דף ס"ט

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

טעמו של מונבז להשוואה שערך בין דין שוגג לבין דין מזיד - מקורה בתורה בין שני פסוקים (שלכאורה ניתן להשוות בניהם):

במדבר ט״ו:כ״ט

דין שגגה -

הָֽאֶזְרָח֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֑ם תּוֹרָ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם לָעֹשֶׂ֖ה בִּשְׁגָגָֽה׃

Numbers 15:29

For the citizen among the Israelites and for the stranger who resides among them—you shall have one ritual for anyone who acts in error.

במדבר ט״ו:ל׳

דין מזיד -

וְהַנֶּ֜פֶשׁ אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֣ה ׀ בְּיָ֣ד רָמָ֗ה מִן־הָֽאֶזְרָח֙ וּמִן־הַגֵּ֔ר אֶת־יְהוָ֖ה ה֣וּא מְגַדֵּ֑ף וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃

Numbers 15:30

But the person, be he citizen or stranger, who acts defiantly reviles the LORD; that person shall be cut off from among his people.

שמכאן ניתן (לפי שיטת מונבז) לומר ש אם שגגה = מזיד, אז גם העונש הוא דומה בניהם! ולכן עונש 'כרת' גם פעיל כלפי העושה בשגגה! (ולא רק כלפי העושה במזיד).

אך עם זאת - פסוק אחד לפני רשום:

במדבר ט״ו:כ״ח

וְכִפֶּ֣ר הַכֹּהֵ֗ן עַל־הַנֶּ֧פֶשׁ הַשֹּׁגֶ֛גֶת בְּחֶטְאָ֥ה בִשְׁגָגָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה לְכַפֵּ֥ר עָלָ֖יו וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃

Numbers 15:28

The priest shall make expiation before the LORD on behalf of the person who erred, for he sinned unwittingly, making such expiation for him that he may be forgiven.

אם כך, כיצד הדבר אפשרי?

קושייה ב

שנינו בגמרא:

שבת ס״ט א:ג׳

וְרַבָּנַן, שְׁגָגָה בְּמַאי? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כֵּיוָן שֶׁשָּׁגַג בְּכָרֵת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵזִיד בְּלָאו. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַד שֶׁיִּשְׁגּוֹג בְּלָאו וְכָרֵת. אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ — אָמַר קְרָא: ״אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם״ — עַד שֶׁיִּשְׁגּוֹג בְּלָאו וְכָרֵת שֶׁבָּהּ.

Shabbat 69a:3

The Gemara asks: And in the opinion of the Rabbis, lack of awareness with regard to what aspects of the prohibition renders the action unwitting? Rabbi Yoḥanan said: It is an unwitting transgression since he was unwitting with regard to the fact that the punishment for his transgression is karet, even though he was aware that his action was in violation of a Torah prohibition, and he performed the transgression intentionally. And Reish Lakish said that according to the Rabbis it is not considered unwitting until he was unwitting with regard to both the prohibition and karet, i.e., he was unaware that his action was prohibited by Torah law. Rava said: What is the reason for the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish? The verse said: “And if one soul shall sin by mistake from the common people, by performing one of God’s commandments that may not be done, and he becomes guilty” (Leviticus 4:27), indicating that it is not considered unwitting until he was unwitting with regard to the prohibition and its concomitant karet. The verse indicates that the individual was unaware that he violated “one of the commandments that may not be done,” i.e., that there is a Torah prohibition with regard to that action.

מדברי חכמים ניתן להבין כי:

אם אדם לא הכיר מצוות לא תעשה מסוימת (המחייבת את המזיד בכרת) ו/או לא הכיר שעונשה של עבירה זו הוא כרת...

וגם עבר על העבירה

אז הוא אינו חייב בכרת, כיוון (שלדעתם) שגה!

אך הלא כתוב:

שמות י״ב:ט״ו

שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י ׀ כָּל־אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל מִיּ֥וֹם הָרִאשֹׁ֖ן עַד־י֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃

Exodus 12:15

Seven days you shall eat unleavened bread; on the very first day you shall remove leaven from your houses, for whoever eats leavened bread from the first day to the seventh day, that person shall be cut off from Israel.

ובכוונה הדגשתי את המילה 'כל' - באדום, כיוון שמפסוק זה ניתן ללמוד ש כל אדם (בין אם מזיד בין אם שוגג) האוכל חמץ בפסח - חייב בכרת!

קושייה ג

בהמשך הגמרא שנינו על דעתו של רבי יוחנן בנושא:

שבת ס״ט א:ד׳

וְרַבִּי יוֹחָנָן, הַאי קְרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַאי עָבֵיד לֵיהּ?............. אדם הַשָּׁב מִידִיעָתוֹ (המבין שחטא בשגגה וחוזר בתשובה) — מֵבִיא קׇרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ, לֹא שָׁב מִידִיעָתוֹ(המבין שחטא בשגגה ולא חוזר בתשובה) — אֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן עַל שִׁגְגָתוֹ.

Shabbat 69a:4

The Gemara asks: And what does Rabbi Yoḥanan do with that verse cited as proof by Rabbi Shimon ben Lakish? The Gemara answers: He needs it for that which was taught in a baraita: The phrase: “From the common people” (Leviticus 4:27) teaches that only some sinners, not all, bring sacrifices for their unwitting sins. It comes to exclude an apostate. When an apostate sins unwittingly, he is under no obligation to bring a sin-offering even after he repents. Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Rabbi Shimon: This halakha is derived from the phrase in that verse: “That may not be done, and he becomes guilty.” One who repents due to his awareness, i.e., one who repents as soon as he becomes aware that he performed a transgression, brings a sacrifice for his unwitting transgression. However, one who does not repent due to his awareness that he sinned, e.g., an apostate who continues to sin even after he becomes aware that he committed a transgression, does not bring an offering for his unwitting action. Rabbi Yoḥanan understood the verse in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar.

השאלה שלי היא על הלוגיקה שאם האדם לא חוזר בתשובה:

אם האדם יודע שחטא בשגגה (כלומר מבין שעבר על לאו) וגם לא חוזר בתשובה - דינו אמור להיות שונה!

כי אדם שהבין שעבר על איסור ומתחרט על כך - הוא שוגג. אבל אדם שהבין שעבר על איסור ולא מתחרט - הרי דינו כמזיד! כיוון שמלכתחילה במזיד לא רצה לדעת ולהכיר את האיסור!