עמוד ב
קושייה א
שנינו במשנה:
מַתְנִי׳ הַבָּנִים יוֹצְאִין בִּקְשָׁרִים....
בגמרא הובהר מה מהות המילה 'קשר' - בהקשר זה:
גְּמָ׳ מַאי קְשָׁרִים? אָמַר אַדָּא מָרִי אָמַר רַב נַחְמָן בַּר בָּרוּךְ אָמַר רַב אָשֵׁי בַּר אָבִין אָמַר רַב יְהוּדָה: קִשּׁוּרֵי פוּאָה.
ולפי רש"י, "קשרי פואה" הם:
קשרי פואה - גרנצ"א קושרים בקשרים ותולין בצואר לרפואה ולא ידעתי לאיזה חולי:
והלא אדם יוכל לצאת (עם קשרי פואה, לרשות הרבים בשבת) בזמן שהצמח אינו מוכח כצמח מרפא למחלתו הספציפית של האיש?
ואם כן - יש גם להתיר לצאת גם עם קמע שהוא לא מן המוכן בשבת! (כי גם במקרה זה, לא בטוח שסגולת הקמע תרפא/או תעזור לאדם כנגד מחלתו הספציפית).
קושייה ב
עוד שנינו בגמרא:
אָמַר אַבָּיֵי, אֲמַרָה לִי אֵם: תְּלָתָא — מוֹקְמִי שלושה קשרים - מקפיאים את התפתחות החולי, חֲמִשָּׁה — מַסּוּ חמישה קשרים - מרפאים, שִׁבְעָה — אֲפִילּוּ לִכְשָׁפִים מְעַלּוּ שבעה קשרים - אפילו עובדים כנגד כישופים.
ובהמשך לקושייה הקודמת, אם אדם קושר 2 קשרים בלבד. לפי שיטה זו, הצמח אינו עוזר למחלה. אז למה לא כתוב במשנה כמה קשרים צריך לקשור את הצמח?
(כי הרי לפי שיטה זו - 2 קשרים בלבד לא מועילים. ולכן אם אדם יוצא בהם בשבת הרי הם כמו קמע שהוא לא מן המוכן!).
קושייה ג
בהמשך לקושייה א', וכמו בקושייה הקודמת שנינו בגמרא:
אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וְהוּא דְּלָא חֲזִי לֵיהּ שִׁמְשָׁא וְסֵיהֲרָא, וְלָא חֲזִי מִיטְרָא, וְלָא שְׁמִיעַ לֵיהּ קָל בַּרְזְלָא, וְקָל תַּרְנוּגְלָא, וְקָל נִיגְרֵי. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: נְפַל פּוּתָא בְּבֵירָא.
רב אחא בר יעקב מביא רשימת דברים שהמבקש להירפא בעזרת צמח הפואה צריך להימנע מהם בזמן הריפוי. ורב נחמן בר יצחק טוען שרפואת הפואה כמעט ולא אפשרית כי אין אדם יכול להיזהר בכל אלו. וכמו שפירש רש"י:
נפל פותא בבירא - נפל רפואת הפואה בבור דאין אדם נזהר בכל אלו:
ובכן, אם לפי שיטה זו (של רב נחמן בר יצחק) שאין אדם נזהר בכל אלו ולכן אין אדם (באופן מעשי) יכול להשתמש בה לצורך רפואי - מה טעם המשנה שאומרת שמותר לצאת איתה בשבת?
קושייה ד
עוד שנינו בגמרא גרסה שונה ממה ששנינו עד עתה לטעם המילה 'קשרים' שבמשנה:
אֶלָּא מַאי קְשָׁרִים — כִּי הָא דְּאָמַר אָבִין בַּר הוּנָא אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר גּוּרְיָא: בֵּן שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּעְגּוּעִין עַל אָבִיו — נוֹטֵל רְצוּעָה מִמִּנְעָל שֶׁל יָמִין וְקוֹשֵׁר לוֹ בִּשְׂמֹאלוֹ....
אך אם נלך אחורה, נראה שמי ששנה את הגרסה הקודמת לטעם המילה 'קשר' (בהקשר זה כמובן) הוא רב יהודה:
גְּמָ׳ מַאי קְשָׁרִים? אָמַר אַדָּא מָרִי אָמַר רַב נַחְמָן בַּר בָּרוּךְ אָמַר רַב אָשֵׁי בַּר אָבִין אָמַר רַב יְהוּדָה: קִשּׁוּרֵי פוּאָה.
והדבר תמוהה!
כי הלא שני רבנים אלו הם תלמידים של רב? וכיצד כל אחד שונה גרסה אחרת?
קושייה ה