דף ק"ג

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

שבת ק״ב ב:ו׳

שנינו במשנה: וְהַמְסַתֵּת. ושונים בגמרא: מלאכת מְסַתֵּת מִשּׁוּם תחת איזה אב מלאכה מַאי מִיחַיַּיב מחייבים?

1. רַב אָמַר: מִשּׁוּם בּוֹנֶה,

2. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִשּׁוּם מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ.

Shabbat 102b:6

We learned in the mishna: One who chisels any amount is liable. The Gemara asks: With regard to one who chisels, for which primary category of prohibited labor is he liable? Rav said: He is liable due to the prohibited labor of building. And Shmuel said: He is liable due to the prohibited labor of striking a blow with a hammer to complete the production process of a vessel. They similarly disagreed with regard to one who makes a hole in a chicken coop. Rav said: He is liable due to the prohibited labor of building. And Shmuel said: He is liable due to the prohibited labor of striking a blow with a hammer. And similarly, with regard to one who inserts a pin into the handle of a hoe in order to secure the handle, Rav said: He is liable due to the prohibited labor of building. And Shmuel said: He is liable due to the prohibited labor of striking a blow with a hammer.

ניתן להביא ראיה לשיטת שמואל ממה שאמר רבי יהושע בן לוי:

שבת ע״ה ב:ג׳

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים סָח לִי רַב אָשֵׁי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:

א. הַמְגָרֵר רָאשֵׁי כְּלוֹנְסוֹת בְּשַׁבָּת — חַיָּיב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ,

ב. הַמְמָרֵחַ רְטִיָּה בְּשַׁבָּת — חַיָּיב מִשּׁוּם מְמַחֵק,

ג. וְהַמְסַתֵּת אֶת הָאֶבֶן בְּשַׁבָּת — חַיָּיב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ.

Shabbat 75b:3

We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: And one who smooths it and one who cuts it. Rabbi Aḥa bar Ḥanina said: One who rubs the hide between the pillars on Shabbat, i.e., places the skin between pillars made for that purpose (Rav Hai Gaon) and rubs it between them, is liable due to the labor of smoothing. Rav Ḥiyya bar Abba said: Rav Ashi told me three statements in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi: One who planes the tops of posts on Shabbat to make them even is liable due to the labor of cutting, due to his insistence that they all be equal. One who spreads a bandage onto a wound on Shabbat is liable due to the labor of smoothing. And one who chisels a stone on Shabbat is liable due to the labor of striking a blow with a hammer, as he thereby completes work on the stone. Rabbi Shimon ben Kisma said that Rabbi Shimon ben Lakish said: One who engraves a figure onto an earthenware vessel and one who blows in order to craft a glass vessel is liable due to the labor of striking a blow with a hammer. Rav Yehuda said: One who removes protruding, irregular threads from a cloak is liable due to the labor of striking a blow with a hammer. And that applies only if he is particular about them and would not wear the garment until all protruding threads are removed. In that case, work on the garment is not complete until the threads are removed.

קושייה ב

שבת ק״ב ב:ו׳

ואולם, שמואל סובר שמלאכת "בונה" היא בנייה ממש ולא תיקון כלים. כאמור:

עַיֵּיל שׁוּפְתָּא בְּקוֹפִינָא דְמָרָא, התוקע יתד לתוך חור המעדר (כדי ש יד המעדר תחזיק מעמד. ולא תישמט מהמעדר עצמו)

1. רַב אָמַר: חייב מִשּׁוּם בּוֹנֶה,

2. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִשּׁוּם מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ. (שלדעת שמואל, כמו שהבנו, מלאכת "בונה" מתייחסת רק כלפי בנייה ממש)

Shabbat 102b:6

שבת צ״ה א:א׳

וקשה הדבר, מפנה מה שכבר שנינו מפי התנא רבי שמעון בן מנסיא, שמלאכת "בונה" מתקיימת גם במה שלא נחשב 'דרך בנין'. כאמור:

1. אישה שכּוֹחֶלֶת מאפרת את עיניה בשבת — חייבת מִשּׁוּם צוֹבַעַת,

2. גּוֹדֶלֶת קולעת את שיערה וּפוֹקֶסֶת מתאפרת — מִשּׁוּם בּוֹנָה.

3. וְכִי (לגבי 2) דֶרֶךְ בִּנְיָן בְּכָךְ? אִין כן, כִּדְדָרֵשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא: ״וַיִּבֶן ה׳ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע״, מְלַמֵּד שֶׁקִּילְּעָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַוָּה וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל אָדָם — שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לְקַלָּעִיתָא ״בַּנָּיְתָא״.

והנה אפוא, מוכח שמלאכת "בונה" מתקיימת גם במה שלא כדרך בניה - בניגוד לשיטת שמואל!

Shabbat 95a:1

A woman who applies eye shadow is liable due to dyeing; one who braids her hair and applies blush is liable due to the prohibition against building. The Gemara asks about this: And is that the typical manner of building? The Gemara answers: Yes, braiding one’s hair is considered building, as Rabbi Shimon ben Menasya taught that the verse states: “And the Lord God built the side that He took from Adam into a woman” (Genesis 2:22), which teaches that the Holy One, Blessed be He, braided Eve’s hair and brought her to Adam. From where is it derived that this is the meaning of built? It is because in the islands of the sea they call braiding building. It was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: With regard to a woman who braids her hair and who applies eye shadow or blush on Shabbat, if she did it for herself, she is exempt; if she did it for another, she is liable. This is because a woman cannot perform these actions for herself in as complete a fashion as she can for someone else. And, so too, Rabbi Shimon ben Elazar would say in the name of Rabbi Eliezer: A woman may not apply rouge to her face on Shabbat because by doing so she is dyeing, which is one of the prohibited labors on Shabbat.

קושייה ג

שבת ק״ג א:ד׳

מַתְנִי׳ שנינו במשנה:

1. שיעור מלאכת הַחוֹרֵשׁ - כׇּל שֶׁהוּא,

2. הַמְנַכֵּשׁ וְהַמְקַרְסֵם (קוצץ ענפים יבשים מן אילן לתקנו, רש"י) וְהַמְזָרֵד כׇּל שֶׁהוּא — חַיָּיב.

3. הַמְלַקֵּט עֵצִים,

3א. אִם עשה זאת כדי לְתַקֵּן את האילן או את הקרקע — שיעורו בכׇּל שֶׁהֵן,

3ב. אִם לְהֶיסֵּק להשתמש בהם להבערת מדורה — כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.

4. הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים,

4א. אִם לְתַקֵּן את הקרקע או העשבים — כׇּל שֶׁהוּא,

4ב. אִם לִתת לבְהֵמָה כאוכל — כִּמְלֹא פִי הַגְּדִי.

Shabbat 103a:4

MISHNA: One who plows is liable for plowing any amount of land on Shabbat. One who weeds and removes grass on Shabbat, and one who removes dry branches and who prunes any amount is liable. With regard to one who gathers wood, if he did so to enhance the tree or the land, he is liable for any amount; if he did so for fuel, he is liable for collecting a measure equivalent to that which is used to cook an easily cooked egg. With regard to one who gathers grass, if he did so to enhance the plants or the land, he is liable for any amount; if he did so to feed an animal, he is liable for collecting a measure equivalent to a goat’s mouthful.

מדוע הוצרכה המשנה לשנות פעמיים את אותה מלאכה?

"מקרסם" ע"פ רש"י - הוא "קוצץ ענפים יבשים מן אילן לתקנו".

ו"מלקט עצים (לתקן)" - הוא בכדי לתקן את האילן או הקרקע.

קושייה ד

שבת ק״ג א:ח׳

מַתְנִי׳ שנינו במשנה:

1. אדם הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת,

1א. בֵּין בִּיד ימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ,

1ב. בֵּין מִשֵּׁם אות אֶחָד (לדוג': 'אא') בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת (לדוג': אב)

1ג. בֵּין מִשְׁתֵּי סַמָּנִיּוֹת צבעים שונים,

1ד. בְּכׇל לָשׁוֹן — חַיָּיב.

2. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא חִיְּיבוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם רוֹשֵׁם (כתיבת סימן, שיעיד על סדר הקרשים שהרכיבו את המשכן), שֶׁכָּךְ כּוֹתְבִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לֵידַע אֵיזוֹ בֶּן זוּגוֹ.

3. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מחייבים ב'כותב' רק כשמָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל — ״שֵׁם״ מִשִּׁמְעוֹן וּמִשְּׁמוּאֵל, ״נֹחַ״ מִנָּחוֹר, ״דָּן״ מִדָּנִיאֵל, ״גָּד״ מִגַּדִּיאֵל.

Shabbat 103a:8

MISHNA: One who writes two letters on Shabbat, whether he did so with his right hand or his left, whether they were the same letter or two different letters, whether he did so using two different types of ink, in any language, he is liable. Rabbi Yosei said: One is deemed liable for writing two letters only due to marking, as they would write symbols on adjacent beams of the Tabernacle to know which beam was another beam’s counterpart. Rabbi Yehuda said: We found that one is liable for writing even if he did not complete what he was writing, so that he wrote a small name that constituted part of a longer name, e.g., Shem [shin mem] from the name Shimon or from Shmuel; Noaḥ [nun ḥet] from Naḥor; Dan [dalet nun] from Daniel; Gad [gimmel dalet] from Gaddiel. In all of these cases, the first two letters of the longer name constitute the shorter name.

ע"פ רבי יהודה, רק כשלשני האותיות יש משמעות של מילה שלמה, יש לחייב.

אבל השאלה ע"י מי נחשב המשמעות?

כלומר,

א. אם לכותב האותיות, בזמן כתיבתו, נעלם ממנו (נשכח) ש"דן" הוא חלק מ"דניאל" ובא אחר וראה והבין ש"דן" הוא חלק מ"דניאל". האם הכותב יתחייב?

או אמור ההפך,

ב. אם כותב האותיות ידע בזמן כתיבתו ש"דן" הוא חלק מ"דניאל" ובא אחר וראה ונעלם ממנו (נשכח) ש"דן" הוא חלק מ"דניאל". האם הכותב יתחייב?

ואם תגיד שמתחייב רק כאשר אחר רואה ומבין, אז הכותב שלנו כותב 2 אותיות בצבע כחול, ובא אחר שהוא עיוור צבעים גמור, והסתכל ולא ראה את האותיות.

יתחייב?