דף ס"א

Byגילעד בן-צור

עמוד א

קושייה א

כאן בגמרא מפורש שהטעם לדבר החלוקה בין ארבעה או חמישה מסמרים בסנדל- הוא לפי גודלו(קטן-4, גדול-5)..

שבת ס׳ ב:י״ז

אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ מוּתָּר. הַשְׁתָּא חָמֵשׁ שְׁרֵי, אַרְבַּע מִיבַּעְיָא?! אָמַר רַב חִסְדָּא: אַרְבַּע מִסַּנְדָּל קָטָן, וְחָמֵשׁ מִסַּנְדָּל גָּדוֹל.

Shabbat 60b:17

The Gemara continues its detailed analysis of the Tosefta: It was taught that if most of the nails in the sandal came out and only four or five nails remain, it is permitted to go out wearing it. The Gemara asks: Now, if it was mentioned that when five nails remain, going out is permitted, is it necessary to mention four? Rav Ḥisda said that the Tosefta means: If four nails remain from the nails in a small sandal, and if five nails remain from the nails in a large sandal, going out is permitted.

וכאן נשאלת השאלה, מהן המידות הקובעות את גודל הסנדל?

שהרי מידות הנעליים משתנות לפי הגיל! ונעליים של מבוגר - עבור הילד הם גדולים, וכן להיפך!

קושייה ב

שבת ס״א א:ג׳

וְאַף רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר לַהּ לְהָא דְּרַב הוּנָא. דְּאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא: הַב לִי מְסָנַאי. יְהַב לֵיהּ דְּיָמִין. אֲמַר לֵיהּ עֲשִׂיתוֹ מַכָּה.

Shabbat 61a:3

The Gemara comments: And Rabbi Yoḥanan also holds that the opinion of Rav Huna, which maintains that one only wears sandals to avoid pain, is correct. As Rabbi Yoḥanan said to Rav Shemen bar Abba, his attendant: Give me my sandal. He gave him the right sandal. He said to him: You have rendered this foot as one with a wound. In Rabbi Yoḥanan’s opinion, one must always put on his left shoe first. One who puts on the right shoe first is no longer permitted to put on the left shoe. By handing him his right sandal, he is forcing Rabbi Yoḥanan to go out with one sandal, leading onlookers to conclude that he has a wound on that foot. That incident corresponds to Rav Huna’s opinion that one wears the sandal on the wounded foot.

רש"י על שבת ס״א א:ג׳:א׳

עשיתו מכה - ורבי יוחנן סבירא ליה דהנועל סנדלים נועל של שמאל תחילה ואח"כ של ימין וקס"ד דהכי קאמר ליה א"כ שאנעול זה שוב לא אנעול של שמאל אחריו...

Rashi on Shabbat 61a:3:1

...

מסופר שרבי יוחנן סובר כרב הונא (שהרגל בה יוצאים עם הסנדל בשבת - היא הרגל בעלת המכה).

גם מסופר שרבי יוחנן סובר שאדם צריך לנעול נעליים על רגל שמאל תחילה ואחרי כן על רגל ימין.

אם כך לשיטת רבי יוחנן: אדם שנפצע ברגל ימין - צריך לנעול את הסנדל ברגל שמאל לכתכילה ואז את רגל ימין (לפי שיטת רבי יוחנן) ולאחר מכן לחלוץ את הסנדל שעל רגל שמאל.

אך לפי המשנה, באותו רגע שעל 2 רגלי האדם יש סנדלים(ולא אחד) - הוא עבר עבירה! גם אם היה עם שניהם במשך 10 שניות.

קושייה ג

שבת ס״א א:י״ד

(שנינו במשנה שלא יצא אדם לרשות הרבים בשבת..)וְלֹא בְּקָמֵיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּמְחֶה. אָמַר רַב פָּפָּא: לָא תֵּימָא עַד דְּמוּמְחֶה גַּבְרָא וּמוּמְחֶה קָמֵיעַ, אֶלָּא כֵּיוָן דְּמוּמְחֶה גַּבְרָא, אַף עַל גַּב דְּלָא מוּמְחֶה קָמֵיעַ.

Shabbat 61a:14

We learned in the mishna: Nor with an amulet when it is not from an expert. Rav Pappa said: Do not say that the meaning of the mishna is that one may only go out with an amulet if the person who wrote it is an expert and the amulet has proven effective. Rather, if the person who wrote it is an expert, even though the amulet has not proven effective, he may go out with it.

רב פפא, וכן חכמים מנסחים את לשון המילה "מִן" - למשמעות של ייחוס בלעדי לאדם. כמו שנראה בדוגמא הבאה:

שבת ס״א א:ט״ו

דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: ״וְלֹא בְּקָמֵיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּמְחֶה״, וְלָא קָתָנֵי: ״בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מוּמְחֶה״. שְׁמַע מִינַּהּ.

Shabbat 61a:15

The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, as it teaches: Nor with an amulet when it is not from an expert, and it does not teach: When the amulet is not effective. Apparently, it is sufficient if the writer of the amulet is an expert, even if the effectiveness of the amulet has not been proven. The Gemara comments: Indeed, learn from it.

ופירוש רש"י:

רש"י על שבת ס״א א:ט״ו:א׳

מן המומחה - משמע מאדם מומחה:

Rashi on Shabbat 61a:15:1

...

אם כך, כיצד יסבירו רב פפא וחכמים את הפסוקים הבאים מהתורה המייחסים את המילה "מִן" - דווקא לדברים שאינם בני אדם?

שמות ל״ב:א׳

וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר...

Exodus 32:1

When the people saw that Moses was so long in coming down from the mountain, the people gathered against Aaron and said to him, “Come, make us a god who shall go before us, for that man Moses, who brought us from the land of Egypt—we do not know what has happened to him.”

בראשית ב׳:ז׳

וַיִּיצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃

Genesis 2:7

the LORD God formed man from the dust of the earth. He blew into his nostrils the breath of life, and man became a living being.

שמות י״ח:י״ג

וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב׃

Exodus 18:13

Next day, Moses sat as magistrate among the people, while the people stood about Moses from morning until evening.

ובמה שונה המילה מהמשנה, מהמילה שמהתורה?

עמוד ב

קושייה ד

שבת ס״א א:ט״ו

דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: ״וְלֹא בְּקָמֵיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּמְחֶה״, וְלָא קָתָנֵי: ״בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מוּמְחֶה״. שְׁמַע מִינַּהּ. (ביחס לקושייה הקודמת, הגמרא מאפשרת להוציא קמיע לר"ה - רק אם הוא יוצר מאדם שהוא מומחה!)

Shabbat 61a:15

כאן חכמים שונים בדינים השונים בהגדרת קמיע (שהוא עצמו) מומחה, וכן בדינים של הוצאת קמיע זה לר"ה בשבת:

שבת ס״א א:ט״ז

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ קָמֵיעַ מוּמְחֶה — כֹּל שֶׁרִיפֵּא, וְשָׁנָה, וְשִׁלֵּשׁ. אֶחָד קָמֵיעַ שֶׁל כְּתָב וְאֶחָד קָמֵיעַ שֶׁל עִיקָּרִין, אֶחָד חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וְאֶחָד חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה.

לֹא שֶׁנִּכְפָּה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יִכָּפֶה.

וְקוֹשֵׁר וּמַתִּיר אֲפִילּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשְׁרֶנּוּ

בְּשֵׁיר וּבְטַבַּעַת וְיֵצֵא בּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן.

Shabbat 61a:16

The Sages taught in the Tosefta: What is an effective amulet? It is any amulet that healed one person once, and healed him again, and healed him a third time. That is the criterion for an effective amulet, and it applies to both a written amulet and an amulet of herbal roots; both if it has proven effective in healing a sick person who is dangerously ill, and if it has proven effective in healing a sick person who is not dangerously ill. It is permitted to go out with these types of amulets on Shabbat.

לאחר מכן בעמוד ב, מבדילים בין קמיע (שהוא עצמו 'מומחה') לבין קמיע (שהאדם שייצר אותו 'מומחה'):

שבת ס״א ב:ב׳

וְהָתַנְיָא: אֵיזֶהוּ קָמֵיעַ מוּמְחֶה — כֹּל שֶׁרִיפֵּא שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם כְּאֶחָד!

(והתשובה:)

לָא קַשְׁיָא: הָא — לִמְּחוֹיֵי גַּבְרָא, הָא — לִמְּחוֹיֵי קְמִיעָא.

Shabbat 61b:2

With regard to the definition of an effective amulet as one which healed one person three times, the Gemara raises an objection. Wasn’t it taught in a baraita: Which is an effective amulet; any amulet that healed three people as one?

אז עד לפה שנינו שמפרידים בין 'קמיע מומחה' לבין 'קמיע שיוצר ע"י אדם מומחה'.

את ההלכות ששנינו לגבי קמיע 'מומחה' - שמענו. אך לאחר שהחלוקה קיימת - מדוע לא שונים את ההלכות לגבי קמיע (שיוצר ע"י אדם מומחה)?