B'nei Horin: The Aches and Joys of Freedom

Divrei Negidim on Pesach Haggadah

Magid, Ha Lachma Anya, Paragraph 3:3

Author: Yehudah Yudel Rosenberg

Composed in (c.1895 - c.1925 CE). This work is attributed to Maharal, but is believed to be of later authorship. While much of the material is taken from the Maharal's writings, some claim that the publisher, Rabbi Yudel Rosenberg, incorporated some of his own ideas into the text.

כל דצריך ייתי וכו׳. נקט תרי לישני האחד לאותן שהם רעבים שיבאו ויאכלו לחם עוני. וזהו כל דכפין ייתי וכו׳. ואם אינו רעב אך הוא צריך לצאת ידי חובתו בפסח ואין לו. כל דצריך ייתי ויפסח. פי׳ יעשה סדר הלכות פסח. ומפני שזכר סדר הלכות פסח אומר שיהיה מרוצה ומקובל אל הקדוש ברוך הוא מה שאפשר לנו לעשות. ואם יהיה אפשר שנוכל לעשות הפסח נעשה גם כן. ועכשיו שלא נוכל לעשות יהיה מרוצה ומקובל אל הקב״ה כאילו עשינו. וזהו על דרך שאמרו חכמים ז״ל חשב לעשות מצוה ונאנס הקב״ה מחשב לו כאלו עשאה. ולשנה הבאה כאשר נקוה שנהיה בארץ ישראל נעשה פסח כהלכתו. ומפני שיש שתי סבות המעכבות. כי אף אם נהיה בארץ ישראל אם יש עלינו שעבוד מלכיות א״א לנו לבנות בהמ״ק ולעשות הפסח. לכן אמר שיש עוד עכוב שני. השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. וכאשר יסתלק מעלינו שני המעכבין. עכוב שאין אנו בארץ ישראל ועכוב בנין בית הבחירה אז נעשה הפסח כהלכתו. ואמר השתא הכא השתא עבדי. בלשון ארמי ולשנה הבאה הוא לשון הקדש כי השנה הבאה יתכן יותר להקרא בשם שנה מלשון שנוי שהשנה חוזרת. ושנה העומדת יתכן יותר להקרא בשם שתא. שאפשר לפרש השתא מלשון התלמוד השתא אתינא. מלשון עכשיו. שאין לומר השנה הכא השנה עבדי שאולי נזכה עוד בשנה הזאת להיות בני חורין בא״י. ולפיכך השתא אין משמע כל כך פירושו בשנה הזאת רק לעת עתה:

All Who are hungry Come and Eat There are two different expressions here. For those who are hungry, we say, kol d'khfin, “All who are hungry,” come eat the bread of poverty. For those who have food but don’t have the means to observe the rituals of Passover eve, we say, kol d'tzrikh, “All who are in need, come celebrate Passover.
The statement goes on to say that remembering the rite of Passover is as acceptable to the Holy One as doing it. If one is able to offer the Passover offering one should do so but now that it is not possible to offer the sacrifice, by celebrating the Seder (and remembering it), it is as good as actually offering the sacrifice. Thus, the Holy One considers it as good as actually fulfilling the commandment if circumstances make it impossible to do so. Therefore, we say, next year when we hope to be in the land of Israel we will offer the sacrifices according to all the details of the law.
There are two things that prevent us from observing the Passover sacrifice. The first thing preventing us is living in exile outside of the land of Israel. But even if we are in the land of Israel, if we are still living under the subjugation of other nations, it would still be impossible for us to rebuild the Temple and to make the sacrifice. This is the second thing preventing us from observing the pesach offering. These two obstacles, exile and our inability to rebuild the Temple, are mentioned in this passage: "Now we are here" and "Now we are slaves."
The first part of this passage is in Aramaic (Now we are…) while the second part of the passage is in Hebrew (Next year may we…) The word shanah, year, is used because it comes from the same root as the word shanuy, change. We hope that the year will pass with all its changes. It is more appropriate to refer to this year with the Aramaic hashata.*The word Hashata implies that this is how we are right now but we hope our condition will change even sooner than next year. Why should we wait until next year to return to the land of Israel and rebuild the Temple? This word can also mean "now" in Aramaic. We should not say, "This year we are here; this year we are slaves." We hope that we will merit to cease being slaves and return to the land of Israel even sooner and not next year. Hashata, now, is more immediate than hashana, this year.

וְאוֹמֵר (שמות לב) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת,

אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה.

And it says, “And the tablets were the work of God, and the writing was the writing of God, inscribed upon the tablets” (Exodus 32:16).

Don't read it as harut [‘inscribed’], but heirut [‘freedom’]. For there is no free person but the one who labors in the study of Torah.

(טז) וְהַסְּגָנִ֗ים לֹ֤א יָדְעוּ֙ אָ֣נָה הָלַ֔כְתִּי וּמָ֖ה אֲנִ֣י עֹשֶׂ֑ה וְלַיְּהוּדִ֨ים וְלַכֹּהֲנִ֜ים וְלַחֹרִ֣ים וְלַסְּגָנִ֗ים וּלְיֶ֙תֶר֙ עֹשֵׂ֣ה הַמְּלָאכָ֔ה עַד־כֵּ֖ן לֹ֥א הִגַּֽדְתִּי׃

(16) The prefects knew nothing of where I had gone or what I had done, since I had not yet divulged it to the Jews—the priests, the nobles, the prefects, or the rest of the officials.

Kimcha Davshuna on Pesach Haggadah

Magid, Ha Lachma Anya, Paragraph 3

Author: Johanan Treves

Composed in (c.1520 - c.1540 CE). Published in Bologna in 1540, the Kimcha D’avshuna commentary on the Haggadah was written by Rabbi Yochanan ben Yosef Treves. This commentary focuses on explaining the halakhic way to conduct a seder. Rabbi Treves answers questions of Jewish practice surrounding the seder which reflects the nature of the community of his time. Some of his questions include: What happens in a home if no one present knows how to conduct a seder? Can one person in the community go from house to house to recite the Haggadah for households unable to do it for themselves? How should that person act in each house? Does he say the berakhot over again? Does he eat?

הא שתא הכא. אחר שהזכרנו ענין הפסח ויש בזה עגמת נפש למסובי' אל השלחן מזוכי' חרבנן ובטול הקרבן לכן מסדר ההגדה הוא מנחם בני ביתו ואו' השנה הזאת אנחנו כאן ולא נוכל לעשו' חובותינו ולהקרי' הפסח. בשנה הבאה נהיה בירושלים ואם לא נזכה לשלמו' המכוון. לפחו' נזכה מבשנה הזאת אנחנו פה עבדים ובשנה הבאה נהיה בני חורין. או הוא כמו תפלה יהי רצון שיקיים לנו הב"ה הבטחתו ויעודיו שיעד לגאלינו מגלותינו ושנזכה לעשות הפסח בשנה הבאה בירושלים. ויש מפרשים למה אומר בכל זאת בלשון ארמית. לפי שהיה לשונם והלעז שלהם שהרי בבבל נתקן וכדי שיבינו הנסים והתינוקות ועמי הארץ לקיים מצות והגדת בלשון שיהיו הכל שומעים. וי"א לפי שבירושלים היו מספרים בלשון שמחה ארמית.

Now we are here: Having mentioned the Passover offering, we may have caused some sadness among those who have gathered around the table, since we have mentioned the destruction of the Temple and the sacrifice that is no longer offered. Therefore, we say the leader of the Seder comforts the members of his household and tells them: this year we are here and unable to fulfill all our obligations such as offering the Passover sacrifice; next year we will be in Jerusalem! At the very least, this year we are still slaves here but next year we may be free. This is a type of prayer: 'May it be God's will that the Holy one fulfill His promise and oath to redeem us from our exile so that we will merit the privilege of offering the Passover sacrifice in Jerusalem next year!' This passage is recited in Aramaic because this was the language of our ancestors in Babylonia where it was composed. It was recited in Aramaic so that the women, children and those who were illiterate would understand it. There are those who say that in Jerusalem it was also recited in Aramaic because Aramaic was a language associated with joyous occasions.