פרשת החודש וחודש ניסן

• מה יסוד קביעת חודש ניסן לראשון לחודשי השנה?

• כיצד שייך לאכול חמץ בכלל אם חמץ משפיע כל כך על האדם?

• מדוע נקראת הפרשה בשם ״פרשת החודש״ ולא ״פרשת הפסח״?

• מהו ההבדל בין חג הפסח ומועדים אחרים לגבי כרת?

• מדוע לא מקדימים לקרוא בפרשת החודש שלושים יום קודם החג?

מה יסוד קביעת חודש ניסן לראשון לחודשי השנה?

יסוד קביעת חודש ניסן לראשון לחודשי השנה, מתחייב מעצם מאורע יציאת מצרים, ומשמעות הדבר היא שעם ישראל מונה את חדשי ו מאז היותו לגוי. כי כל הווייתו ומציאותו של עם, אינו מתקיים אלא בהיותו בן חורין ברשות עצמו, בלתי תלוי בעמים אחרים, וכל עוד היו ישראל משועבדים לפרעה במצרים, לא היו נחשבים כעם בפני עצמו, אלא כעבדים הנטפלים לעם אחר, כמו שנאמר (דברים ד, לד) – או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. והרבה מצינו במקרא שיציאת מצרים מהוה תחילה וראש למציאות עם ישראל - והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים... ולקחתי אתכם לי לעם (ו, ו-ז). ומן היסודות העיקריים בחובתנ ו לה' - אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים (כ, ב). ואומר - כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים (ויקרא כה, נה). וכיון שיציאת מצרים היא אשר העלתה את בני ישראל למעמד עם בן-חורין ועם ה', הרי שהחודש הזה שהיה ראשון לחירותם, הוא החודש הראשון לבנין העם, ראשון לתקומת ישראל והיותם לגוי אחד בארץ ולכן באה קביעות זו כפתיחה לפרשת הפסח, שבה מתבשרים ישראל על גאולתם הקרובה לבוא, ועל היכנסם בברית ה' להיות לו לעם, ואמר ״החודש הזה לכם ראש חדשים״ - כלומר החודש הזה הוא חודש גאולתכם ותקומתכם, ומתוך כך יחשב כחודש ראשון למנין עם ישראל. ובכך נקבע סדר מנין החדשים לדורות, החוזר על עצמו בכל שנה ושנה, כי הוא החודש הראשון הפותח כל שנה חדשה לצאת ישראל ממצרים.

בן מלך

כיצד שייך לאכול חמץ בכלל אם חמץ משפיע כל כך על האדם?

החמץ רמז ליצר האדם רע מנעוריו, הוא שארז״ל הוא יצה״ר, הוא שטן, הוא מלאך המות, יורד ומסית עולה ומסטין, נוטל רשות ויורד ונוטל נשמה. ולכן צוה הכתוב בזמן צאת בנ״י בני חורין ממצרים, לבער אותו מהבית שלא יסטין למעלה ולא יעכב שמחתנו, כי בהתבער הבית למטה יתבערו כל הכחות החיצוניות השמאליות מן הבית העליון ונשאר טהור ונקי מכל טומאה, ולכן אז״ל אין ביעור חמץ אלא שרפה ואז הלילה ליל שימורים.

והמצה הרומזת במצה שמורה מכל טומאה ערוכה בכל ושמורה ולא יחסר כל בה. ולכן החמירה התורה בחמץ כל החומרות לרמוז לאדם כלה גרש יגרש את החמץ הרומז ביצר המשטין מקרבו ויחפש אחריו בכל חדרי מחשבותיו ויוציאנו מרשותו לגמרי.

ובכדי לבא לבירור הדברים, ולהתבונן בתוכן יסוד איסור חמץ עם כל חומרותיו המיוחדות, איסור הנאה, כרת, ותערובות, ושל בל יראה ובל ימצא, עלינו לעמוד כיצד בכל השנה אוכלים חמץ, והרי השוו החמץ ליצר הרע, והרי עלינו להתרחק מכל תערובות רע, ואפילו לראות, כמו שהזכיר שהראייה עושה רושם גדול בנפש, וכיצד שייך א״כ לאכול חמץ בכלל, הרי בכל עת אנו מצווים בעבודת הי״ת?

השפעת ימי הפסח צריך להיות באופן שימים אלו בבחינת רפואה חזקה מרוכזת שבכחה להשאיר רושם עמוק לשנה שלמה. וגם מבואר שיש קשר גדול בין אכילת מצה לאיסור חמץ, וכמו שכתב הרדב׳׳ז מחדל לדמות אכילת מצה לכלה, וצריך שבע ברכות, וכאן מבואר בחדל דמצה מכניסה אותנו לסוד אמונה עמוקה, שבכחה לחסן נגד יצה׳׳ר, החמץ, לגבי כל השנה.

כהסבר מבואר ברמב״ם בהל׳ דעות רבוי המדות ושאנו מצווים ללכת בהם בדרך הבינונית הישרה, ע׳׳ש וכיצד ירגיל עצמו, יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה עפ׳׳י הדעות האמצעיות ויחזור בהם תמיד ער שיהיו מעשיהם קלים עליו, ולא יהיה בהם טורח עליו, ויקבעו הדעות בנפשו.

ובהל׳ ב׳ כתב וכיצד היא רפואתם, מי שהוא בעל חימה אומרים לו להנהיג עצמו, שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל, וילך בדרך זו זמן מרובה עד שיתקרר החמה מלבו. ואם הוא גבה לב ינהג עצמו בבזיון הרבה וישב למטה מן הכל וכו׳ ועל דרך זה יעשה בכל הדעות ע״ש. המתבאר מזה שבכל המדות הרעות, סדר עבודה לטפל בהם ליישרם, שתקופה מסויימת, עד שיקנה המדה הטובה, ינהג בקצה השני. וכן הדבר לענין חמץ והיצר הרע.

ברכת אברהם

מדוע נקראת הפרשה בשם ״פרשת החודש״ ולא ״פרשת הפסח״?

תנן (מגילה כט, א): ראש חודש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים, [וברש״י - להודיע שיביאו שקליהם באדר, כדי שיקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה, כדאמרינן בגמרא] ומפסיקין לשבת אחדת [וברש״י - מלומר פרשה שנייה, כדי שתקרא פרשת זכור בשבת הסמוכה לפורים, לסמוך מחיית עמלק למחיית המן], בשניה זכור, בשלשית פרה אדומה [וברש״י - להזהיר את ישראל לטהר, שיעשו פסחיהן בטהרה], ברביעית החודש הזה לכם [וברש״י ־ ששם פרשת הפסח, ובתלמוד ירושלמי גרסינן: אמר ר׳ חמא, בדין הוא שיקדום החודש לפרשת פרה, שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה, ומפני מה הקדימוה ־ שהיא טהרתן של ישראל]. מדוע נקרא בשם ״פרשת החודש״ ולא ״פרשת הפסח״?

ויש להתבונן, אם כדברי רש׳י, אשר עיקר הטעם לקריאת פרשת החודש בשבת שקודם ראש חודש ניסן הוא לצד שבפרשה זו נזכרת פרשת הקרבת קרבן פסח, מדוע זה איפוא נקראת פרשה זו ״פרשת החודש״, ומדוע לא תקרא ״פרשת הפסח״ על שם הענין שלשמה היא נקראת שהיא מצות הקרבת קרבן פסח. וכפי ש״פרשת שקלים״ נקראת על שם ענין מחצית השקל להשמיע על השקלים, ו״פרשת זכור״ על שם זכירת מחיית עמלק ו״פרשת פרה״ על שם טהרתן של ישראל, כל אחד נקרא על שם האמור בו, מדוע זה איפוא יצאה פרשה זו מן הכלל להיות נקראת ״פרשת החודש״, ולא פרשת הפסח?

ולבאר ענין זה, הנה בטעם מצוה זו של "קידוש החודש" כתב בספר "החינוך" (מצה ד): ״שיסוד מצות קידוש החודש, כדי שיעשו ישראל מועד השם במועדם״. מצות קידוש התודש מהווה איפוא, מצוה יסודית בעם ישראל, ולא בכדי, שהרי בקידוש החודש קובע בית הדין של עם ישראל, לא רק את מועד ראש החודש, אלא את כל המועדים במהלך השנה, והם גם קובעים את אורך השנה, האם תהיה זו שנה פשוטה, או שנה מעוברת.

נמצאת למד, כי הרבה גופי מצוות תלויין בקידוש החודש. בלא קידוש החודש אין חגים ואין מועדים, שהרי רק קידוש החודש על ידי בית דין, הוא הקובע את היום בו חל ראש חודש ־ וראש השנה, ולפי זה גם את הימים בהם חלים שאר המועדים. כל זה תלוי במצוה זו של קידוש החודש, מצוה שיכולה להתקיים רק על ידי ״בית דין סמוכים״, שהרי אין החודש חל ללא הפסיקה של "מקודש ־ מקודש".

את היחודיות של מצוה זו נמצינו למדים כבר מדברי רש״י בפרשת בראשית: "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם״, כלומר מצוה זו של קידוש החודש מהווה את התחלת התורה ־ המצוה הראשונה שנצטוו בני ישראל, בעת התהוותם לעם, והראשונה שניתנה להם על ידי משה רבינו.

עיונים במועדים

מהו ההבדל בין חג הפסח ומועדים אחרים לגבי כרת?

הנה לכאורה יש להתבונן, כפי שהמחלל את המועדים, אינו חייב כרת, מאחר והם מתקדשים רק על ידי ישראל, מדוע זה במצוות הפסח "האוכל חמץ בפסח והנמנע מלהקריב קרבן פסח חייב כרת”, הלא קדושת הפסח חלה רק על ידי קידוש החודש בבית דין?

ומעתה נוכל לומר, אשר על כן השתתף הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בקידוש החודש הראשון של חודש ניסן, כדי להחיל על חודש זה קדושה כפולה כבחינת קדושת יום תכיפורים, קדושת בית דין המקדשים את החודש, וקדושת הקדוש ברוך הוא שהועיד חודש זה כחודש הגאולה (עודמבריאת העולם). ובעת שהוציא את בני ישראל ממצרים קידש את החודש במעמד משה ואהרן והצטרף אף הוא עמהם, להיות חודש ניסן קדוש בקדושה כפולה, ולהיות נוהגים בו המצוות המיותרות של חג הפסח, שבכללן: הקרבת קרבן הפסח, ואיסור אכילת חמץ בשבעת ימי החג, שהעובר עליהן במזיד יהיה חייב כרת כקדושת יום הכפורים המחייב את המחללו במזיד בכרת.

עיונים במועדים

מדוע לא מקדימים לקרוא בפרשת החודש שלושים יום קודם החג?

לפי זה יתיישב גם, לשיטת רש״י שסיבת תקנת פרשת החודש היא לצד מצוות והלכות הפסת, מדוע זה לא מקדימים לקרוא בפרשת החודש ״שלושים יום קודם החג״, עפ״י פסחים ו, א: "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלושים יום״. ובפשטות יש ליישב עפ״י דברי הר״ן: שמה שאמרו חכמים שלשים יום קודם הפסח, אין זה אלא לענין שהתלמיד השואל באותו זמן בענייני הפסח נתשב כשואל לענין. ונפקא מינה בשני תלמידים, דאיתא בתוספתא (סנהדרין פרק ז) שאם אחד מהם שואל לענין ואחד שואל לא לענין, שנזקקים לאותו ששואל לענין. אבל להזכיר על חג הפסת, די בשבועיים ־ כשיטת רבי שמעון בן גמליאל.

ולפי דברינו הנ״ל יתיישב אל נכון, מאחר והמעלה המיותרת של חג הפסח להתקדש בשתי קדושות, נגזרת מתוקף ומכח מצות קידוש החודש ־ מתוקף היות ״החודש הזה לכם ראש חדשים״ קדוש בקדושה כפולה הן מצד מה שבי״ד אומרים מקודש, והן מצד שנתקדש על ידי הקב״ה בכבודו ובעצמו. על כן ראוי ביותר להסמיך את קריאת ״פרשת החודש״ שעוסקת בחגי הפסח, דוקא לראש חודש ניסן, שמשבת שמברכין החודש כבר משפיעה הקדושה הזו ־ קדושה בכפליים.

עיונים במועדים