עמוד א
קושייה א
הרי למדנו שמותר לטלטל חפץ שיש לו צורך בשבת! (לצורכו)
ואסור לטלטל חפץ שאין לו צורך בשבת!
מַתְנִי׳ מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ אֲבָל לֹא יָשָׁן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל הַנֵּרוֹת מִטַּלְטְלִין, חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בְּשַׁבָּת.
אך האם הכוונה היא לאותה שבת בלבד? או גם לשבתות הבאות?
כי א. אם הכוונה היא לאותה שבת בלבד- אז אסור לטלטל את הנרות בשבת! (כיוון שאין אפשרות להשתמש בהם בשבת, מפאת איסור מבעיר) ולכן הן מוקצה.
ו ב. אם הכוונה היא גם לשבתות הבאות- אז אותו איסור גם עומד בעינו! וכאן 2 אפשרויות:
ב1. אם הכוונה ליום השבת הבא (בעצמו)- אסור! כי אסור להבעיר אש בשבת! ולכן אין שימוש בשבת שיכול להתיר טלטול זה משבת קודמת..
ב2. אם הכוונה לערב שבת (של השבת הבאה)- גם כן אסור! כיוון שאז הדלקת הנר הלא מכוונת להיות בשבת, אלא בערב שבת - שזהו עדיין יום חול! ולכן אסור לטלטל חפץ בשבת שמיועד לשימוש ביום חול.
קושייה ב
רבי שמעון מורה שאסור להזיז כוס וקערה ועששית (שיש בהם שמן, כמבואר בביאור שטיינזלץ) - משמע שהם מוקצה ואסורים לשימוש!
אם כן, כיצד הוא מתיר להסתפק מן השמן המטפטף מן הנר (בין אם כבה בין אם דולק)?
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ אֲבָל לֹא יָשָׁן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל הַנֵּרוֹת מִטַּלְטְלִין, חוּץ מִן הַנֵּר שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ בְּשַׁבָּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בְּשַׁבָּת. כָּבְתָה — מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ. אֲבָל כּוֹס וּקְעָרָה וַעֲשָׁשִׁית לֹא יְזִיזֵם מִמְקוֹמָם. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִסְתַּפֵּק מִן הַנֵּר הַכָּבֶה וּמִן הַשֶּׁמֶן הַמְטַפְטֵף, וַאֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק.
אבל כוס וקערה ועששית המלאים שמן ופתילה דולקת בהם לא יזיזם ממקומם.
תשובה
מצויות במקרה זה 2 סוגי "קערות":
א. קערה של נר - מיכל השמן של הנר (המכיל כמות קטנה של שמן)
ב. קערה של כוס - מיכל שמן גדול (המכיל כמות גדולה של שמן)
מדוע אסר רבי שמעון להשתמש בשמן של הקערה של הכוס, אבל התיר להשתמש בקערה של הנר?
כיוון שהקערה של הנר מכילה כמות קטנה של שמן (מה שנותן רושם שהנר יכבה מהר) ולכן ניתן להניח שאדם המדליק אותו מערב שבת מתכנן להשתמש בשמן הנותר - בשבת. (וכיוון שהתכוון להשתמש בשבת (עוד מערב שבת) - מותר בטלטול).