עמוד ב
קושייה א
שנינו במשנה:
א. אדם הַזּוֹרֵק חפץ בַּיָּם למרחק של אַרְבַּע אַמּוֹת — פָּטוּר.
ב. אִם הָיָה רְקַק מַיִם (שלולית בוץ), וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת — חַיָּיב.
ג. וְכַמָּה הוּא רְקַק מַיִם — בעומק שפָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים.
ד. רְקַק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת — חַיָּיב.
אביי מסביר מדוע שנה התנא את המילים "רקק מים" פעמיים: אַבָּיֵי אֲמַר:
1. אִיצְטְרִיךְ צריך היה התנא לשנות פעמיים!, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא הָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת, כיוון שהדברים האמורים בפסקה 'ב' מתייחסים לרקק מים "רגיל". שגודלו קטן מארבע אמות, ואין צורך לרשות הרבים לעקוף אותו.
2. אֲבָל הֵיכָא דְּהָוֵי אַרְבַּע אַמּוֹת אבל בפסקה 'ד' התנא מסביר שגם ברקק שגודלו מעל ארבע אמות — אַקּוֹפֵי מַקְּפִי לֵיהּ. עוברים בו אנשים.
אביי הסביר ('1') שרקק המים הראשון המוזכר במשנה, כוונת התנא להדגים שרקק זה קטן מארבעה אמות. אז איך אני מקיים את "הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת — חַיָּיב"? והרי הרקק בעצמו קטן מארבע אמות!