To be added to the email list for the weekly parsha write-up please contact [email protected]
- למה נסמכו הכתובים (שמות לד, יז): ״אלהי מסכה לא תעשה לך״ אל פסוק: ״חג המצות תשמור״
- ?אוכלים אנו ביצה בליל הסדר – מדוע
- ?מה המסר בקדש תחילה
?מדוע ה'מה נשתנה' לא נאמר בסוכות
כולנו חכמים - כולנו יודעים את התורה
מה ההקדמה לקבלת עול מלכות שמים
עצה מעשית לזכור את יציאת מצרים
הסר כעס מלבך
ישראל דואגים במצוות וחרדים עליהם חרדה גדולה. קל וחומר במצוה חמורה של חמץ ומצה. וכיון שגדולה החרדה במצוה זו, עלולים מאוד לבוא לידי התרגזות והרמת קול כדי לזרז אחד את השני. אולם, הכעס והגערה לעולם אסורים, ואין לך מצוה שבגללה מותר לאדם לצאת מגדר של מנוחת הנפש, עד כדי שתינטל ממנו הארת פניו ויכעוס על חבירו.
לפיכך הזהירו חכמי הנפש, את העוסקים במצות אפיית מצה, אזהרה מיוחדת מפני הכעס והרוגז, שחלילה לא תהא במצותם תערובת של עבירת הכעס, שאף היא חמורה כתערובת של איסור חמץ.
ואמר צדיק אחד בדרך צחות: לפיכך נסמכו הכתובים (שמות לד, יז): ״אלהי מסכה לא תעשה לך״ אל פסוק: ״חג המצות תשמור״ - להזהירך על הכעס בשעת עשיית המצות, ש״כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה״ (זוהר הקדוש פרשת תצוה, רמב״ם הלכות דעות פרק ב׳ הלכה ג׳). ואמר הכתוב, בבואך לקיים מצנת ״את חג המצות״ - אני מזהירך תחילה: ״אלהי מסכה לא תעשה לך״, אל תיכשל בשום עבודה זרה ולא בכעס, הדומה לעבודה זרה!
(ספר התודעה)
״יסדר שולחנו בכלים נאים...״
מעניין לציין בזה את מנהגו של הגאון רבי הילל ליכטנשטיין זצ״ל, מקולומאי. הוא נהג לעטר את שולחן הסדר שלו עם כל חיבוריו שהיו לו בכתב-יד. והיה מכריז: - הרי דוד המלך ע״ה גילה לנו: ״טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף״. ואין לך כלים נאים מחיבורי וחידושי תורה...
(אלף כתב, חלק אי, אות קצז)
!הביצה — שלב הביניים
כל ימיו, שאף האדמו״ר רבי מרדכי יוסף מאיזביצה זצ״ל, להתעלות ולהעפיל. רגיל היה לשנן לחסידיו: לעולם אל תעשה דבר שעשית אותו אתמול רק משום שעשית אותו אתמול... ״לא תקים לך מצבה אשר שנא ה׳ אלקיך״ - אל תאבן את המושגים, אל תקפיא את השגותיך! ״אלהי מסכה לא תעשה לך״ - אל תצוק את עבודת ה׳ לדפוסים קבועים, דוממים. ״אל בינתך אל תשען״ - אל תסמוך עליה, אל תשהה במקום אחד, תמיד תשאף להתקדם...
לכן - אמר - אוכלים אנו ביצה בליל הסדר, משום שהביצה מסמלת את שלב הביניים לדור הבא - בין התרנגולת לאפרוח. לומר לך, שאף יציאת מצרים, ניסיה וגילוייה אינם השיא. יש לראות בהם רק דרגת ביניים להשגות שעוד יבואו, להעפלה בשלבי ימי הספירה... לקבלת התורה...!
(מי השילוח)
״קדש...״
המנהג בישראל, שמלמדי התינוקות משננים בפרוס הפסח לתלמידיהם את פירוש סימני הסדר. וכך, בליל הסדר, ביקש האדמו״ר הסבא משפולא זצ״ל, מבנו הקטן שיכריז את הסימן. פתח הילד ואמר: ״קדש - בליל הפסח, כשאבא בא מבית הכנסת לביתו, הוא צריך מיד לקדש״. חיכה הסבא להמשך, אך הילד הצטדק בטענה שהמלמד לא למדו יותר. למדו אביו לומר את הסיום: ״כדי שלא ישנו התינוקות, וישאלו מה נשתנה״.
למחרת, נמנה המלמד בין המסובין לשולחנו של ה״סבא״. שאלו הצדיק: - מדוע לא לימדת לילדים את הסיום?
לא חפצתי להטריחם, השיב המלמד, בפרט שאין זה טעם כה חשוב, שהרי גם מי שאין לו ילדים מקדש מיד בבואו!
התלהב הסבא וצעק בקפידה: ״האם אתה תדון איזה טעם הוא חשוב? האם אתה יותר חכם מכל המלמדים׳! איך מלאך לבך לשנות מהנוסח המקובל והנהוג מדורי דורות? בוא ושמע מה רמזו קדמונינו בנוסח זה:
״כשהאבא״, אבינו שבשמים, ״בא בליל הפסח מבית הכנסת״, ורואהכיצד בניו התנתקו מחיי החולין וחשכת הגלות, ובאו לבית הכנסת להתפלל לפניו ולהללו על גאולתם - כשהוא רואה זאת ״הריהו צריך מיד לקדש״, לחדש את ברית הקידושין בינו ובינינו, כמו שנאמר:
״וארשתיך לי לעולם״. עליו לגאול אותנו.
״כדי שלא ישנו התינוקות״, זהו כנסת ישראל הנקראת בפי הנביא ״קטן יעקב״ וגם ״ילד שעשועים״ - כדי שלא נשקע בשינה עמוקה של הגלות, ״וישאלו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות״, מדוע התארכה גלות זו מכל הגלויות...
בבכי סוחף אמר ה״סבא״ את פירושו הנלהב, כשהוא נושא ידיו לשמים, ואומר: אבא! אבינו שבשמים! גאלנו מהרה מן הגלות, כל עוד שהננו בבחינת ״אני ישנה ולבי ער״. אל תתן לנו להרדם, חלילה, לגמרי.
(סיפורי חסידים, עמוד 288 )
מה בין פסח לסוכות?
״מה נשתנה...״
הגאון רבי צבי הירש לוין זצ״ל, בעל ״צבי לצדיק״, שימש כרבה של מנהיים ואחר כך של ברלין. הוא היה מגדולי הדור וחכמיו, פיקח חריף ושנון, שידע להשיב על אתר תשובה כהלכה... תוך שיחה אחת שניהל פעם הגאון, עם הדוכס ממנהיים, שאלו הדוכס:
- תמה אני מה שהנהיגו אצליכם, שהתינוקות שואלים ״מה נשתנה״ בפסח ולא בסוכות, והלא בסוכות יש לכם דינים ומנהגים משונים יותר מבפסח. אדם מישראל משנה סדרי חיים שלו, יוצא מביתו, דירת קבע, ומתיישב בסוכה בדירת עראי, מקום בו רוחות מנשבות דרך דפנותיה והגשמים יורדים לתוכה. מדוע אין הילדים שואלים אז ״מה נשתנה״?
החזיר לו רבי צבי הירש תשובה אמיתית:
- בפסח, רואה ילד ישראל כיצד יהודים יושבים מסובים במנוחה ושלוה, ישיבת בני חורין, מסביב לשולחן ערוך יינות ומעדנים ומטעמים, שלא כדרכם של ישראל בגולה, והוא מתמה ושואל: ״מה נשתנה״?
- לא כן בסוכות, הריהו רואה בני ישראל נטרדים מבתיהם, יושבים באיזו סוכה רעועה, הרוחות סוערות והדלף טורד, מה לו להתפלא?!
מורגל בכך כל ילד יהודי - כי ישראל בגולה דרכו לחיות חיים עראיים...
(ברכת חיים)
״ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים...״
באחד מספריו, מספר הגאון רבי יוסף חיים זצ״ל, מבגדאד, סיפור מעניין, הממחיש את ההבדל בין חכם לנבון:
יום אחד יצא המלך לטייל מחוץ לעיר, ופנה אל הגאון רבי יהונתן אייבשיץ זצ״ל, בעל ״אורים ותומים״, בשאלה:
- אומרים אתם, כי חכם עדיף מנביא. אמור נא לי, באיזה פתח אכנס לעיר כשאחזור, האם מן הפתח הגדול שבחומה או מן הקטן?״
השיבו רבי יהונתן: ״אם אומר לאדוני המלך, שיכנס בעד הפתח האחד, יתחכם להיכנס בעד הפתח השני! אכתוב את תשובתי על פתק, אכניסו במעטפה ואחתמנה בטבעתי. לאחר שישוב המלך מטיולו וישב על כסאו בארמונו, ישבור את החותם לפני ויקרא את תשובתי״. התשובה מצאה חן בעיני המלך, ויעש כן.
לקח המלך את המכתב החתום, הניחו בחיקו ויצא לטיולו. כשעמד לשוב, אמר לנפשו: ״לא אכנס כדרכי בעד הפתח הגדול, אלא אכנס בפתח הקטן״. בהגיעו לשם, חשב: ״ודאי כתב הרב שאכנס בעד הפתח הקטן, שלא כדרכי״, ופנה לעבר הפתח הגדול. כשהגיע לשם, התחרט: ״ודאי צפה החכם היהודי כל זאת בעיני רוחו, וכתב כן במכתבו״.
קיצורו של דבר: נתבלבלה דעתו ולא ידע כיצד לנהוג. בסופו של דבר, עלתה במוחו המצאה מחוכמת להפר את שתי האפשרויות: הוא ציה לעבדיו לפרוץ בחומה פתח שלישי בין שני הפתחים הקיימים. עשו כן, והמלך נכנס בעד הפרצה!
אז הוציא המלך מחיקו את המעטפה, שבר את החותם לעיני הרב ופתחו. וימצא כתוב בו משפט אחד, צטוט מדברי המשנה במסכת סנהדרין: ״מלך פורץ גדר לעשות לו דרך״...
השתומם המלך ושאל: ״כיצד ידעת זאת?״ ענה הרב ואמר: ״הלא כה אמרו חכמים, כי חכם עדיף מנביא... חשבתי את כל ההתלבטויות שיעברו על אדוני המלך, והבנתי את הפתרון שיעלה בדעתו!״
על כך אמרו חכמינו: ״איזהו חכם - הרואה את הנולד״. החכם הוא בעל הידיעות הרבות והסברות הנכונות, והנבון הוא המסיק מהן את המסקנות הנכונות, כמעשהו של רבי יהונתן זצ״ל...
(עוד יוסף חי, פרשת ואתחנן)
״הגיע זמן קריאת שמע...״
הלכה פסוקה בשולחן ערוך, הלכות קריאת שמע: ״אחרים אומרים קורין את שמע - משיראה את חברו מרחוק ד׳ אמות״. היה מפרש האדמו״ר רבי הרשלי ליסקער זצ״ל, בעל ״אך פרי תבואה״:
- חובה מוטלת על יהודי לקיים, לא רק את המצוות שבין אדם למקום, אלא גם את המצוות שבין אדם לחברו. אסור ליהודי להתבונן
רק בחלק הנוגע לשמים: ״וראיתם אותו - וזכרתם את כל מצוות ה״׳, עוד זאת הוא צריך ״לראות גם את חברו״, לקיים את המצוות שישנן בין אדם לחברו. ורק אז יקבל עליו עול מלכות שמים!
״למען תזכור... כל ימי חייך...״
שח האדמו״ר רבי אלעזר מנחם זצ״ל, מלעלוב: אדם מישראל מעיין בספר על שולחנו, ובסיום הסעודה הוא מנער את הספר מן הפירורים שעליו בטרם יחזירו למקומו - הריהו מקיים בזה בכל ימות השנה את מצות התורה: ״למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך״!
(לקוטי דברי דוד, עמוד כ״ט