עמוד ב
קושייה א
כתוב בתורה: וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּחֲנֶה֮ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל־יַעֲשׂוּ־ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה לִתְרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵהָבִֽיא׃
ע"פ דעת רבי יוחנן, משה ישב במחנה לוי (שהוא רשות הרבים) ואמר לעדתו (שמוציאים את תרומות מתוך אוהליהם, ועל כן הם ברשות היחיד) להפסיק מלהוציא את התרומה מבתיהם.
בפסוק הבא בגמרא כתוב: וּמִמַּאי ומאיפה אנו יודעים דִּ(ש)בְשַׁבָּת קָאֵי משה אמר להפסיק את ההוצאה? דִּילְמָא אולי בְּחוֹל קָאֵי הוא אמר!, אלא הוא ביקש להפסיק כיוון וּמִשּׁוּם דִּשְׁלִימָא לַהּ מְלָאכָה שהושלמה המלאכה, כְּדִכְתִיב: ״וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם וְגוֹ׳״?! — ורבי יוחנן גָּמַר למד גזירה שווה מ״הַעֲבָרָה״ (שבפסוק בשמות) ו-״הַעֲבָרָה״ מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים:
לא הבנתי את השאלה. הרי ברור הדבר שמשה ביקש להפסיק כיוון שהמלאכה הושלמה ולאו דווקא בגלל שבדיוק נכנסה השבת.
הסיבה לכך שפסוק זה (שמות ל"ו:ו') מובא כאסמכתא מקראית למלאכת הוצאה, היא כיוון שמתואר כיצד במהלך בניית המשכן העם הוציא מרשות לרשות את תרומתם.
וכמו כל מלאכה אחרת שנעשתה לצורך בניית המשכן (ועל כן נקבע שאסור לעשותה בשבת) - כך גם מלאכת הוצאה.
תשובה:
הסיבה להפסקת עשיית המלאכה - אינה רלוונטית.
כל עוד המלאכה נעשתה בזמן בניית המשכן, היא לא תיעשה בשבת.