עמוד א
קושייה א
רבי אבהו שנה מברייתא שכל המקמקלין בשבת פטורים, חוץ ממבעיר אש וחובל באדם. רבי יוחנן מתנגד לדעה זו:
וְהָאֲנַן תְּנַן והרי שנינו במשנה: שכׇּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין (כולל המבעירים והחובלים)!
רבי אבהו משיב: את מַתְנִיתִין משנתנו, שנה רַבִּי יְהוּדָה, ואת הבָּרָיְיתָא שנה רַבִּי שִׁמְעוֹן.
מַאי טַעְמָא מה הטעם של (דְּ)רַבִּי שִׁמְעוֹן שמחייב את המקלקלין בפציעת אדם?: (הרי כלל בידינו שמילת תינוק דוחה שבת) ולכן, מִדְּאִיצְטְרִיךְ הוצרכה הברייתא קְרָא לומר לְמִישְׁרֵא מִילָה שמותר בשבת לעשות קלקול בחבּוּרה - רק בברית מילה, הָא חוֹבֵל בְּעָלְמָא חַיָּיב אבל זה שחובל אדם אחר סתם, גם אם עשה כדרך קלקול - חייב.
הרי כולם מסכימים שמילה היא חבּוּרה. אבל האם מילה היא קלקול?
והרי כתוב במדרש תנחומא שרבי עקיבא אומר שמילת התינוק היא תיקונו בתוך עם ישראל!
וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל. מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁאַל טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, ....................... אָמַר לוֹ טוּרְנוּסְרוּפוּס, אִם הוּא (הקדוש ברוך הוא) חָפֵץ בַּמִּילָה, לָמָּה אֵינוֹ יוֹצֵא הַוָּלָד מָהוּל מִמְּעֵי אִמּוֹ(?).
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, וְלָמָּה שׁוֹרְרוֹ יוֹצֵא עִמּוֹ וְהוּא תָּלוּי בְּבִטְנוֹ ע"י חבל הטבור וְאִמּוֹ חוֹתְכוֹ וּמַה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר לָמָּה אֵינוֹ יוֹצֵא מָהוּל(?), לְפִי הסיבה לכך היא שֶׁלֹּא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמִּצְוֹת לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְצָרֵף אוֹתָם בָּהֶם.
וּלְכָךְ אָמַר דָּוִד, אִמְרַת ה' צְרוּפָה (תהלים יח, לא).
רבי שמעון סובר שקלקול הוא רק כלפי דבר גופני. לא לגבי דבר רוחני.
עמוד ב
קושייה ב
משנה: הצד חיה, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָּל הַבֵּיבָרִין אזורי המחיה שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל:
א. מְחוּסָּר צִידָה אם צד חיה (ע"י סגירתה) באזור שבו יצטרך לרדוף אחריה בכדי לצוד אותה באופן סופי — פָּטוּר,
ב. שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה אם צד חיה (ע"י סגירתה) באזור שאין לה לאיפה להתחמק (כי זהו צידתה הסופי) — חַיָּיב.
אם אתה "צד" כלב רחוב (שלא מכיר אותך), ואתה שם אותו בגינה שלך (ביבר גדול).
הרי הוא ייברח ממך במידה והוא יחוש בסכנה.
אבל על אותו מטבע, אם תביא לו אוכל טעים - הוא לא יברח ממך.
אז במקרה שבו אתה מביא לו אוכל טעים, ישנה אפשרות שהוא לא יברח (בגלל האוכל) אבל ישנה גם אפשרות שהוא יברח (אם פתאום יחוש בסכנה כלשהי).
השאלה שלי היא מה דין האדם (חייב/לא חייב על צידה) בזמן רגע ה'התלבטות' הזה? כי מאידך יכול לברוח, ומאידך לא יכול לברוח.
הכלב עדיין יכול לברוח, ולכן לא נחשב צידה גמורה ופטור.