rabbi Yishmael his son says: One who studies Torah in order to teach will be given the opportunity both to study and to teach. One who studies in order to practice will be given the opportunity to study, to teach, to observe, and to practice. Rabbi Tzadok says: Do not make it [the Torah] into a crown with which to aggrandize yourself, and not into a spade with which to dig into them. And thus Hillel used to say: And one who makes use of the crown [of learning] passes away. From here you learn that any one who benefits from the words of the Torah removes his life from the world.
(כ) אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על ניר מחוק .רבי יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי אומר, הלומד מן הקטנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. והלומד מן הזקנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. רבי אומר, אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפלו חדש אין בו.
(20) Elisha ben Abuya says: One who learns as a child is compared to what? To ink written on new parchment. And one who learns as an elder is compared to what? To ink written on scraped parchment. Rabbi Yose bar Yehuda, man of Kfar HaBavli, says: One who learns from young ones is compared to what? To one who eats unripe grapes and drinks wine from its press. And one who learns from elders is compared to what? To one who eats ripe grapes and drinks aged wine. Rebbi says: Do not look at the jug but rather at what is in it. For there are new jugs full of old, and old that do not have even new within them.
(ה) ולהגיד גדלתו שלהקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכלן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו שלאדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חיב לומר, בשבילי נברא העולם.
(5) ...For each individual person was created to show the greatness of God. Man strikes many coins from the same die, and all the coins are alike. But the King, the King of Kings, The Holy One [blessed be He] strikes every man from the die of the First Man, and yet no man is quite like his friend. Therefore, every person must say, “For my sake the world was created.”
משנה מסכת אבות פרק א:ד
יוסי בן יועזר אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם:
רוח חיים - ר' חיים מוולוז'ין לאבות א:ד
1.יהי ביתך בית ועד כו'-
2. יתכן לפרש כי במ"ח דברים שהתורה ניקנית בהם, כמבואר לקמן, א' מהם הוא המחכים את רבותיו ע"י שאלותיו החריפים וממילא רווחא שמעתתא
3. והנה הלימוד נקרא מלחמה, כמ"ש "מלחמתה של תורה";
4. א"כ גם התלמידים לוחמים יקראו
5. וכמו שאמרו חז"ל "לא יבשו וגו' כי ידברו את אויבים בשער
6. אפילו אב ובנו הרב ותלמידו נעשו אויבים זא"ז ואינם זזים משם כו'
7. ואסור לו לתלמיד לקבל דברי רבו כשיש לו קושיות עליהם
8. ולפעמים יהיה האמת עם התלמיד, וכמו שעץ קטן המדליק את הגדול
9. וז"ש יהי ביתך בית ועד לחכמים.
10. והוי מתאבק מלשון "ויאבק איש עמו", שהוא ענין התאבקות מלחמה
11. כי מלחמת מצוה היא
12. וכן אנו נגד רבותינו, הקדושים אשר בארץ ונשמתם בשמי מרום המחברים המפורסמים וספריהם אתנו–
13. הנה ע"י הספרים אשר בבתנו בתינו הוא בית ועד לחכמים אלה, הוזהרנו ג"כ וניתן לנו רשות להתאבק וללחום בדברי' ולתרץ קושיתם ולא לישא פנים לאיש רק לאהוב האמת,
14. אבל עכ"ז יזהר בנפשו מלדבר בגאוה וגודל לבב באשר מצא מקום לחלוק, וידמה כי גדול הוא כרבו או כמחבר הספר אשר הוא משיג עליו, וידע בלבבו כי כמה פעמים לא יבין דבריו וכוונתו. ולכן יהיה אך בענוה יתירה
(ג) וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הַבָּנִים וְיִשְׁאֲלוּ וְיֹאמְרוּ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת עַד שֶׁיָּשִׁיב לָהֶם וְיֹאמַר לָהֶם כָּךְ וְכָךְ אֵרַע וְכָךְ וְכָךְ הָיָה. וְכֵיצַד מְשַׁנֶּה. מְחַלֵּק לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְעוֹקְרִים הַשֻּׁלְחָן מִלִּפְנֵיהֶם קֹדֶם שֶׁיֹּאכְלוּ וְחוֹטְפִין מַצָּה זֶה מִיַּד זֶה וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ. אֵין לוֹ בֵּן אִשְׁתּוֹ שׁוֹאַלְתּוֹ. אֵין לוֹ אִשָּׁה שׁוֹאֲלִין זֶה אֶת זֶה מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה. וַאֲפִלּוּ הָיוּ כֻּלָּן חֲכָמִים. הָיָה לְבַדּוֹ שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה:
(3) And it's necessary to make changes on this night so that the children will see and will ask and will say, 'What makes this night different from all other nights?' So he should answer and say to them, 'Such and such happened and such and such was.' And how should he make it different? Pass out grains and nuts to them and clear the table from in front of them before they have eaten and grab matzah from each others' hands, and things like these. If he doesn't have a son, his wife asks his. If he doesn't have a wife, they ask each other 'What makes this night different?' And even if they were all wise. If he is alone, he asks himself, 'What makes this night different.'
excerpt from For Back to School, Reimagine Classroom Design (MindShift)
As teachers transformed their roles into facilitators of learning, they found that standing in front of the classroom or lecturing was no longer prudent. Teachers and students need to be able to easily move and rearrange furniture, as learning needs change throughout the day. Children need to talk to one another and collaborate with each other to make meaning of their learning; rows, even clusters, of desks, make collaboration difficult. The process of forming strong learning relationships is key to a child’s academic success. Students and teachers work together throughout the day in many different ways.
At one point, a student may be researching and need a quiet space to focus. This space is called “the cave.” In the next 15 minutes, that same student may need to pull his or her team together to share the information and plan for next steps. This dynamic is called “the campfire.” In another 20 minutes, the teacher may need to pull the entire class together to allow time for students to report back to the class their discoveries. “The mountain top” is what this type of space is called.
This kind of flexible learning requires furniture that’s as mobile and fluid as the people who use them. These models are reflective of the type of work we all engage in. This change also reflects the increased use of mobile technology to personalize learning. Rather than relying on a traditional desk full of supplies, mobile resources travel with students wherever their learning takes them.
Mindshift. (August 7. 2012). For back to school, reimagine classroom design. Retrieved from http://ww2.kqed.org/mindshift/2012/08/07/for-back-to-school-reimagine-classroom-design/