עמוד א
קושייה א
כאן, לפנינו יש דיון בין אביי לחכמים.
אך לפני דיון זה רבי אליעזר הביע דעה לגבי הוצאת כלי נשק לרשות הרבים בשבת: חכמים אסרו ורבי אליעזר התיר (בטענה שאלו תכשיטים).
כעת, חכמים שואלים את רבי אליעזר: "אם אלו באמת תכשיטים לאדם - כיצד נקיים את 'לא ישא גוי אל גוי חרב'? הרי שלמרות שכבר לא ישמשו למלחמה - הם עדיין יהיו לנוי! "
אביי עונה להם: "לא ישתמשו בהם לנוי אלא רק לתפקידם".
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ. תַּנְיָא: אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וְכִי מֵאַחַר דְּתַכְשִׁיטִין הֵן לוֹ, מִפְּנֵי מָה הֵן בְּטֵלִין לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ? אָמַר לָהֶן: לְפִי שֶׁאֵינָן צְרִיכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב״. וְתֶהֱוֵי לְנוֹי בְּעָלְמָא! אָמַר אַבָּיֵי: מִידֵּי דְּהָוֵה אַשְּׁרָגָא בְּטִיהֲרָא.
אך כיצד ייתכן טענת החכמים שיישארו כלי נשק אפילו לנוי?
הלא כתוב בתנ"ך:
וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃ (פ)
קושייה ב
אומר רבי שמעון בן לקיש: הלוואה (לעני) יותר טובה מנתינת צדקה (כיוון שבכך לא מביישים את העני).
אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: גָּדוֹל הַמַּלְוֶה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה צְדָקָה. וּמֵטִיל בַּכִּיס, יוֹתֵר מִכּוּלָּן.
אך יש לחלק. כי כיוון שאם מדובר בעני נכרי, עדיפה הצדקה מהלוואה!
כיוון שייתכן מצב בו האדם ייתן הלוואה בריבית לעני הנכרי, כאמור:
(כא) לַנָּכְרִ֣י תַשִּׁ֔יךְ וּלְאָחִ֖יךָ לֹ֣א תַשִּׁ֑יךְ לְמַ֨עַן יְבָרֶכְךָ֜ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֔ךָ עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (ס)
וע"י כך יבוא לצער אותו ולקחת ממנו כסף (שבקושי יש לו).
והנה אנחנו רואים שצריכה להיות חלוקה במאמר זה, בין עני יהודי לעני נכרי!