Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org

(א) כה. דין הלכות ברכת המזון

(כ) וענין הזמון הוא רבוי שבח וגדולה אל הש״י שמזמנין ומתרין זה את זה ומתועדין יחד להודות לו ולשבחו על שפע טובתו כדכתיב ונרוממה שמו יחדו.

The matter of the zimmun is the increase of praise and greatness to God, that they invite and alert each other and join together to thank Him and praise Him for the bounty of His goodness, as it is written (Tehillim 34:4) “Let us exalt His name together.”

ואמר רבי זירא...דכיון דאחד יוצא בברכת חברו אשמעינן דאין זימון דאי יש זימון ברכת שניהם היא שהרי אומר נברך והוא עונה ברוך הוא:

…Since [when only two people eat together] one person discharges his obligation through his fellow’s recitation of birkat ha-mazon, we learn that there is no zimmun [with only two people]. For if there were a zimmun, the beracha would be of both together, for [one] says “Let us bless” and [the other] answers “Blessed be He.”

(ב) שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ פַּת כְּאֶחָד חַיָּבִין לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַזִּמּוּן קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאֵי זוֹ הִיא בִּרְכַּת הַזִּמּוּן. אִם הָיוּ הָאוֹכְלִים מִשְּׁלֹשָׁה עַד עֲשָׂרָה מְבָרֵךְ אֶחָד מֵהֶם וְאוֹמֵר נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וְהַכּל עוֹנִין בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ. וְהוּא חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ:

(ג) וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ עַד שֶׁגּוֹמֵר אַרְבַּע בְּרָכוֹת. וְהֵן עוֹנִין אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה:

(2) When three persons or more eat bread together, they have to say before the Grace a preliminary benedictory formula. If the company at table consisted of at least three and fewer than ten, one of them says "We will bless Him of Whose bounty we have eaten". All the others respond "Blessed be He of Whose bounty we have eaten and by Whose goodness we live."

(3) He then repeats "Blessed be He of Whose bounty we have eaten and by Whose goodness we live." Then he begins "Blessed art Thou O Lord our God, King of the Universe, Who feedest the whole world with His goodness" and continues to the end of the four Blessings,—the others responding "Amen" after each blessing.

תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִן הַתּוֹרָה? — שֶׁנֶּאֱמַר... ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ — זוֹ בִּרְכַּת הַזִּמּוּן...רַבִּי אוֹמֵר [אֵינוֹ צָרִיךְ]...בִּרְכַּת הַזִּמּוּן מִ״גַּדְּלוּ לַה׳ אִתִּי״

Our rabbis taught [in a baraita]: Whence do we know that birkat ha-mazon is from the Torah? For it is said… “[bless] the Lord your God” (Devarim 8:10) this is birkat ha-zimmun …Rabbi [Yehuda Ha-nassi] says: This is unnecessary. …birkat ha-zimmun derives from “Gadelu la-Shem iti [u-neromema Shemo yachdav]” “Give greatness to God with me [and let us exalt His name together]” (Tehillim 34:4).

רַבִּי אוֹמֵר [אֵינוֹ צָרִיךְ]...בִּרְכַּת הַזִּמּוּן מִ״גַּדְּלוּ לַה׳ אִתִּי״

Rabbi Yehuda HaNasi says: It is not necessary to interpret the verse this way... the zimmun blessing is derived from the verse: “Praise God with me and we will exalt His name together” (Psalms 34:3).

מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת, חַיָּיבִין לְזַמֵּן. גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב אַסִּי: דְּאָמַר קְרָא ״גַּדְּלוּ לַה׳ אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו״. רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: מֵהָכָא: ״כִּי שֵׁם ה׳ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ״.

Mishna: Three who ate as one are obligated to recite zimmun. … Gemara: From where do we derive these things? Rav Asi said: As the verse says “Give greatness to God with me and let us exalt His name together” (Tehillim 34:4). Rabbi Abahu says from here: “Ki shem Hashem ekra, havu godel l-Elokeinu” “For I will call upon the Lord’s name; give greatness to our God” (Devarim 32:3).

R. Joseph B. Soloveitchik, “An Exalted Evening: The Seder Night,” in Festival of Freedom, ed. Joel B. Wolowelsky and Reuven Ziegler (Ktav: 2006), p. 21.

The idea which this halakhah tries to translate into a ceremonial is that of a community formed by the act of eating. The se’udah is designed not only to satisfy man’s physical needs, but also to take him out of his sheltered seclusion and loneliness and let him join the thou. Eating becomes a cohesive force bringing together people who were shut up in their own small worlds and coalescing them into a community. The Halakhah is aware of the fact that a meal partaken together unites people, fosters friendship, and fashions a company of eaters that may, in the long run, become a community of God-seekers and the God-committed.

מה בין מוגמר ובין יין מוגמר כולן מריחין יין אחד הוא טועם

What is the difference between incense and wine? Incense, everyone smells. Wine, [each] one tastes.

הָיוּ יוֹשְׁבִין — כׇּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵסַבּוּ — אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּן.

הֵסַבּוּ — אִין, לֹא הֵסַבּוּ — לָא. וּרְמִינְהוּ: עֲשָׂרָה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, אַף עַל פִּי שֶׁכּוּלָּם אוֹכְלִים מִכִּכָּר אֶחָד — כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. יָשְׁבוּ לֶאֱכוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹכֵל מִכִּכָּרוֹ — אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּם. קָתָנֵי ״יָשְׁבוּ״ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵסַבּוּ!

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כְּגוֹן דְּאָמְרִי ״נֵיזִיל וְנֵיכוֹל לַחְמָא בְּדוּךְ פְּלָן״.

Mishna: If they were sitting, each one recites a beracha on his own. If they reclined, one recites a beracha for all of them. Gemara: ….If they reclined, yes; if they did not recline, no. They raised an objection: Ten who were walking on the road, even though all of them were eating from one loaf, each one recites a beracha for himself; if they sat down to eat, even though each one of them eats from his own loaf, one person recites a beracha for all of them. It is taught “they sat” even though they did not recline! Rav Nachman bar Yitzchak said: In a case when they said: Let’s go and eat in such-and-such a place.

בדוך פלן – במקום פלוני דקבעו להם מתחלה מקום בדבור ועצה והזמנה הוי קביעות אבל ישבו מאליהן במקום אחד יחד אינה קביעות:

In such-and-such a place, for they established a place for themselves in advance with speech, counsel, and designation [hazmana]– this is kevi’ut. But if they sat down on their own in one place together – it is not kevi’ut.

הסבו אחד מברך לכלן - ואנו אין לנו הסבה אלא בפת בלבד ופת מהני אפי' בלא הסבה דדוקא לדידהו שהיו אוכלים בהסבה היו צריכים הסבה אלא ישיבה שלנו הוי קביעות לנו כהסבה דידהו שהם היו רגילים כל אחד להסב על מטתו ועל שלחנו אבל עכשיו כולנו אוכלים על שלחן אחד וכשאנו אוכלין יחד היינו קביעותינו...

If they reclined, one recites a for all of them. – We do not have reclining except with bread alone, and bread is effective even without reclining. For specifically for them, because they ate reclining, they required reclining. But our sitting is kevi’ut for us as reclining was for them, for they were accustomed for each one to recline on his couch at his table, but now all of us eat at one table and when we eat together, that is our kevi’ut.

(יא) אם היו שנים או רבים א' מברך לכלם ודוקא הסיבו שהוא דרך קבע (או בעל הבית עם בני ביתו דהוי כהסיבו) (טור) אבל אם היו יושבים בלא הסיבה כיון שאינם נקבעים יחד כל א' מברך לעצמו ואם אמרו נאכל כאן או במקום פלוני כיון שהכינו מקום לאכילתן הוי קבע ואפי' בלא הסיבה והאידנא שאין אנו רגילים בהסיבה ישיבה דידן בשלחן א' או בלא שלחן במפה אחת הוי קביעות ואפי' לבני חבורה כהסיבה דידהו דמי ולדידן אפי' קבעו מקום לאכילתן או בעל הבית עם בני ביתו לא מהני אא"כ ישבו בשלחן א' או במפה אחת:

If they were two or many, one recites the beracha for all of them, and specifically if they reclined, which is the manner of keva (Rema – or a householder with members of his household, which is as if they reclined-Tur). But if they were sitting without reclining, since they are not established [nikba’im] together, each one recites a beracha for himself. If they said, “let’s eat here, or in such-and-such a place,” since they prepared a place to eat, this constitutes keva even without reclining. Nowadays, when we are not accustomed to recline, our sitting at one table, or without a table with one (table)cloth is kevi’ut, and even for members of a chavura it is like their reclining. For us, even if they established a place for their eating, or a householder with the members of his household, it is not effective unless they sat at one table or one (table)cloth.

...והוי יודע כלל לברכת הנהנין ... דאינו מוציא אלא בשהן דרך קביעות וחבורה לפי שהן כגוף אחד וחשובין כאילו כל אחד ואחד מברך...

Know a general principle regarding birchot ha-nehenin…one [person] does not discharge [others’ obligations] except when they are in a manner of kevi’ut and chavura, because they are like a single body, and it is considered as if each one of them recites the beracha

מצוה ליחלק – ולברך כל אחד בפני עצמו בין ברכת המוציא בין ברכת המזון:

[Two who ate as one] it is a mitzva to separate – and for each one to bless separately, both for birkat ha-motzi and for birkat ha-mazon.

(ד) שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְאֶחָד, אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק, וְכֵן אַרְבָּעָה, וְכֵן חֲמִשָּׁה. שִׁשָּׁה נֶחֱלָקִין...

(4) Three persons who have eaten together may not separate [to recite Birkat Hamazon]. Similarly four and similarly five. Six may separate...

(ד) שלשה שישבו לאכול וברכו ברכת המוציא אפי' כל אחד אוכל מככרו ואפי' לא אכל עדיין כזית פת אינם רשאים ליחלק:

Three who sat down to eat and recited birkat ha-motzi…even if they have not yet eaten a ke-zayit of bread, they are not permitted to separate.

‎שלשה שבאו משלשה חבורות אינן רשאין לחלק. ועוד פירשנו למעלה שאין צריך לשלשה שאכלו כאחת להסיבה ולא לקביעות מקום אלא כל שאכלו כאחת מזמנין.

We have further explained above (45a) that there is no requirement for three who ate as one for reclining or for kevi’ut of a place, but all those who ate as one recite zimmun.

(ב) אפי' לא הוקבעו מתחלה כולם לאכול יחד אלא שהשנים קבעו ואחר כך בא השלישי וקבע עמהם או שאחד קבע תחלה ואח' כך קבעו השנים עמו אינם רשאי' ליחלק כיון שהם קבועים יחד בגמר האכילה...

Even if they were not all established from the beginning to eat together … they are not permitted to separate, since they become established together at the end of the eating…

הכל חייבין בזימון לאתויי מאי לאתויי נשים ועבדים דתניא נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן

All are obligated in zimmun” – to include what? [What additional class of people is included in the obligation of zimmun by virtue of the word “all”?] To include women and bondsmen, as it is taught [in a baraita]: “Women recite a zimmun for themselves, and bondsmen recite a zimmun for themselves.”

ונ"ל ההיא דערכין ע"כ לחיובא הוא דמרבי להו מדקתני הכל חייבין ועוד דומיא דכהנים לוים וישראלים ועוד כיון דנשים חייבות בבהמ"ז או מדאורייתא או מדרבנן למה לא יתחייבו בזימון כמו אנשים

It seems to me that the passage in Arachin must be read as obligating, for it includes them [women in obligation], as it is taught “all are obligated”…Furthermore, since women are obligated in birkat ha-mazon, either on a Torah level or rabbinically, why shouldn’t they be obligated in zimmun like men?

נָשִׁים מְזַמְּנוֹת לְעַצְמָן, וַעֲבָדִים מְזַמְּנִים לְעַצְמָן, נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים אִם רָצוּ לְזַמֵּן — אֵין מְזַמְּנִין.

Women form a zimmun for themselves and slaves form a zimmun for themselves; however, women, slaves, and minors, even if they wish to form a zimmun together, they may not form a zimmun.

שאני התם דאיכא דעות - וקשה אמאי לא נהגו מדקתני מזמנות משמע דקאמר חייבות לזמן וי"ל דנשים מזמנות לעצמן היינו אם רצו לזמן מזמנות וכן משמע קצת הלשון מדקתני בסמוך נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנין ועוד דמדמה ליה הגמרא לשנים משמע דחובה ליכא והא דקאמר בריש ערכין (דף ג. ושם) הכל מחוייבין בזימון לאתויי נשים לענין רשות קאמר ולא לענין חובה

It is difficult, why are they [women] not accustomed [to recite zimmun]? From what is taught “they recite zimmun” it sounds as though “they are obligated to recite zimmun.” One can answer that “women recite zimmun for themselves” – is if they wish to recite zimmun, they recite zimmun. And this is slightly the meaning of the language is taught afterwards, “women, bondsmen, and minors, if they wish to recite a zimmun – they do not recite a zimmun” … And what is said at the beginning of Arachin (3a), “All are obligated in zimmun” to include women” is said as a voluntary matter and not as an obligatory matter.

הלכות ברכת המזון
...ונשים מזמנות לעצמן כדגרסינן בפ״ק דערכין [ד״ב וע״ש בתו׳] הכל חייבין בזימון לאתויי נשים ועבדים דתניא נשים מזמנות לעצמן ועבדי׳ מזמנין לעצמן ותימא דבריש שלשה שאכלן [דף מ״ז והסוגיא בתוס׳ שם בד״ה שאני התם] מסיק דנשים מזמנות לעצמן רשות ואומר ר״י דלעצמן דווקא רשות אבל כשאוכלין עם האנשים חייבות ויוצאות בזימון שלנו ואין מברכות לעצמן ופעמים שהיה אומר ר״י לנשים שלא לברך ויוצאות בזימון האנשי׳

...Women recite zimmun for themselves as we learn in the first chapter of Arachin (3a, see Tosafot there), “all are obligated in zimmun to include women and bondsmen, as it is taught, women recite zimmun for themselves and bondsmen for themselves.” And it is a question for in the beginning of “Three who ate” [Berachot chapter 7], he concludes that women reciting zimmun for themselves is voluntary. And Ri says that specifically for themselves it is voluntary, but when they eat with men they [women] are obligated and discharge their obligation with our [men’s] zimmun, and do not bless [birkat ha-mazon] for themselves. And sometimes Ri would tell women not to bless [birkat ha-mazon on their own when eating with men], and they would discharge their obligation with the men’s zimmun.

(טז) רשות - י"ל הטעם דלא רצו חכמים להטיל עליהם חיוב ברכת הזימון כשהם בפ"ע משום שאינו מצוי כ"כ שיהיו בקיאות בברכת הזימון:

One can say that the reason the sages did not wish to impose on them [women] the obligation of birkat ha-zimmun when they are on their own is because it is not so common for them to be proficient in birkat ha-zimmun.

(ז) נשים מזמנות לעצמן רשות אבל כשאוכלות עם האנשי' חייבות ויוצאות בזימון שלנו:

Women recite zimmun for themselves, as a reshut [voluntary matter]. But when they eat with the men, they are obligated and discharge their obligation with our zimmun.

(ו) ס"ז נשים כו'.... ודברי הרא"ש עיקר וכ"כ תר"י ע"ש:

… Rosh’s words are primary, and thus wrote Talmidei Rabbeinu Yona, see there.

...ראוי שכל אדם ילמד לנשי בני ביתו שיהיו מזמנות לעצמן כשהם אוכלים בשלושה...

It is fitting that every man should teach the women of his household that they should recite zimmun for themselves when they eat in [a group of] three.

תשובות והנהגות ד:נא

…נלע”ד [=נראה לפי עניות דעתי] לצדד דאף לדעת הגר”א ד”נשים מברכות לעצמן” חובה, היינו כשהן “לעצמן” כלומר שאין אנשים עמהם, אבל כשהם עם אנשים…הנשים אינן חייבות בזימון. דחיוב זימון הוא חל על כל האוכלים כחדא, אבל בהיותם יחד עם האנשים דבעי צניעותא כיון דלא חשיבי ככולם שאכלו כאחד, תו לא מחייבו בזימון. ואף דהכא איכא ג’ נשים לבד וא”צ [=ואין צורך] לצירוף האנשים, מ”מ [=מכל מקום] לא חילקו חכמים לומר שהנשים יהו חייבות ואנשים פטורים…ונשאלתי אם רוצות להחמיר ולזמן כדי לצאת מכל ספק אי שפיר עבדי. ולענ”ד [=ולפי עניות דעתי] יש לחוש בזה מכמה פנים, חדא, שמא איכא בזה חשש יוהרא, ועוד דג’ נקרא רבים, וא”כ [=ואם כן] אולי יש בזה “לא תתגודדו” כשמקצתן נוהגין להחמיר נגד מנהג העיר, ומה עוד שלע”ד [=שלפי עניות דעתי] יש לחשוש כאן לאיסור ברכה לבטלה…

Teshuvot Ve-hanhagot 4:51

It seems in my humble opinion to be inclined to think that, despite the opinion of Gera that “women recite zimmun for themselves” is an obligation, that is when they are by “themselves,” meaning, there are no men with them, but when they are with men … the women are not obligated in zimmun. For the obligation of zimmun falls on all those who are eating as one unit, but when they are together with men, which requires modesty, since they are not considered as if all of them have eaten as one, they are no longer obligated in zimmun. And even where there are three women alone and no need to include the men [present], in any case the sages did not make a distinction that the women should be obligated and the men exempt…And I was asked, if they [women] want to be stringent and to recite zimmun in order to avoid any doubt, are they acting properly. In my humble opinion, there are several reasons to be concerned about this. One, lest there be in this a suspicion of yuhara [spiritual haughtiness], and furthermore that three are called many and if so perhaps this has an aspect of “lo titgodedu” [the prohibition of forming factions] when a few adopt a stringency against the custom of the city, and furthermore in my humble opinion one should be concerned here about the prohibition of beracha le’vatala

רב דוד אויערבאך, הליכות ביתה יב:ז

שלש נשים שאכלו ביחד עם איש אחד או שנים, נכון שאחת מהן תברך ברכת הזימון ולא האיש … [הערה יד]… מדודי הגרש״ז שליט״א שמעתי דאם הנשים בקיאות לזמן בעצמן הרי אין נכון לכתחילה להוציא [האיש] מי שהוא בקי לברך בעצמו [הנשים]…אבל נראה פשוט שגם האיש אע״פ [=אף על פי] שאין עליו חובת זימון וכנ״ל מ״מ [=מכל מקום] יכול לענות אחריהן…וכן שמעתי מדודי הגרש״ז שליט״א.

Rav David Auerbach, Halichot Beitah 12:7 and n. 14

Three women who ate together with one or two men, it is proper for one of them to recite birkat ha-zimmun and not the man, but certainly the man is permitted to respond after them…[n. 14] …From my uncle Rav Shlomo Zalman I heard that if the women are proficient in reciting zimmun for themselves, it is not proper le-chat’chila (ab initio) [for the man] to discharge the obligation of someone who is proficient in blessing for himself [the women]… but it seems simple that also for a man, even if he does not have an obligation of zimmun as above, in any case he can answer after them [the women]… and thus I heard from my uncle Rav Shlomo Zalman

כד) שם ויוצאות בזימון שלנו. משמע דדוקא האנשים אומרים ברכת הזימון והנשים יוצאות אבל לא בהיפך שהנשים יאמרו ברכת הזימון והאנשים יוצאים. והטעם נ"ל משום דהנשים ספק אם הם חייבים מה"ת...

“They discharge their obligation with our zimmun.” Meaning that specifically the men recite birkat ha-zimmun and the women discharge their obligation, but not the reverse, that the women recite birkat ha-zimmun and the men discharge their obligation. The reason seems to me because there is doubt whether the women are obligated on a Torah level...

שו”ת אגרות משה או”ח ה:ט:י

אם נשים שאכלו עם שלושה אנשים חייבות לענות בברכת הזימון: בדבר נשים כשאכלו בשלחן עם ג’ אנשים, חייבות לענות ברכת הזימון, כמפורש בסימן קצ”ט סעיף ז’. אבל בחול, שליכא ברוב המקומות סעודה קבועה לאכול כולן ביחד, והיא טרודה בעשיית האוכלין ובהגשתן להשלחן לכל אחד, אין כוונתה לישב לאכול ביחד. וכ”ש [=וכל שכן] כשיש לה ילדים קטנים שמטרידין אותה, ואין לה פנאי לקבוע אכילתה אפילו בפני עצמה, וכ”ש [=וכל שכן] שלא עם אחרים, בחול שכל אחד ממהר באכילתו, שא”כ [=שאם כן] הא לא שייכא כלל לאכילתן. ומזה נמשך שאף אם אירע לפעמים שגם האשה היה לה פנאי לאכול בקביעות, לא הורגלו הנשים לענות לזימון.

Responsa Iggerot Moshe OC 5:9:10

If women who ate with three men are obligated to answer birkat ha-zimmun: In the matter of women who ate at the table with three men, they are obligated to answer birkat ha-zimmun, as is clear in SA 199:7. But on weekdays, when in most places there isn’t an established meal where everyone eats together, and she is busy with preparing food and bringing it to the table for everyone, she does not intend to sit and eat together [with them]. All the more so when there are little children keeping her busy, and she does not have time for a fixed meal even on her own— and all the more so with others— on weekdays when everyone is rushing to eat. For if so, she has no connection at all to their eating. From this we can infer that even if it happens sometimes that also the woman had time to eat with kevi’ut, women did not become habituated to answer zimmun.

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קצט:ו

נשים האוכלות עם ג’ אנשים שחייבים לזמן חייבות גם הם לזמן עמהם ואם הם שלש ורצו ליחלק לזמן לעצמן הרשות בידם (אם האנשים הם פחות מי’ שאינם מזמנים בשם…).

Shulchan Aruch Ha-rav OC 199:6

Women who eat with three men who are obligated to recite zimmun, are also obligated to recite zimmun with them. And if they are three [women] and want to separate to recite zimmun for themselves, they are permitted to (if the men are fewer than ten and are not reciting zimmun with God’s name…).

מירב טובול כהנא, נשים בברכת הזימון, טללי אורות טו (תשס”ט)

בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר לתופעה שנשים שאכלו יחד ונתחייבו בברכת המזון מזמנות לפני הברכה. יחד עם זאת לא מעט פעמים אני שומעת מתלמידותיי שאינן נוהגות כך בנימוק “איננו פמיניסטיות.” בירור הדין ההלכתי של שייכות נשים לברכת הזימון מוחמץ….

Meirav Tubul Cahana, “Women in Birkat Ha-Mazon,” Talelei Orot 15, 5769.

In recent years, we’ve born witness to a growing phenomenon of women who have eaten together and become obligated in birkat ha-mazon reciting [an all-women’s] zimmun before the beracha. At the same time, I occasionally hear from my students that they are not accustomed to doing this, based on the rationale that “we’re not feminist.” [The opportunity] to clarify the halacha of the relevance of birkat ha-zimmun to women gets missed…

© DERACHEHA: WOMEN AND MITZVOT 2020