עמוד א
קושייה א
שנינו במשנה: מַיִם כְּדֵי לָשׁוּף בָּהֶן אֶת הַקִּילוֹר. אָמַר אַבָּיֵי: מִכְּדֵי כׇּל מִילְּתָא דִּשְׁכִיחָא וְלָא שְׁכִיחָא, אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר דִּשְׁכִיחָא לְקוּלָּא. כל דבר בו יש 2 שימושים: שכיח ולא שכיח - חכמים הולכים לפי הדעה המקלה (לפי השיעור הגבוה מבין השניים). שְׁכִיחָא וּשְׁכִיחָא אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר דִּשְׁכִיחָא לְחוּמְרָא. שכיח ושכיח - לפי הדעה המחמירה (השיעור הנמוך מבין השניים)
לאחר מכן שנינו בגמרא: אֶלָּא מַיִם, מִכְּדֵי שְׁתִיָּיתוֹ שְׁכִיחָא רְפוּאָתוֹ לָא שְׁכִיחָא, (לכאורה, אמור להיות בדעה המקלה) מַאי טַעְמָא אֲזוּל רַבָּנַן בָּתַר רְפוּאָתוֹ לְחוּמְרָא? מדוע חכמים החליטו להחמיר?
צריכת מים איננה אותו דבר כמו צריכת יין/חלב/דבש. אדם יכול לשרוד כל חייו גם ללא אלו, אבל ללא מים - אינו יכול לשרוד. ולכן, ניתן להסיק מכאן שמים נחשבים לא רק כשכיח לשתייה - אלא גם שכיח לרפואה! (ומכאן דעת החכמים להחמיר בו).