עמוד א
קושייה א
במסכת שבת דף צ"ב עמוד ב פסוק י"א שנינו מספר דעות על הוצאת כיכר לחם לרשות הרבים על ידי אדם אחד או שניים. להלן דעתו של רבי יהודה:
(בצהוב - מסומנת השאלה שיש לי לשאול)
1. זה יכול: (אדם אחד יכול להוציא לבדו)
רבי יהודה - מחייב
מדוע? כיוון שעשה מלאכה שלמה.
2. זה יכול וזה יכול: (שני אנשים מוציאים, אבל כל אחד יכול להוציא לבדו)
רבי יהודה - פוטר
מדוע? כיוון ששניהם יכולים לסחוב ואין הם צריכים זה את זה ולכן אין נוהגים להוציא כך.
3. זה לא יכול וזה לא יכול: (שני אנשים מוציאים, אבל כל אחד לא יכול להוציא לבדו)
רבי יהודה - מחייב
מדוע? כיוון ששניהם לא יכולים לסחוב לבד וצריכים זה את זה ונוהגים להוציא כך.
4. זה יכול וזה לא יכול: (שני אנשים מוציאים, אבל אחד יכול להוציא לבדו והשני לא יכול להוציא לבדו)
רבי יהודה - מחייב
כיצד?
הרי האדם המסוגל לסחוב אינו זקוק לעזרתו של זה שאינו מסוגל לסחוב, ואינו נוהג להיעזר בו ולכן הוא - פטור (כי מוחזק בידנו ב2 שכיוון שאין נהוג כך, יש לפטור).
אבל האדם שאינו מסוגל לסחוב כן זקוק לעזרתו של זה שמסוגל לסחוב, וכן נוהג להיעזר בו ולכן הוא - חייב (כי מוחזק בידנו ב3 שכיוון שנהוג לעשות כך, יש לחייב).
תשובה:
התשובה לקושייה נמצאת בשאלה עצמה.
קושייה ב
(בהקשר לקושייה הקודמת) שנינו בגמרא: ................ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָכוֹל אֶחָד לְהוֹצִיאוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם (זה לא יכול להוציא לבדו, וזה לא יכול להוציא לבדו ונעזרים אחד בשני) — הם פְּטוּרִים, (כי) לְכָךְ נֶאֱמַר ״בַּעֲשֹׂתָהּ״ — יָחִיד שֶׁעֲשָׂאָהּ - חַיָּיב, שְׁנַיִם שֶׁעֲשָׂאוּהָ — פְּטוּרִין.
אם לדעת רבי שמעון ששני אנשים שעשו מלאכה יחדיו - פטורים.
כיצד העידה הגמרא ש:
גְּמָ׳ ................. אם אדם זֶה (אחד) יָכוֹל וְאדם זֶה (שני) אֵינוֹ יָכוֹל (להלן שניים) — דִּבְרֵי הַכֹּל (כולל רבי שמעון) חַיָּיב.
אז או
שלא על פי הכל - חייב
או
שמא רבי שמעון שינה דעתו?
תשובה:
טעות קושייה.
קושייה ג
בהמשך לקושייה הקודמת, הגמרא מסבירה בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי במה נחלקו החכמים? בְּהַאי קְרָא בפסוק הבא: ״וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ״. רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: תְּלָתָא מִיעוּטֵי כְּתִיבִי שלושה רמזים נכתבו, ״נֶפֶשׁ תֶּחְטָא״, ״אַחַת תֶּחְטָא״, ״בַּעֲשֹׂתָהּ תֶּחְטָא״ (הכוונה בלימוד זה, היא שפעולת המלאכה צריכה להתבצע על ידי אדם אחד בלבד בכדי שיהיה חיוב. כי אם היא מתבצעת ע"י שניים, כל אחד עושה חצי מלאכה בלבד ואין מחייבים אותם לשיטתו) — חַד הרמז הראשון מתייחס לְמַעוֹטֵי זֶה מקרים בהם האדם הראשון עוֹקֵר וְזֶה האדם השני מַנִּיחַ (שניהם פטורים), וְחַד הרמז השני מתייחס לְמַעוֹטֵי זֶה מקרים בהם האדם הראשון יָכוֹל להרים את החפץ מרשות לרשות לבדו וְזֶה וגם האדם השני יָכוֹל לעשות כך לבדו, (שניהם פטורים) וְחַד והרמז השלישי מתייחס לְמַעוֹטֵי זֶה מקרים בהם האדם הראשון אֵינוֹ יָכוֹל להרים את החפץ מרשות לרשות לבדו וְזֶה האדם השני גם הוא אֵינוֹ יָכוֹל להרים חפץ מרשות לרשות לבדו (שניהם פטורים).
אם נלך על פי שיטת רבי שמעון, נצטרך לדרוש את הפסוק הבא בצורה הזו:
וְהִקְרִיתֶ֤ם לָכֶם֙ עָרִ֔ים עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֣ינָה לָכֶ֑ם וְנָ֥ס שָׁ֙מָּה֙ רֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָֽה׃
וכמו שמסומן למעלה, ישנם שלושה מיעוטים בכתב.
והיעלה על הדעת שנדרוש מפסוק זה הלכה על שלושה מקרים שונים, בהם 2 אנשים שרצחו יחדיו בשגגה אדם ויהיו פטורים (כיוון שכל אחד מהם לבדו עשה רק "חצי חטא" ולא חטא שלם)?!