(ה) כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהוָ֗ה בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶאֱצָאֶ֑יהָ נֹתֵ֤ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ וְר֖וּחַ לַהֹלְכִ֥ים בָּֽהּ׃ (ו) אֲנִ֧י יְהוָ֛ה קְרָאתִ֥יךָֽ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם׃ (ז) לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת לְהוֹצִ֤יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא יֹ֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ׃ (ח) אֲנִ֥י יְהוָ֖ה ה֣וּא שְׁמִ֑י וּכְבוֹדִי֙ לְאַחֵ֣ר לֹֽא־אֶתֵּ֔ן וּתְהִלָּתִ֖י לַפְּסִילִֽים׃ (ט) הָרִֽאשֹׁנ֖וֹת הִנֵּה־בָ֑אוּ וַֽחֲדָשׁוֹת֙ אֲנִ֣י מַגִּ֔יד בְּטֶ֥רֶם תִּצְמַ֖חְנָה אַשְׁמִ֥יע אֶתְכֶֽם׃ (פ) (י) שִׁ֤ירוּ לַֽיהוָה֙ שִׁ֣יר חָדָ֔שׁ תְּהִלָּת֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ יוֹרְדֵ֤י הַיָּם֙ וּמְלֹא֔וֹ אִיִּ֖ים וְיֹשְׁבֵיהֶֽם׃ (יא) יִשְׂא֤וּ מִדְבָּר֙ וְעָרָ֔יו חֲצֵרִ֖ים תֵּשֵׁ֣ב קֵדָ֑ר יָרֹ֙נּוּ֙ יֹ֣שְׁבֵי סֶ֔לַע מֵרֹ֥אשׁ הָרִ֖ים יִצְוָֽחוּ׃ (יב) יָשִׂ֥ימוּ לַֽיהוָ֖ה כָּב֑וֹד וּתְהִלָּת֖וֹ בָּאִיִּ֥ים יַגִּֽידוּ׃ (יג) יְהוָה֙ כַּגִּבּ֣וֹר יֵצֵ֔א כְּאִ֥ישׁ מִלְחָמ֖וֹת יָעִ֣יר קִנְאָ֑ה יָרִ֙יעַ֙ אַף־יַצְרִ֔יחַ עַל־אֹיְבָ֖יו יִתְגַּבָּֽר׃ (ס) (יד) הֶחֱשֵׁ֙יתִי֙ מֵֽעוֹלָ֔ם אַחֲרִ֖ישׁ אֶתְאַפָּ֑ק כַּיּוֹלֵדָ֣ה אֶפְעֶ֔ה אֶשֹּׁ֥ם וְאֶשְׁאַ֖ף יָֽחַד׃ (טו) אַחֲרִ֤יב הָרִים֙ וּגְבָע֔וֹת וְכָל־עֶשְׂבָּ֖ם אוֹבִ֑ישׁ וְשַׂמְתִּ֤י נְהָרוֹת֙ לָֽאִיִּ֔ים וַאֲגַמִּ֖ים אוֹבִֽישׁ׃ (טז) וְהוֹלַכְתִּ֣י עִוְרִ֗ים בְּדֶ֙רֶךְ֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ בִּנְתִיב֥וֹת לֹֽא־יָדְע֖וּ אַדְרִיכֵ֑ם אָשִׂים֩ מַחְשָׁ֨ךְ לִפְנֵיהֶ֜ם לָא֗וֹר וּמַֽעֲקַשִּׁים֙ לְמִישׁ֔וֹר אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים עֲשִׂיתִ֖ם וְלֹ֥א עֲזַבְתִּֽים׃ (יז) נָסֹ֤גוּ אָחוֹר֙ יֵבֹ֣שׁוּ בֹ֔שֶׁת הַבֹּטְחִ֖ים בַּפָּ֑סֶל הָאֹמְרִ֥ים לְמַסֵּכָ֖ה אַתֶּ֥ם אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ס) (יח) הַחֵרְשִׁ֖ים שְׁמָ֑עוּ וְהַעִוְרִ֖ים הַבִּ֥יטוּ לִרְאֽוֹת׃ (יט) מִ֤י עִוֵּר֙ כִּ֣י אִם־עַבְדִּ֔י וְחֵרֵ֖שׁ כְּמַלְאָכִ֣י אֶשְׁלָ֑ח מִ֤י עִוֵּר֙ כִּמְשֻׁלָּ֔ם וְעִוֵּ֖ר כְּעֶ֥בֶד יְהוָֽה׃ (כ) ראית [רָא֥וֹת] רַבּ֖וֹת וְלֹ֣א תִשְׁמֹ֑ר פָּק֥וֹחַ אָזְנַ֖יִם וְלֹ֥א יִשְׁמָֽע׃ (כא) יְהוָ֥ה חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר׃
(5) Thus said God the LORD, Who created the heavens and stretched them out, Who spread out the earth and what it brings forth, Who gave breath to the people upon it And life to those who walk thereon: (6) I the LORD, in My grace, have summoned you, And I have grasped you by the hand. I created you, and appointed you A covenant people, a light of nations— (7) Opening eyes deprived of light, Rescuing prisoners from confinement, From the dungeon those who sit in darkness. (8) I am the LORD, that is My name; I will not yield My glory to another, Nor My renown to idols. (9) See, the things once predicted have come, And now I foretell new things, Announce to you ere they sprout up. (10) Sing to the LORD a new song, His praise from the ends of the earth— You who sail the sea and you creatures in it, You coastlands and their inhabitants! (11) Let the desert and its towns cry aloud, The villages where Kedar dwells; Let Sela’s inhabitants shout, Call out from the peaks of the mountains. (12) Let them do honor to the LORD, And tell His glory in the coastlands. (13) The LORD goes forth like a warrior, Like a fighter He whips up His rage. He yells, He roars aloud, He charges upon His enemies. (14) “I have kept silent far too long, Kept still and restrained Myself; Now I will scream like a woman in labor, I will pant and I will gasp. (15) Hills and heights will I scorch, Cause all their green to wither; I will turn rivers into isles, And dry the marshes up. (16) I will lead the blind By a road they did not know, And I will make them walk By paths they never knew. I will turn darkness before them to light, Rough places into level ground. These are the promises— I will keep them without fail. (17) Driven back and utterly shamed Shall be those who trust in an image, Those who say to idols, ‘You are our gods!’” (18) Listen, you who are deaf; You blind ones, look up and see! (19) Who is so blind as My servant, So deaf as the messenger I send? Who is so blind as the chosen one, So blind as the servant of the LORD? (20) Seeing many things, he gives no heed; With ears open, he hears nothing. (21) The LORD desires His [servant’s] vindication, That he may magnify and glorify [His] Teaching.
וְרַבִּי חֲנַנְיָה אָמַר, מִי שֶׁמֵּת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנִקְבַּר שָׁם, שְׁתֵּי מִיתוֹת יֵשׁ בְּיָדוֹ, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכֹל ישְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי וּבָבֶל תָּבוֹא וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר (ירמיה כ, ו). הֱוֵי, יֵשׁ בְיָדוֹ שְׁתֵּי מִיתוֹת. לְפִיכָךְ אָמַר יַעֲקֹב, אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. אָמַר לוֹ רַבִּי סִימוֹן, אִם כֵּן הִפְסִידוּ הַצַּדִּיקִים הַקְּבוּרִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. אֶלָּא מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, עוֹשֶׂה לָהֶם מְחִילוֹת בָּאָרֶץ וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כִּמְעָרוֹת הַלָּלוּ וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ שֶׁל חַיִּים וְהֵן עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל (יחזקאל לז, יב). וְאַחַר כָּךְ וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מִקְרָא מָלֵא הוּא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ (ישעיה מב, ה).
R. Hanina said: Whoever dies outside of the land of Israel and is buried there experiences two deaths, as it is written: And thou, Pashhur, and all that dwell in thy house shall go into captivity; and thou shalt come to Babylon, and there thou shalt die, and there thou shalt be buried (Jer. 20:6). Hence he experienced two deaths.8They suffer both the pain of death and the pain of interment outside the Holy Land. That is why Jacob said to Joseph: Bury me not, I pray thee, in Egypt. R. Simon argued: If that is so, do not the righteous who are buried outside the land of Israel suffer because of that? What does the Holy One, blessed be He, do? He constructs subterranean passages through which they revolve until they reach the land of Israel. When they reach the land, the Holy One, blessed be He, instills within them the breath of life and they rise, as it is said: Behold, I have opened your graves, and I caused you to come up out of your graves, O My people. And I will bring you into the land of Israel (Ezek. 37:12), and after that is written: I will put My spirit in you, and you will live (ibid., v. 14). R. Simeon the son of Lakish said: The following verse teaches explicitly that when the righteous reach the land of Israel, the Holy One, blessed be He, instills the breath of life in them: He that giveth breath unto the people upon it, and spirit to them that walk therein (Isa. 42:5).
ב. לפקוח עינים עורות וגו'. כי אז בגאולה העתידה יושפע שפע רב להאיר עינינו להבין התורה להוציא ממסגר אסיר ניצוצי הקדושה אשר היו טמעי"ם. מבית כלא הנשמות שהיו יושבי חשך בקליפות.
In the future redemption, a great abundance will flow to enlighten the eyes to understand Torah and bring out the holy sparks from being bound up. It is those souls that have been locked away in their shells.
וְהַכְּלָל, שֶׁגַּם מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים וּבָתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה גַּם הֵם מְקַבְּלִים חִיּוּת מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְאַף-עַל-פִּי שֶׁכְּבוֹדו יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ רָחוֹק מִשָּׁם, בִּבְחִינַת (ישעיהו מ״ב:ח׳) וּכְבוֹדִי לאחר לֹא אתן, עַם כָּל זֶה הֵם מְקַבְּלִים חִיּוּת מִבְּחִינַת מַאֲמָר סָתוּם, שֶׁהוּא בְּרֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבוֹד עֶלְיוֹן, שֶׁהוּא סָתוּם וְנֶעֱלָם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, וּמִשָּׁם הֵם מְקַבְּלִים חִיּוּת וּכְשֶׁאָדָם נוֹפֵל לְשָׁם ח"ו, אֲזַי כְּשֶׁמַּתְחִיל לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ זֶהוּ תְּשׁוּבָתוֹ וְתִקּוּנוֹ, כִּי חוֹזֵר וְעוֹלֶה אֶל הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל שֶׁהוּא אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ שֶׁמִּשָּׁם הַמְּקוֹמוֹת הַנַּ"ל מְקַבְּלִין חִיּוּת מִגֹּדֶל הַהַסְתָּרָה. וְעַכְשָׁיו הוּא חוֹזֵר וּמְדַבֵּק עַצְמוֹ לִקְדֻשָּׁה זוֹ וּמְקַבֵּל חִיּוּת מִשָּׁם וְעוֹלֶה עַל-יְדֵי זֶה, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְזֶה נֶחֱשָׁב לְקָרְבַּן עוֹלָה שֶׁמְּכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב שֶׁהוּא בְּחִינַת לִבִּי סְחַרְחַר עַל-יְדֵי קְלִפַּת נֹגַהּ וְכוּ' וְעַל-יְדֵי בְּחִינַת אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ הַנַּ"ל שֶׁמְּבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ שָׁם בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ, עַל-יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן וְנִתְכַּפֵּר כַּנַּ"ל וְנַעֲשֶֹה מִזֶּה בְּחִינַת קָרְבַּן עוֹלָה, בִּבְחִינַת וְאַיֵּה הַשֶֹּה לְעוֹלָה וְזֶה בְּחִינַת (סוף התקונים ב), בְּרֵאשִׁית בָּרָא תַּיִּשׁ, הַיְנוּ הַשֶֹּה לְעוֹלָה שֶׁנַּעֲשֶֹה מִבְּחִינַת בְּרֵאשִׁית שֶׁהוּא מַאֲמָר סָתוּם, בְּחִינַת אַיֵּה וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:
There are places of ill repute such as houses of idol worship and even those places receive life from God, even though God's glory is far from there. This is what Isaiah meant, "my glory will not be given to others." With all of this, they receive life from the sealed utterance which is Bereishit, which is the highest level of God's glory that is sealed and hidden. From there, they receive this life-force such that when they fall to this place and seek out God's glory, this is their repentance and fixing. Because it returns to the high glory and at that point, they receive the life-force from the great hidden place.
מקצה הארץ. תהלתו יגידו הגוים מקצה הארץ כי ממזרח שמש ועד מבואו ידעו בגאולת ישראל כי הם מפוזרים בכל פאות והגוים בראותם הנפלאות ההם ישירו תהלתו, וכן יורדי הים באניות כלומר בים וביבשה ישירו לה', ואמר ומלואו, על דגי הים שהם מלא הים והוא על דרך משל כמו וכל עצי השדה ימחאו כף, וכן איים ויושביהם באלו המקומות ישירו:
The nations at the the farthest reaches of the world will praise God and will know of the redemption of Israel. Since they are scattered among them, the non-Jews will see the wonders and song God's praises. In land and in sea this will happen. The fish of the sea will do so and this is a parable, similar to the trees of the field clapping.
ה' כגבור יצא, הגבור כחו במתניו ויוצא למלחמה בעצמו, וז"ש כגבור יצא והאיש מלחמות אינו גבור רק מלומד בתכסיסי מלחמה ואיש מלחמות הוא אם בחן מלחמות רבות ובקי בהנהגת המלחמה, והוא אינו לוחם בעצמו רק יעיר קנאה שיודע תחבולות לזרז אנשי החיל ולהעיר קנאה בלבם.
A warrior's strength is in his own abilities to go out to war on his own. He's learned in the art of war. He's a person of war if he chooses to delve into it and is an expert in the behaviors of war. He himself won't fight but rather will arouse vengefulness as he's aware of how to incite his soldiers and awaken vengefulness within them.
א"ל רב אחא לרב נחמן בר יצחק מיום שחרב בית המקדש אין שחוק להקב"ה ומנלן דליכא שחוק אילימא מדכתיב (ישעיהו כב, יב) ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה וגו' דלמא ההוא יומא ותו לא אלא דכתיב (תהלים קלז, ה) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי דלמא שכחה הוא דליכא אבל שחוק מיהא איכא אלא מהא (ישעיהו מב, יד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק וגו'
Rav Aḥa said to Rav Naḥman bar Yitzḥak: From the day the Temple was destroyed, there is no longer any making sport for the Holy One, Blessed be He. And from where do we derive that there is no making sport? If we say that it is from that which is written: “And in that day did the Lord, the God of hosts, call to weeping, and to lamentation, and to baldness and to girding with sackcloth” (Isaiah 22:12), that is inconclusive: Perhaps that day alone was called for weeping and lamentation, and no additional days. Rather, you might suggest that the source is that it is written: “If I forget you, O Jerusalem, let my right hand forget her cunning. Let my tongue cleave to the roof of my mouth, if I do not remember you” (Psalms 137:5–6). This is also inconclusive, as perhaps there is no forgetting of Jerusalem for God, but in any event there is still making sport. Rather, it is derived from this verse: “I have long time held My peace, I have been still, and refrained Myself; now will I cry like a travailing woman, gasping and panting at once” (Isaiah 42:14).
והולכתי. אבל ישראל שהם כעורים בגלות אוליך אותם בדרך לא ידעו שאוליכם לארצם דרך מדבר העמים:
Israel, who are miserable in exile, I will lead them by a way they don't know to their land through the desert of the nations.
לאור. כי ההולך בחשך או בדרך מעקשים יכשל וההולך בדרך לא ידע כאלו הולך בחשך או במעקשות וישראל ילכו כהולך באור ובדרך מישור:
For a person who walks in the dark or in a roadblocked path will fail. A person who walks a path they don't know, it's as if they're walking in darkness. Israel will walk in light and in security.
ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיהו מב, כא) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
Rabbi Ḥananya ben Akashya says: The Holy One, Blessed be He, sought to confer merit upon the Jewish people; therefore, He increased for them Torah and mitzvot, as each mitzva increases merit, as it is stated: “It pleased the Lord for the sake of His righteousness to make the Torah great and glorious” (Isaiah 42:21). God sought to make the Torah great and glorious by means of the proliferation of mitzvot.