GrowTorah Core Value: Stewarding Earth

Lesson Title: The Lesson of the Locusts

Hashem brought the plague of locusts, and Pharaoh told Moshe to leave with the Israelites before Hashem hardened Pharaoh's heart and he refused to free the Israelites. Hashem then brought darkness and macat b'chorot on the Egyptians, and Pharaoh finally freed Bnei Yisrael.

(ג) וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹן֮ אֶל־פַּרְעֹה֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד־מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃ (ד) כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ׃ (ה) וְכִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־הָאָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל ׀ אֶת־יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן־הַבָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת־כָּל־הָעֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן־הַשָּׂדֶֽה׃ (ו) וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כָל־עֲבָדֶיךָ֮ וּבָתֵּ֣י כָל־מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־רָא֤וּ אֲבֹתֶ֙יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה׃
(3) So Moses and Aaron went to Pharaoh and said to him, “Thus says the LORD, the God of the Hebrews, ‘How long will you refuse to humble yourself before Me? Let My people go that they may worship Me. (4) For if you refuse to let My people go, tomorrow I will bring locusts on your territory. (5) They shall cover the surface of the land, so that no one will be able to see the land. They shall devour the surviving remnant that was left to you after the hail; and they shall eat away all your trees that grow in the field. (6) Moreover, they shall fill your palaces and the houses of all your courtiers and of all the Egyptians—something that neither your fathers nor fathers’ fathers have seen from the day they appeared on earth to this day.’” With that he turned and left Pharaoh’s presence.
ורוח הקדים נשא את הארבה. לפי שהיא חמה כדכתיב וימן ה' רוח קדים חרישית ותך על ראש יונה ודרך הארבה לבא בעת החום כדכתיב בנבואת נחום מנזריך בארבה וטפסריך כגוב גובי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד וכשרצה הקב"ה שתסיר המכה הביא רוח ים שהיא קרה:
ורוח הקדים נשא את הארבה, “and this easterly wind carried the locusts.” Seeing that an east wind is a blast of hot air, as we know from Jonah 4,8, where the effect of this hot easterly wind on Jonah’s state of mind is described, and it is the custom of locusts always to make their appearance when it is hot, as we already know from the prophecy of Nachum 3,17 מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גבי החונים בגדרות, ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומו אים, “Your guards were like locusts, your marshals like piles of hoppers which settle on the stone fences on a chilly day; when the sun comes out, they fly away and nobody knows where they are.” When G’d would want the plague to disappear, all He had to do was to command a west wind to that region.

GUIDING QUESTIONS:

How did Hashem use natural means for the makkah of Arbeh?

  • working alongside the wind

How do we see Hashem in natural processes?

ואחריו לא יהיה כן הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה שאחריו לא יהיה כן. וכתב רש''י ואותו שהיה בימי יואל שנאמר בו כמוהו לא נהיה מן העולם (יואל ב ב), למדנו שהיו גדול משל משה, אותו של יואל היה על ידי מינים הרבה שהיה יחד ארבה וחסיל וילק וגזם, אבל של משה שלא היה אלא מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה. וקשה עלי מאמר הרב, שהרי כתוב (תהלים עח מו) ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה, וכתיב (תהלים קה לד) אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר. ואולי יאמר הרב שהיה מין הארבה של משה גדול משל יואל, ושאר המינין של יואל גדולים משל משה. ואלה דברים בטלים.
אבל בכל גבול מצרים נמשך, לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן שם ויתכן כי בעבור היות ארץ מצרים לחה מאד ביאור, לא יהיה שם ארבה גדול, כי דרכו לבא בשני עצירת המטר, וכאשר הוא מוזכר ביואל (א כ): וכתב רבינו חננאל בפירוש התורה שלו מעת עתרת משה רבינו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל מצרים, ואם יפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו, ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכל, בא וראה, כי בצפרדע אמר (לעיל ח ה) רק ביאור תשארנה, ולפיכך נשאר אלתמס''ח עד עכשיו, אבל בארבה כתיב לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים, ועל זה נאמר (תהלים קה ב) שיחו בכל נפלאותיו עד כאן לשון הרב:
ודעתי בפשט הכתוב, כי בעבור שמכת הארבה רגילה לבא לפעמים בכל הדורות, ועוד שבאה זאת כדרך המקרים כי רוח הקדים נשאו, בעבור זה אמר כי היה גדול מאד מכל אשר נהיה במקרה העולם, כי לפניו ואחריו איננו בא כמוהו, ובגדלו ידעו כי מכת אלהים היא שאין רגילות לבא כן באחד הזמנים, וגם אותו של יואל מכה מאת אלהים:

GUIDING QUESTIONS:

How did the Egyptians know that Hashem had sent the locusts?

חטאתי לה' שהוא עושה לי חסד להזהירני מרעתי.
'חטאתי לה, “I have sinned against the G-d called Hashem.” He acknowledged the attribute of mercy, realising that this G-d had warned him before bring evil upon him.
וימהר פרעה. שעדיין לא אכל הארבה אלא עלה האילנות ובזה לא היה מושחת האילן לגמרי והיה ירא בהשהותו עוד מעט יאכלו גם את הקליפה והחשיף חשפה ולא היה עוד ניתותר אילן במצרים:
רק את המות הזה. למדך שהיו בני אדם מתים במכת הארבה כשם שהיו מתים במכת הברד, ואולי היה הארבה מסמא את עיניהם כענין הצרעה בזמן יהושע. או יאמר את המות הזה לפי שכל פירות האדמה נשתדפו בברד ואחר כך בא הארבה לכלות מה שהשאיר הברד ואחר שתי מכות אלה לא נשתיירה מחיה לבני אדם בארץ, והנה זה להם מות. והזכיר לשון רק לפי שפעמים רבות אירע לפרעה שהיה מחלה פני משה להעתיר על המכה ובסור המכה היה חוזר בו ומכביד את לבו על כן יאמר עתה איני שואל ממך שתעתיר לעולם בשבילי רק שתעתיר הפעם הזאת בלבד להסיר ממני המות הזה וזה טעם רק למעט פעמים אחרות.
רק את המות הזה, “only this death.” This teaches that human beings also died during the plague of locusts, just as they had died from the effects of the hail. Perhaps the locusts caused them to become blind as a result of which they were prone to have fatal accidents. In the days of Joshua it is reported that the affliction of the skin disease called tzoraat caused blindness (Sotah 36). Alternatively, the reason that Pharaoh referred to this plague as “this death,” was that seeing the hail had killed the crops, the earth and the fruit, the locust finished what was still left over. As a result Pharaoh was correct in describing the situation in Egypt now as one of “this death.” The Torah adds the word רק, “only,” as a hint that the way he felt about things was temporary. As soon as there would be relief he would undergo a change of heart. What appeared to him as hopeless at this moment would suddenly assume a totally new dimension. He would think that he had survived the worst that the Jewish G’d was able to do to him. He revealed his eventual change of mind by asking that Moses entreat G’d “only at this moment.” He implied that there would not again come a time when he needed Moses’ intercession.

GUIDING QUESTIONS:

Why did Pharaoh ask for forgiveness at this time?

  • escalation of plagues
  • momentary respite

Living the Lesson

(א) רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן, וְאָמַר לוֹ, רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִין הֵן, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי, תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תְקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְתַקֵּן אַחֲרֶיךָ, וְלֹא עוֹד שֶׁאַתְּ גּוֹרֵם מִיתָה לְאוֹתוֹ צַדִּיק. מָשָׁל משֶׁה רַבֵּנוּ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאִשָּׁה עֻבָּרָה שֶׁהָיְתָה חֲבוּשָׁה בְּבֵית הָאֲסוּרִים, יָלְדָה שָׁם בֵּן, גִּדְלָה שָׁם וּמֵתָה שָׁם, לְיָמִים עָבַר הַמֶּלֶךְ עַל פֶּתַח הָאֲסוּרִים, כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹבֵר הִתְחִיל אוֹתוֹ הַבֵּן צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּאן נוֹלַדְתִּי, כָּאן גָּדַלְתִּי, בְּאֵיזֶה חֵטְא אֲנִי נָתוּן כָּאן אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר לוֹ, בַּחֵטְא שֶׁל אִמְּךָ. כָּךְ בְּמשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד, כְּתִיב (דברים לא, יד): הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת.

(1) Look at God's work - for who can straighten what He has twisted? (Ecclesiastes 7:13). When the Blessed Holy One created the first human, He took him and led him round all the trees of the Garden of Eden and said to him: “Look at My works, how beautiful and praiseworthy they are! And all that I have created, it was for you that I created it. Pay attention that you do not corrupt and destroy My world: if you corrupt it, there is no one to repair it after you. And not only that - you cause the death of that tzadik [Moses]. A simile - to what does Moses our teacher can be compared? To a pregnant woman who was incarcerated in a prison and there she gave birth to a son, she raised him there and died there. Some time later, when the king was passing by the entrance of the prison, the son shouted and said: 'My lord the king! I was born here! I was raised here! I don't know what is the sin that keeps me put in here. He answered him: Your mother's sin. It is the same with Moses, as it is written: Behold, the man has become one (Genesis 3:22) and it is written [also] Behold, your day of death is approaching (Deuteronomy 31:14)

GUIDING QUESTIONS:

Just as the Egyptians used their knowledge of nature and their land to recognize unusual changes, how can we recognize what must be done to protect our environment from modern threats such as global warming?

  • recognition and action items