Was Juden tragen und warum - Tetzaveh 5776 - Fraenkelufer
by Josh W
1 א
(א) וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃ (ב) וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃ (ג) וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חָכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃ (ד) וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט וְעָשׂ֨וּ בִגְדֵי־קֹ֜דֶשׁ לְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֛יךָ וּלְבָנָ֖יו לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃ (ה) וְהֵם֙ יִקְח֣וּ אֶת־הַזָּהָ֔ב וְאֶת־הַתְּכֵ֖לֶת וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֑ן וְאֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃ (פ)
(1) And bring thou near unto thee Aaron thy brother, and his sons with him, from among the children of Israel, that they may minister unto Me in the priest’s office, even Aaron, Nadab and Abihu, Eleazar and Ithamar, Aaron’s sons. (2) And thou shalt make holy garments for Aaron thy brother, for splendour and for beauty. (3) And thou shalt speak unto all that are wise-hearted, whom I have filled with the spirit of wisdom, that they make Aaron’s garments to sanctify him, that he may minister unto Me in the priest’s office. (4) And these are the garments which they shall make: a breastplate, and an ephod, and a robe, and a tunic of chequer work, a mitre, and a girdle; and they shall make holy garments for Aaron thy brother, and his sons, that he may minister unto Me in the priest’s office. (5) And they shall take the gold, and the blue, and the purple, and the scarlet, and the fine linen.
2 ב
(ז) וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת׃ (ח) וַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת־ק֨וֹל ה' אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ ה' אֱלֹהִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן׃ (ט) וַיִּקְרָ֛א ה' אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה׃ (י) וַיֹּ֕אמֶר אֶת־קֹלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָאִירָ֛א כִּֽי־עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵחָבֵֽא׃ (יא) וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ׃

(7) And the eyes of them both were opened, and they knew that they were naked; and they sewed fig-leaves together, and made themselves girdles. (8) And they heard the voice of the LORD God walking in the garden toward the cool of the day; and the man and his wife hid themselves from the presence of the LORD God amongst the trees of the garden. (9) And the LORD God called unto the man, and said unto him: ‘Where art thou?’ (10) And he said: ‘I heard Thy voice in the garden, and I was afraid, because I was naked; and I hid myself.’ (11) And He said: ‘Who told thee that thou wast naked? Hast thou eaten of the tree, whereof I commanded thee that thou shouldest not eat?’

3 ג
(א) וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה׃ (ב) וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י אֵ֥ין לָב֛וֹא אֶל־שַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ בִּלְב֥וּשׁ שָֽׂק׃ (ג) וּבְכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ אֵ֤בֶל גָּדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְצ֥וֹם וּבְכִ֖י וּמִסְפֵּ֑ד שַׂ֣ק וָאֵ֔פֶר יֻצַּ֖ע לָֽרַבִּֽים׃ (ד) וַ֠תָּבוֹאינָה נַעֲר֨וֹת אֶסְתֵּ֤ר וְסָרִיסֶ֙יהָ֙ וַיַּגִּ֣ידוּ לָ֔הּ וַתִּתְחַלְחַ֥ל הַמַּלְכָּ֖ה מְאֹ֑ד וַתִּשְׁלַ֨ח בְּגָדִ֜ים לְהַלְבִּ֣ישׁ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֗י וּלְהָסִ֥יר שַׂקּ֛וֹ מֵעָלָ֖יו וְלֹ֥א קִבֵּֽל׃
(1) Now when Mordecai knew all that was done, Mordecai rent his clothes, and put on sackcloth with ashes, and went out into the midst of the city, and cried with a loud and a bitter cry; (2) and he came even before the king’s gate; for none might enter within the king’s gate clothed with sackcloth. (3) And in every province, whithersoever the king’s commandment and his decree came, there was great mourning among the Jews, and fasting, and weeping, and wailing; and many lay in sackcloth and ashes. (4) And Esther’s maidens and her chamberlains came and told it her; and the queen was exceedingly pained; and she sent raiment to clothe Mordecai; and to take his sackcloth from off him; but he accepted it not.
4 ד
(יא) וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֮ לִפְנֵ֣י ה' וְהִנֵּ֧ה ה' עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י ה' לֹ֥א בָר֖וּחַ ה' וְאַחַ֤ר הָר֨וּחַ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ יְהוָֽה׃ (יב) וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ ה' וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה׃ (יג) וַיְהִ֣י ׀ כִּשְׁמֹ֣עַ אֵלִיָּ֗הוּ וַיָּ֤לֶט פָּנָיו֙ בְּאַדַּרְתּ֔וֹ וַיֵּצֵ֕א וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הַמְּעָרָ֑ה וְהִנֵּ֤ה אֵלָיו֙ ק֔וֹל וַיֹּ֕אמֶר מַה־לְּךָ֥ פֹ֖ה אֵלִיָּֽהוּ׃

(11) And He said: ‘Go forth, and stand upon the mount before the LORD.’ And, behold, the LORD passed by, and a great and strong wind rent the mountains, and broke in pieces the rocks before the LORD; but the LORD was not in the wind; and after the wind an earthquake; but the LORD was not in the earthquake; (12) and after the earthquake a fire; but the LORD was not in the fire; and after the fire a still small voice. (13) And it was so, when Elijah heard it, that he wrapped his face in his mantle, and went out, and stood in the entrance of the cave. And, behold, there came a voice unto him, and said: ‘What doest thou here, Elijah?’

5 ה
רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי

Rav Huna son of R. Joshua would never walk more than four cubits with a bare head, for he said: "The shechina is above my head."

6ו

מלמד להועיל - רד"צ הופמן סי' נ"ו

שאלה: אי רשאי לישבע בערכאות שלהם בגילוי ראש.

תשובה: אין לי פנאי להאריך כעת. אבל עיין ב... והנה בעת הזאת הרבנים היראים במדינות אוננארן מחמירין מאד בענין גלוי ראש... והנה הגר׳׳א בהגהותיו לסי' ח' העלה שאין איסור אפילו להוציא אזכרה בג״ר אלא מידת חסידות. ומ״ש שם בתשובת נחלת בנימין שאם בבית חינוך שמו לחוק שצעירי ישראל צריכין לישב דווקא בפריעת ראש ועושין כן ע״ד אביהם וראשי העדה, זה איסור גמור משום ובחוקותיהם לא תלכו. והנה בק״ק יראים דפפר״מ בבית החינוך שנתיסד בהגאון ר׳ שמשון רפאל הירש זצ״ל (שאני הייתי מורה שם ב׳ שנים וחצי) יושבים התלמידים בשעת לימוד שאר המדעים בפריעת ראש, ורק בשעת לימוד תורה מכסים ראשם (וכן הוא המנהג בבית הספר בהאמבורג) וזה נעשה שם עפ״י תקנת הרה״ג מו״ה ש״ר הירש זצ״ל. ובפעם ראשון שבאתי לביתו של הרה״ג ש״ר הירש בכובע על ראשי, אמר לי שכאן הוא דרך ארץ להסיר הכובע מעל הראש כשבאין אל אדם חשוב, ואולי יראה מורה אחד (יש בבית החינוך גם מורים א"י) שאני איני מסיר הכובע מעל הראש לפני ראש בית החינוך (דירעקטאר) היה מחשב זה כאילו אני מבזה אותו. ובזה וכיוצא בזה אין בו משום בחוקותיהם. — ואם כן בנידון דידן אם השופט נותן רשות לכסות הראש בשעת השבועה מה טוב, וכל אחד בודאי לכתחלה צריך לבקש מהשופט לכסות ראשו ויאמר כי הוא מצווה לכסות ראשו בכל דבר שבקדושה והשבועה היא לו בלתי ספק דבר קדושה. אמנם אם השופט אינו רוצה לתת לו רשות א״צ לקבל עליו אפי׳ עונש ממון ויכול לישבע אפילו בגילוי ראש... דהיכא שנראה מתוך מעשיו דלאו משום חוקותיהם שרי

(R. David Zvi Hoffmann, Melamed Leho'il, 1932)

Question: Is one permitted to take an oath in their courts with a bare head?

Answer: I do not have time to write a long answer at the moment, and I advise you to read other sources. In our times, the Orthodox rabbis of Hungary are very strict on the subject of bareheadedness. However, the Vilna Gaon sees it as a symbol of piety, and not even as a rabbinical commandment. Still, the Nahalat Binyamin wrote that when the authorities force children at school to uncover their heads, they must not do so, even if told to by their fathers and leaders, since it is forbidden to "go in the ways of the nations". In the Orthodox community of Frankfurt-am-Mein, in the school founded by Rabbi Samson Raphael Hirsch (where I myself taught for two and a half years), the students sit bareheaded for secular studies and cover their heads for Torah studies. This is also the custom in Hamburg, and it has the backing of Rabbi Hirsch. In fact, the first time I came to visit Rabbi Hirsch wearing a hat, he told me to take it off, since the local custom was to remove the hat in the presence of an important person, and if someone were to see me standing before the "Direktor", they would think I was dishonouring him. (There were non-Jewish teachers at that school.)

-- From all of this, we come back to our issue. If the judge gives permission to continue wearing a head-covering, how good! Everyone should certainly request this from the judge, and explain that our custom is to cover the head during holy matters, and that we certainly consider taking an oath as holy. However, if the judge refuses this request, one is not obliged to be punished for this, and may take the oath with a bare head... since this itself indicates that he is not doing so to immitate their ways.

7 ז

(ה) תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים ובכל מקום לא יאחוז תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל מפני שלבו טרוד בהן ולא יאחוז כלים ומעות בידו אבל מתפלל הוא ולולב בידו בימות החג מפני שהוא מצות היום היה משוי על ראשו והגיע זמן תפלה אם היה פחות מארבעה קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל בו היה ארבעה קבין מניחו על גבי קרקע ואחר כך יתפלל דרך כל החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהן עטופים.

How must one dress [for prayer]? One begins by making himself smart and honourable, as it says "Bow to the Eternal in honourable holiness". One may not stand in prayer in his underwear, and not with a bare head, and not with bare feet - in such a place where one would not stand barefoot before nobility, and would wear shoes. One may not stand holding anything, not tools or money or even Tefillin or a Torah scroll, because they distract one's mind, except on Sukkot when one must hold the Lulav. If one was carrying a load on his head, and the time to pray came, if the load weighs less than 4 kavin it can be draped on one's shoulder, and if it is heavier it should be left on the ground during prayer. The custom of all sages and their disciples is to pray wrapped up.

8ח

ליקוטי מוהר"ן כ"ט

וְזֶה בְּחִינַת בְּגָדִים לְבָנִים הַיְנוּ תִּקּוּן הַדִּבּוּר שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת פֶּה הוּא בְּחִינַת בְּגָדִים לְבָנִים כִּי צָרִיךְ לִשְׁמר מְאד אֶת הַבְּגָדִים שֶׁלּא יְבַזֶּה אֶת הַבְּגָדִים רַק לְשָׁמְרָן כָּרָאוּי שֶׁלּא יָבוֹא עֲלֵיהֶם שׁוּם כֶּתֶם וּרְבָב וְכָל מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל יוֹתֵר צָרִיךְ לִשְׁמר אֶת הַבְּגָדִים יוֹתֵר כִּי כָל מִי שֶׁגָּדוֹל יוֹתֵר מְדַקְדְּקִין עִמּוֹ יוֹתֵר וְעַל כֵּן 'תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנִּמְצָא רְבָב עַל בְּגָדָיו, חַיָּב מִיתָה' כִּי עִמּוֹ מְדַקְדְּקִין יוֹתֵר כִּי הַבְּגָדִים בְּעַצְמָם הֵם דָּנִין אוֹתוֹ בִּבְחִינַת דִּינָא דְּמַלְכוּתָא כִּי הַבְּגָדִים הֵם בְּחִינַת מַלְכוּת כִּי רַבִּי יוֹחָנָן קָרָא לְמָאנֵהּ מְכַבְּדוּתָא שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת

Likutei Moharan 29:3

White clothes are the tikkun for speech, which is the dominion of the mouth. For one must be very careful with clothing, and not spoil the clothes, being careful not to spill anything on them - and the more honourable the person, the more they should be careful. This is why it is written "A scholar with a stain on their clothes deserves to die," because they are judged more strictly than others. In fact, the clothes themselves are the judge of the man.