עמוד א
קושייה א
שנינו במשנה: מַתְנִי׳ אדם הַמּוֹצִיא עֵצִים מרשות לרשות בשבת — שיעור חיוב ההוצאה של העץ הוא כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. אדם המוציא תַּבְלִין — השיעור הוא כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה. וּמִצְטָרְפִין המינים השונים של התבלינים זֶה עִם זֶה. שיעור החיוב בהוצאה מרשות לרשות של קְלִיפֵּי אֱגוֹזִין, קְלִיפֵּי רִמּוֹנִים, אֶיסְטֵיס וּפוּאָה בשבת — כְּדֵי לִצְבּוֹעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן פִּי סְבָכָה (כיסוי ראש של נשים). שיעור ההוצאה של מֵי רַגְלַיִם, נֶתֶר וּבוֹרִית, קִמוֹלְיָא וְאַשְׁלָג — כְּדֵי לְכַבֵּס בֶּגֶד קָטָן פִּי סְבָכָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הַכֶּתֶם (כתם נידה).
שנינו בגמרא: גְּמָ׳ תְּנֵינָא חֲדָא זִימְנָא שנינו כבר דבר זה! ששיעור ההוצאה של קָנֶה — כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קוּלְמוֹס, ו אִם הָיָה הקנה עָב אוֹ מְרוּסָּס (ולא מתאים ליצירת קולמוס) — שיעור הוצאתו הוא כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, שהיא טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָּאִילְפָּס. ועונים: מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם שם (בקנה השבור) הוּא דְּלָא חֲזֵי לְמִידֵּי אינו ראוי לדבר (חוץ מהסקה), אֲבָל עֵצִים דַּחֲזוּ לְכַכָּא דְאַקְלִידָא אבח עצים שראויים לשמש כשיניים של מפתח, שיעור הוצאתם הוא אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא כל שיעור, קָא מַשְׁמַע לַן.
המשנה הסבירה לנו שיש סוגים שונים של עצים (בעלי שיעורי הוצאה שונים) לענייני ההוצאה בשבת (1. עץ שמתאים לקולמוס. 2. עץ שמתאים להסקה.).
אם לפי הסבר זה, תמוה לשון המשנה! כי שנינו עֵצִים. וכיוון שזה לשון רבים, הכוונה היא לכלל סוגי העצים.
ועוד דבר: אם למדנו בגמרא שיש 2 סוגי עצים שונים, מדוע לשון המשנה לא מציין שהעצים (2 סוגי העצים) אינם מצטרפין זה עם זה (כיוון שלא שווים בשיעור הוצאתם. כמו שכתוב במשנה הבאה:)?
............ עֲלֵי שׁוּם וַעֲלֵי בְצָלִים, לַחִים, כִּגְרוֹגֶרֶת, יְבֵשִׁים, כִּמְלֹא פִי גְדִי. וְאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁווּ בְשִׁעוּרֵיהֶן .................