דף ע"ט

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

משנה שבת ח׳:ג׳

קודם כל, קצת הקדמה.. שנינו במשנה: שיעור חיוב הוצאת עוֹר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ.

בגמרא שונה רב נחמן הסבר לדבר.. רב נחמן שונה שגם הוצאת עור מרשות לרשות בשבת (כפי ששנינו לעיל) וגם הוצאת העור כדי לעבדו וגם עיבוד העור בעצמו - כולם מתחייבים על אותו שיעור.

Mishnah Shabbat 8:3

The measure that determines liability for carrying out animal hide is equivalent to that which is used to make an amulet. The measure that determines liability for carrying out dokhsostos, a layer of the animal hide, is equivalent to that which is used to write a mezuza. The measure that determines liability for carrying out parchment is equivalent to that which is used to write the shortest portion in the phylacteries, which is the portion of Shema Yisrael. The measure that determines liability for carrying out ink is equivalent to that which is used to write two letters. The measure that determines liability for carrying out blue eye shadow is equivalent to that which is used to paint one eye blue.

שבת ע״ט א:ד׳

בנוסף, שונה רב נחמן: וּמְנָא תֵּימְרָא? — כְּדִתְנַן: הַמְלַבֵּן וְהַמְנַפֵּץ וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה — שִׁיעוּרוֹ כִּמְלֹא רוֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין — שִׁיעוּרוֹ כִּמְלֹא רוֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. אַלְמָא: כֵּיוָן דְּלִטְוִיָּיה קָאֵי — שִׁיעוּרוֹ כְּטָווּי. הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דִּלְעַבְּדוֹ קָאֵי — שִׁיעוּרוֹ כִּמְעוּבָּד. רב נחמן (לצורך הוכחה..) הביא ברייתא שבה מצויין שאדם האורג 2 חוטים, בין אם הצמר ממתין לעיבוד ובין אם הוא מעובד - שיעורו כאותו שיעור לעניין הוצאה לרשות הרבים בשבת. וְשֶׁלֹּא לְעַבְּדוֹ, בְּכַמָּה? רבא שואל: צמר הממתין שלא לעיבוד, ויוצא בשבת מרשות לרשות - כמה שיעור חיובו? אֲמַר לֵיהּ: לָא שְׁנָא. רב נחמן השיב: שיעורו לא שונה (אותו הדבר).

Shabbat 79a:4

And from where do you derive and say that there is no difference whether or not the hide one carries out is tanned? As we learned in a mishna: With regard to one who whitens, and one who combs, and one who dyes, and one who spins, the measure of wool for which one is liable in performing those prohibited labors is double the full width of the distance between the forefinger and the middle finger. And the measure that determines liability for one who weaves two threads is double the full width of the distance between the forefinger and the middle finger. Apparently, since the wool is designated for spinning, the measure for which one is liable for whitening, combing, and dyeing is equal to the measure for which one is liable for weaving that spun thread. Here too, since it is designated for tanning, its measure that determines liability for carrying it out into the public domain is equal to the measure that determines liability for carrying out tanned hides. Rava raised another dilemma: With regard to one who carries out animal hide and has no intention to tan it, how much must he carry out on Shabbat in order to be liable? He said to him: It is no different.

שבת ע״ט א:ה׳

רבא שואל בתמיהה: וְלָא שָׁנֵי בֵּין מְעוּבָּד לְשֶׁאֵינוֹ מְעוּבָּד? שיעורם לא שונה? והרי שנינו: אֵיתִיבֵיהּ: הַמּוֹצִיא סַמָּנִין שְׁרוּיִן, כְּדֵי לִצְבּוֹעַ בָּהֶן דּוּגְמָא לְאִירָא. אדם המוציא סימני צבע לאחר ששהו במים (השהייה במים גורמת לצבע להיות לח) מרשות לרשות - שיעורם כדי לסתום את פי הבוכייר. וְאִילּוּ בְּסַמָּנִין שֶׁאֵינָן שְׁרוּיִן תְּנַן: קְלִיפֵּי אֱגוֹזִים וּקְלִיפֵּי רִמּוֹנִין, סְטֵיס וּפוּאָה, כְּדֵי לִצְבּוֹעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן [לְפִי] סְבָכָה! לעומת זאת, בסימנים שלא שרו במים - שיעורם להוצאה הוא לפי סבכה (שיעור היותר גדול מן השיעור הקודם!) והנה כביכול, הוכחה שהשיעורים שונים.

Shabbat 79a:5

Rava asked: And is there no halakhic difference between carrying out tanned hides and carrying out hides that are not tanned? He raised an objection to him based on a baraita: One who carries out herbs that were soaked in water and ready for use as a dye is liable if he carried out a measure equivalent to that which is used to dye a sample the size of a stopper for the shuttle of a loom. While with regard to herbs that were not soaked, we learned in a mishna: The measure that determines liability for carrying out nutshells, and pomegranate peels, and for carrying out safflower, and madder, which are herbs used as dyes, is equivalent to that which is used to dye a small cloth to cover the opening of a woman’s hair net. Apparently, the measure for which one is liable for carrying out raw materials is greater than the measure for which one is liable for carrying out prepared dyes. The Gemara answers: But wasn’t it stated with regard to that mishna that Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: Because a person does not go to the trouble to soak herbs just to dye a sample for the shuttle of a loom? As a rule, there is no distinction between finished and unfinished products. The case of dye is different, as people do not typically prepare dyes in amounts that small. Therefore, even though that size is significant in and of itself, he is exempt for carrying them out.

לעניות דעתי, ההשוואה שעשה רבא - אינה תואמת.

אני אסביר: רבא מתבסס על צביעת הבגד כתהליך העיבוד, ולכן שהיית/אי שהיית הסימנים במים - הם נחשבים ל "שֶׁלְעַבְּדוֹ"/"שֶׁלֹּא לְעַבְּדוֹ".

אך גם עצם שהיית הסימנים במים - הוא עיבוד בפני עצמו! ולכן, הרגעים שלפני הכנסתם/אי הכנסתם למים - הם אמורים להיחשב כ "שֶׁלְעַבְּדוֹ"/"שֶׁלֹּא לְעַבְּדוֹ"!

קושייה ב

שבת ע״ט א:ו׳

ועוד באותו נושא שנינו בגמרא: וַהֲרֵי זֵרְעוֹנֵי גִּינָּה, דְּמִקַּמֵּי דְּזַרְעִינְהוּ תְּנַן: זֵרְעוֹנֵי גִּינָה פָּחוֹת מִכִּגְרוֹגֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה. מהו שיעור ההוצאה לזרע שטרם נזרע? ועונים: "פחות מכגורגרת"/"חמישה". וְאִילּוּ בָּתַר דְּזַרְעִינְהוּ תְּנַן: זֶבֶל וְחוֹל הַדַּק כְּדֵי לְזַבֵּל בּוֹ קֶלַח שֶׁל כְּרוּב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵישָׁא! ומהו שיעור ההוצאה לאחר זריעה? ועונים: "כשיעור זיבול של כרוב"/"כשיעור זיבול של כרתי". — הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב פָּפָּא: הָא דִּזְרִיעַ, הָא דְּלָא זְרִיעַ — לְפִי שֶׁאֵין אָדָם טוֹרֵחַ לְהוֹצִיא נִימָא אַחַת לִזְרִיעָה. רב פפא עונה לרבא ומסביר את הבדל שיעור ההוצאה בין 2 הגרעינין (הזרועים והטרם-זרועים): בכך שאין האדם טורח להוציא מביתו זרע אחד בלבד.

Shabbat 79a:6

He asked further: And with regard to seeds of garden plants before one sowed them, we learned in a mishna: The measure that determines liability for carrying out seeds of garden plants is less than a dried fig-bulk. Rabbi Yehuda ben Beteira says: He is liable if he carries out five seeds. While with regard to carrying out seeds after he sowed them, we learned in a mishna: The measure that determines liability for carrying out manure or fine sand is equivalent to that which is used to fertilize one stalk of cabbage with it; this is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis say: The measure that determines liability for carrying it out is equivalent to that which is used to fertilize a leek. Apparently, after the seed was sown, the measure for liability is one plant. Before it is sown, the measure is at least five. The Gemara answers: As a rule, there is no distinction between an object that was processed and one that was not. However, this case is different. Wasn’t it stated with regard to that halakha that there is a distinction between this, where one is liable for carrying out one plant, and the mishna is referring to a case where it is already sown; and that, where one is only liable for carrying out at least five, and the mishna is referring to a case where it is not yet sown, because a person does not go to the trouble to carry out just one seed for sowing?

אך מה אם מדובר בצמח יוקרתי, שזרעו - עולה הרבה?

מן הסתם אדם כן יטרח להוציאו בגלל גודל ערכו וחשיבותו!

קושייה ג

שבת ע״ט א:ט׳

בהמשך הגמרא למדנו את שלבי עיבוד העור, קָתָנֵי מִיהַת, והסקנו: כְּדֵי לָצוּר בּוֹ מִשְׁקוֹלֶת קְטַנָּה, וְאָמַר אַבָּיֵי: רִיבְעָא דְרִיבְעָא דְּפוּמְבְּדִיתָא! ששיעור ההוצאה לעור שטרם עובד - הוא כמשקולת קטנה (כלומר, שיעור ההוצאה לעור שאינו מעובד הוא גדול מן השיעור לעור מעובד. בשונה ממה שרב נחמן שנה - ששיעורם זהה!) הָתָם בְּבִישּׁוּלָא. והשיבו: כאן (בעור לא-מעובד) מדובר בעור לח. ופירש רש"י:

Shabbat 79a:9

Ḥifa is hide that is salted, and not treated with flour, and not treated with gallnuts. And how much is the measure that determines liability for carrying out that hide on Shabbat? As we learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out animal hide is equivalent to that which is used to make an amulet. Diftera is hide that is salted, and treated with flour, and not treated with gallnuts. And how much is the measure that determines liability for carrying out that hide on Shabbat? The measure that determines liability for carrying it out is equivalent to the amount which is used to write a bill of divorce on it. In any case, it was taught that before it is tanned the measure for liability is equivalent to that which is used to wrap around a small weight. And Abaye said: A quarter of a quarter of a litra in the system of weights in use in Pumbedita. That is not the same as the measure that determines liability for a tanned hide, which is equivalent to that which is used to make an amulet. The Gemara answers: There, it is referring to wet hide just flayed that was left out to dry in the sun and is suitable only for wrapping around a weight (Rabbeinu Ḥananel). However, for carrying out hide that is tanned, his measure for liability is equivalent to that which is used to make an amulet.

רש"י על שבת ע״ט א:ט׳:ד׳

בבישולא - לח כמו שהופשט קרי בשולא לשון בשול שהוא לח דאכתי לא חזי לעיבוד אבל יבש חזי לעיבוד וכיון דחזי לעיבוד הוי כמעובד:

Rashi on Shabbat 79a:9:4

...

ובכן, אם ניתן להגיד שעור יבש (המתאים לעיבוד) - נחשב כבר כמעובד.

הלוא ניתן להגיד שעור לח (שלא מתאים לעיבוד) - נחשב כ לא-מעובד?

ואם כן - ניתן לומר ששיעור זה נחשב כלפי העור שבשלב ה 'מצה' וגם לח.

וההבדל בין שיעורי ההוצאה של עור מעובד ולא מעובד - נשארים שונים!

עמוד ב

קושייה ד

שבת ע״ט ב:א׳

שנינו במשנה: שיעור הוצאת קְלָף הוא כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה. ומקשים: וּרְמִינְהוּ, קְלָף וְדוּכְסוּסְטוֹס כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו מְזוּזָה! ע"י הבאת מקור אחר הטוען ששיעור הוצאתו הוא כדי לכתוב מזוזה (שתי פרשיות לעומת התפילין). ומשיבים: מַאי ״מְזוּזָה״ — מְזוּזָה שֶׁבַּתְּפִילִּין. כלומר, פרשה אחת. וְקָרֵי לְהוּ לִתְפִילִּין ״מְזוּזָה״? אִין, ומביאים הוכחה: וְהָתַנְיָא: רְצוּעוֹת תְּפִילִּין עִם הַתְּפִילִּין מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם, בִּפְנֵי עַצְמָן — אֵין מְטַמְּאוֹת אֶת הַיָּדַיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: הַנּוֹגֵעַ בָּרְצוּעָה — טָהוֹר, עַד שֶׁיִּגַּע בַּקְּצִיצָה. רַבִּי זַכַּאי מִשְּׁמוֹ אוֹמֵר: טָהוֹר עַד שֶׁיִּגַּע בַּמְּזוּזָה עַצְמָהּ.

Shabbat 79b:1

We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out parchment is equivalent to that which is used to write the shortest portion in the phylacteries. And the Gemara raised a contradiction from that which was taught: The measure that determines liability for carrying out parchment and dokhsostos is equivalent to that which is used to write a mezuza on it. The Gemara asks: What is the meaning of mezuza in this context? It means those Torah portions of the mezuza that also appear in the phylacteries. The Gemara asks: And are the phylacteries called mezuza? The Gemara answers: Yes, as it was taught in a baraita: The straps of the phylacteries, when they are with the phylacteries, render the hands ritually impure as is the case with regard to contact with any sacred texts. When they are on their own, they do not render the hands ritually impure. Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: One who touches the strap of the phylacteries remains ritually pure even if it is attached to the phylacteries, unless he touches the actual box of the phylacteries. Rabbi Zakkai says in Rabbi Shimon’s name: One remains ritually pure until he touches the mezuza itself. Apparently the Torah portions in phylacteries are called mezuza.

אם כך הדבר, כיצד במשנה רשומים המונחים "תפילין" ו "מזוזה" באופן נפרד?

משנה ברכות ג׳:ג׳

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין, וְחַיָּבִין בִּתְפִלָּה וּבִמְזוּזָה, וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן:

Mishnah Berakhot 3:3

Women, slaves and minors are exempt from the recitation of Shema and from phylacteries, but are obligated in prayer, mezuza and Grace after Meals.

קושייה ה