(1) In the beginning God created the heaven and the earth. (2) Now the earth was unformed and void, and darkness was upon the face of the deep; and the spirit of God hovered over the face of the waters. (3) And God said: ‘Let there be light.’ And there was light.
וַיְהִי אוֹר, אוֹר דִּכְבָר הֲוָה. אוֹר דָּא רָזָא סְתִימָא אִתְפַּשְׁטוּתָא דְּאִתְפְּשַׁט וְאִתְבְּקַע מֵרָזָא דְסִתְרָא דְּאֲוִיר עִלָּאָה סְתִימָא. בָּקַע בְּקַדְמִיתָא וְאַפִּיק חַד נְקוּדָה סְתִימָא מֵרָזָא דִילֵיהּ. דְּהָא אֵין סוֹף בָּקַע מֵאֲוִירָא דִילֵיהּ וְגָלֵי הַאי נְקוּדָה י. כֵּיוָן דְּהַאי י אִתְפְּשַׁט, מַה דְּאִשְׁתָּאַר אִשְׁתְּכַח אוֹר מֵהַהוּא רָזָא דְּהַהוּא אֲוִיר סְתִימָאָה.
כַּד אִשְׁתְּכַח מִנֵּיהּ נְקוּדָה קַדְמָאָה י, אִתְגְּלִי לְבָתַר עֲלֵיהּ (נח ס''ה ע''א) מָטֵי וְלָא מָטֵי. כֵּיוָן דְּאִתְפְּשַׁט נָפַק וְאִיהוּ הוּא אוֹר דְּאִשְׁתָּאַר מֵאֲוִיר. וְהַיְנוּ אוֹר דִּכְבָר הֲוָה, וְהָא קַיָּימָא. נָפַק וְאִסְתַּלַּק וְאִתְגְנִיז וְאִשְׁתָּאַר חַד נְקוּדָה מִנֵּיהּ לְמֶהוֵי מָטֵי תָּדִיר בְּאוֹרַח גְּנִיזוּ בְּהַהִיא נְקוּדָה מָטֵי וְלָא מָטֵי. נָהִיר בֵּיהּ בְּאוֹרַח נְקוּדָה קַדְמָאָה דְּנָפַק מִנֵּיהּ. וּבְגִין כָךְ כֹּלָּא אָחִיד דָּא בְּדָא. נָהִיר בְּהַאי וּבְהַאי.
כַּד סָלִיק כֹּלָּא סָלְקִין וְאִתְאַחֲדָן בֵּיהּ וְאִיהוּ מָטֵי וְאִגְנִיז בְּאֲתַר דְּאֵי''ן סוֹ''ף וְכֹלָּא חַד אִתְעֲבִיד.
. הַהוּא נְקוּדָה דְאוֹר, אוֹר אִיהוּ. וְאִתְפְּשַׁט וּנְהִירוּ בֵּיהּ שֶׁבַע אַתְוָון דְּאַלְפָא בֵּיתָא וְלָא אַקְרִישׁוּ וְלַחִים הֲווּ. נָפַק חשֶׁךְ לְבָתַר וְנָפְקוּ בֵּיהּ שֶׁבַע אַתְוָון אָחֳרָן דְּאַלְפָא בֵּיתָא וְלָא אַקְרִישׁוּ וְקַיְימוּ לַחִים. נָפַק רָקִיעַ דְּאַפְרִישׁ מַחְלוֹקֶת דִּתְרֵין סִטְרִין וְנָפְקוּ בֵּיהּ תְּמַנְיָא אַתְוָון אָחֳרָנִין. כְּדֵין כ''ב. דָּלְגוּ שֶׁבַע אַתְוָון דְּהַאי סִטְרָא וְשֶׁבַע דְּהַאי סִטְרָא, וְאִתְגְּלִיפוּ כֻּלְהוּ בְּהַהוּא רָקִיעַ וְהֲווּ קַיְימֵי לַחִים. אַקְרֵישׁ הַהוּא רָקִיע וְאַקְרִישׁוּ אַתְוָון וְאִגְלִימוּ וְאִתְצַיְירוּ בְּצִיּוּרַיְיהוּ. וְאַגְלִיף תַּמָּן אוֹרַיְיתָא לְאַנְהָרָא לְבַר.
And there was light. Light that already was. This light is concealed mystery, an expansion expanding, bursting forth from the mysterious secret of the hidden supernal aura. First it burst, generating from its mystery a single concealed point, for Ein Sof burst out of its aura, revealing this point: Yud. Once this yud expanded, what remained was to be found - "or," light - from the mystery of concealed aura.
[...] This endured, emerged, ascended, was treasured away, and a single point remained, so that by a hidden path it constantly touches that point, touching, yet not touching, illumining it through the primordial point that emerged from it.
[...]
Attaining the realm of Ein Sof, it is hidden away, and all becomes one.
That point (nequdah) of light is light. It expanded, and seven letters of the alphabet shone within, not congealing, still fluid. Then darkness emerged, and seven other letters of the alphabet emerged within, not congealing, remaining fluid. An expanse (Rakia) emerged, dissipating the discord of two sides, and eight other letters emerged within, making twenty-two. Seven letters jumped from this side and seven from that, and all were engraved in that expanse, remaining fluid. The expanse congealed, folding into shape, forming forms. the Torah was there to shine forth.
[קודם כל העצילות היה האין-סוף לבדו משתעשע בעצמותו.]
[Before the emanation, the Ein-Sof was alone delighting in himself.]
- R' Isaac Luria, unpublished text, MSS Oxford, Bodleian Library 1783, fol. 48a and 1784, fol. 58a.
(כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹקִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹקִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃
"בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקיבה ברא אותם," ואלו הן שוק ימין ושמאל, יד ימין ושמאל, גוף ברית וראש הרי שש, והא אמרת שבע, שבעה הוי באשתו דכתיב (שם ב' כב) והיו לבשר אחד.
[It is written] "male and female He created them" (Gen. 1:26) ... The Holy One, blessed be He, created seven holy forms, and the forms are divided into two hands, two legs, a head and the body. Thus there are six, and these six [are male]. the seventh form is the female. Thus the woman completes the seven forms, as it is written, "And they were as one flesh."
...כי כל שעה שאדם לומד תורה לשמה התורה של מעלה מתחברת להקב"ה, והיינו דאמרינן לעולם ילמוד אדם תורה ואפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ומאי ניהו תורה דאמרת, היינו כלה שמקושטת ומעוטרת ומוכללת בכל המצות, והיא אוצר התורה, והיא ארוסתו של הקדוש ברוך הוא דכתיב (דברים ל"ג ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, אל תקרי מורשה אלא מאורסה. הא כיצד כשישראל עוסקים בתורה לשמה היא ארוסתו של הקב"ה, ובזמן שהיא ארוסתו של הקב"ה היא מורשה לישראל:
...Whenever a person studies Torah for its own sake, the Torah above (torah shel maalah) unites with the Holy One, blessed be He .... And what is the Torah of which you speak? It is the bride that is adorned and crowned, and is comprised, in all the commandments, and it is the treasure of the Torah. And she is the one engaged to the Holy One, blessed be He, as it is written, "Moses commanded the Torah to us, as the heritage of the congregation of Jacob" (Deut. 33:4). Do not read heritage (morashah) but rather betrothed (me'orasah). How is this possible? When Israel are involved with the Torah for its own sake she is the one engaged to the Holy One, blessed be He, and when she is the one engaged to the Holy One, blessed be He, she is the heritage of Israel.