שו”ת צמח צדק שאלה ע”ז
אבל בכגון זה דבאתריה דמכ”ת שאינו שומע ואינו מדבר לא מיקרי אלם אלא חרש מיקרי אף על פי דהוא פקח ביותר אין לחלק בין החרשים וראיתי מרבותי נוהגין שהולך לחופה עם החרש אחד שהוא רגיל עמו כגון אחד מן אחיו או שאר קרוביו הגדלים עמו בבית ומכירים ברמיזותיו ואותו הרגיל עמו מראה לו ברמיזות ענין קידושין והחרש מושיט הטבעת לאשה ומקדשה וזה ראיתי בקראקא מחרש אחד שגם הוא היה חייט ופקח גדול היה והיה סוחר עם מלבושים שעשה הוא למכור וראיתיו כי היה פעמים הרבה תובע לאחרים לפני הב”ד ופעמים היה הוא נתבע והיו הרבה מבני הקהלה שהיו מכירין ברמיזותיו כי פקח גדול היה ובקל היה מבין ואפ”ה היה מקדש ע”י אחד מן אחיו שהיה נכנס עמו לחופה כדלעיל:
Tzemach Tzedek, no. 77, [R. Menachem Mendel Krochmal ,1600-1661, Moravia]
But regarding such a person in your place who cannot hear and not speak, he is not called an ilem, but rather a heresh. Although he is very smart, we do not differentiate between the hereshim. I saw one of my teachers whose practice it was to take with a heresh to the chuppah a person the heresh was familiar with, like one of his brothers or other relatives who grew up with him in the same house, and who could understand his gesturing. This person would gesture to him the issue of the kiddushin, and the heresh would put a ring on the woman, and would marry her. I saw this in Krakow, done by a heresh who also was a tailor and who was very intelligent, and he was a clothes merchant, selling clothes that he had made. I saw that he would often bring a suit against people in court, and sometimes he would be the defendant, and many of the townspeople understood his gestures, because he was very smart and was easily understood. Nevertheless, he married his wife with the assistance of one of his brothers who he took with him to the huppah, as stated above.
שו”ת הלכות קטנות, ח”ב סי’ לח
אבל חרש דעתא קלישתא אית ליה כדאיתא ביבמות קיג., וכפי הנודע חרש אין לו גרעון אלא חוש השמע, ומפני שאינו שומע אינו לומד מבני אדם ומצינו חרשים פקחים עד מאד, וכאן היה חרש אחד כהן הוה חייט גדול שבעיר והיה לוקח סידור בשעת התפילה והיו רומזים לו ויודע ובקי בו ועומד בשעת תפילה ונושא כפיו והיה נקל ללמדו לזה
Responsa Hilkhot Ketanot, 2:38 [Jacob Hagiz, 1620-1674, Morocco and Jerusalem]
A heresh, on the other hand, is considered to be someone who has weak intellect - as it is written in Yevamot 113a. But it is well known a heresh has no disability other than his ability to hear, and it is because he cannot hear he cannot learn from other people. We have found that there are many hereshim who are very smart. And here there was a heresh who was a Kohen, and he was a big tailor in the city, and he would take a siddur at the time of prayers and they would gesture to him and he would understand and was well versed in this, and he would rise up at the time of prayers and lift up his hands [for the priestly blessing], and it was easy to teach this person… The matter then is very difficult, why should he be considered like an animal?
שו”ת דברי חיים אבן העזר ח”ב:ע”ב
אך [בנידון דידן] באם מדברים קצת [ואפילו בלשון עלגים] והוי בגדר מדבר באופן שכתב מהרי”ט ז”ל [בתשובה הנ”ל] בכהאי גוונא לפענ”ד כפקחים
Responsa Divrei Chayyim, Even Ha’Ezer, 2:72 [Rabbi Chaim Halberstam, Sanz, Poland, 1793-1876]
However, in our case, if they can speak a little, even if only inarticulately, and would be in the category of one who speaks, in a similar way as Maharit wrote – in such a case it would seem in my humble opinion, that they are like pikchim [have full legal status].
שו”ת רבי עזריאל הילדסהיימר ב:נ”ח
ונלע”ד שעיקר הדבר תלוי בשאלה אם כח השכל של החרש לקוי באופן מוחלט או שהוא נורמאלי כשלעצמו וכעין אוצר גנוז.
Responsa R. Esriel Hildesheimer, 2:58 [1820-1899, Germany]
In my humble opinion it seems that the issue hinges on the question of whether the intellectual capacity of a heresh is damaged or whether it is inherently normal but like a hidden treasure.
שו”ת שבט הסופר אבה”ע ס’ כ”א
ושמעתי כמה פעמים מאאמ”ו מאוה”ג זצ”ל שאמר שהוא מסופק אם אינם מחוייבים במצות וכאשר הי’ בוויען בקשו ממנו המורים בבית חינוך החרשים שיכבד אותם בכבודו לראות בעיניו מעשה אומן נפלא שלהם והי’ משתומם מהדברים אשר ראה שם מה שלמדו אלו החרשים ואינם מדברים עד שעלה ספק זה בלבו אם אינם בר דעת גמור ומחויבים במצות וכמדומה לי שאמר ובקש מהמורים שם ליקח להם תפילין שיניחו אותם
Shevet Sofer, Even Ha’Ezer, no. 21 [R. Simcha Bunim Sofer, 1842-1906, Pressburg]
And I have heard a number of times from my master my father zatza”l that he was in doubt whether indeed they are obligated in mitzvot and that once when he was in Vienna, he was invited by the staff to visit the School for the Deaf and honor them with his presence and to see with his own eyes their wonderful work of theirs. And he was astounded by what he saw- how they were able to teach the deaf who could not speak, so much so that this doubt entered his heart, that perhaps they should be considered as a fully intelligent person and obligated in mitzvot. And I seem to recall that he said that he asked the teachers there to take tefillin to them and put them on them.
שו”ת היכל יצחק ב:מ”ז
והנראה שכל זה בלי לימוד, אבל בלימוד הזה שלא היה נמצא בימי חז”ל יצא מכלל אינו בן דעת, ועכ”פ ספק הוא… שזה הלימוד המודרני רפואה גמורה…
Heichal Yitzchak – R. Yitzchak Halevi Herzog , 2:47 [1888-1959, Israel]
It appears, though, that all of these rulings were said when the person was not educated, but with this education that we now have that was not known in the time of our Sages, a deaf person leaves the status of one who is not a person of intellect… for this modern education is a full remedy of his condition…
שו”ת מנחת שלמה א:ל”ד
סוף דבר נראה לענין חרש שלמעשה קשה מאד להכריע בדבר שגדולי תורה אשר מימיהם אנו שותים כבר האריכו בזה אבל גם קשה מאד לדחותם ח”ו מקיום מצוות.
Minchat Shlomo 1:34 [R. Shlomo Zalman Auerbach , 1910-1995, Israel]
The bottom line is that regarding a heresh it is extremely difficult to make a decision in a mater that the Torah giants, whose waters we drink, have already analyzed at great length [without arriving at a consensus position]. But it is also extremely difficult to push them away, God forbid, from fulfilling the mitzvot.