(במדבר טז, ד) וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן שחשדוהו מאשת איש שנאמר (תהלים קו, טז) ויקנאו למשה במחנה א"ר שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה שנאמר (שמות לג, ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה
With regard to the verse: “And Moses heard and he fell on his face” (Numbers 16:4), the Gemara asks: What report did he hear that elicited that reaction? Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: He heard that they suspected him of adultery with a married woman, as it is stated: “And they were jealous of Moses in the camp” (Psalms 106:16). Rabbi Shmuel bar Yitzḥak says: This teaches that each and every man warned his wife to distance herself from Moses and not enter into seclusion with him, as it is stated: “And Moses would take the tent and pitch it outside the camp” (Exodus 33:7). It was due to this slander that he withdrew from the camp.
מאמר הבעש"ט, שכל מה שהיה בבלעם היו חושדין למשה רבינו עליו השלום מפני שכל זמן שלא נגמרה עליית השכינה כאשר יהיה בזמן הגואל צדק, במהרה בימינו אמן, שהוא ביטול הקליפה לגמרי, ובלע המות לנצח (ישעיהו כ״ה:ח׳), מוכרחים כל העליות להיות רק במחשבת אדם כשר, והאדם הכשר אי אפשר לו להגיע ולעלות אל שרשו כי אם על ידי שכנגדו, היינו שיעלו במחשבתו, והוא יתעורר מהם לבוראו יתברך וכו':
(פרי הארץ פ' מטות).
(פרי הארץ פ' מטות).
השונאים הם רוחו של צדיק כמו שהיו ערב רב משורש משה, אלא מפסולת הבירור היו, ודברו עליו כל הרעות שבעולם, ויש לנו קבלה ממרן אלקי הבעל שם טוב, שממש חשדוהו באשת איש, כי כל מה שעשה בלעם הרשע שהיה מניצוצי משה רבינו, הכל דברו עליו וחשדוהו, ולכן אל יתמה על צדיק גמור על מה שמדברין עליו ערב רב רשעים גמורים במה שלא היה במחשבתו כלל, כי אין שום דבר במקרה, כי הרבה פעמים מדברין במה שעשו הם בעצמם, והם משרשו ואינן רואין חוב לעצמן, אלא הכל על צדיק אמיתי ולפעמים מגלגול העבר שפגם בכיוצא בזה בדקות גדול, ועל הכל יתן את לבו לתקן ויקבל באהבה ויבקש רחמים על עצמו ועליהם וימשיך כל טוב:
(נוצר חסד אבות פ"ו ד"ה אחדות השונאים).
(נוצר חסד אבות פ"ו ד"ה אחדות השונאים).
בס' נתיב מצותיך נתיב התורה שביל א' אות י"ג כתב וז"ל, לית בכו מאן דיתער לגבה לרצאה לה לגבי בעלה, צווחין בכל יומא ולילה באורייתא דבעל פה בכמה קושיין בלא לב ולב, וצווחין בה ככלבין, כגוונא דגיהנם (תיקונים שבס"ס זוהר חדש דק"ג ע"ד) והם הם שדין יהודאין שתורתן מהשפה ולחוץ כדואג ואחיתופל, והם הם הרודפין ומצערים הצדיקים בכל מיני ליצנות והיתול, כמו שהיה בימי מרן, ועד היום, והם הם המעכבין הגאולה, שעושין כל מיני שחוק מדברי הצדיקים, והמלעיג על דברי חכמים שבכל דור נופל וכו', ועוד רשעים העומדים בכל עת על הצדיקים, דורשי יחודו יתברך שמו באור אש להבת שלהבת יה, עד שמרן אלקי הרב ישראל בן אליעזר [הבעל שם טוב זי"ע] אמר, שנשמתו לא רצתה לירד לזה העולם, מפני הנחשים השרפים שיש בכל דור, שלא יוכל לקום מפניהם חלילה, שלא יחלישו דעתו כל כך עד שיתבטל חלילה, ונתנו לו ששים גבורים נשמות צדיקים לשמרו ואחד מהם היה הגאון מאיר נתיבים וכדומה.
ואתה בני תבין הענין, כי אין שונא לאדם יותר מיצרו, והענין מבואר בדברי מרן האר"י בשער הצלם, כי כל ניצוץ שיוצא מן הקליפות מן הצלם רע, צריך שיהיה מקודם בבחינת צלם, צורה שאינה מתוקנת עדיין, ונתקן על ידי תורה ומצות ואחר כך חוזר לסוד נשמה פנימיות, וזהו (עי' בזוהר תצוה דקפ"ד ע"א) למנדע טוב ולמנדע רע ולמיהדר גרמיה לטוב, והיצר הרע של אדם שהוא שד, הוא גם כן קומה שלימה, אלא שיש בו טוב ורע, והצדיק מתקנו ועושה ממנו יצר טוב מלאך קדוש, ואחר כך חוזר הכל לבחינת נשמה, הכל קשר אחד, יצרים שבאדם עם הנפש רוח ונשמה, הכל אחדות אחד להתענג בנועם השם יתברך, ולכל נשמה גבוה וקדושה יש הרבה נשמות וניצוצין, יש שהם עדיין שדין יהודאין בבחינת יצר הרע, ויש שהם בבחינת יצר טוב, ויש שהם משורש נפשו ורוחו ונשמתו, ועל הצדיק מוטל לתקן הכל להחזירם למוטב, וכשהצדיק מתקן יצרו הרע לגמרי עד שחוזר למלאך קדוש, אזי יש בו כח לתקן גם אותן שדין יהודאין, אבל מחמת שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב דהיינו סור מרע את הרע ועשה אותו מלאך טוב [עיין לעיל פ' תרומה בהגה ה'] ואי אפשר כל זמן שהוא חי שיתקן לגמרי, ולכן מתגרין בו אותן שדין יהודאין מקנאתו על שהוא מתוקן והם עדיין בחשכות ומזלייהו קא חזי להו.
ולכן עצה היעוצה לצדיק, כשיעמדו עליו גלי הים ישתוק ויקבל בשמחה, כי הרבה טובות עושין לו, ובזה שמחלישין דעתו שומרין את הצדיק, שלא יהיה שום יניקה לקליפות מאור תורתו ויחודים שלו, כי כמה ענינים מסר לנו האר"י שלא יתגרו הקליפות ברוחניות, שהם גם כן מקנאין על האדם ורוצים להפילו, עד שאמר מרן הריב"ש טוב דא שווער איך אייך שיש איש אחד בעולם ושומע תורה לא מפי מלאך ולא מפי שרף אלא מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו ומתיירא בכל עת ורגע שלא יפילו אותו לנוקבא דתהומא רבה ר''ל, [עיין לקמן פ' נצבים אות י"ב ואות י"ד].
כי אתה תסבור אחי שהמלחמה גדולה שיש לאדם בעולם הזה, הוא, שלא יהיה נואף או גנב וכיוצא, זהו הנקל לתינוק קטן לכבוש, אלא עיקר המלחמה להמתיק החשכות והמסכים, ולקבל יסורין באהבה, ולזכך מדותיו מדות טובות הכנעה ולהנצל מגאוה שהוא עבודה זרה ממש, וכיוצא מן המדות טובות, ולדרוש ולחקור להאיר על נפשו דבקות אהבה ואור אלוקי, ואדם עומד בסכנה כשנכשל חלילה במעט גאוה ופנייה נופל לנוקבא דתהומא רבה ר"ל, ואתה אחי ראה כמה טובות עושין לך המצירים והשונאים המצערין אותך ומחלישין דעתך, כי אז תלך לבטח דרכך, ודורונות היה לך לשלוח להם, וכן מרן הקדוש הריב"ש טוב נהג שבכל כחו עשה טובות לשונאיו להעלותם, ואתה אחי אם תתגרה בהם להמיתם ולהענישם, זהו הנקל, אבל את נפשך קללת וחלק נפשך המתה, ולכן העצה שתיקה בלב שמח, ובכל כחך תבקש מאל יתברך לתקנם ותאהוב אותם כבבת עין, אבל יש רע גמור וממילא יהיה כלה ואבד, אבל זה לא נמסר לך חלילה אלא לבוחן לבות וכליות.
ואחר כל אלה אפילו לרע גמור, אין לדחות בלא תיקון לגמרי, כי הרי אסף, אחר שהרעיש על אותו קהל ועדה רעה (בתהלים פ"ג) כגלגל כקש כאש וכלהבה מלא פניהם קלון, סיים ויבקשו שמך השם, וזהו תיקונם לעולם ועד, כי אין שום דבר במקרה, כי על ידי מעט רע שיש לצדיק גמור, מתקן כל הנשמות הנפולין המתגרין בו, עכ"ל, וע"ש עוד בנתיב הייחוד שביל ו' אות ג' מה שכתב בענין זה.
ומעין זה הביא בס' דודאים בשדה פ' נח וזה לשונו, שמעתי בשם הבעל שם טוב פירוש הכתוב (תהילים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, כי לפעמים מדברים דברי נבלה על הצדיק, ואמר הבעל שם טוב שזהו חסד השם יתברך, שרואה שהס"ם מתקנא הרבה בהצדיק ורוצה להחטיאו, לזה עושה השם יתברך שידברו בני אדם על הצדיק, וכשרואה הס"ם שהעולם מרננים על הצדיק אינו מתקנא בו כל כך, וזהו שאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ר"ל שהצפנת והסתרת הצדיקים שלך, שהעולם אינם יודעים שהם צדיקים גדולים ומרננים עליהם וזהו רב טובך, שבזה סרה קנאת הס"ם ודפח"ח.
ועוד שם בס' נתיב מצותיך נתיב התורה שביל א' אות י"ד וז"ל, ועוד יש ענין מחלוקת על הצדיק שמתגרין בו הרשעים גמורים ומלחשין עליו לשון הרע, על ידי שאינו נזהר לומר התפלה בלחש ממש, כטעם (שמואל א א׳:י״ג) וחנה מדברת על לבה כמו שביארנו בחיבורינו נוצר חסד על אבות משם מרן האר"י החי אל תרבה שיחה עם האשה, צריך שלא יגביה אדם את קולו בשעת תפלה וכו', [כאן האריך להסביר טעם הדבר על פי סוד ואחר כך כתב וז"ל] וכן בעת היחודים, בודאי עיקר היחודים של השמות בלב ובכיסוי וכו', שלא יתאחזו החיצונים, כי בכל מקום שיש ריח יחוד הנרגש, הם רודפין לינק משם כי זה חיותן, והם רודפין אחר חיותן כמו אדם שרודף אחר חיות.
ומרן הקדוש קודש קדשים חיות נפשינו רוח אפינו אור נשמתינו משיח השם הריב"ש טוב היה נזהר מאוד מאוד בענינים כאלו בדקדוק עצום ונפלא, אף על פי כן אין אפשרות לגודל ערכו ולגודל אור נשמתו לדקדק כל כך, ומזה היה עיקר המחלוקות עצום שהיה עליו, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז, כי על ידי המחלוקת ולוחשי לחש נשלך להם הרע ונסתלק מן הצדיק ונשבר לבו ויש לו שמירה מלמעלה, כי באמת אדם מסוכן מאוד בעת עסקו ביחודים, כי כמה וכמה על ידי טעות מועט נדחו משני עולמות, ואלישע אחר (חגיגה דט"ו ע"א) יוכיח, וכיוצא הארור והטמא הידוע, והכל גלוי לפני בוחן כליות ולב של כל אחד, וכשרואה לב צדיק שכל כוונתו לעשות נחת רוח לבורא עולם, לב אמת וטהור, כדי שלא יתגרו בו הנחשים של מעלה נחשים השרפים, שולח עליו נחשים השרפים בעולם הזה, העומדין עליו ומחרפין ומגדפין ולוחשין עליו ומשברין לבו כאין, והוא עייל בתליסר תרעין בתפלתו, וכל העולמות נרתעין ומזדעזעין מלפניו עייל ונפיק עאל בתליסר תרעי ולית דימחא בידיה, אין לו שום מחשבה זרה, עייל ונפיק, וכל זה בגודל הכנעה וביטול, עד שהיה מרן מבקש למי שיבזה ויחרף אותו כנודע והיה אוהב אותם, כי הרי הם קליפות השומרים לפרי שלא ית(ת)קלקל הפרי, וכשנגמר הפרי לגמרי נכלל כל הכחות וכל הטוב בפרי, והרע לגמרי ניתן לשריפת אש, כלה ואבד, ורוב המחלוקת שהיה על הצדיקים מזמן מרן הריב"ש טוב עד היום הוא מענינים כאלו, לשמור אותם שלא יינקו מאור יחודים שלהם שום דבר רע, להיות עייל ונפיק בעולמות עליונים בהכנעה ובלב נשבר שלא ידחו חלילה מאור פני מלך חיים, עכ"ל.
ושם בנתיב אמונה שביל ה' אות ד' וז"ל, כי יש נשמות שאין להם צורך בזה לראות מסוף עולם ועד סופו ולשמוע הכרוזין של מעלה [שמבואר לעל פ' בראשית אות כ"ט ובפ' שמות בהגה י"ט] כמו שהיה להרב ר' נחמן קאסוויר ששאל למרן יודע אני בנפשי שהוא צדיק גמור למה אינו רואה ושומע כמהו, והשיב אם תרצה אתן לך זה, והיה מה שהיה, עד שביקש ממרן שיטול ממנו, כי המדרגה הגדולה הוא אהבתו ויראתו, ודביקת אמת ואהבת ישראל, באמת, וקבלת היסורין באמת ובאהבה, ולשמוע חרפות ובזיונות ולשתוק ולקבל באהבה, זהו מדרגות שמיעה וראיה אמת וכו' עכ"ל.
ובשם הרב ר"ן ז"ל משטיפינעשט שאמר בזה"ל, אומרים בשם הבעש"ט הקדוש זצוק"ל, מכלכל חיים בחסד, חיים היינו הצדיקים (ברכות די"ח ע"ב) שבמיתתם קרויים חיים, בחסד, פי' חרפה שהם בבזיון וחרפה בעולם הזה, מחיה מתים ברחמים רבים, מתים היינו רשעים שבחייהם קרויים מתים, ואותם מחיה ברחמים רבים, שיש להם בעולם הזה כל טוב, (כן הובא בשמו בסיפורי צדיקים החדש אות ו').
Baal Shem Tov
Author: Baal Shem Tov
Composed: Zhovkva (c.1700 - c.1760 CE)
An anthology of the Baal Shem Tov's teachings on the weekly Torah portion, compiled from over 200 texts by his disciples. Includes links to Mekor Mayim Chayim, sources and notes by the publisher.