Sifri ad loc; Vaetchanan 34
Rambam, Hilchot Talmud Torah chapter 6
(יב) רבי אלעזר בן שמוע אומר, יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך , ומורא רבך כמורא שמים.
(12) Rabbi Elazar ben Shamua says: Let the honor of your student be dear to you as your own, and the honor of your fellow like the reverence of your teacher, and the reverence of your teacher like the reverence of Heaven.
The Midrash (Midrash Saichel Tov Shmos 17:9) informs us as to where exactly each of these three concepts are derived.
Moshe told Yehoshua – his student, “Choose, for us, people” – he did not say, “Choose, for me, people.” He thus included his student with his own honor. Shaul did the same (Shmuel Aleph 9:5) where he told his servant, “my father will worry about us..” Because he used the inclusive term “us” he merited to become king.
The honor of one’s friend is derived from Aharon HaKohain when he referred to Moshe Rabbeinu, who was his equal (and 3 years younger too), with the words, “Bi Adoni -Please my master,” (Bamidbar 12:12).
The honor of one’s teacher is derived from Yehoshua (11:28), where he says to Moshe Rabbeinu, “My Master Moshe, shut them [referring those that have prophesied before Moshe, i.e. Eldad and Meydad] in!” Just as Hashem has done so with them – [shutting them in the camp], so too should you do with them.. Yehoshua thus compared Moshe Rabbeinu with Hashem.
- See more at: http://www.theyeshivaworld.com/news/headlines-breaking-stories/337208/respecting-teachers.html#sthash.ufixcvWK.dpuf
ויקם משה וילך אל דתן ואבירם ...
אמר רב חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר (במדבר כו, ט) בהצותם על ה' א"ר חמא ברבי חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה שנאמר (במדבר כ, יג) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל (על) [את] ה' א"ר חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה שנאמר (שמות טז, ח) לא עלינו תלונותיכם כי (אם) על ה' א"ר אבהו כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה שנאמר (במדבר כא, ה) וידבר העם באלהים ובמשה
And Moses rose up and went in to Dathan and Abiram (Num 16:25)
R. Hisda said: Whoever contends against [the ruling of] his teacher is as though he contended against the Shechinah, as it says, when they strove against the Lord. (Num 26:9) R. Hama son of R. Hanina said: Whoever quarrels with his teacher is as though he quarrelled with the Shechinah, as it is said, This is the water of Meribah; because the children of Israel strove with the Lord. (Num 20:13). R. Hanina b. Papa said: Whoever expresses resentment against his teacher, is as though he expressed it against the Shechinah, as it is said, Your murmurings are not against us, but against the Lord. (Ex 16:8). R. Abbahu said: He who imputes [evil] to his teacher is as though he imputed [it] to the Shechinah, as it says, And the people spake against God, and against Moses.
(א) חַיָּב אָדָם בִּכְבוֹד רַבּוֹ וְיִרְאָתוֹ יוֹתֵר מִבְּשֶׁל אָבִיו. הַגָּה: אָבִיו שֶׁהוּא רַבּוֹ מֻבְהָק, קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּדַבְּרוֹ: רַבִּי, אֲבָל בְּרַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מֻבְהָק, קוֹרֵא אוֹתוֹ: אַבָּא. (סְבָרַת הָרַב מִמַּשְׁמָעוּת הַטּוּר וּמִשַּׁ''ס ר''פ הַזָּהָב).
(ב) כָּל הַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ, כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה. וְכָל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רַבּוֹ, כְּעוֹשֶׂה עִם הַשְּׁכִינָה. וְכָל הַמִּתְרַעֵם עָלָיו, כְּאִלּוּ מִתְרַעֵם עַל הַשְּׁכִינָה. וְכָל הַמְהַרְהֵר אַחַר רַבּוֹ, כִּמְהַרְהֵר אַחַר הַשְּׁכִינָה.
(ג) אֵיזֶהוּ חוֹלֵק עַל רַבּוֹ, כָּל שֶׁקּוֹבֵעַ לוֹ מִדְרָשׁ וְיוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וּמְלַמֵּד שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת רַבּוֹ, וְרַבּוֹ קַיָּם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּמְדִינָה אַחֶרֶת. הַגָּה: אֲבָל מֻתָּר לַחֲלֹק עָלָיו בְּאֵיזֶה פְּסָק אוֹ הוֹרָאָה, אִם יֵשׁ לוֹ רְאָיוֹת וְהוֹכָחוֹת לִדְבָרָיו שֶׁהַדִּין עִמּוֹ (פִּסְקֵי מהרא''י סי' רל''ח).
(ד) אָסוּר לְאָדָם לְהוֹרוֹת לִפְנֵי רַבּוֹ לְעוֹלָם, וְכָל הַמּוֹרֶה לְפָנָיו חַיָּב מִיתָה. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ נְטִילַת רְשׁוּת לֹא מְהָנֵי תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה פַּרְסָאוֹת, אִם הוּא רַבּוֹ מֻבְהָק. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת פ''ק דְּסַנְהֶדְרִין וּמַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ ק''ע וַאֲגֻדָּה שָׁם וּסְמַ''ק סוֹף עֲשִׂין י''ג בְּשֵׁם ר''י וּפֶרֶק אַף עַל פִּי). וְאִם הוּא רָחוֹק מֵרַבּוֹ י''ב מִיל, וְשָׁאַל לוֹ אָדָם דְּבַר הֲלָכָה בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה, יָכוֹל לְהָשִׁיב. אֲבָל לִקְבֹּעַ עַצְמוֹ לְהוֹרָאָה וְלֵישֵׁב וּלְהוֹרוֹת, אֲפִלּוּ הוּא בְּסוֹף הָעוֹלָם, אָסוּר לְהוֹרוֹת עַד שֶׁיָּמוּת רַבּוֹ אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ רְשׁוּת. הַגָּה: וְכָל זֶה בְּרַבּוֹ מֻבְהָק, אֲבָל בְּתַלְמִיד חָבֵר, אֲפִלּוּ תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה פַּרְסָאוֹת שָׁרֵי (רי''ף וְרַמְבַּ''ם כִּדְאִיתָא בְּבֵית יוֹסֵף). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמִכָּל מָקוֹם לִפְנֵי רַבּוֹ מַמָּשׁ אָסוּר (ריב''ש סי' רע''א), וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו מַמָּשׁ, אִם הִתְחִילוּ בִּכְבוֹד הָרַב לוֹמַר שֶׁיִּשְׁאֲלוּ לָרַב, אוֹ שֶׁהָרַב מֻפְלָג בְּחָכְמָה וְזִקְנָה, אֵין לְהוֹרוֹת בְּעִירוֹ. (בְּבֵית יוֹסֵף מִגְּמָרָא בפ' הַדָּר). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּתַלְמִיד גָּמוּר תּוֹךְ י''ב מִיל חַיָּב מִיתָה, אִם הוּא מוֹרֶה. חוּץ לְי''ב מִיל, פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּדַוְקָא בְּרָגִיל לָבוֹא לְעִירוֹ שֶׁל תַּלְמִיד. אֲבָל אִם אֵינוֹ רָגִיל לָבוֹא שָׁם, רַק בְּדֶרֶךְ אַקְרַאי, מֻתָּר, כָּל שֶׁהוּא חוּץ לְג' פַּרְסָאוֹת (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם ריב''א). תַּלְמִיד חָבֵר תּוֹךְ י''ב מִיל, פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. וחוץ לְי''ב מִיל, מֻתָּר. אַף עַל פִּי שֶׁנָּטַל רְשׁוּת מֵרַב אֶחָד, לֹא סָגֵי, עַד שֶׁיִּטֹּל רְשׁוּת מִכָּל רַבּוֹתָיו הַמֻּבְהָקִים. הַגָּה: וְהַאי מֻבְהָקִים לֹא מַיְרֵי כִּשְׁאָר רַבּוֹ מֻבְהָק שֶׁרֹב חָכְמָתוֹ מִמֶּנּוּ, דְּאִם כֵּן לֹא אֶפְשָׁר לִהְיוֹת לוֹ הַרְבֵּה רַבּוֹתָיו מֻבְהָקִים, אֶלָּא ר''ל תַּלְמִיד גָּמוּר, לַאֲפוּקֵי תַּלְמִיד חָבֵר דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְגַּדֵּל בַּתּוֹרָה וְנַעֲשָׂה חָבֵר לְרַבּוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא קָרוֹב לִהְיוֹת גָּדוֹל כְּרַבּוֹ. (מהרי''ק שֹׁרֶשׁ ק''ע וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רשב''ם פ' יֵשׁ נוֹחֲלִין). מִיהוּ יֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּאִי קִבֵּל רְשׁוּת מֵרַבּוֹ אֶחָד, מְהָנֵי לְהוֹרוֹת חוּץ לְג' פַּרְסָאוֹת. (תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א סי' קי''א וריב''ש סי' רפ''א). אֲבָל תּוֹךְ ג' פַּרְסָאוֹת, לֹא מְהָנֵי לֵיהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל שֶׁאֵינוֹ רַבּוֹ מֻבְהָק, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין רֹב חָכְמָתוֹ מִמֶּנּוּ, תַּלְמִיד חָבֵר הוּא (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם).
(ה) אֵין תַּלְמִיד יָכוֹל לִסְמֹךְ אֲחֵרִים בִּמְקוֹם רַבּוֹ.
(ו) אִם לֹא קִבֵּל הַנִּסְמָךְ הַסְמִיכָה מִיַּד הָרַב הַהוּא הַסוֹמֵךְ אֶלָּא עַל יְדֵי רַבָּנִים אֲחֵרִים, וְהוּא נַעֲשָׂה לָהֶם סְנִיף, אֵין לְאוֹתוֹ הָרַב לְהִשְׂתָּרֵר עָלָיו כְּלָל אִם אֵינוֹ רַבּוֹ. הַגָּה: אֲבָל אִם סְמָכוֹ לְבַדּוֹ, נָהֲגוּ שֶׁהַנִּסְמָךְ כָּפוּף קְצָת לְסוֹמְכוֹ. (מהרי''ק שֹׁרֶשׁ קי''ג וקי''ז). וְכֵן מִי שֶׁלּוֹמֵד בִּישִׁיבָה זְמַן אֶחָד, נָהֲגוּ לוֹמַר שֶׁהוּא תַּלְמִיד בַּעַל הַיְשִׁיבָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁבַּעַל הַיְשִׁיבָה שָׁמַע יוֹתֵר חִדּוּשִׁים מִמֶּנּוּ, וְיֵשׁ לְמִנְהָגִים אֵלּוּ עִקָּר עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ (בְּפִסְקֵי מהרא''י).
(טו) אָסוּר לְתַלְמִיד לִקְרוֹת לְרַבּוֹ בִּשְׁמוֹ, לֹא בְּחַיָּיו וְלֹא בְּמוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ לִקְרוֹת לַאֲחֵרִים שֶׁשְּׁמָם כִּשְׁמוֹ אָסוּר, אִם הוּא שֵׁם פִּלְאִי שֶׁאֵין הַכֹּל רְגִילִין לִקְרוֹת בּוֹ. הַגָּה: אֲבָל שֵׁם שֶׁרְגִילִין בּוֹ, מֻתָּר לְהַזְכִּיר שֶׁלֹּא בִּפְנֵי רַבּוֹ. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם). וְכָל זֶה דַּוְקָא כְּשֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר רַק שְׁמוֹ לְבַד, אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר: ר' מוֹרִי פְּלוֹנִי. (כֵּן מַשְׁמָע מִפי' רַשִׁ''י פ' חֵלֶק).
(טז) לֹא יִתֵּן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ וְלֹא יַחֲזִיר לוֹ שָׁלוֹם, כְּדֶרֶךְ שְׁאָר הָעָם, אֶלָּא שׁוֹחֶה לְפָנָיו וְאוֹמֵר לוֹ בְּיִרְאָה וּבְכָבוֹד: (שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי, וְאִם נָתַן לוֹ רַבּוֹ שָׁלוֹם, אוֹמֵר לוֹ) שָׁלוֹם עָלֶיךָ מוֹרִי וְרַבִּי. וְכֵן נוֹהֲגִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לְתַלְמִיד לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם רַבּוֹ כְּלָל, שֶׁנֶּאֱמַר: רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ (אִיּוֹב כח, ט). (יְרוּשַׁלְמִי הֱבִיאוֹ הַגָּהַת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ה' וְכֵן כָּתַב תא''ו נָתִיב ב' וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יוֹנָה). וְלֹא יַחֲלֹץ תְּפִלָּיו לִפְנֵי רַבּוֹ וְלֹא יָסֵב לְפָנָיו, אֶלָּא יוֹשֵׁב כְּיוֹשֵׁב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. הָיָה רַבּוֹ יוֹשֵׁב בִּסְעֻדָּה עִם אֲחֵרִים, נוֹטֵל רְשׁוּת מֵרַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ מֵאֲחֵרִים. (רוֹקֵחַ סִימָן של''ה). וְלֹא יִתְפַּלֵּל לְפָנָיו לֹא לְאַחֲרָיו וְלֹא בְּצִדּוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאָסוּר לַהֲלֹךְ בְּצִדּוֹ, אֶלָּא יִתְרַחֵק לְאַחַר רַבּוֹ. וְלֹא יְהֵא מְכַוֵּן כְּנֶגֶד אֲחוֹרָיו, אֶלָּא יְצַדֵּד עַצְמוֹ לְצַד אַחֵר, בֵּין כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל עִמּוֹ בֵּין כְּשֶׁהוֹלֵךְ עִמּוֹ. וְחוּץ לְד' אַמּוֹת, הַכֹּל מֻתָּר. וְעַיֵּן בא''ח סי' צ''ד. וְלֹא יִכָּנֵס עִמּוֹ לַמֶּרְחָץ אֶלָּא אִם כֵּן הוּא צָרִיךְ לוֹ. הַגָּה: וְאִם הָיָה הַתַּלְמִיד בַּמֶּרְחָץ קֹדֶם לְרַבּוֹ, וּבָא רַבּוֹ לְשָׁם, אֵין צָרִיךְ לָצֵאת. (מהרי''ו בְּדִינִין). וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים עֲרֻמֵּי עֶרְוָה בַּמֶּרְחָץ, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים בְּמִכְנָסַיִם, מֻתָּר. (אֲגֻדָּה פ' מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ) וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט לִכָּנֵס עִם רַבּוֹ וְאָבִיו וְחָמִיו וּבַעַל אִמּוֹ וּבַעַל אֲחוֹתוֹ לַמֶּרְחָץ, אַף עַל פִּי שֶׁבַּגְּמָרָא אָסְרוּ כֻּלָּם, וְהַכֹּל הוּא מִטַּעַם דְּעַכְשָׁיו הוֹלְכִים בְּמִכְנָסַיִם. וְלֹא יֵשֵׁב לְפָנָיו, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: שֵׁב, וְלֹא יַעֲמֹד, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: עֲמֹד, אוֹ עַד שֶׁיִּטֹּל רְשׁוּת לַעֲמֹד. וּכְשֶׁיִּפָּטֵר מִלְּפָנָיו לֹא יַחֲזִיר לוֹ אֲחוֹרָיו, אֶלָּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו, וּפָנָיו כְּנֶגֶד פְּנֵי רַבּוֹ. הַגָּה: וְהַנִּפְטָר מֵרַבּוֹ וְנָטַל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת וְלָן בָּעִיר, צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת (ש''ס פ''ק דמ''ק וְר' יְרוּחָם). וְדַוְקָא שֶׁלּא אָמַר לוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁרוֹצֶה לָלוּן בָּעִיר, אֲבָל אִם הִגִּיד לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנָּטַל רְשׁוּת, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת. (הר''ן שָׁם). וְלֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ; וְלֹא יַכְרִיעַ דְּבָרָיו בְּפָנָיו; וְלֹא יִסְתֹּר דְּבָרָיו. וְחַיָּב לַעֲמֹד מִפָּנָיו, מִשֶּׁיִּרְאֶנּוּ מֵרָחוֹק מְלֹא עֵינָיו עַד שֶׁיִּתְכַּסֶה מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יֵרָאֶה קוֹמָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ יֵשֵׁב. וַאֲפִלּוּ הָיָה רָכוּב, צָרִיךְ לַעֲמֹד מִפָּנָיו, דְּחָשִׁיב כִּמְהַלֵּךְ. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין אָדָם חַיָּב לַעֲמֹד לִפְנֵי רַבּוֹ, רַק שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. (טוּר בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם). וְדַוְקָא בְּבֵית הָרַב, אֲבָל בִּפְנֵי אֲחֵרִים שֶׁאֵין יוֹדְעִים שֶׁעָמַד לְפָנָיו, חַיָּב לַעֲמֹד. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם התוס' וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם ר''י וְעוֹד פּוֹסְקִים).
(יז) שְׁלֹשָׁה שֶׁהָיוֹ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ, הָרַב בָּאֶמְצַע, הַגָּדוֹל לְיָמִין, וְהַקָּטָן לִשְׂמֹאל. הַגָּה: וְהָא דְּאֵין מְכַבְּדִים בַּדְּרָכִים אֶלָּא בְּפֶתַח הָרָאוּי לִמְזוּזָה, הַיְנוּ שֶׁכָּל א' הוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ וְאֵינָן בַּחֲבוּרָה אַחַת, אֲבָל אִם הֵם בַּחֲבוּרָה אַחַת, מְכַבְּדִים בַּדְּרָכִים. (הַגָּהוֹת מיי' פ''ו דהל' תַּלְמוּד תּוֹרָה וּבְתוֹסָפוֹת פֶּרֶק בַּמֶּה בְּהֵמָה). וּבִמְקוֹם סַכָּנָה, אֵין צָרִיךְ לְכַבֵּד כְּלָל. (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם ראבי''ה פ' שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ).
(יט) כָּל מְלָאכוֹת שֶׁהָעֶבֶד עוֹשֶׂה לְרַבּוֹ תַּלְמִיד עוֹשֶׂה לְרַבּוֹ. וְאִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְאֵין לוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ, וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יֹאמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא עֶבֶד, אֵינוֹ נוֹעֵל לוֹ מִנְעָל וְלֹא חוֹלְצוֹ.
(כ) כָּל הַמּוֹנֵעַ תַּלְמִידוֹ מִלְּשַׁמְּשׁוֹ, מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד וּפוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם. וְכָל תַּלְמִיד שֶׁמְּזַלְזֵל דָּבָר מִכָּל כְּבוֹד רַבּוֹ, גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל.
(כא) אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לְתַלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן רַבּוֹ חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד אוֹ בְּנוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד אֵין לָהֶם לַעֲמֹד לִפְנֵי הָרַב נֶגֶד רַבּוֹ אוֹ אֲבִי הַתַּלְמִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָרַב חוֹלֵק לוֹ כָּבוֹד. וְדַוְקָא אִם הָרַב הוּא כֵּן רַבּוֹ שֶׁל זֶה הַיּוֹשֵׁב לְפָנָיו. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט).
(כב) רָאָה רַבּוֹ עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, אוֹמֵר לוֹ: לִמַּדְתַּנִי רַבֵּנוּ כָּךְ וְכָךְ. הַגָּה: וְאִם רָצָה לַעֲבֹר רַק עַל אִסּוּר דְּרַבָּנָן, אֲפִלּוּ הָכֵי צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. (ת''ה סִימָן מ''ג). הָרוֹאֶה רַבּוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ לוֹ לְהַקְשׁוֹת עַל זֶה, אִם הוּא אִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא יַקְשֶׁה לוֹ קֹדֶם הַמַּעֲשֶׂה, וְאִם הוּא אִסּוּר דְּרַבָּנָן, יַנִּיחוֹ לַעֲשׂוֹת הַמַּעֲשֶׂה וְאַחַר כָּךְ יַקְשֶׁה לוֹ, הוֹאִיל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ וַדַּאי שֶׁעוֹבֵר, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַקְשׁוֹת עַל זֶה (תא''ו נָתִיב ב').
(כג) כָּל זְמַן שֶׁמַּזְכִּיר שְׁמוּעָה בְּפָנָיו אוֹמֵר לוֹ: כָּךְ לִמַּדְתַּנִי רַבֵּנוּ.
(כד) לֹא יֹאמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מֵרַבּוֹ, עַד שֶׁיַּזְכִּיר שֵׁם אוֹמְרוֹ.
(כה) כְּשֶׁיָּמוּת רַבּוֹ, קוֹרֵעַ עָלָיו כָּל בְּגָדָיו עַד שֶׁמְּגַלֶּה לִבּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵעַ אֶלָּא טֶפַח. וְאֵינוֹ מְאַחֶה לְעוֹלָם. וּמִתְאַבֵּל עָלָיו בַּחֲלִיצָה וְכָל דִּינֵי אֲבֵלוּת מִקְצָת יוֹם הַמִּיתָה אוֹ מִקְצָת יוֹם הַשְּׁמוּעָה.
(כו) אֲפִלּוּ בִּשְׁמוּעָה רְחוֹקָה קוֹרֵעַ עַל רַבּוֹ כְּשֵׁם שֶׁקּוֹרֵעַ עַל אָבִיו. וְע''ל סי' ש''מ ושע''ד.
(כז) מִי שֶׁרַבּוֹ מֵת מֻטָּל לְפָנָיו, אֵינוֹ אוֹכֵל בָּשָׂר וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה יַיִן, כְּדִין מִי שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו.
(כח) כְּשֶׁמַּזְכִּיר רַבּוֹ תּוֹךְ י''ב חֹדֶשׁ צָרִיךְ לוֹמַר: הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ.
(כט) רָק בִּפְנֵי רַבּוֹ, הוּא בִּכְלַל כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת (מִשְׁלֵי ח, לו). הַגָּה: וְדַוְקָא כִּיחוֹ, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁיָּצָא מִגּוּפוֹ בְּכֹחַ, אֲבָל רֹק בְּעָלְמָא, מֻתָּר, דְּאָנוּס לָרֹק. (תא''ו נָתִיב ב').
(ל) כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְכַבֵּד בָּהֶם אֶת רַבּוֹ, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּרַבּוֹ מֻבְהָק דְּהַיְנוּ שֶׁרֹב חָכְמָתוֹ מִמֶּנּוּ; אִם מִקְרָא מִקְרָא, אִם מִשְׁנָה, מִשְׁנָה; אִם גְּמָרָא, גְּמָרָא. הַגָּה: וּבְיָמִים אֵלּוּ עִקַּר הָרַבָּנוּת אֵינוֹ תָּלוּי בְּמִי שֶׁלִּמְּדוֹ הַפִּלְפּוּל וְחִלּוּקִים שֶׁנּוֹהֲגִים בָּהֶם בַּזְּמַן הַזֶּה, רַק בְּמִי שֶׁלִּמְּדוֹ פְּשַׁט הַהֲלָכָה וְהָעִיּוּן וְהֶעֱמִידוֹ עַל הָאֱמֶת וְהַיֹּשֶׁר. (מהרי''ק שֹׁרֶשׁ קס''ט). אֲבָל אִם לֹא לָמַד רֹב חָכְמָתוֹ מִמֶּנּוּ, אֵינוֹ חַיָּב לְכַבְּדוֹ בְּכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, אֲבָל עוֹמֵד מִלְּפָנָיו מִשֶּׁיַּגִּיעַ לְאַרְבַּע אַמּוֹתָיו וְקוֹרֵעַ עָלָיו, כְּשֵׁם שֶׁהוּא קוֹרֵעַ עַל כָּל הַמֵּתִים שֶׁהוּא מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם. אֲפִלּוּ לֹא לָמַד מִמֶּנּוּ אֶלָּא דָּבָר אֶחָד, בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל, עוֹמֵד מִלְּפָנָיו וְקוֹרֵעַ עָלָיו. (וְעַיִּןִ לְקַמָּן סי' ש''מ סָעִיף ח').
(לא) כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁדֵּעוֹתָיו מְכֻוָּנוֹת אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לָמַד מִמֶּנּוּ כְּלוּם. הַגָּה: וְאֵין לְאָדָם לְהוֹרוֹת עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה, אִם יֵשׁ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בָּעִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַבּוֹ. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ''ן וּסְמַ''ק וְרַשִׁ''י פֶּרֶק הַנֶּחֱנָקִין). חָכָם שֶׁאָסַר, אֵין חֲבֵרוֹ רַשַּׁאי לְהַתִּיר מִשִּׁקּוּל הַדַּעַת, אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ קַבָּלָה שֶׁטָּעָה, (רַבֵּינוּ יְרוּחָם בְּשֵׁם י''א). אוֹ שֶׁטָּעָה בִּדְבַר מִשְׁנָה, יוּכַל לְהַתִּיר. (הר''ן פ''ק דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּשֵׁם רַאֲבָ''ד וְרַשְׁבָּ''א וְרַמְבַּ''ן זַ''ל וְתוס' וְרֹא''שׁ וְר' יְרוּחָם סוֹף נָתִיב ב'). וַאֲפִלּוּ אִם טָעָה בְּשִׁקּוּל הַדַּעַת, יָכוֹל לִשָּׂא וְלִתֵּן עִם הַמּוֹרֶה עַד שֶׁיַּחֲזֹר בּוֹ. (סְבָרַת הר''ן). וְלָכֵן אֵין אִסּוּר לַשּׁוֹאֵל (לִשְׁאֹל) לַשֵּׁנִי (שָׁם בְּמָרְדְּכַי וַאֲגֻדָּה וְתוס' וְרֹא''שׁ וְר' יְרוּחָם שָׁם), וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעַ אוֹתוֹ שֶׁכְּבָר הוֹרָה הָרִאשׁוֹן לֶאֱסֹר. (רַבֵּינוּ יְרוּחָם נָתִיב ב' וְתוס' וְרֹא''שׁ). וַאֲפִלּוּ אִם הִתִּיר הָרִאשׁוֹן וּכְבָר חָלָה הוֹרָאָתוֹ, אֵין לַשֵּׁנִי לֶאֱסֹר מִכֹּחַ שִׁקּוּל הַדַּעַת. (כֵּן מַשְׁמָע בַּאֲשֵׁרִ''י פֶּרֶק קַמָּא דע''א). וְכָל זֶה בְּאוֹתָהּ הוֹרָאָה עַצְמָהּ, אֲבָל בְּמַעֲשֶׂה אַחֵר, פְּשִׁיטָא שֶׁיָּכוֹל לְהוֹרוֹת מַה שֶּׁנִּרְאֶה אֵלָיו. (מהרי''ק שֹׁרֶשׁ קע''ב וְחִדּוּשֵׁי רַשְׁבָּ''א וְעוֹד פּוֹסְקִים).
(לד) אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ הַמֻּבְהָק, (בֵּית יוֹסֵף וְטוּר וּפוֹסְקִים מֵהַשַּׁ''ס), אֲבֵדַת רַבּוֹ קוֹדֶמֶת. וְאִם הָיָה אָבִיו שָׁקוּל כְּנֶגֶד רַבּוֹ, אֲבֵדַת אָבִיו קוֹדֶמֶת. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִים מַשְּׂאוֹי, מַנִּיחַ שֶׁל רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ שֶׁל אָבִיו. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ עוֹמְדִים בְּבֵית הַשְּׁבִי, פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו. וְאִם הָיָה אָבִיו תַּלְמִיד חָכָם, פּוֹדֶה אֶת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ. הַגָּה: וְכֵן מְפָרֵק מַשָּׂאוֹ קֹדֶם לְרַבּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁקוּל בְּחָכְמָה כְּרַבּוֹ, אֲבָל אֵין מַחֲזִיר אֲבֵדַת אָבִיו קֹדֶם, עַד שֶׁיְּהֵא שָׁקוּל כְּנֶגֶד רַבּוֹ. (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ והגה''מ וּבֵית יוֹסֵף הוֹכִיחַ כֵּן ע''ש). יֵשׁ אוֹמְרִים הָא דְּרַבּוֹ קוֹדֵם לְאָבִיו הַיְנוּ שֶׁלּוֹמֵד עִמּוֹ בְּחִנָּם, אֲבָל אִם אָבִיו שׂוֹכֵר לוֹ רַבִּי וּמְלַמְּדוֹ, אָבִיו קוֹדֵם לְכָל דָּבָר. (סֵפֶר הַחֲסִידִים) וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר.
(לה) אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת לְשֶׁל אָבִיו וְשֶׁל רַבּוֹ.
(לו) הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: אֵינִי מְקַבֵּל מִמְּךָ אִם הָיִיתָ כְּמֹשֶׁה, מַלְקִין אוֹתוֹ מִשּׁוּם בִּזָּיוֹן. הַגָּה: וְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאָמַר דְּבַר הֲלָכָה בְּדָבָר הַשַּׁיָּךְ לְדִידֵיהּ (תוס' בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם ונ''י), אִם אֲמָרָהּ קֹדֶם מַעֲשֶׂה שׁוֹמְעִין לוֹ; וְאִם לָאו, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ (ש''ס פ' הֶעָרֵל רֵישׁ דַּף ע''ז וְתוס' ונ''י שָׁם ד''מ סוֹף סִימָן רמ''ה). וְדַוְקָא שֶׁאָמַר: כָּךְ קִבַּלְתִּי, אֲבָל אִם אוֹמֵר דָּבָר מִסְּבָרָא וּמַרְאֶה פָּנִים לִדְבָרָיו וְהוּא נִרְאֶה, שׁוֹמְעִין לוֹ. (נ''י בְּשֵׁם הריטב''א). אֲבָל אֵין שׁוֹמְעִין לְדִידֵיהּ, דִּלְמָא מְדַמֵּי דְּבָרִים לַהֲדָדֵי שֶׁאֵינָן דּוֹמִים. אֲבָל אִם הוּא פָּשׁוּט, שׁוֹמְעִין לוֹ (רַבֵּנוּ יְרוּחָם סוֹף נָתִיב ב' וּבְשֵׁם הָרֹא''שׁ).
SIX REASONS
1. The Imrei Yosher explains that without students demonstrating respect and honor toward their teachers, the very continuity of the Torah would be threatened.
2. An additional reason behind the obligation to demonstrate respect is out of the notion of Hakaras haTov – the feeling of gratitude. A teacher of Torah has the additional factor of bringing us to an eternal world (See Mishna Bava Metziah 33a). We must show eternal gratitude for this.
3. A third reason for the obligation to respect teachers is on account of Tikkun Olam – maintaining the structure of the world order. It is important to ensure the proper transfer of information from one generation to another. If an atmosphere of respect and discipline is not maintained, then the ability to transfer this information will become compromised. The world will suffer on account of this.
4. A fourth reason lies in the fact that all of us are created in the Divine Image and each person contains within his or her soul a “Chailek Elokah Mimaal – a Divine portion or spark from Above.” Since all knowledge stems from the One Above – respecting those who provide us with knowledge is a means of showing reverence and awe toward Hashem. This reason applies, therefore, to all teachers, secular as well as Torah.
5. A fifth reason is that the success of a student is directly connected to his or her respect for the teacher (See Bais Av p. 160, Rav Grossbard, Mashgiach of Ponevech Yeshiva). Indeed, it can be said that Shmuel HaNavi was only able to receive Nevuah from Hashem because he thought he was being called by Eli (See Masais HaMelech, Kiddushin 57a).
6. It is also important to note that aside from the fact that showing disrespect in and of itself is wrong, it undermines the respect that other students should have for their teachers too. This is a violation of the severe prohibition of “veLifnei Iver Lo Sitain Michshol – do not place a stumbling block before the blind.”
- See more at: http://www.theyeshivaworld.com/news/headlines-breaking-stories/337208/respecting-teachers.html#sthash.ufixcvWK.dpuf
Rambam, Torah Study ch 6
Halacha 1
Just as a person is commanded to honor his father and hold him in awe, so, too, is he obligated to honor his teacher and hold him in awe.
[Indeed, the measure of honor and awe] due one's teacher exceeds that due one's father. His father brings him into the life of this world, while his teacher, who teaches him wisdom, brings him into the life of the world to come.
[Accordingly,] if he saw a lost object belonging to his father and one belonging to his teacher, the lost object belonging to his teacher takes precedence. If his father and his teacher are both carrying loads, he should relieve his teacher's load, and then his father's. If his father and his teacher are held as captives, he should redeem his teacher, and afterwards, redeem his father. However, if his father is [also] a Torah sage, he should redeem his father first.
[Similarly,] if his father is a Torah sage - even if he is not equivalent to his teacher - he should return his lost article, and then that belonging to his teacher.
There is no greater honor than that due a teacher, and no greater awe than that due a teacher. Our Sages declared: "Your fear of your teacher should be equivalent to your fear of Heaven."
Therefore, they said: Whoever disputes the authority of his teacher is considered as if he revolts against the Divine Presence, as implied [by Numbers 26:9]: "...who led a revolt against God."
Whoever engages in controversy with his teacher is considered as if he engaged in controversy with the Divine Presence, as implied [by Numbers 20:13]: "...where the Jews contested with God and where He was sanctified."
Whoever complains against his teacher is considered as if he complains against the Divine Presence, as implied [by Exodus 16:8]: "Your complaints are not against us, but against God."
Whoever thinks disparagingly of his teacher is considered as if he thought disparagingly of the Divine Presence, as implied [by Numbers 21:5]: "And the people spoke out against God and Moses."
Halacha 2
What is meant by disputing the authority of one's teacher? A person who establishes a house of study [where] he sits, explains, and teaches without his teacher's permission in his teacher's lifetime. [This applies] even when one's teacher is in another country.
It is forbidden to ever render a halachic judgment in one's teacher's presence. Whoever renders a halachic judgment in his teacher's presence is worthy of death.
Halacha 3
If a person asked [a student] regarding a halachic question and there were twelve mil between him and his teacher, he is permitted to answer. [Furthermore,] to prevent a transgression, it is permitted to give a halachic judgment even in the presence of one's teacher.
What does the above imply? For example, one saw a person perform a forbidden act because he was unaware of the prohibition or because of his perversity, he should [try to] prevent him [by] telling him: "This is forbidden." [This] applies even in his teacher's presence and even though one's teacher had not given him permission. Wherever the desecration of God's name is involved, no deference is paid to a teacher's honor.
When does the above apply? With regard to a matter that came up incidentally. However, establishing oneself as a halachic authority to sit and reply to all who ask concerning halachic matters is forbidden, even if [the student] is at one end of the world and the teacher at the other, until either:
a) the teacher dies; or
b) the student receives permission from his teacher.
Not everyone whose teacher dies is permitted to sit and render judgment concerning Torah law; only one who is a student worthy of rendering judgment.
Halacha 4
Any student who is not worthy of rendering halachic judgments and does so is foolish, wicked, and arrogant. [Proverbs 7:26:] "She has cast down many corpses" applies to him.
[Conversely,] a sage who is worthy of rendering halachic judgments and refrains from doing so holds back [the spread of] Torah and places stumbling blocks before the blind. "How prodigious are those she slew" [ibid.] applies to him.
These underdeveloped students who have not gathered much Torah knowledge, seek to gain prestige in the eyes of the common people and the inhabitants of their city [by] jumping to sit at the head of all questions of law and halachic judgments in Israel. They spread division, destroy the world, extinguish the light of Torah, and wreak havoc in the vineyard of the God of Hosts. In his wisdom, Solomon alluded to them [as follows, (Song of Songs 2:15)]: "Take for us foxes, little foxes that spoil the vineyards, [our vineyards are blooming.]"
Halacha 5
It is forbidden for a student to refer to his teacher by name, even outside his presence. He should not mention his name in his presence, even when referring to others with the same name as his teacher - as he does with the name of his father. Rather, he should refer to them with different names, even after their death.
The above applies when the name is unusual, and all will thus know to whom it refers.
[A student] should not greet his teacher or respond to the latter's greeting, as is customary when two friends exchange greetings. Rather, he should bow before him and say with awe and reverence: "Peace be upon you, my master." If his teacher greeted him, he should respond: "Peace be upon you, my teacher and master."
Halacha 6
Similarly, he should not remove his tefillin in the presence of his teacher, nor should he recline in his presence. Rather, he should sit before him as one sits before a king.
A person should not pray either in front of his teacher, behind his teacher, or at his teacher's side. Needless to say, one should not walk by his side. Rather, he should distance himself behind his teacher without standing directly behind him and then pray.
One should not enter a bathhouse together with his teacher or sit in his teacher's place. One should not side against his teacher's opinion in his presence or contradict his statements.
One should not sit in his presence until he tells him to sit. One should not stand before him until he tells him to stand or until he receives permission to stand.
When one departs from his teacher, one should not turn his back to him. Rather, one should walk backwards while facing him.
Halacha 7
A person is obligated to stand before his teacher from the time he sees him - as far away as he can see - until [he passes beyond his field of vision] and is hidden: his figure no longer visible. Then, [the student] may sit.
A person is obligated to visit his teacher during the festivals.
Halacha 8
Deference should not be shown to a student while in the presence of his teacher, unless it is customary for his teacher also to show him deference.
All the services which a servant performs for his master should be performed by a student for his teacher. [However,] if [the student] was in a place where he was not recognized and was not wearing tefillin - should he suspect that people will say he is a servant - he need not put on [his teacher's] shoe or remove it.
Whoever prevents his student from serving him withholds kindness from him and takes away his fear of heaven. Any student who deals lightly with a matter related to the honor of his teacher causes the Divine Presence to depart from Israel.
Halacha 9
[A student who] saw his teacher transgress the words of the Torah should tell him: you have taught us such and such.
Whenever he mentions a teaching in his presence, he should tell him: "You have taught us the following, master." He should not mention a concept which he did not hear from his teacher unless he mentions the name of the person who authored it.
When his teacher dies, he should rend all his garments until he reveals his heart. He should never mend them.
When does the above apply? To one's outstanding teacher from whom one has gained the majority of his wisdom.
However, a person who has not gained the majority of his wisdom under a teacher's instruction is considered to be both a student and colleague. He is not obligated to honor him in all the above matters. Nevertheless, he should stand before him, rend his garments at his [death], as he does for all the deceased for whom he is obligated to mourn. Even if he learned only one thing from him, whether it be a small or great matter, he should stand before him and rend his garments at his [death].
Halacha 10
Every student with a proper character will not speak in front of anyone who is wiser than he is, even though he has not learned anything from him.
Halacha 11
An outstanding teacher may, if he desires, forgo his honor with regard to any or all of the above matters to any or all his students.
Even though he forgoes [these honors], the student is obligated to respect him at the time he forgoes [respect].
Halacha 12
Just as students are obligated to honor their teacher, a teacher is obligated to honor his students and encourage them. Our Sages declared: "The honor of your students should be as dear to you as your own."
A teacher should take care of his students and love them, because they are like sons who bring him pleasure in this world and in the world to come.
Halacha 13
Students increase their teacher's wisdom and broaden his horizons. Our Sages declared: "I learned much wisdom from my teachers and even more from my colleagues. However, from my students [I learned] most of all."
Just as a small branch is used to light a large bough, so a small student sharpens his teacher's [thinking processes], until, through his questions, he brings forth brilliant wisdom