כותר: מהדורה מתוקנת תלמוד בבלי מסכת שבת
מבוא: ברור שהיו שיקולים של מסורת היהודית שגרמו תוצאה של כתבה הבאה ורק למען שקיפות אשים קישור בסוף אבל אני מבקש שתתחילו לטעום טעם חדש בתוכן שהכנתי ובסוף לראות את השיקולים. ולהתחיל מה-התחלה:
דף ב' עמוד ראשון
משנה: חלב מבושל אמרו חכמים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו אלא אם הוסיף מעט שמן. גמרא: חכמים כרב ברונא אמר רב (דף כד,ב) דאמר רב ברונא אמר רב חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק. פירוש נועם היה ספק אם רב מאיר כרב ברונא או חכמים ולפי ההלכה ספק דרבנן לקולא שהחכמים שהם רבים לקולא ואז הלכה כרבים ולא כמו נחום ולא כמו משנה מסוג סתם שדברי רב מאיר אבל אם הדליק בו אין עונש כמו שיש שמונה סוגים של לאו היינו מיצוות לא תעשה שאין עונש למשל לאו שאין בו מעשה או לא לגנוב שאם גנב אין עונש כן בזה אם הדליק בו אין מכת מרדות רק אמרו לכתחילה אין מדליקים בו אבל בדיעבד אין עונש כי אפילו איסור של תורה דאורייתא לפעמים אין עונש לכן קל וחומר איסור שלא מן התורה קל יותר.
סיום פרק ראשון
פרק שני
משנה: המכבה את הנר בשבת רבי יוסי פוטר ממכות מרדות אלא אם חס על הפתילה משום מעשה לא תבערו אש מפני שהוא עושה פחם. פירוש נועם לא תבערו כמו ובערת הרע מקרבך להסיר את האש ורק אם עושה לצורך גוף הכיבוי כדברי רב יוסי כי עושה פחם משום מלאכת מחשבת אבל אם אין צריך לגוף המלאכה למשל להציל שמן פטור ממכות מרדות כי מותר לכתחילה כי רב יוסי רק אסר פתילה. גמרא: אפילו אם רב יהודה אמר חייב הלכה כרב יוסי [תלמוד עירובין] וסתם משנה היא [היינו בלי שם] של רב מאיר [תלמוד גיטין דף ד,א] , ר' יוסי כמאן אי כר' יהודה אפילו לא לפתילה נמי ליחייב ואי
דף ב,ב [המשך גמרא]
כר"ש פתילה נמי ליפטר , ר' יוחנן אמר כר"ש ומאי שנא פתילה כדאמר רב המנונא ואיתימא רב אדא בר אהבה הכא בפתילה חדשה שצריך להבהבה כי מתקן מנא אמר רבא דיקא נמי דקתני שהוא עושה פחם ולא קתני מפני שנעשית פחם ש"מ, אמר רבי אבא [עג,ב] החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה פטור עליה כמאן כרבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, משום מלאכת מחשבת אסרה תורה [חגיגה י,ב] וכרבי יוסי שפטר אלא אם עושה פחם. פירוש נועם ורק בפתילה חדשה כמו שאמרו אם צריך להבהבה אבל אם כבר פחם אף המכבה כי חס על הפתילה פטור ממכות מרדות. כי רק אסור אם עושה פחם. אמר נועם מאי טעמא מכבה אחרי מדליק. דרכו של אדם קודם מדליק והדר מכבה.
סיום פרק שני, פרק שלישי
משנה: הצד חייב חוב לשמים אמרו חכמים במה דברים אמורים הצד צפור למגדל [קו,ב המשך משנה] וצבי לגינה ולחצר ולביבר קטן כרב שמעון בן גמליאל אבל לביבר גדול פטור ממכת מרדות. [הערה: להעביר דברי היחיד רבי יהודה לבריתא כי יחיד נגד רבים], [המשך משנה] צבי שנכנס לבית נעלו הדלת שניים, פטורין ממכות מרדות ואף אם לא יכול אחד לנעול כרבי שמעון אבל נעל אחד בפניו, חייב חוב לשמים, פירוש נועם המשנה רק אסרה כשעשה מעשה לנעול דלת אבל צד בכלי כמו מצודה הגיב בית הלל לבית שמאי להתיר ופירוש מילה מותר כבית יוסף בגזיזת שער הזקן מותר לכתחילה וכבית הלל שאין שבת לכלים. גמרא: אמר רב אושעיא אמר רב אסי מאן תנא שביתת כלים דאורייתא, ב"ש היא ולא בית הלל [יח,א] לב"ש בין קעביד מעשה
דף ג,א [המשך גמרא]
בין דלא קעביד מעשה אסור לבית הלל אע"ג דקעביד מעשה שרי. [משנה ב'] מעשה שעשו אנשי טבריה, הביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין. אמרו להם חכמים, חמין שהוחמו בשבת אסורין ברחיצה ובשתייה. פירוש נועם כלל שהלכה כרבים אבל ראו דברי עולא בגמרא, [הערה: אומנם כול התוכן שלפני זה כמעט כול פרק שני ושלישי עד דף לט', כבוד המורשת גורם לקצר כי מסוג סתם היינו של רב מאיר והשאר מותר ואין להאריך במה שמותר או שפטור ממכת מרדות אלא כבוד המורשת גורם לקיים את השיטה בחינוך במורשת היהודית לעולם ללמד קצר בתלמוד בבלי פסחים ג,ב עבור כול פרט במשנה ואין לדון בו דיון אלא להגיע מהר לדיון של דברי הרבים שאסרו את המים]. גמרא: מעשה דאנשי טבריא תולדות חמה הוא ואסרי להו רבנן אמר להו ההוא תולדות אור הוא דחלפי אפיתחא דגיהנם אמר רב חסדא, [לט,ב המשך גמרא] ממעשה שעשו אנשי טבריא ואסרי להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום אמר עולא הלכה כאנשי טבריא. פירוש נועם כי כלל בהלכה מעשה רב ומחממים מים כמו שעשו מעשה ואין חשש של הטמנה.
הערה: נמצא שעד דף לט כשמונים עמודים יכלו לקצר וכבוד המורשת גורם לקצר לקיים את השיטה בחינוך לעולם ללמד קצר ואין להאריך בפרטים שמותר כי לא ברשימה של פרטים שאסרו הרבנים מדרבנן וכן אין להאריך במשנה מסוג סתם ולכן גם אין להאריך בדיון שעל משנה מסוג סתם
קישור לשיקולי המורשת היהודית
שם