דף מ"ט

Byגילעד בן-צור

עמוד ב

קושייה א

שבת נ״ט ב:ה׳

דַּאֲנִיסְכָּא, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר.(בענין רצועת מתכת - אין מחלוקת, כולם מסכימים שיש לאסור על האשה לצאת אתם בשבת. שכן האשה יכולה לשלוף אותו ולהראות לחברותיה וללכת עמו 4 אמות ברשות הרבים ולחטאת) כמבואר:

Shabbat 59b:5

The Gemara sets the parameters of the disagreement: With a kelila made of metal, everyone agrees that it is prohibited to go out into the public domain. Where they disagree is in the case of a woven fabric inlaid with metal. One Sage, Rav, holds that in that type of ornament the metal is the primary element, and it is prohibited. And one Sage, Shmuel, holds that the woven fabric is the primary element, and it is consequently permitted.

רש"י על שבת נ״ט ב:ה׳:ב׳

דאסיר - מגו דחשיב גזירה דילמא שלפא ומחוייא:

Rashi on Shabbat 59b:5:2

...

כִּי פְּלִיגִי דַּאֲרוּקְתָּא:(בענין רצועת אריג שמשובצות בה אבנים טובות וזהב, יש מחלוקת) מָר סָבַר אֲנִיסְכָּא עִקָּר(רב סובר שהאריג הוא העיקר ואוסר), וּמָר סָבַר אֲרוּקְתָּא עִקָּר.(שמואל סובר שהאבנים המשובצות הן העיקר ומתיר)

רש"י על שבת נ״ט ב:ה׳:ג׳

דארוקתא - רצועה שמצויירת בזהב ובאבנים טובות:

Rashi on Shabbat 59b:5:3

...

קושייה א:

אם רב מכיר את העובדה שהאשה מסוגלת לשלוף חפץ ולהראותו לחברותיה (ובכך להלך עמו 4 אמות בר"ה ולחטאת)

וגם מכיר שהעיקר באותה רצועה זה האריג בלבד ולא האבנים.

אז מדוע יאסור לאשה לצאת עמו בשבת? הרי לפי שיטתו האשה לא תזהה את האבנים היקרות והזהב כעיקר התכשיט, אם כן - מה הסיכוי שתתפאר דווקא באריג (הנחשב פחות בערכו מהם) ותראה אותו לחברותיה?

קושייה ב:

אם שמואל מכיר מכיר שהעיקר ברצועה זה האבנים והזהב.

אז מדוע לא יאסור על האשה לצאת אתו בשבת? הרי לפי שיטתו האשה מזהה את האבנים והזהב כחלק העיקרי בתכשיט ולכן בזמן רחצתה בנהר בשבת - עלולה לתת למשרתת שלה להחזיק אותו (והיא עלולה להלך עמו 4 אמות בר"ה ולחטאת)?