Who Are You Calling a Hellenist? Models of Integration
... אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם יֵשׁ חָכְמָה בַּגּוֹיִם, תַּאֲמֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, ח): וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו. יֵשׁ תּוֹרָה בַּגּוֹיִם, אַל תַּאֲמֵן, דִּכְתִיב: מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה.
... If a man should say to you: "There is wisdom among the nations", believe it. See! It is written: "I will make the wise vanish from Edom, understanding from Esau’s mount (Obadiah 1:8)". If a man should say: "There is Torah among the nations", do not believe it, as it is written: " Her king and her leaders are in exile, Torah is no more".
חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים בַּיּוֹם חַמָּה מְהַלֶּכֶת לְמַטָּה מִן הָרָקִיעַ וּבַלַּיְלָה לְמַעְלָה מִן הָרָקִיעַ וְחַכְמֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים בַּיּוֹם חַמָּה מְהַלֶּכֶת לְמַטָּה מִן הָרָקִיעַ וּבַלַּיְלָה לְמַטָּה מִן הַקַּרְקַע אָמַר רַבִּי וְנִרְאִין דִּבְרֵיהֶן מִדְּבָרֵינוּ שֶׁבַּיּוֹם מַעֲיָנוֹת צוֹנְנִין וּבַלַּיְלָה רוֹתְחִין
The Gemara presents a similar dispute: The Jewish Sages say that during the day the sun travels beneath the firmament and is therefore visible, and at night it travels above the firmament. And the sages of the nations of the world say that during the day the sun travels beneath the firmament, and at night it travels beneath the earth and around to the other side of the world. Rabbi Yehuda HaNasi said: And the statement of the sages of the nations of the world appears to be more accurate than our statement. A proof to this is that during the day, springs that originate deep in the ground are cold, and during the night they are hot compared to the air temperature, which supports the theory that these springs are warmed by the sun as it travels beneath the earth.
From my upcoming article, "Malbim’s Paean to (Ben Azzai’s) Kantian Ethics"
Understanding Jewish tradition in complete isolation from other thinkers is not only artificial, it is detrimental to the respect we should have for all those who try to advance the human condition. Moreover, it can – and frequently does – backfire into a situation where Jews critical of their own heritage lose the respect they should have for a tradition that has dealt profoundly with many of the same issues discussed by the great philosophers and thinkers of the outside world.
רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ חִבַּר הַמִּשְׁנָה. וּמִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לֹא חִבְּרוּ חִבּוּר שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; אֵלָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹ נָבִיא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ זִכָּרוֹן בַּשְּׁמוּעוֹת שֶׁשָּׁמַע מֵרִבּוֹתָיו, וְהוּא מְלַמֵּד עַל פֶּה בָּרַבִּים.
וְהוּא קִבַּץ כָּל הַשְּׁמוּעוֹת וְכָל הַדִּינִין וְכָל הַבֵּאוּרִין וְהַפֵּרוּשִׁין ...הּ; וְחִבַּר מֵהַכֹּל סֵפֶר הַמִּשְׁנָה. וְשִׁנְּנוֹ בָּרַבִּים, וְנִגְלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל; וּכְתָבוּהוּ כֻּלָּם, וְרִבְּצוּ בְּכָל מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִיִּשְׂרָאֵל.
(טו) וְלָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה – לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, ... חִבַּר חִבּוּר אֶחָד לִהְיוֹת בְּיַד כֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּהוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשָּׁכַח...
Our Holy Master compiled the Mishna. From the days of Moses our Master till our Holy Master no text book of the Oral Torah for public instruction had been issued, the practice theretofore being for the president of a tribunal or a prophet who flourished in a given generation to keep privately written memoranda of his Masters' oral teachings, out of which he, in turn, instructed the public orally.
And he collected all traditional precedents, judicial pronouncements, expositions and explanations... and from it all he compiled the Book of the Mishna, out of which he gave public instruction to scholars, and its fame reached to all Israel, and written copies of it were made universally, and its circulation reached everywhere, so that the Oral Torah be not forgotten from the midst of Israel.
But why did our Holy Master do thus, and did not leave the matter as it was heretofore? Because he observed that the number of students continued to decrease, whereas the volume of oppression continued to increase with renewed strength; ... therefore, compiled one book, a handy volume for all, so that they may study it even in haste and not forget it...
וּבַזְּמָן הַזֶּה תָּכְפוּ צָרוֹת יְתֵרוֹת, וְדָחֲקָה שָׁעָה אֶת הַכֹּל... אוֹתָן הַפֵּרוּשִׁין וְהַתְּשׁוּבוֹת וְהַהֲלָכוֹת שֶׁחִבְּרוּ הַגְּאוֹנִים... נִתְקַשּׁוּ בְּיָמֵינוּ, וְאֵין מֵבִין עִנְיְנֵיהֶם כָּרָאוּי אֵלָא מְעַט בְּמִסְפָּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, הַתַּלְמוּד עַצְמוֹ:
וּמִפְּנֵי זֶה נָעַרְתִּי חָצְנִי, אֲנִי מֹשֶׁה בֵּירִבִּי מַיְמוֹן... רָאִיתִי לְחַבַּר דְּבָרִים הַמִּתְבָּרְרִים מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִין, בְּעִנְיַן הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְהַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר עִם שְׁאָר דִּינֵי תּוֹרָה: כֻּלָּן בְּלָשׁוֹן בְּרוּרָה וְדֶרֶךְ קְצָרָה, עַד שֶׁתְּהֶא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ סְדוּרָה בְּפִי הַכֹּל – בְּלֹא קֻשְׁיָה וְלֹא פֵּרוּק, וְלֹא זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה, אֵלָא דְּבָרִים בְּרוּרִים קְרוֹבִים נְכוֹנִים, עַל פִּי הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יִתְבָּאַר מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִין וְהַפֵּרוּשִׁין הַנִּמְצָאִים מִיְּמוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד עַכְשָׁו.
(מב) עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַדִּינִין גְּלוּיִין לַקָּטָן וְלַגָּדוֹל בְּדִין כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, וּבְדִין כָּל הַדְּבָרִים שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים:
In this age, with afflictions mightily intensified, the pressure of the hour weighing heavily upon everybody... all commentaries, treatises, and responsa which the Gaonim compiled... are preplexities in our day and only a select few comprehend... not to speak of the Talmud itself...
Therefore, have I, Moses son of Maimon... made a comprehensive study of all those books and minded myself to construct out of all these compilations a clear summary on the subject of that which is forbidden or permitted, defiled or clean along with the other laws of the Torah, the whole scope in pure language and concise style, so that the Oral Torah be entirely methodical in the mouth of everybody, without query and without repartee, without the contentious thus of one and such of another, but clear text, cohesive, correct, in harmony with the law which is defined out of all these existing compilations and commentaries from the days of our Holy Master till now;
so that all laws be open to young and old, whether they be laws concerning each and every commandment or whether they be laws concerning matters instituted by scholars and prophets.
(But how should we understand the often elusive order in the disorder? One possible way is by examining a twentieth century literary device called “stream of consciousness.” This device, made famous by James Joyce, has the reader follow the thoughts of the protagonist, which often takes him far afield along with the character’s thoughts. While more difficult to read, it provides us with an unusually accurate portrayal of human thought... This approach to writing is more natural to humanity than a straightforward, chronological rendering of events...
The lack of consistent chronological order is only one example of the Torah’s human style of expression. Stream of consciousness – or, better, human communication – is full of inconsistency, subjectivity, disproportionate emphasis and the like... This is best expressed by the phrase, appearing many times throughout the Talmud, “The Torah speaks in the language of men.”
Nor is it only in recent generations that Jews can be described as Westerners in this sense. It has been a very long time since Jews have thought in purely Hebrew or biblical fashion. Even in the rabbinic period (i.e., from before the destruction of the Second Temple until after the redaction of the Talmud), it is impossible to say that the sages were immune to the influence of Greek thought that is at the roots of Western thinking. The move from the Torah to the Mishnah is a telling landmark of the Greco-Roman organizational style’s impact on Jewish thought and culture: whereas the Torah flows in a stream of consciousness, the Mishnah is very tightly structured by topic. No doubt, such a move was needed to survive in the new civilization that was being created all around the Jews, but along with it came a flattening out that is inevitably created by order.
וכלל אומר לך - אף על פי שאדע שהרבה מן העוזרים לאוהביהם ייחסוני באלו המאמרים אם למיעוט הבנת דבריהם או לנטיה מהם בכונה אלא שאני לא מפני זה אמנ מלומר מה שהשגתיו והבינותיו כפי קוצר יד שכלי והכלל ההוא - הוא שכל מה שאמרו אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ - הוא אמת בלא ספק ולא יטה ממנו אלא מי שלא יבינהו או מי שקדמו לו דעות ירצה להרחיק מהם כל סותר ולשמרם או שימשכוהו הדעות ההם להכחיש ענין נראה; אמנם כל מה שידבר בו אריסטו מגלגל הירח ומעלה - הוא כדמות מחשבה וסברה מלבד קצת דברים - כל שכן במה שיאמרהו בסדר השכלים וקצת אלו הדעות האלוקיות אשר יאמינם ובהם - ההרחקות העצומות וההפסדים הנראים המבוארים בכל האומות והתפשטות הרעות ואין מופת לו עליהם:
Although I know that many partial critics will ascribe my opinion concerning the theory of Aristotle to insufficient understanding, or to intentional opposition, I will not refrain from stating in short the results of my researches, however poor my capacities may be. I hold that the theory of Aristotle is undoubtedly correct as far as the things are concerned which exist between the sphere of the moon and the centre of the earth. Only an ignorant person rejects it, or a person with preconceived opinions of his own, which he desires to maintain and to defend, and which lead him to ignore clear facts. But what Aristotle says concerning things above the sphere of the moon is, with few exceptions, mere imagination and opinion; to a still greater extent this applies to his system of Intelligences, and to some of his metaphysical views; they include great improbabilities, [promote] ideas which all nations consider as evidently corrupt, and cause views to spread which cannot be proved.
וכן עשינו אנחנו כאשר התבאר אצלנו שזאת השאלה - והיא אם השמים הוים או קדמונים? - אין מופת על אחד משני הסותרים בה ובארנו הספקות המתחיבות לכל אחת משתי הדעות הראינו לך שדעת הקדמות יותר רב ספקות ויותר מזיק במה שראוי שיאמן בחוק האלוה; מחובר אל היות החידוש - דעת 'אברהם אבינו' ונביאנו משה עליהם השלום:
Being convinced that the question whether the heavens are eternal or not cannot be decided by proof, neither in the affirmative nor in the negative, we have enumerated the objections raised to either view, and shown how the theory of the Eternity of the Universe is subject to stronger objections, and is more apt to corrupt the notions concerning God [than the other]. Another argument can be drawn from the fact that the theory of the Creation was held by our Father Abraham, and by our Teacher Moses.
בבתי ספר אשר לאינם יהודים התחנכו בני הנעורים וישתלמו ברוחם, אשר משכה אותם אחרי הפלוסופיא לפי נטית שכלם. המה שאבו להם "חכמת-יון" מבארות "ערב". המה למדו בתור התעודה היותר נעלה השתלמות עצמותם בהכרת האמת. רוחם המתעורר חש בנפשו התנגדות אל היהדות, אשר בה לא למדו ולא הכירו לדעת את מעלת רוחה; השקפתם על החיים היתה צוררת אל השקפת החיים, אשר בראש וראשון נוסדה על מעשה ופעולה, וכי הדעת בעצמה תחשב רק לאמצעי לפעולה כזאת. — והנה בעת ההיא הופיע איש דגול ונעלה בעל רוח כביר, אשר התחנך ביהדות בלתי מובנה לאשורה ובחכמת ערב גם יחד, — הוא התאמץ בינו לבין עצמו לעשות פשרה בין הקצוות המתנגדות, ואופן הפשרה אשר עשה, הודיע בשער בת רבים, ויהי מורה ומנהל לאלה אשר היו "נבוכים" העומדים גם כן במלחמת הדעות;
האיש הדגול והרם הזה, אשר נודה לו, רק לו, על מפעלו הכביר להחזיק בטוב טעם ודעת ולכלכל את היהדות הנוסדה על חלק המעשה עד ימינו אלה, ע"י הפשרה וההשואה אשר עשה רק מצד אחר, לא בתור בורא שטה, אשר על ידה היהדות תבנה ותכונן על עצמותה, — באופן ההשואה הוליד גם טוב וגם רע. — הלך נפשו ורוחו הנעלה כוננו ביחוד אל חכמת יון וערב, וכן היתה גם השגתו על דבר החיים. — הוא חדר מן החוץ אל היהדות ויביא עמו השקפות כאלה, אשר מצא אותן נכונות ממקום אחר, ובאלה עשה את ההשואה. — לפי דעתו גם כן ההשתלמות על ידי הכרת האמת היא התכלית הגבוהה מעל גבוה, וחלק המעשה עומד מתחת למדרגתה; דעת ה' היא תכלית ולא אמצעי, לכן יצא מזה העסק בשכל העיוני והחקירה על דבר מציאות ה', ויקשור את היהדות אל תוצאות החקירה העיונית בתור עיקרי הדעת, הדת והאמונה. המצות, לפי דעתו, הנה בתור מנהלים, אבל מנהלים נחוצים אל הדעת ולהגן מכל משגה, והחלק מהם רק לעצור בעד תעתועי עבודת האלילים, אשר בעתם ובזמנם נתעו בשוא אחריהם.
Israel's youth, as a rule, trained their minds in non-Jewish schools, in independent, philosophic studies, and drew from Arabic sources the concepts of the Greek philosophy. As the highest purpose of human existence they learned to consider self-perfectation through the knowledge of truth. Their awakened minds felt themselves in contradiction to Judaism, whose spirit they did not comprehend; their life-view was opposed to a view of life which lays chiefest stress upon the deed, upon action, and looks upon knowledge only as a means to such action. The age gave birth to a man, a mind, who, the product of uncomprehended Judaism and Arabic science, was obliged to reconcile the strife which raged in his own breast in his own manner, and who, by proclaiming it to the world, became the guide of all in whom the same conflict existed.
This great man, to whom, and to whom alone, we owe the preservation of practical Judaism to our time, is responsible, because he sought to reconcile Judaism with the difficulties which confronted it from without, instead of developing it creatively from within, for all the good and the evil which bless and afflict the heritage of the father. His peculiar mental tendency was Arabic-Greek, and his conception of the purpose of life the same. He entered into Judaism from without, bringing with him opinions of whose truth he had convinced himself from extraneous sources and — he reconciled. For him, too, self-perfecting through the knowledge of truth was the highest aim, the practical he deemed subordinate. For him knowledge of God was the end, not the means; hence he devoted his intellectual powers to speculations upon the essence of Deity, and sought to bind Judaism to the results of his speculative investigations as to postulates of science or faith. The Mizvoth became for him merely ladders, necessary only to conduct to knowledge or to protect against error, this latter often only the temporary and limited error of polytheism.
הנך רואה, כי תחת לראות את עצמם בקרב היהדות פנימה ולשאול את נפשם: "אחרי אשר היהדות תדרוש מאתנו חובות כאלה, איזה השקפה נמצאה בהם על דבר תעודת האדם? — ותחת להשיג ולהבין את דרישות המצות בכללותן ממקורי התנ"ך והש"ס ולשאול את עצמם: מה יוכלו באמת להיות מושג ורעיון החובות האלה? — היתה להם נקודת המצב מחוץ להיהדות וימשכו אותה אליהם, וידמו בראש וראשון, כי קנו להם השקפות נאמנות מה הנה המצות, מבלי שים לב על חזיון המצות הנאמן לפי כללות מחלקותיהן... לכן אנשי שם אשר העמיקו להשיג ולהבין את היהדות, נהפכו לאויבים לרוח הפלוסופיא הזאת; אחריהם באו אלה, אשר נהיו לאויבי הרוח בכלל ושונאי הפלוסופיא בפרט... לכן הרוח, אשר חפץ להיות עומד ופועל ברשות עצמו, תעה מני דרך למצוא לו עסק בפלפולי וחדודי השכל, רק מעטים עמדו במשך כל הזמן ההיא בחקירות הרוח על טהרת היהדות ויבנו אותה ברוח נשענה על עצמותה. בין אלה יתנוססו לתפארה כאבני נזר מחבר ספר "הכוזרי" והרמב"ן.
You see, instead of taking one's stand within Judaism, and asking, "Inasmuch as Judaism makes these demands of me, what opinion of the purpose of man must it have?" instead of comprehending each demand in its totality according to Bible and Talmud, and then asking, "What is the reason and idea of this injunction?" people set up their standpoints outside of Judaism, and sought to draw it over to them; they conceived a priori opinions as to what the Mitzvoth might be, without disturbing themselves as to the real appearance of the Mitzvoth in all its parts... Other men, possessed of a deeper comprehension of Judaism, became at first enemies of this philosophical spirit, and later, of all specifically intellectual and philosophical pursuits in general... The inevitable consequence was, therefore, that... every mind that felt the desire of independent activity was obliged to forsake the paths of study and research in general open to the human intellect, and to take its recourse to dialectic subtleties and hair-splittings. Only a very few during this entire period stood with their intellectual efforts entirely within Judaism, and built it up out of its own inner concepts. Most distinguished among them are the author of the "Cuzari," and the son of Nachman...
כי הנה בעת הוקל מעט כובד העול מן החוץ והרוח התנועעה חפשי מעט, הופיע עוד הפעם איש רם ונעלה אשר שמו כבוד לשמו ואשר על ידו התנהלה התפתחות היהדות עד ימינו אלה. — האיש הזה אשר קנה לו השתלמות רוחו ג"כ לא מעצם היהדות, אשר בעצמו היה גדל דעה במערכת הפלוסופיא וחכמה אשר למעלה מן הטבע (מעטהאפיזיק) גם חכמת היופי (אסטהעטיק) קנו כליותיו ולבו, התאמץ לבאר את התנ"ך רק ביופי וצחות הלשון; לא בנה את היהדות בתור דעת הנוסדה על עצמותה, רק שם כל מעינו ללחום נגד אי-דעת מדינית ופתויי נוצרים אדוקים ולעמוד כסלע איתן באמונתו ודתו, ובהיותו בעצמו יהודי נאמן לדתו בחלק המעשה, הראה לאחיו ולתבל: כי היכולת ביד ישראלי להיות יהודי תמים נאמן לדתו וממלא חובותיו ולהיות "בכל זאת" בעל שם נכבד "פלאטא האשכנזי"
המלות "בכל זאת" פעלו את פעולתן. — תלמידיו הסתפקו לבאר את התנ"ך רק בחלק "שמוש הלשון" לבד, ללמוד היטב בספר המורה, ובכל זאת לכונן ולהרחיב את למודי חכמת אדם בתבל ארצה, אבל היהדות, "תנ"ך" "וש"ס" כמדע יהודי נשארו כשדה לא עבד בם.
When the external yoke began to grow lighter, and the spirit felt itself freer, then arose a brilliant, respect-inspiring personality, Mendelssohn, which by its commanding influence has led the later development up to this day. This commanding individual, who had not drawn his mental development from Judaism, who was great chiefly in philosophical disciplines, in metaphysics, and aesthetics, who treated the Bible only philologically and aesthetically, and did not build up Judaism as a science from itself, but merely defended it against political stupidity and pietistic Christian audacity, and who was personally an observant Jew, accomplished this much, that he showed the world and his brethren that it was possible to be a strictly religious Jew and yet to shine distinguished as the German Plato.
This "and yet" was decisive. His followers contented themselves with developing Bible study in the philologic-sesthetic sense, with studying the Moreh, and with pursuing and spreading humanistic letters; but Judaism, Bible and Talmud as Jewish science, were neglected.
Rabbi Aharon Lichtenstein,
    A talmid hakham needs to examine himself and his situation candidly, to ascertain that whatever cultural forces, possibly unknown to predecessors, he confronts and perhaps absorbs, are filtered through the prism of his Torah personality and do not simply seep through the pores of his semi-conscious being... As the body rejects certain grafts, so the soul; and the nobler the soul, the more selective its system.
    ... וכבר בארו הפלוסיפים שהחק הראשי שהוא שורש לחכמת המדות הוא שירצה שכל מה שיֵעָשה יהיה חק כולל ר"ל שבאם ירצה שיגיע רע לחברו במקום שעל ידו יקבל הוא תועלת ימדוד אם רוצה שזה יהיה חק כולל שאז יהיה החק הזה לכולם להפסיד לחבריהם בשיגיע להם מזה תועלת. וזה ודאי לא יכון בעיניו שיגיע איש אליו הפסד בעבור תועלת עצמו ובזה ימנע גם הוא מעשות לחברו. וכן אם יש בידו להועיל לחברו וימנע מזה ימדוד אם רוצה שיהיה זה חק כולל שאז גם כל האנשים ימנעו מהועיל לו. וזה שאמר ר' עקיבא שזה כלל גדול בתורה. אולם הפלוסופים המעיינים שאלו על זה הכלל שחק זה הוא עדן בלתי כולל כי לפי זה יעשה הכל בסבת תועלת עצמו וראוי שיעשה כל מעשיו בעבור חוקי התבונה העליונה הכוללות מבלי יערב עמה תועלת עצמו. ומטעם זה העלה בן עזאי את הכלל לענין נשגב יותר שסמך על "זה ספר תולדות אדם" שכל בני אדם קשורים כגוף אחד וכולם נבראו בצלם אלקים להשלים הצלם ודמות העליון שכולל כל נפשות בני אדם כולם, שכולם כאיש אחד וכגוף אחד המורכב מאיברים שונים... וכפי ההשערה דברי ר' עקיבא לשיטתו (בספרא בהר פרשה ה משנה ג) שדרש חייך קודמים לשל חברך ודברי בן עזאי כבן פטורי שם, ואין כאן מקום להאריך.
    And you shall love your neighbor as yourself:... And the philosophers have already explained that the primary axiom which is the root of moral philosophy is that one should will that everything that he does be a universal axiom (chok kollel). This means that that if he should want that evil occur to his fellow so that he will benefit, he must evaluate it to see if he would want it to be a universal axiom, such that this axiom would be that everyone may cause damage to their fellows when it brings benefit to themselves. And this will certainly not be acceptable to him, that damage should be caused to him in order that benefit come to his fellows. And through this, he too will desist from doing it to his fellow. And likewise if he is able to benefit his fellow and he desists from it, he must evaluate it to see if he would want this to be a universal axiom, such that all people would desist from benefitting him. And this is [the meaning of] that which Rabbi Akiva said, that it is the great principle (klal gadol) of the Torah. However the critical philosophers questioned this maxim, since this axiom is still not universal. For according to this, everyone would act on the basis of the benefit to themselves, whereas it is fitting that all of their actions be on account of axioms of sublime universal reason without any admixture of personal benefit. And for this reason, Ben Azzai elevated the axiom to a more sublime matter when he based [it] on "This is the book of the generations of man." For all men are bound together like one body. All of them were created in the image of God to complete the highest image and form which contains the souls of all mankind. All of them are like one single person, and like one body which is composed of different members... According to this theory, the words of Rabbi Akiva follow his own understanding (leshitato), since he expounds (Sifra Behar 5:43, Bava Metzia 62a), "Your life comes before that of your fellow."
    Rav Kook, "The Doctrine of Evolution" (Orot haKodesh, III, p. 555)
    The doctrine of evolution ... is more similar to the ..Kabbalah than all other philosophies.
    Evolution, which proceeds on a course of improvement offers us the basis of optimism in the world.... In probing the inner meaning of evolution toward an improved state, we find here an explanation of the divine concepts with absolute clarity. It is precisely the Ein Sof in action that manages to bring to realization the infinite potentiality.