מחקר סטטיסטי משנה

מחקר סטטיסטי משנה
בקצרה: אבאר שהשיטה של "דבר למד מעניינו" אותה שהדתיים רגילים לקרוא כול בוקר, כי באמת יש שיטה ההיא, משפיעה על חלק גדול מהמשנה
כי דין קציר של הדת לדוגמה דין פאה, [ואין להאריך מהו מהסיבה שאבאר] כדין זבח כאשר אבאר וכמו פאה כול מיצווה התלויה בארץ שווה לדין זבח כי נכתבו יחד בספר ויקרא כאשר אבאר, פאה עם דין פיגול של זבח שלמים בפרט בפרק יט' עם דיני קציר למשל פאה וכן דין כלאים של בהמה שלא תלוי באדמה גם דינו שווה לדין אשם שפחה נחרפת כי אשם באמת גם זבח ודינם שווים כי נכתבו ביחד וכאשר אבאר וגם אם נניח רק לרגע שמסכת ברכות לא פגומה, ושהיה נכון לשמור 2250 מילים מסדר זרעים ולהתחיל באמונה של שמע, עדיין היה נכון לקצר אלפי מילים כאשר אדגים
ולמזלינו שלושתם באותו פרק בספר ויקרא היינו גם פאה וגם כלאים וגם ערלת עץ כשורש "ערל שפתים גם בפרק אחד, וכול אחד מאלה נכתב עם זבח כאשר אבאר השיקולים והסיבות לקצר אלפי מילים וכן במספר פרקים ברכות 9 פרקים וכנזכר 2250 מילם מתוך 21 אלף מילים כי סכום המילים בקירוב
2400+1900+2900+3200+3600+1500+2300+1200+1000+1100=21,200
מעל 21 אלף מילים וכן בדקתי מספר הפרקים
8+7+9+10+11+5+5+4+3+3=65
וכמה אחוז
??
רק 12% מפרקי סדר זרעים נשארו לפי שיקולי ההלכה כאשר אבאר ורק אם נניח שהמסכת ברכות לא פגומה בפגמים שהזכרתי במקום אחר למשל ברכות שעם שמע וברכת על פרי ואין כאן המקום.
ופחות מאחד עשרה אחוז 11% של המילים בסדר זרעים שהאריכו באופן שהיה מיותר כבר אז בדור שכתבו ספר משנה שאז כבר לא היה מעשי ולא לשמור לעתיד כי "לימות המשיח אין זכות ואין חובה" לפי המסורת במסכת שבת דף קנא' שכבר פירסמתי וזאת סיבה שיכלו לקצר כדי לקיים את השיטה "לעולם ללמד קצר שגם שיטה שנמסרה במסורת היהודית כך בלזול מתעלמים ממנה ומדפיסים באריכות ופגם נוסף שהאריכות גורמת איחור להגיע לפרט שכן מעשי לפי ההלכה שאין להדליק בחלב מבושל לפי ההלכה שלהם
מלבד 100% אחוז של סדר קדשים כשמו קדש עסק בזבח ובמקדש כולל מסכת "שוחטים אשר באופן מטעה בחרו שם חולין בניגוד לתוכן המסכת בעצמה שקבע רבינא המפורסם, שבאמת עוסק במוקדשים ולמזלי למדתי את זה בפעם האחרונה שהיו מלמדים מסכת שוחטין לפני שהפסיקו
!!
כיצד הייתי יודע שפירשו בעניין ובנושא של מוקדשים כאשר רבני היהדות לא מלמדים את דברי רבינא ורוצים להצדיק את המנהג שלהם להרוויח כסף כאילו רק הם מומחים באופן הנכון להרוג פר או עוף זה חשוב להם להטעות בשביל הכסף אף בניגוד למסורת שמסרו קדמונינו בזרם ההלכה המקורי
שאר ישיבות לא לומדים את התלמוד ההוא וגם במקום שלמדתי בו הפסיקו ללמוד וללמד את דברי רבינא, רק במזל הייתי במקום הנכון כי רבני היהדות לא מלמדים שמסכת חולין הוא בעניין של מוקדשים ומתעלמים מדברי הרבי הקדוש ששמו רבינא
לכן עלי לפרסם שבאמת קבע רבינא שעוסק במוקדשים ומתאים שמקומו עם מנחות ואחרי שנחרב המקדש היה נכון לקצר ולא לכתוב ולפחות אחרי שפירסמו את השיטה "לעולם ללמד קצר שפירסמו ושמרו במסכת פסחים ושאי מפרסם כאן, יכלו לתקן לקצר סדר קדשים כולל מסכת הכול שוחטין שגם בעניין מוקדשים כנזכר וכן מאה אחוז 100% של סדר טהרות כדברי ספר החינוך שאביא כי הטמא לא יאכל זבח אבל אין דין טמא כשאין זבח כאשר אביא מספר החינוך שהעיז לכתוב את המילה "בטל
!!
בנושא של טומאה וכאשר אבאר
באחוזים 100% של סדר קדשים וגם 100% של סדר טהרות כי גם שייך לזבח וגם 88% שמונים ושמונה אחוז האריכו יותר מהראוי בתוכן של סדר זרעים שמתחיל באמונה של שמע ולכן עלי לתקן ולהודיע את הפרטים שרבני היהדות מסרבים להדגיש ולתקן בהתעלמות חלילה מהמידע שנמסר במסורת היהודית
___
ביאור מונחים ומחקר סטטיסטי: לפי המורשת היהודית יש הגבלה של זמן עבור חלק מהמיצוות. כידוע מזון ישן יכול להתקלקל ואנחנו מכירים שעל מוצרי חלב ועל כלי חלב עצמו מדפיסים תאריך שלא ימכרו ישן וכן בדת אפילו אם נניח רק לרגע שיש מיצוות לכול זמן, אפילו ספר החינוך שכתב כן, עדיין כתב במיצוות אחרות שיש זמן מוגבל לדוגמה ידוע שספר החינוך כתב שזבח לא מעשי משחרב המקדש ויש מקור לדבריו בתלמוד שלמרות שקודם ירושלים יכלו להקריב זבח בחצר של המשפחות על במה שנקראת במת יחיד עדיין קבעו שאחרי שבנו את המקדש בירושלים מאז הדת אוסרת להקריב בבמה ואחרי ירושלים אין להקריב בבמה אפילו כשאין מקדש בירושלים ואז זבח לא מעשי כי לא נשאר מקום להקריב שם כי הדת אסרה מחוץ למקדש גם אחרי שנחרב המקדש ושם חרב ולא נאריך עכשיו על האמת הכואבת בספר ירמיה שלא ציוה האל זבח אלא נניח רק לרגע שציווה זבח ועדיין רצונו גלוי שיש הגבלה של זמן כי ככה מסרו לנו במסורת ומאחר ודיני טומאה הם שהטמא לא יאכל מהזבח כאשר אין זבח אין טומאה והעיז ספר החינוך לכתוב את המילה בטל על דיני טומאה לדוגמה במיצווה קנג' ועוד ושם טרח לפרט שלא צריך לחזור על זה בכול פרט ופרט לדוגמה טומאת דם נדה כאילו היא עדיין טהורה ומאחר וכתב בטל על דןי טמא בגלל שששיך למקדש ולזבח כנזכר כלול בזה שזבח בטל וכן במיצוות התלויות באדמה כי בדומה לזה כתב אפילו רב קארו אותו שמאוד מכביד בדת ויש מקרים שאסר את הפרטים שהמורשת מאפשרת לעשות ואפילו הוא כתב שיש זמן מוגבל ועבר הזמן של מיצוות חלה היינו המעשה של הפרשת חלה מבצק או עיסה ומאחר והקדוש ברוך הוא גילה את רצונו שיש זמן מוגבל ושאפילו רב קארו שהכביד יותר מדי עדיין העיז לכתוב שהזמן של התורה עבר קודם שנחרב המקדדש הראשון כאשר גלו חלק מהעם ולא יושבים על אדמת ארץ ישראל אז מה מתברר
??
ממש תעוזה כי לא היה כותב שפטור מהצו של התורה אם לא באמת היה מצב של פטור כי הוא מכביד אפילו יותר מהמורשת ואז זה גורם שאלה מההיבט של רצון של הקדוש ברוך הוא
אם המלך קבע ומסר זמן אז מרד יהיה אם ממשיך לעשות את אותו הטקס אחרי הזמן שהמלך קבע בדיוק מרד ברצון האלוהים להמשיך במעשה וחלילה ללמד לתלמידים להמשיך את המעשה ומדוע הדת לא אסרה להוסיף מעבר לזמן שקבע הקדוש ברוך הוא
?
מאחר ורצונו גלוי ונמסר אז בוודאות מרד יהיה להמשיך אחרי הזמן שרצה הקדוש ברוך הוא ואכן נמסר בתלמוד בבלי ראש השנה שנחשב חטא דתי להוסיף לעשות אחרי הזמן ונחשב חטא של מיצווה שלא בזמנה, במסגרת חטא של בל תוסיף כי הדת אוסרת להוסיף ולכן אין לקבל דברי רבני המשנה בפרט זה להמשיך לעשות בגלל הרבנים שהוסיפו כי הרבני היהדות אשמים בחטא דתי וחשוב לשמור מהם מרחק אילו התלמידים היו בודקים אך עיוור אחרי עיוור נשענים על הרבי שמוסר הלאה בלי ביקורת והנה מי שיעשה את הטקס אחרי הזמן חלילה כדברי רבני היהדות במשנה והמאוחרים לא רק מורד בהקדוש ברוך הוא, ואכן מרד כזה לא חשוב בעיני הדתיים אבל גרוע עוד יותר כי עושה מעשה שהדת אוסרת בתלמוד כי נחשב חטא דתי להוסיף מעבר לזמן ומשל למה הדבר דומה אם המלך קבע זמן אז אל תמרודו בו להמשיך אחרי הזמן שקבע כאשר מרדו רבני המשנה נגד רצון של המלך שמסר את רצונותיו ובעצם גם נגד הדת כי הדת אסרה מיצווה שלא בזמנה כנזכר ונחשף החטא כאשר כתבו במשנה ואמרו להמשיך באותו מעשה להפריש חלה מדרבנן היינו מהרבנים אך מי שמקבל מהרבנים עושה את המעשה אותו מעשה שעליו גילה הקדוש ברוך הוא את רצונו שהיה להגביל את הזמן וחלילה פועל בניגוד לדת שאסרה מיצווה שלא בזמנה ובמעשה בפועל מראה שמתעלם מההגבלה של זמן כאילו אין גבול חלילה ובסיבה זו מי שטוען שמכבד את הדת, לא יתעלם מהפרט בדת אותה שאסרה מיצווה שלא בזמנה והדת קבעה זמן והמסורת מסרה רצון הגלוי של הקדוש ברוך הוא לא יתעלם מהמקורות שאין לעשות אחרי הזמן ולא יתעלם מהזמן שנקבע לפי כללי המורשת כי לא כבוד היהדות לעשות כול מה שהרבני אומרים אלא צריך לבדוק אם הם מתעלמים מהמקורות
אומנם הדת אוסרת מיצווה שלא בזמנה ואין לעשות את הטקס להפריש חלה אחרי שגלו חלק משבטי ישראל כי קבע זמן ואם ממשיך כדברי רבני המשנה והמאוחרים אז באופן מעשי פועל בניגוד לדת שאסרה להוסיף אחרי הזמן ולאור שהעיז אפילו רב קארו לכתוב שעבר הזמן של הצו של התורה של חלה והשווה לתרומה והשאר והעיז לכתוב שאפילו קודם שנחרב המדרש, מי שטעון שמכבד את המורשת יפסיק מהטקס, וככה נחשף שגם בפרט הזה מרד ריק ברצון הגלוי של הקדוש ברוך הוא שהודיע שקבע זמן ואין לקבל את המרד שלו ואף מי שמתעלם מהקדוש ברוך הוא עדיין אם מכבד את המורשת היהודית עדיין הדת אוסרת מיצווה שלא בזמנה ולכן חשוב לבדוק מה הזמן של המיצוות ויש רמז בתלמוד בבלי שאין דיוני תלמוד בבלי על מסכת חלה ולא על מסכת תרומה כי זה מתאים לקביעה והשיטה הנזכרת שהדת אוסרת להוסיף מעבר לזמן ונחשבת חטא של מיצווה שלא בזמנה
ואני מכיר את הנוכלות שטוענים סיבה אחרת אבל פרט זה מתאים לפרט שידוע ומפורסם במסכת ראש השנה כנזכר ועדיף לקבל פירוש שמאים למה שידוע והפירוש שקרוב יותר למילים
וכן קבעו מנהיגי ההלכה שיש שיטה על כורחן הקישן הכתוב היינו שמוכרח כמילה כרחן מוכרח להשוות פרטיםם שנכתבו ביחד ודוגמה לזה צו של פאה שקשורה באדמה נכתב עם זבח ולפי השיטה של תורה שבעל פה לפרש תורה שבכתב מוכרח כמיל כרחן מוכרח להשוות ואין משיבין על היקש כי דבר למד מעניינו ודין זמן פעה כדין זבח וזה מתאים שוב לרמז שאין דיוני תלמוד בבלי על מסכת פאה כי הם ידעו שאין להתנהג כאילו אין הגבלת זמן ולכן עלי לבדוק מה המצב של מסכת פאה
ולספור מלים יהיה מאוד קשה לי אבל רק בדור שלנו יש טכנולוגיה שהמחשב סופר את הרווחים בין המילים ומודיע כמה מילים ואז נדע כמה מילים יש
ולמרות שאני יכול להתשמש בכלי שיהיה מספר מדויק כדי להציל זמן אני עושה בקירוב עם מלים נוספות שבאמת מוסיפים מעט מילים שלא במשנה עצמה ועדיין גם אותם יכלו לקצר כי אם אין תוכן של פרק שני לא צריך כותר פרק שני ויכלו לקצר 2400 מילים של מסכת פאה אילו כיבדו את השיטה של תורה שבעל פה דבר למד מעניינו כי אין משיבין על ההיקש ואז יגידו נוכלות אולי משווים פרט אחר
וגם נוכלות זו אחשוף כי המסורת גם מסרה שאין היקש למחצה ומוכרח להשוות כול דיני המיצווה לדוגמה זמן של המיצווה וכבוד המורשת גורם להשוות דין זמן פאה לדין זבח עד שנחרב המקדש אבל אחרי שחרב המקדש אין זמן פאה ואילו היה צו עם פאה שאינו זבח אז אין ללמוד מפאה כי זה נחשב למד מן הלמד אבל באופן תיאורטי רק משתמשים בנוכלות להתעלם מהפרט שבאמת נמסר להשוות כי דבר למן מעניינו וכול נוכלות שיגידו ר מתעלמים מהמקורת שאמרו להשוות
והיה נכון לקצר 2400 מילים מהמשנה ואכן אין דיוני תלמוד בבלי על מסכת פאה כי ידעו שדין פאה כדין זבח ובפרט כדין פיגול של זבח שלמים ששיך לזבח ודין פאה בזמן שיש זבח אבל לא משחרב המקדש ואם נקצר מהמשנה אז לא צריך פירוש ארוך שעל פרטים אלה, לא האריכות של רב עובדיה ברטנורא ולא של רב משה רמבם ולא של אחרים אומנם במקום לכבד את המורשת היהודית שמסרו במסורת שיטה בחינוך "לעולם ללמד קצר מנהיגי היהדות הטעו אותנו וגם כלל התלמידים כאילו ללמוד מסכת פאה במקום להתנהג כמו השיטה בחינוך של המסורת לעולם ללמד קצר כי רק הפרטים המעשיים למשל שאסור להדליק בחלב מבושל אבל לא להאריך יותר מזה גם בפרטי פאה אלפי מילים 2400 מילים ולא רק פאה שדין זמן פאה כדין זבח כנזכר כי דבר למד מעניינו אלא גם דמאי שייך לתרומה ואפילו רב קארו שנחשב קדוש ושהכביד יותר מההלכה באמת הכבידה עדיין כתב שצו של התורה של חלה ושל תרומה יש זמן מוגבל שעבר וובכך שחרר אותנו מהצו של התורה וכנזכר יש שיקול לא להמשיך מעבר לזמן שקבע הקדוש ברוך הוא ואף המתעלם מרצון הגלוי של הקדוש ברוך כמו שהדתיים רגילים עדיין הדת אוסרת מיצווה של בזמנה ולכן חשוב לבדוק את הזמן והנה הזמן עבר ונחשב לא קדוש להוסיף אלא חטא דתי להוסיף לפי תלמוד בבלי ראש השנה
הן מסכת תרומה שיש 3600 מילים ועל פרט זה דברי רב קארו כנזכר כמו חלה ביורה דעה ככשעסק בחלה ובצק במילה עיסה
מילים והן דמאי השייך לתרומה ופגום עוד יותר שדמאי שייך לספר ואם ספק דרבנן לקולא אין ספק דמאי וזה בוודאות עוסק בפרטים שעבר הזמן שלהם ויכלו לקצר וכבוד המורשת גורם לקצר יותר
מהמספר 1800 מעל 1800 מילים 1890 שקרוב למספר 1900 ומהפירושים הארוכים שעליהם שממלאים את העמוד שרגילים להדפיס
וכן דין כלאים דבר למד מענינו כדין זבח ובפרט הזבח הנקרא אשם שפחה נחרפת שבאמת זבח ודין כלאים בהמתך לא תרגיע כלאים כדין זבח אבל לא משחרב המקדש ובעת שכתבו את המשנה יכלו לקצר וכבוד המורשת גורם לקצר כי שיטה כנזכר לעולם ללמד קצר ואחרי שפירסמו את השיטה יכלו לקצר אילו כיבדו אתה מסורת שמסרו לנו מנהיגי ההלכה ולכן עלי לתקן ולפרסם כי הדתיים לא מדגישים פרטים אלה
ויכלו לקצר 2890 מילים קרוב ל2900 מילים
ואין צריך לומר כלאיים של זרע השדה וכדומה כי בכלל מיצות התלויות בארץ וכן שביעית תלוי
בארץ 3200 מילים וגם לפי הסדר 3600 של תרומה כנזכר ובאותה מסגרת וכלל מעשר ומעשרות בכלל שייך לשדה ונחשב הדין תלוי בארץ כמו פאה ששוה לדין זבח וכנזכר פיגול של זבח שלמים ששיך לזבח כנזכר
וכבר לא מעשי לדקדק מה בדיוק נחשב פיגול
ויש אריכות של 1500 מילים של מעשר שהיה נכון לקצר אילו כיבדו את השיטות הנזכרות של לעולם ללמד קצר ויכלו גם בזה כי תלוי בארץ ואכן כיבדו פרט זה כותבי התלמוד אבל גם יכלו לתקן את המשנה אילו כיבדו את השיטות שעלי לפרסם ולהדגיש כי הדתיים מסרבים ללמד אותם הפרטים אלא מתנהגים במעשי להפריש מעשר כאילו אין גבול של זמן ואומרים שאסור לאכול פרי או ירק אלא אפ הפרישו וזה שימושי להשיג כסף בקלות בזמן שעובדים אחרים נושאים משא כבד למלא כלים כבדים של מזון לשלוח ולהרים לתוך משאית וטנדר אלה מקבלי םמשכורת בלי מאמץ הגוף כאילו בגלל הדת להפריש מעשר אומנם נחשף שהמיצוות תלויה בארץ ובסיבה זו כדין פאה ששוה לדין זבח ובפרט פיגול של זבח שלמים כנזכר
עוד 1500 מילים שיכלו לאחד גם עם מעשר שני כי גם מעשר 2270 מילים קרוב למספר 2300 מילים
ואז מגיעים לחלה אותו פרט שרב קארו כתב עליו שיש הגבלה של זמן של צו של התורה וכאשר הסברתי בהתחלה יכלו לקצר 1200 מילים מעל אלף מילים בפרטי חלה
וכן עורלה של עץ הדין עם אותו זבח אשם של שפחה נחרפת כי מקיפים דין ערל ודין כלאי בהמה את האשם הזה שהוא זבח וכנזכר השיטה בתורה שבעל פה להשוות כי אין היקש למחצה וכנזכר ורק בהתעלמות מהמקורות הדתיים מתעקשים שלא שווים בדינם אך האמת שהשיטות שמסרו קבעו להשוות שזמן ערל ודין כלאים כדין זבח ובזמן זבח היה מעשי אבל לא משחרב המקדש ואם ימשיבו במעשה פועלים במעשה כאילו אין גבול במרד נגד הרצוון של הקדוש ברוך הוא כי הדתיים לא באמת מכבדים אל הלאוה שלהם הכול רק טקסים וגם הטקסים הרבה מהם רק זיוף דומה לדת כדי להטעות כמו הפשע החמור להטעות מוכר בשטר מזוייף ששדומה לשטר תשלום כן להטעות את התלמידים בשמותת דומים חלילה כאשר באמת זיוף
וכמה יש
??
האריכו אלף מילים בזמן שכבר חרב המקדש ולא מעשי כי דין ערל עץ כדין זבח ובפרט כדין אשם שפחה שהוא זבח כנזכר
וכן עניין ביכורים האריכו מעל אלף מילים 1150 מילים למרות שמהסוג תלוי בארץ ואפילו לפי רב קארו זמן הצו של חלה ושל התלוי בארץ עבר ואין זמן של התו של התורה ואיללו כיבדו את רצון של הקדוש ברוך הוא היו מפסיקים להראות שעבר הזמן אך מתעלמים לא רק בדעה אלא באופן מעשי ממשיכים לפעול במרד כאילו אין הגבלה של זמן ומי שטוען שמכבד את המורשת היהודית יגיש שיקולים אלה אשר רבני היהדות לא מלמדים לדוגמה הפרט של חטא דתי של מיצווה שלא בזמנה ועלינו להראות במעשים לא לעשות את הטקסים האלה בגלל שום תירוץ שישכנעו אותתנו כי הם מתעלמים מהמקורות ורגילים להגיד הרבה נוכלויות להטעות את התלמידים לכן חשוב לשמור מרחק מרבני היהדות ומה-בתי כנסת שלהם.