עמוד א
קושייה א
שנו חכמים: תָּנוּ רַבָּנַן: הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּרְשׁוּת הַיָּחִיד בָּאֶמְצַע, אם בסך כל המרחק שעבר החפץ (ברשות הרבים הראשונה והשנייה) הוא אַרְבַּע אַמּוֹת — חַיָּיב,
ילד זורק כדור מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע.
הילד רוצה שהכדור יגיע למרחק של 3 אמות ברשות הרבים.
הילד גם יודע שאסור לכדור לעוף 4 אמות ברשות הרבים (מסך שני הצדדים).
מה עושה? זורק אמה אחת ברשות הרבים (היינו: 1), הכדור נח 2 אמות בתוך רשות הרבים (היינו: 3, והילד לא חייב), הכדור נמצא 2 אמות בתוך רשות הרבים ומתגלגל אמה נוספת, ובכך מגיע הכדור ליעד שהילד רצה (3 אמות בתוך רשות הרבים) מבלי שיתחייב (שהרי בפועל זרק רק 3 אמות).
הסיבה לכך שאני מביא את זה היא כיוון שבכל הפעמים שאנו זורקים חפצים למרחק שכזה - החפצים יגעו בקרקע ואז יעופו עוד קצת עד שייעצרו לגמרי.
האם המרחק הזה מתווסף גם הוא לחישוב של ארבע אמות ברשות הרבים?
ואם תגיד כן, יגידו שמדובר במתעסק (מכיוון שאפילו שהילד מלכתחילה התכוון לכך, אין בשליטתו כמה החפץ עוד יעוף לאחר המגע הראשוני עם הקרקע).
עמוד ב
קושייה ב
תָּנוּ רַבָּנַן: שנו חכמים: קְרָשִׁים (קרשי המשכן) מִלְּמַטָּן עוֹבְיָין עוביו של החלק התחתון שלהם הוא אַמָּה, וּמִלְּמַעְלָן והחלק העליון שלהם כָּלִין וְהוֹלְכִין עַד כְּאֶצְבַּע נהיים רזים עד שמגיעים לעובי של אצבע,
שֶׁנֶּאֱמַר: 1) ״וְיִֽהְי֣וּ תֹֽאֲמִם֮ מִלְּמַ֒טָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ(שמות):",
וּלְהַלָּן ובנוסף הוּא אוֹמֵר: 2) ״וַיַּֽעַמְד֡וּ הַמַּ֩יִם֩ הַיֹּרְדִ֨ים מִלְמַ֜עְלָה קָ֣מוּ נֵד־אֶחָ֗ד הַרְחֵ֨ק מְאֹ֜ד (באדם) [מֵֽאָדָ֤ם] הָעִיר֙ אֲשֶׁר֙ מִצַּ֣ד צָֽרְתָ֔ן וְהַיֹּרְדִ֗ים עַ֣ל יָ֧ם הָעֲרָבָ֛ה יָם־הַמֶּ֖לַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָ֥ם עָבְר֖וּ נֶ֥גֶד יְרִיחֽוֹ(יהושע):". עד לכאן הם דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה (שמשווה בין הפסוקים ומוצא שלשון "תם" משמעותו: "לכלות").
ורַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁמִּלְּמַטָּן עוֹבְיָין אַמָּה, כָּךְ מִלְּמַעְלָן עוֹבְיָין אַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַחְדָּיו״ (שאת המילה "יחדיו" מפרש כלפי שני קצוות הקרש).
ע"פ דברי רבי יהודה שטוען שמשמעות המילה "תמים" (בפסוק זה) היא דווקא "כָּלֶה", לא נוכל לדרוש את הפסוק הבא:
הָאֵל֮ תָּמִ֪ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת־יְהוָ֥ה צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לְכֹ֤ל ׀ הַחֹסִ֬ים בּֽוֹ׃
וע"פ דברי רבי נחמיה שטוען שהמילה "יחדיו" מכוונת כלפי 2 קצוות הקרש, לא נוכל לדרוש את הפסוק:
וְיִֽהְי֣וּ תֹֽאֲמִם֮ מִלְּמַ֒טָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֥י הַמִּקְצֹעֹ֖ת יִהְיֽוּ׃
ש"יחדיו" הכוונה ל2 קצוות הקרש (ע"פ דרשת רבי נחמיה) הקצה העליון והתחתון, והם יהיו תואמים לקצה העליון? מדוע הכפילות לומר שהקצה העליון יהיה תואם לקצה העליון?
ולמה להוסיף את המילה "יחדיו"? מדוע לא כתוב פשוט (כמו במשפט הקודם), "ויהיו תואמים על ראשו"?
אלא משמעות המילה "תמים":"שלם".
וכוונת הפסוק במילה "יחדיו":כלפי 2 הקרשים.
ומכאן נסיק ששני הקצוות של כל קרש היו אמה אחת, וכל הקרשים יהיו זה לצד זה.