סיפור הילד
פרק ראשון בסיפור
כדי לתקן עוול אני מספר את הסיפור הזה של תלמיד בגן חובה (תלמידים בגיל חמש שנים
ביום הראשון שלי בגן חובה היו כמה הפתעות כאשר אספר
למרות שקיבלו אותי לגן חובה, מסוג חרדי בעיר ניו יורק, בגלל שהם החליטו שהייתי מוכן, אחרי שהם בדקו שהצלחתי לקרוא עברית אפילו באמרקה, יכולתי כי ידעתי אבל לא ידעתי "שאפילו חרדי מדלג" היינו שלא קורא כול הספר אלא מתעלם מהספר
חשבתי "כמו בספרים" שכבר הייתי קורא בגיל שלוש, "שמתחילים מתחלת הסיפור ולא מדלגים" ככה בספר תפילה וחשבתי שהדת יותר חשובה מסיפור ושאין להתעלם מספר דת, ככה חשבתי.... עד ההפתעה בגן חרדי אני מדגיש שגם טרחתי לבדוק בעיר החרדי ששמה בני ברק הלכתי לדבר עם הרבנים החרדיים שם וגם בדקתי בבית ספר חרדי בירושלים שמדלגים עוד יותר מבאמרקה
ומה עשינו? החלק הראשון שהתלמידים עשינו ביחד היה לקרוא מספר התפילה שנתנו לנו, אומנם עדיין לא ידעתי שהחרדים בישראל ובאמרקה עושים פרטים נגד ההחלטות והקביעות של מנהיגי ההלכה ולא ידעתי ביום הראשון של גן חובה שמדלגים ומתעלמים מאותו ספר שנתנו לנו
הרבי נתן לנו לכול אחד ספר תפילה ואז הרבי בחר תלמיד אחד לקרוא בקול מספר התפילה ואמר "אני סומך עליכם לקרוא" ויצא מהכיתה
אני מיהרתי לפתוח את הספר שהרבי נתן לי והבנתי שבמעשה, המעשה של הרבי למסור לי את הספר מעיד שהספר הוא ספר טוב
פתחתי למילים הראשונות שהיו מודפסים על הנייר והבנתי שלא קוראים את החלק ההוא ואז המשכתי לחפש עד החלק של "תחילת הקריאה" כי בהתחלה של הנייר. ראיתי את המילים בעברית וידעתי לקרוא את העברית. יש מילה באות מ "מודה" והמשך משהו שלא אפרט כאן
והייתי מוכן, חשבתי שהייתי מוכן כי לא ידעתי עדיין שמדלגים ושמתעלמים מהספר הטוב שהרבי נתן לנו ועדיין לא ידעתי שהחרדים עושים נגד ההלכה בהרבה פרטים
___
פרק שני בסיפור
למזלי הרבי לא בחר אותי לקרוא בקול... כי אני הייתי קורא "מודה" בגלל שהיא המילה בהתחלה ואז היו צוחקים עלי בגלל שלא דלגתי... אלא הייתי "שונה" מה-הרגל שהם עשו בשנה קודמת בגן... שלא היה גן חובה כי אני הייתי במסגרת אחרת של שמירת ילדים בגיל הצעיר ההוא
שמעתי שקראו משהו שונה מהמילה מודה. הם קראו כמו שהם קראו בשנה הקודמת אבל "ידעתי שזה שונה ממה שמודפס בספר שהרבי נתן לנו" והאמנתי שהספר הוא ספר טוב ושפטתי שהם מתעלמים מהספר הטוב... אך לא היו בפי מילים עדיין לבטא את התלונה כי הייתי בגיל צעיר אפילו יותר צעיר מכיתה א' השנה הראשונה של הלימודים בבית ספר יסודי
___
בקיצור לא ידעתי שמדלגים
אני מדגיש שלימדו את התלמידים להתעלם מספר התפילה, אותו שמסרו להם ובכך להתעלם גם מהדינים שרב קארו כתב
והרבנים החרדיים נשענים על המחסור ברצון התלמידים לבדוק
וגם הרבנים המבוגרים מתעלמים משני המקורות המאוחרים וכאשר אבאר. נחשף בכך זדוניות ורוע לב לשקר ולהגיד פרט, למרות שבעצמם יודעים שהפרט שקר, עדיין בזדוניות וברוע לב אומרים וכאשר אבאר אבל הבטחתי סיפור
התחילו לקרוא חלק אחר, לא "מודה" כאשר היה מודפס, והכרתי ששונה ושמתי לב שלא מתאים לספר הטוב שהרבי מסר לי כי ידעתי שלא מתאים למילה מודה
ואז מה לעשות? הם לא קראו מה-התחלה
???
האם אני צריך לקרוא מההתחלה
???
כי הרבי נתן לי "ספר זה" והמעשה מעיד שזה הספר שממנו נכון לקרוא ובסיבה זו ראוי שאקרא מה-התחלה גם אם השאר מתעלמים מהמורשת... או לדלג
?
___
פרק ג' בסיפור
באותה עת גם רציתי לדעת "איפה החלק שהם התחילו בו" והחלטתי "אולי מחר אני אהיה הקדוש היחיד לקרא מההתחלה" אבל מאיזה חלק הם התחילו
?
אז התחלתי לחפש שורה אחרי שורה בעברית איפה המילה ששמעתי "מטו
?
חיפשתי שורה אחרי שורה והמילה לא הייתה שם על כול העמוד הראשון ולא בשני
אז שאלתי את הילד השכן בהאשמה "הוא לא התחיל מההתחלה" ה
הילד התעלם מהמילים שלי, והתחיל להעביר דפים בספר שלי, עד חלק שהיו קוראים באותה עת
ושאלתי "איפה אתה התחלת" והתלמיד הצעיר בגן חובה, רק גיל חמש התווכח "פשוט תקרא עם כולם
אך התעקשתי לשאול "איפה אתה התחלת
הילד הצעיר לא היה מוכן, להתנהגות במקרה כזה, וחזר לכסא של עצמו כדי לקרוא עם כולם ואז
האשמתי "אתה לא ידיד כי אתה לא מראה לי מאיזה חלק אתה התחלת" ת
ואז הוא שמע את המילים שלי והתנהג כמו ידיד והראה לי שהתחילו בעמוד מאוחר, לא מה-התחלה
והתלוננתי שמדלגים והוא ברח שוב לכסא שלו לקרוא עם כולם
וככה ידעתי שלמחרת יתחילו בעמוד מאוחר
והבנתי שהרבנים לימדו אותם להתעלם מהספר... למרות שאותו ספר הוא אותו שמסרו לנו, אבל נמשיך בסיפור
התלמיד שהרבי בחר להיות חזן, עשהה את תפקידו לקרוא בקול גדול חלק מסויים ועדיין לא ידעתי שגם החלק ההוא נוגד את מנהיגי ההלכה במורשת היהודית ושהמדפיסים של הספר לא ייצגו בנאמנות את ההלכה של הזרם ההלכתי בכלל ושל דורות רב עקיבה ורבן גמליאל ורבי יוסי בפרט
מנין לי לדעת אז? אז הייתי רק בגן חובה
___
ואז כולם העבירו דפים... לדלג שוב
הרבה הרבה דפים דילגו, ובליבי האשמתי שהם מתעלמים מהספר הטוב שהרבי נתן לנו אך כולם ידעו חוץ ממני, לאיזה דף, כי הם למדו באותו גן בשנה הקודמת
והידיד החדש ראה שלא ידעתי ובא והראה לי את הדף שממנו קוראים. ממש דילגו הרבה ולא ידעתי שבדילוג הזה הרבנים החרדיים רגילים ללמד [גם החרדים באמרקה וגם החרדים בירושלים] להתעלם מהספר של רב קארו ורק מאוחר יותר נודע לי "שבירושלים החרדים מדלגים יותר מבאמרקה" לדוגמה רב קארו כתב לקרוא "פרק איזהו מקומן" ואכן זה מודפס בספר תפילה אך אפילו המבוגרים בירושלים "ובבני ברק כאילו שם היהודים האמיתיים" ששמרו על הדת, באמת לא שמרו אלא התעלמו מספרי המורשת,
ונחזור לסיפור גן חובה שהתלמידים "כבר ידעו" כי הרבנים כבר היו מלמדים להם להתעלם גם מספר התפילה וגם מספר של רב קארו
___
פרק ד' בסיפור
אחרי שקראנו ברכת "ברוך שאמר" אז קראנו את המילה "הודו" וההמשך ככה הסדר של הודו בגן
מאוחר יותר למדתי שיש הבדל מנהגים בסדר של החלק ההוא שנקרא הודו, ורציתי לבדוק מה נכון לפי הספר הסמכותי שולחן ערוך
מדוע להתעסק בזה
??
כי כבר ביום הראשון של גן חובה קופצים לים הזה של קריאה ארוכה כמו ים גדול
המנהג של יהודים שהיו גרים במזרח של ארץ ישראל קראו ברכת "ברוך שאמר" אחרי שקוראים הודו
וזה נגד ספר של רב קארו ספר שולחן ערוך שהוא נחשב יסוד של ההלכה וגם נגד השיטה שטוענים שהם טוענים הספר של רב קארו קובע עבורם, אך באופן מעשי מתעלמים וגם החסידים אותה תקלה למרות שהספר נחשב יסוד של ההלכה
כאשר בודקים את הסדר מתי הדין "לקרוא הודו" אין דין שמחייב לקרוא את זה בין הקריאה של "איזהו מקומן" לבין קריאת "ברוך שאמר" היינו שאז לא הזמן
ואותם שטוענים "אנחנו עושים כמו רב קארו" באמת עושים שונה מהחוקים והדינים שכת רב קארו כי אז לא הזמן ואף משקרים שחייבים לקרוא כשרק מוסיפים וזה גם נגד דבריו שכתב "שהברכה של ברוך שאמר הוא לפני המזמורים" [המקור בסימן נא' סעיף א'] אך הם קוראים את
התוספת לא רק "בשקר שחייבם לקרוא," כאשר אין דין לקרוא כלל, אלא גרוע עוד יותר כי לא קוראים הודו בין אותן שתי הברכות כדין שרב קארו כתב ורק בגן שלי עשו כמו רב קארו בפרט זה אך כנזכר בשקר שחייבים כאשר באמת ההלכה עצמה לא מחייבת לקרוא הודו כלל כי אפילו ספר של רב קארו לא כתב דין לקרוא הודו והחלק ההוא ארוך בהכבדה כשרק תוספת
ועדיין היהודים בצפון למשל פולין גם מוסיפים הודו, כאשר עשו בגן שלי, אך רב קארו לא כתב שיש דין לקרוא ובמילים אחרות "אפילו רב קארו לא כתב לקרוא חלק הודו" ולא באמת חייבים לקרוא אותו
ואפילו הדברים שרב קארו כתב לקרוא, עדיין היו החרדים מדלגים גם בירושלים וגם באמרקה
כמו שדלגנו בגן ככה המבוגרים
ספר שולחן ערוך כתב לקרוא חלק הנקרא "פרק איזהו מקומן" אבל למרות שהדפיסו, עדיין המבוגרים דלגו והתעלמו משני הספרים של הדת גם מספר התפילה וגם מספר של רב קארו
וגם הדברים שרב קארו כתב, בעניין הזה, יש בהם תקלה כי בדורות של הזרם ההלכה המקורי של רבן גמליאל ורב עקיבה ורב יוסי "לא היו מלמדים שחובה לקרוא" אותן הברכות שרגילים להדפיס בספרי התפילה ושקראנו בגן
למשל רבי מאיר אמר "לברך משהו" ולא אאריך בפרטים מהי הברכה רק לספר שבגן חובה בירכו כמו רב מאיר, כי ככה מודפס וככה הרבני החרדים לימדו לתלמידים, אומנם מנהג זה בניגוד להחלטה ולקביעה שמנהיגי ההלכה קבעו ופירסמו ושמרו בפרק ראשון של תלמוד בבלי עירובין שאין ללכת כדברי רב מאיר כי הם קבעו שיש סיבה לא ללכת כדברי רב מאיר ואילו רבני היהדות כיבדו את ההחלטה של מנהיגי ההלכה בדורות התלמוד, לא היו מדפיסים את החלק שמקורו דברי רב מאיר וככה נחשף שהספר תפילה שבו הדתיים והחרדים מדפיסים, וממנו קוראים, לא מייצג בנאמנות את ההלכה ואין לקרוא ממנו ואין להאמין לשום פרט בספר כי כלול בו דברים שמנהיגי ההלכה פסלו בפרט
___
אני מדגיש בסיפור
אילו רב קארו כיבד את מנהיגי ההלכה היה מגיב לדברי רב יעקב טור באופן ששומר שמנהיגי ההלכה קבעו לדחות דברי רב מאיר כי קבעו שיש סיבה וטעם
וגם הפרטים האחרים שקראנו באותו בוקר כמו ברכת "פוקח עיורים" שרגילים להדפיס, שיש מקור בתלמוד אך המקור הוא "חיצוני" היינו שידעו בדור של רב יהודה הנשיא, שיש דעה ללקרוא כך, והחליט הנשיא הזה, מזרם ההלכה, וקבע שמתאים לשכוח את המקור ההוא כי הדעה בחוץ כמילה בר היינו חוץ ברייתא, וכן ברכות של התורה שכתב רב קארו אשר גם בפרט הזה לא מייצג את הדורות של רב עקיבה ורבןן גמליאל ורבי יוסי שבדורות של ההלכה המקורית לא היה חשוב ולא חובה לקרוא את החלקים שרב קארו קרא להם "ברכות השחר והתורה" ה
המקור של רב קארו של ברכת ציצית לא מקור במשנה כאשר כתב ספר באר הגולה, שהוא ספר טוב שמדפיסים בתוך ספר שולחן ערוך, וכן הברכה של תפילין או ברכות של תפילין, באמת המשנה לא מחייבת לברך שתי ברכות ולא ברכה אחת ויש חטא דתי "שנחשב רע לברך ברכה שאינה צריכה" לא קדוש להוסיף אלא חטא לפי הדת, וכול אלה מאחר ולא צריך להגיד לפי המשנה הברכות הן/הם בדיוק ברכה שאינה צריכה בכלל חטא הזה של ברכה שאינה צריכה וכבבוד המורשת גורם לא לברך כי לא קדוש להוסיף לברךך אלא חטא דתי לברך אותם
ואל תטעו שרק הילד מדלג כי גם המבוגר החרדי לא קורא את החלק שספר שולחן ערוך כתב לקרוא, כאשר טרחתי לשאול. העיזו אפילו רבנים חרדים בבני ברק העיזו להגיד לי שלא חייבים לעשות את הדינים שכתב רב קארו, ולמרות שיודעים את זה, נחשף שרק בזדוניות וברוע לב אומרים שקר למרות שיודעים שהדבר שקר, עדיין אומרים את השקר בזדוניות "כאילו חייבים לעשות את הדינים שבספר שולחן ערוך" ואומרים את השקר הזה ללמרות שיודעים שהדבר שקר ור בזדוניות וברוע לב
אילו הרצון לא היה לשקר יכלו להגיד המהג שלנו הוא לעשות באופן אבל למרות שיודעים שאין חייבים לעשות כמו ספר של רב קארו עדיין אומרים את השקר למרות שיודעים ששקר בזדוניות וברוע לב
ולכן עלי לתקן עוול כי הם בעצמם יודעים שלא חייבים
___
חלק הבדיקה
ונבדוק לפי הסדר בספר שולחן ערוך
רב קארו כתב "דיני ברכת השחר" ולמרות שפרטי שבת יותר חשובים מזה, כבר כתבתי ביקורת על שבת ועכשיו אפשרי לבדוק חלק זה, אומנם הסתיר שהמקור בברכות של השחר הוא דברי רב מאיר ולא אאריך לפרט איזה ברכות רק שהמקור דברי רב מאיר ובכך התעלם אפילו רב קארו הקדוש ממנהיגי ההלכה שקבעו שאין הלכה כרב מאיר כנזכר
אחרי זה כסדר רב יעקב טור יש ברכת התורה וגם זה "לא ההלכה המקורית של דורות רבן גמליאל ורב עקיבה ורב יוסי" ואז "זה לא קדוש להוסיף, אלא חטא דתי" כי מברך ברכה שאינה צריכה אומנם כבוד המורשת גורם לא לברך ברכה שאינה צריכה כי לא חובה ולא ממש חייבים לברך היינו לקרוא ברכות שלא היו חייבים בדור של ההלכה המקורית של רב עקיבה כנזכר
___
אני מדגיש שזה שונה משיקול חילוני "מנהגי דת הם רק המצאה" אני מדגיש כבוד המורשת גורם לא לברך כול אלה כי זה שיקול דתי שהדת אוסרת לברך ברכה שאינה צריכה
עוד פרט הוא האם להגיד זבח
?
לא ידעתי עדיין בגן חובה שירמיה הנביא, שנחשב נביא טוב לפי החרדים והם קוראים
מספרו בבית כנסת, והוא הביא מסר מאלוהי ישראל "לא ציויתי זבח" בפרק ז' ומאחר וזה אמת אין לקבל ספר אחר שטוען שציוה לדוגמה ספר ויקרא וספר שולחן ערוך
אני מדגיש שבעולם החרדי הרבה זרמים של חרדים ושל דתיים מלמדים להתעלם, אפילו החרדים המבוגרים, מדברי רב קארו שכתב לקרוא "פרק איזהו מקומן" כי המבוגרים "יודעים שלא באמת חייבים לעשות" הדינים שרב קארו כתב ואחרי שיודעים את זה נחשף הזדוניות שהם משקרים דווקא הדבר שיודעים ששקר, לילדים ולחוזרים בתשובה "תעשו בסיבה שספר שולחן ערוך כתב כאשר יודעים שזה שקר ולמרות שיודעים שזה שקר, עדיין בזדוניות וברוע לב משקרים להטעות את התלמידים הצעירים ואת החוזרים בתשובה. ה
אילו הרצון היה לא לשקר יכלו להגיד "המנהג שלנו" אבל בזדוניות משקרים למרות שיודעים בעצמם ששקר הוא עדיין מדברים כאילו חייבים לעשות בגלל שהספר שולחן ערוך כתב, ובעת שיודעים בעצמם שלא חייבם לעשות את התוכן של ספרו, רק בזדוניות מטעים עיוור אחרי עיוורים ואף הפרטים שכתב רב קארו אין המקור במשנה ולא היה חשוב בדור של רב עקיבה ורבן גמליאל ורב יוסי כנזכר
נחזור למנהג הודו שהוא חלק ארוך
עוד משקרים כאילו חייבים להגיד חלק ארוך שמתחיל במילה הודו
ואפילו רב קארו שכתב "לקרוא פרק איזהו מקומן" שזה יותר מדי, אפילו הוא לא הכביד לקרוא את האריכות של הודו, בכלל, לא בין איזהו מקומן לבין ברוך שאמר, ולא אחרי ברוך שאמר. הוא מרמז שהמזמורים הם אחרי החלק "ברוך שאמר" אבל נחשף בכך שתי תקלות
כאשר טוענם שחייבים לקרוא את האריכות של הודו נחשף השקר וגם אותם שטוענים שהם עושים כדברי רב קארו נחשף במעשיהם שמוסיפים קודם ברוך שאמר ומשקרים שחייבים לקרוא כאשר אפילו רב קארו לא כתב לקרוא
___
אני מדגיש שלימדו את התלמידים להתעלם מספר התפילה אותו ספר שמסרו לנו ובכך להתעלם גם מהדינים שרב קארו כתב
והרבנים החרדיים נשענים על המחסור ברצון התלמידים לבדוק
___
המשך הסיפור
אבל ביום שני של גן כשידעתי מה רגילים לדלג וגם ידעתי איזה עמוד יקראו, ואיזה ידלגו
כבר אז גם ידעתי פרט אחר
כי ביום הראשון של גן חובה היו לי ספקות "באנגלית של התרגום" של סיפור שאלוהים ברא את העולם וכאשר שאלתי ושמעתי את התגובה של הרבי הבנתי שהרבי לא מקור טוב למידע בנושא של דת וטרחתי
אני מדגיש ***שטרחתי ללכת "למנהל" וגם המנהל דיבר דברי נוכלות לנסות להטעות אותי, והתווכחתי עם המנהל ויכוח, היה זמן שיכול להסביר את עצמו ואמרתי למנהל שאני יודע שאתה משקר לי.... וכבר ביום הראשון של גן חובה ידעתי והכרתי שהרבנים החרדים בכלל והמנהל בפרט הם לא מקור למידע של דת ויכולתי מה-התחלה של לימוד שלי להתעלם מדבריהם עד שאני אגדל ויהיה אפשרי בעצמי לבדוק ולחשוף את הנוכלות שלהם
וכדי לתקן עוול עלי לפרסם את הסיפורים האלה להציל את הלמידים לא רק מהמצאות אלא להראות שכבוד המורשת גורם לשמור מרחק מספרים ומבתי כנסת של החרדים ושל הדתיים לסוגיהם כי הם לא מייצגים בנאמנות שת המורשת היהודית לא החלקי של נדבה שמשקרים כאילו חייבים לקרוא ולא בפרטים האחרים רק זיוף בשמות דומים כמו הזיום להטעות מוכרים בשטר דומה לכסף בלי תשלום ככה מטעים בשם דומה כאילו מייצגים את המורשת היהודית אך לא שמרו אלא החליפו הרבה מהתוכן והפרטים
ולתקן עוול עלי לפרסם את הדוגמאות האלה.