המלחמה באדישות- לימוד ושיעור מאת אודי לאון

לאחר נפילת ברקאי במבצע "צוק איתן" בחרנו, חבריו של ברקאי, להקים את בית המדרש החברתי. הפועל בסיוע של עמותת כל ישראל חברים (כי"ח).
בית המדרש מגלם את הערכים בהם האמין ברקאי ואשר לאורם פעל בדבקות – חיבור בין קבוצות שונות בחברה הישראלית, שיח מכבד במאור פנים ובאהבה, לימוד תורה ועשייה חברתית. ערכים אלו באו לידי ביטוי באופן
משמעותי בכל בחירה ומעשה של ברקאי.

כל מפגש החל בלימוד משותף של דף מקורות ולאחריו שיעור. דף המקורות שלפניכם מעמיק בנושא אקטיביזם ואדישות במסורת היהודית ובכלל. בסופו תוכלו לצפות בדברים שנאמרו בסוף המפגש מאת אודי לאון.


(א) לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ׃ (ב) וְאִם־לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙ אֹת֔וֹ וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ׃ (ג) וְכֵ֧ן תַּעֲשֶׂ֣ה לַחֲמֹר֗וֹ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂה֮ לְשִׂמְלָתוֹ֒ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂ֜ה לְכָל־אֲבֵדַ֥ת אָחִ֛יךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וּמְצָאתָ֑הּ לֹ֥א תוּכַ֖ל לְהִתְעַלֵּֽם׃ (ס)
(1) If you see your fellow’s ox or sheep gone astray, do not ignore it; you must take it back to your fellow. (2) If your fellow does not live near you or you do not know who he is, you shall bring it home and it shall remain with you until your fellow claims it; then you shall give it back to him. (3) You shall do the same with his ass; you shall do the same with his garment; and so too shall you do with anything that your fellow loses and you find: you must not remain indifferent.

וכל זה מדרכי החסד והרחמים, ללמד שכלנו עם אחד ראוים שיהיה לנו אב אחד ושירצה כל אחד בתועלת חברו ושיחמול על ממונו, ובין שתהיה האבדה בעל חי בין שלא תהיה בעל חי חייב הוא להחזירה לרשותו, וזהו שאמר וכן תעשה לחמורו, שהוא בעל חי ובהמה טמאה, וכן תעשה לשמלתו אע"פ שאינו חשוב כבעל חי וכן תעשה לכל אבדת אחיך, אחד משאר כלים אע"פ שאינן חשובין כשמלה, לא תוכל להתעלם, שלא תחזירו לידו. וזה שאמר לא תוכל להתעלם אין להבין אותו בהשבת אבדה בלבד, אלא הוא הדין בשאר כל הפרטים ושאר כל התועלות שביד האדם להביאם לחברו או להסיר ולדחות נזקו ממנו הרי הוא חייב בכלן, וכענין שאמר הכתוב (ויקרא י״ט:י״ח) ואהבת לרעך כמוך.

השב תשיבם לאחיך, “be sure to restore them to your brother.” The Torah commands that we be very cautious to observe the commandment to restore lost property to its owners. Concerning the repetition of the words השב תשיבם, “be sure to restore,” our sages in Baba Metzia 30 explain that one has to keep doing this even 100 times if necessary. All of this is part of the paths of mercy and kindness which we are to practice vis-a-vis each other seeing we are all the sons of one father. As such each one of us is vitally interested in what is useful for his fellow. We express our pity for lost property of our brother in practical terms by restoring it to him whenever possible. It matters not whether our brother has lost inert possessions or livestock such as his ox or donkey. Any kind of lost property is included in the Torah’s directive to restore it to the loser. This wording refers to minor utensils worth less than a garment, livestock, etc., which we have found and which can be identified by the loser. The positive commandment is followed by the negative one not to try and escape this obligation by turning a blind eye and not picking up the lost object for oneself either.
There is more to the commandment to restore lost property than merely the act of restoring it. If a person is in a position to perform a useful service for his fellow and to thereby protect his fellow against financial loss, this is all part of the commandment under discussion here. All of this is part of the “umbrella” commandment in Leviticus 19,18: “love what is your fellow’s as if it were your own!”
Concerning the practical ramification of the words: “you must not hide yourself” (from your brother’s lost property), and the subsequent semi phrase (verse 4) “you may hide your self from them,” the sages in Sifri have this to say: if the finder is an aged individual, a scholar, and it is not in keeping with his dignity to carry a bulky object in order to fulfill the commandment (personally) to restore this object to its owner, the Torah permits such a person to turn a blind eye to the object he has found. Ordinary individuals, on the other hand, are not permitted to use this ruse. A Midrashic approach. The words: “you will hide yourself from them,” refers to what you may succeed in doing vis-a-vis your brother, vis-a-vis human beings; the words: “you must not hide yourself from them,” refer to G’d who knows your motivation and whom you cannot fool by pretending not to have found the object or animal the return of which would cause you inconvenience or expense. If you investigate this commandment still further you will derive from it encouragement regarding the subject of the resurrection. G’d will practice this commandment personally by restoring the souls of the departed bodies to their original owners in due course after the redemption and the arrival of the messiah. Each person will resume his or her original role in the universe. At that time “lost” property will truly be restored to its original owner. The most recent owner of that property will give it to the previous owner and so forth until it will be eventually restored to the very first owner [who had not deliberately abandoned it, Ed.]. This is what is alluded to in Psalms 139,16: ”your eyes saw my unformed limbs.” David describes that Adam’s mental eye had been shown every human being ever to be to be born. [G’d had shown him the history of mankind in capsule form prior to his sin. This is why he donated 70 years of his life to enable David to be born alive at all as he had been shown a stillborn David. Since G’d had foreseen it, it was included in the book of the descendants of Adam he showed to Adam. The entire verse in Psalms 139,16 deals with this phenomenon. I refer the reader to an analysis by Rabbi Moshe Alshich in his commentary on Tehillim, this editor’s translation page 1005. Ed.].
It is not clear whether at that time the original wife will be restored to her original husband [assuming she had remarried, or to her last husband on earth, or, whether G’d will add to such bodies by splitting the raw material much as we know that a light can be split].
All our sages are agreed that the commandment to restore lost property applies only to property belonging to Jews, not to that belonging to Gentiles. This is why the Torah stresses repeatedly אבדת אחיך, “lost property of your brother,” and “restore it to your brother.” Gentiles are perceived as part and parcel of אלו-הי נכר הארץ, part of the alien deities of “earth,” a system of life which does not know of an hereafter or resurrection, etc. The Jewish people who are “G’d’s share and inheritance,” have a claim to eternal life and therefore it is mandatory that seeing their property is not lost permanently, that it be restored in due course. Regarding the resurrection of the dead, the Jewish people have been told (Isaiah 26,19) “Oh, let your dead revive, let corpses arise!” whereas in verse 14 of that same chapter the prophet says “they are dead, they can never live; shades, they can never rise” (referring to the Gentiles).
Seeing that in connection with lost objects or animals the Torah employed the expression נדחים, “cast off, rejected,” the Torah continues in verse 3 with the statement: “you must not hide yourself (if you found it). The moral lesson is: “do not hide yourself from the Lord, so that when the time comes He will not hide Himself from you,” i.e. become someone whom you have “lost” (compare Samuel II 14,13-14).

שאלות הבנה

מה כולל הציווי "לא תוכל להתעלם" על פי הפסוקים? לאילו תחומים מרחיב רבינו בחיי את החובה לא להתעלם?


נחום איש גם זו היה מוליך דורון לבית המא פגע ביה מוכה שחין א' א"ל זכה עמי ממה דאית גבך א"ל מי חזר חזר ואשכחוניה ומית והוה אמר לקיבליה עיינוהי דחמונך ולא יהבון ליך יסתמיין ידים דלא פשטן למיתן לך יתקטעון רגליי' דלא רהטן מית' ליך יתברון ומטתי'

תרגום:

נחום איש גם זו היה מוליך מתנה לבית חמיו, פגש אותו מוכה שחין אחד ואמר לו: זכה עמי [=תן לי צדקה] ממה שיש איתך, אמר לו: כשאחזור. חזר ומצא אותו מת. והיה אומר כנגדו: עיניים שראו אותך ולא נתנו לך – יתעוורו, ידיים שלא פשטו לתת לך – ייקטעו, רגליים שלא מיהרו לתת לך – ישברו. וכך אירע לו לנחום איש גם זו.

שאלות העמקה

מה מוביל את נחום איש גמזו להגיב כפי שהגיב? כיצד זה מתקשר ל"ואהבת לרעך כמוך"?

שאלות לדיון

רבינו בחיי ונחום איש גמזו מציבים רף גבוה של החובה לא להתעלם ממצוקתו של אחר. האם רף זה הוא מוצדק בעיניכם? האם צריך לשאוף להגיע למקום כזה?

חשבו על מקרה בו ראיתם "שור נידח" ובכל זאת התעלמתם ממנו. מה גרם לכם לעשות זאת?


פרנץ קפקא, פרקי התבוננות, עמ' 68

כשאנו מטיילים בלילה ברחוב ורואים עוד מרחוק – משום שהרחוב עולה לפנינו והירח מלא – איש רץ לקראתנו, לא ננסה לתפוס אותו, גם אם הוא חלש ומרופט, גם אם מישהו רץ אחריו וצועק, אלא ניתן לו להמשיך לרוץ. משום שעכשיו לילה, ולא אנחנו אשמים שהרחוב עולה לפנינו באור ירח מלא; ומלבד זאת ייתכן שהרדיפה היא לשניים שעשוע בלבד, אולי שניהם רודפים אחרי שלישי, אולי הראשון נרדף על לא עוול, אולי השני מתכוון לרצוח, ואנו נהפוך לשותפים לרצח, אולי השניים כלל אינם יודעים זה על זה והם רצים אל מיטותיהם, כל אחד על דעת עצמו, אולי הם סהרורים, ואולי הראשון יש לו נשק. ואחרון אחרון, האם אין אנו רשאים להיות עייפים, וכי לא שתינו יותר מדי יין? אנו מרוצים שאפילו את השני אנו כבר לא רואים.

שאלות הבנה

באילו דרכים מצדיק הדובר את הפסיביות שלו אל מול המתרחש? מה ההבדל בין הצידוקים בתחילת הקטע לאלה שבסופו?

שאלות העמקה

האם הבחירה בפסיביות היא לגיטימית לפי קפקא?


והעולם שותק, אפרים סידון

והעולם שתק
כי העולם שותק תמיד
זה נוח
זה חוסך מאמץ וכוח
וזה לא מטריד.
והעולם שתק
והפנה את מבטו.
אחרים שופכים את הדם
ואין זו אחריותו.
הוא בסך הכול עולם.
עולם קטן ועסוק.
ושיניחו לו בשקט
וסוף פסוק

מתוך "רונה אומרת", איה כורם

רונה אומרת שכדור הארץ מתחמם
ואני האשה עם השקית
רונה אומרת שהאדישות עוד תהרוג אותנו
ואני האשה עם הסכין
רונה אומרת שיש כאן מסכנים, מנוצלים
כשאני סוגרת את חלון המכונית
רונה אומרת שחצי מהעם רעב
ואני האישה עם הפריכית
רונה אומרת שהתרבות הלכה לעזאזל
ואופס, אני האשה עם העט
ומספרת כל הזמן הרבה דברים נוראיים
אבל אני כבר לא שומעת באמת
(...)

וכמה את יפה, ככה את צודקת
וכמה את צודקת, זה ככה מעייף
ובחורה אחת קטנה לא יכולה לסחוב עליה
את הצרות של העולם על הכתף

שאלות הבנה

אילו דברים גורמים לעולם "לשתוק" לפי אפרים סידון?

מהי התשובה של איה כורם לטענות של "רונה"?

שאלות העמקה

מה ההבדל בין ה"צידוקים" של אפרים סידון לאדישות לבין אלו של איה כורם?

האם האדישות מוצדקת לפי אפרים סידון? ולפי איה כורם?

שאלות לדיון

איזה תיאור של אדישות מבין אלו שראיתם עד כה מצוי יותר לדעתכם?

איזו אדישות מוצדקת יותר בעיניכם? האם יש בכלל אחת כזו? ומה לגבי האדישות שבמקור הבא?


מצא שק או קופה [וכל דבר] שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול: מנהני מילי דת"ר (דברים כב, א) והתעלמת פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם הא כיצד היה כהן והיא בבית הקברות או שהיה זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו לכך נאמר והתעלמת מהם
§ The mishna teaches: If a person found a sack or a basket or any other item that it is not his typical manner to take and carry because it is beneath his dignity, he shall not take it. The Gemara asks: From where are these matters derived? It is as the Sages taught in a baraita: It is stated with regard to the return of a lost item: “You shall not see your brother’s ox or his sheep wandering and disregard them; you shall return them to your brother” (Deuteronomy 22:1). The tanna explains that the phrase “and disregard them” means that there are occasions in which you may disregard lost items and there are occasions in which you may not disregard them. How so; under what circumstances may one disregard a lost item? One may do so in a case where he was a priest and the lost item is in the graveyard (Leviticus 21:1–4), or where he was an elderly person and it is not in keeping with his dignity to tend to the item, or where the value of his labor was greater than the value of the lost item of the other person, i.e., if the finder was to return the item, reimbursing him for his lost wages would cost more than the value of the item; therefore, it is stated: “And disregard them.”

ולענין הכתובים אומר כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל במצות ואהבת לרעך כמוך ולהשרישו בה קו לקו עם היות שקש' הדבר בעיני בני אדם לייגע בעד זולתם כי מי יראה אבידת אחיו שורו או חמורו ויהיה מחמר אחריו עד גשתו עד אחיו ויניח כל עסקיו על כן אמרה תורה לא תראה את שורו או את שיו נדחים והתעלמת מהם בטבעך כי כן דרך בני אדם כי אם השב תשיבם כלומר השב פעם אחת ואח"כ תשיב פעם אחרת אם יצטרך כי בראשונה על הכרח צווי התורה ואח"כ אתה תשיבם מעצמך כ"כ תחפוץ עשות רצונו כי עשית המצוה פעם אחת תגרור להיטיב לבך לעשות' פעם שנית וגם אם לא קרוב אחיך תשמרנו בביתך עד דרוש אחיך אותו

שאלות הבנה

באיזו דרך התורה מנסה להתמודד עם האדישות לפי פירושו של האלשיך?

שאלות לדיון

על פי המקורות עד כה, ועל פי דעתכם, מה גורם לנו להיות אדישים? כיצד ניתן להילחם באדישות הזו?

באפשרותכם לעיין במקורות נוספים בנושא בדף ההרחבות


מוזמנים לצפות בהרצאה שנמסרה בסוף הלימוד מאת התסריטאי אודי לאון