Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha:

...ועיקר התפלה בצבו' הוא תפלת י"ח דהיינו שיתפללו עשר' אנשי' שהם גדולי' ביחד ולא כמו שחושבין ההמון שעיקר להתפלל בעשרה הוא רק משו' לשמוע קדיש וקדושה וברכו...

The essence of tefilla be-tzibbur [prayer in the community] is Shemoneh Esrei, which is that ten adult men pray together, and not as the masses think that the essence of praying with ten is just to hear Kaddish, Kedusha, and Barechu

(ד) וְכֵיצַד הִיא תְּפִלַּת הַצִּבּוּר. יִהְיֶה אֶחָד מִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם וְהַכּל שׁוֹמְעִים. וְאֵין עוֹשִׂין כֵּן בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה גְּדוֹלִים וּבְנֵי חוֹרִין. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר אֶחָד מֵהֶם.

How is tefillat ha-tzibbur [conducted]? One person prays out loud and everyone listens. This cannot be done with fewer than ten adult free men. And the shaliach tzibbur is one of them.

כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּב, כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּב. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:

Just as a shaliach tzibbur [prayer leader] is obligated [to recite the Amida], each and every individual is obligated. Rabban Gamliel says: The shaliach tzibbur discharges the obligation for the masses.

...אמר להם רבן גמליאל לדבריכם למה שליח צבור יורד לפני התיבה אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי... אמר רבי יוחנן הלכתא כרבן גמליאל הלכתא מכלל דפליגי כי סליק רבי אבא מימי פירשה מודים חכמים לרבן גמליאל בברכות של ר"ה ושל יוה"כ...

...Rabban Gamliel said to them: According to your words, why does the shaliach tzibbur lead prayers [lit., go down before the aron]? They said to him: In order to discharge the obligation of a person who is inexpert [in reciting the Amida]…Rabbi Yochanan said: The halacha is like Rabban Gamliel regarding the berachot of Rosh Ha-shana and Yom Kippur...

(א) דין הנהגת ש"ץ בי"ח ברכות ודין עניית אמן ובו יב"ס:
לאחר שסיימו הציבור תפלתן יחזיר ש"צ התפל' שאם יש מי שאינו יודע להתפלל יכוין למה שהוא אומר ויוצא בו

After they [the tzibbur] have finished their prayer, the shaliach tzibbur repeats the prayer, so that if there is someone who does not know how to pray, he can have intention to what he [the shaliach tzibbur] says and discharge his obligation through it.

... דהתפלה היינו עבודה... נמי אסמכינהו רבנן אתמידין הא למדת כששליח ציבור מתפלל או מקריב קרבן של ציבור אם המיעוט אינם חפצים בעבודתו האיך יוצאין...

... For tefilla is avoda [a term for worship used for sacrifices]… Also, they [the men of the Great Assembly] connected them [the daily prayers] to the daily sacrifices. Thus you learn that when a shaliach tzibbur prays or offers a communal sacrifice, if a few [of the tzibbur] don’t want his avoda, how can they discharge their obligation?..

בית הבחירה למאירי מסכת ברכות מז:

ואין דבר שבקדושה מסור לנשים

Meiri, Berachot 47b

A davar she-bikdusha is not entrusted to women

...תפלת הצבור אינה תפלה של עשרה יחידים אלא הריהי חפצא של תפלה מסוים לעצמה... הש"ץ מתפלל על שם הצבור - והיחיד שאינו בקי יוצא בתפלה ע"י זה שהוא משתתף בתפלת הצבור. היחיד יוצא ע"י הצבור אבל לא מדין שומע כעונה בעלמא כבשאר ברכות. בשומע כעונה בכהת"כ יחיד מוציא את היחיד, אבל בק"ש ובתפלה הצבור הוא המוציא את היחידים...

Tefillat ha-tzibbur is not a tefilla of ten individuals, but a distinct tefilla entity of its own…The shaliach tzibbur prays on behalf of the tzibbur—and the individual who is inexpert discharges his tefilla obligation by virtue of participating in tefillat ha-tzibbur. The individual discharges his obligation through the tzibbur, but not through the regular principle of shomei’a ke-oneh [listening is tantamount to responding] as in other berachot. In shomei’a ke-oneh throughout the Torah, an individual discharges another individual’s obligation. But in Keri’at Shema and in tefilla, it is the tzibbur that discharges the individuals’ obligations.

...אשה מצווה על קידוש השם...

... a woman too is commanded to sanctify God’s name...

רב צבי שכטר, ע”ד [=על דבר] המנינים המשותפים, שבט תשע”ד

ולפי דעת המחדשים, הכל אצלם נעשה “עפ”י [=על פי] ההלכה”, כאשר האריכו לברר במאמריהם…… אפילו אם המניע במקרה מסויים אינו פסול, אף עצם תוכן ההנהגות איננו נכון, שהרוצה לדעת אם אשה מותרת לשמש כש”ץ [=כשליח ציבור] עבור קבלת שבת, ומסתכל בשו”ע או”ח הל’ [=בשלחן ערוך אורח חיים הלכות] קבלת שבת ולא מצא כלום, ומחליט עפי”ז [=על פי זה] שאין כאן מניעה “הלכתית”, טועה הוא, דלכל שאלה צריכים להסתכל ולדון מכל הצדדים ומכל ההיבטים… למעשה לא שמענו שהסכים להן אף אחד מגדולי הדור המוכרים, לקבוע שמתאימים את רוח התורה…ותוכן ההנהגות סותר למדת הצניעות הדרושה מהנשים, ואסור לנו להנהיג הנהגות חדשות באופן שיוציאו לעז על הדורות הראשונים – להראות כאילו “רבותינו לא נהגו כהוגן בקפחם זכויות הנשים”, וכפי הידוע לנו מההסטוריה, חידוש הנהגות שכאלו )שמבלי הסכמת גדולי הדור( עלול להביא לידי קלקול ולידי ריפורם, ד’ יצילנו….. ומשך כל הדורות מעולם לא שמענו ולא ראינו שינהגו כזה בקהילות ישראל, ומסתמא טעם הגון היה בדבר… וענין המסורה והמנהג נקודה חשובה היא עד מאד, בשמירת המצוות ובהכרעת ההלכה…

Rav Hershel Schachter, “On the matter of Partnership Minyanim,” Shevat 5774

In the opinion of the innovators, they are doing everything “according to Halacha,” as they explain at length in their articles…… Even if the motivation in a particular case is not unacceptable, still, the actual content of this practices is not correct, for one who wishes to know whether a woman is permitted to serve as shaliach tzibbur for Kabbalat Shabbat, and looks in Shulchan Aruch Orach Chayyim, Laws of Kabbalat Shabbat, and didn’t find anything, and decides based on this that there is no “halachic” impediment, is in error, for with every question one must look and discuss from all sides and from all perspectives… In practice, we have not heard that a single one of the recognized great rabbis of the generation has agreed with them, to establish that they are in accordance with the spirit of Torah… And the content of the practice contradicts the quality of tzeniut required of women, and it is prohibited for us to enact new practices in a manner that cast aspersions on the earlier generations – to show that, as it were, “our rabbis acted unfairly in discriminating against women,” and as is known from history, the innovation of such practices (without the agreement of the great rabbis of the generation) is liable to lead to sin and to Reform, God save us…… And throughout the generations, we have never heard nor seen such a thing practiced among the communities of Israel, and there was presumably good reason for this… and the matter of tradition and custom is an extremely important point, in observing the mitzvot and in determining the halacha…

Rav Professor Daniel Sperber, 'The Kabbalat Shabbat Memorandum,' The Seforim Blog, June 2013

…[R]ather than this being a genuinely halachic debate, it is more a socio-political polemic, built on shaky grounds and dressed in the somewhat misleading garb of halachic disquisition.

Dr. Yoel Finkelman, “Parsing the Partnership Minyan Debate,” moderntoraleadership blog, 5 November, 2014

Much of the debate about partnership minyanim transcends the technical questions of whether a particular synagogue practice can be defended in the sources, but instead revolves around questions of who gets to make those determinations and what gives them that authority. Hence, arguments (from both of the left and the right) about their positions often become circular. One side claims: My practice is “legitimate” because I can defend it technically in the sources, and that is all I need. The other side responds: No, your practice is “illegitimate” because it is not backed by authorities with the shoulders broad enough to make such determinations, or it is incompatible with the spirit of the law, a determination that only those on my side are qualified to make.

ההלכה של נשים בענינים אלו היא שאינן יכולות לקבוע את המנין המחייב והמכשיר את התפלה... ולהיות ש"ץ להוציא את הרבים בתפלה... אעפ"כ כשיש מנין אנשים גם אשה מצטרפת עמהם לחפצא של הצבור המתפלל והש"ץ מוציאתה...

The halacha of women in these matters is that they are not able to establish the minyan which makes [communal] tefilla obligatory and fitting…Or to be shaliach tzibbur to discharge the obligation of the masses in tefilla…even so, when there is a minyan of men, a woman also joins them as part of the entity of the tzibbur that prays, and the shaliach tzibbur discharges her obligation…

(היו עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה אפי' מי שאינו עמהם יכול לענות

If there were 10 in one place and they say Kaddish or Kedushah, even one who is not with them can answer.

מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה ובאת לפני ר' יוסי בן חלפתא אמרה ליה רבי הזקנתי יותר מדאי... ואני מבקשת להפטר מן העולם, א"ל מה מצוה את למודה לעשות בכל יום, א"ל למודה אני אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום, א"ל מנעי עצמך מבית הכנסת שלשה ימים זה אחר זה, הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה.

A story of a woman who became very old and came before Rabbi Yosei ben Chalafta. She said to him: Rabbi, I have become too old….And I seek to exit the world. He said to her: What mitzva do you have the habit of doing every day? She said to him: I have the habit, where even if I have something cherished, I leave it and rise early for synagogue every day. He said to her: Keep yourself from synagogue for three consecutive days. She went and did that, and on the third day she became sick and died

Miriam Shacter, 'I Matter but I Don't Count,' Times of Israel, 9 December, 2019

I was so appreciative of the men who came to shul at 6:20 and 6:30 every weekday morning…I was reliant on them, but I could do nothing to help out…That my presence was recognized and had value, but that I didn’t possess the same halachic status as the men — I didn’t count — felt to me like contradictory realities. Choosing to daven in a space where I mattered but didn’t count shaped my daily shul experience. Identifying with conflicting principles is a reality for many of us in a variety of areas in our lives…Knowing that I was choosing to remain conflicted, deciding that I want to live and pray with a community that shares my personal halachic adherence to a variety of halachic norms and behaviors, while not being counted, made the experience tolerable….I want to impress on my community that when women are present, it is imperative that the women know they matter.

ספר מהרי”ל (מנהגים) הלכות עירובי חצירות

להתפלל בעשרה אינה כ”כ [=כל כך] מצוה דיכול לכוון תפלתו בביתו, דלא אשכחן אשר הצריכו חכמים להתפלל בי’.

Maharil Minhagim, Laws of Eiruvei Chatzerot

To pray in a quorum of ten is not so much of a mitzva, as a person is able to pray with intention at home, for we do not find that the sages required a person to pray with ten.

לא יתפלל אדם אלא בב"ה עם הצבור...

A person should only pray in synagogue with the tzibbur

שו”ת שבות יעקב ג:נד

שהאשה אינה מצוה כלל להתפלל בעשרה…

Responsa Shevut Ya'akov III:54

For the woman is not commanded at all to pray with ten…

אליעזר רוקח, קינה (מובא בחסידות ומורדות, גרוסמן, עמ’ 313)

משוררת זמירות ותפלה ומדברת תחנונים\ ודוי בכל יום לנשמת כל חי וכל מאמינים. נואמת פטום הקטרת ועשרת הדברים\ בכל המדינות למדה נשים ומנעמת זמרים. סדרי תפלה בבקר ובערב סודרת\ ולבית הכנסת מקדמת ומאחרת.

Eliezer Roke'ach, Dirge, quoted in Avraham Grossman, Chassidot U-moredot (Jerusalem: Merkaz Zalman Shazar, 2003), 313. Translation for Deracheha, Shoshana Cohen

Speaker of supplication, breathed into the air/ A thumping heartbeat of confession on all days/ To the soul of all life, and all believers’ ways./ Declaiming preparation of fragrant incense/ Proclaiming ten commandments in a voice intense./ She taught women lovingly across all lands/ And made ancient songs sweet with loving hands./ Arrangement of prayers – morn and eve – she arrayed./ To the synagogue she came early, and late she stayed

תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עִם הַצִּיבּוּר — הָיָה מְקַצֵּר וְעוֹלֶה, מִפְּנֵי טוֹרַח צִבּוּר. וּכְשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ — אָדָם מַנִּיחוֹ בְּזָוִית זוֹ, וּמוֹצְאוֹ בְּזָוִית אַחֶרֶת. וְכׇל כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי כְּרִיעוֹת וְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת.

It was taught in a Baraita, Rabbi Yehuda said: Thus was the practice of Rabbi Akiva. When he would pray with the tzibbur, he would shorten his prayer and go up [quickly] out of concern for burdening the tzibbur. But when he would pray on his own, a person would leave him in one corner and find him in another corner. So much [movement] why? Because of his bowing and prostrating.

תשובות והנהגות ב:נז

כיון שיש אפילו שלשה מעלה שנאמר גדלו לה’ אתי ונרוממה שמו יחדיו, וכן אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלת רבים וכמבואר בברכות (ח א) ורבים היינו שלשה …מעלה להתפלל בשלשה יחד גם כן, וכשאי אפשר להתפלל במנין, ויש שלשה ויותר יחד, הקדוש ברוך הוא מקבל התפלה יותר מביחידות אף דלא עדיף כציבור.

Teshuvot Ve-hanhagot II:57

When there are even three, there is a positive quality, as it is said “magnify God with me and we will raise up His name together.” So, too, God does not despise the prayer of the many, as is explained in Berachot (8a). And “the many” is three…It is a positive quality to pray together as three, and when it is impossible to pray in a minyan, and there are three or more together, God accepts the tefilla more than when alone, even though it is not as preferred as a tzibbur.

אביטל כהן־ברנר, שלומית איתם, מרים אדלר, תניה רגב, מרחב נשי מקודש, מקור ראשון, 25.1.2013

… סביב התפילה התגבשה קהילת נשים שלומדת יחד בהזדמנויות שונות, וחושבת יחד על המשך התפתחות והתקדמות רוחנית. לא יכולנו לחולל שינוי במרחב בית הכנסת הקיים, ולא יכולנו עוד להישאר בשקיפותנו. אבל בעוזבנו את בית הכנסת ה”מסורתי” לא היינו מוכנות לוותר על מרחב של קודש. כמובן שאנחנו מתמודדות עם אתגרים לא מעטים, כגון “הרמת גבה” מצד חלק ניכר מהקהילה הרחבה, או תחזוקת “שגרת תפילה” ללא החיוב במניין. אנחנו עדיין מחפשות את דרכנו המיוחדת כקהילת נשים מתפללות. השאלות עולות כל הזמן: האם אנחנו מעוניינות לחקות בדיוק את המניין ה”גברי”? האם אנחנו מעוניינות לשמר שגרה או לחפש מקומות להתחדשות רוחנית? והחשוב מכול: כיצד יוצרים – למרות ההתנהלות ה”נפרדת” – שותפות זוגית ומשפחתית סביב תפילה ועבודת ה’? לא עם כל אתגר אנחנו מצליחות להתמודד וטרם מצאנו תשובה לכל שאלה….עם זאת – יצרנו מרחב קודש משמעותי שבו כל אישה יכולה למצוא את הדרך לעבודת ה’ ייחודית לה.

Avital Cohen-Brenner, Shelomit Eitam, Miriam Adler, and Tanya Regev, “A Sacred Women’s Space,” Makor Rishon, 25.1.2013

…A community of women has coalesced around the prayer [group], who learn together on various occasions and think together about continued spiritual development and progress. We could not create change in the existing synagogue space, and we could no longer remain transparent. But in leaving the “traditional” synagogue, we were not willing to give up on sacred space. Of course we deal with not inconsiderable challenges, such as a “raised eyebrow” from a significant portion of the wider community, or maintaining a “prayer routine” without the obligation of minyan. We are still seeking our special path as a community of praying women. The questions constantly arise: Are we interested in imitating precisely the “male” minyan? Are we interested in conserving routine or in seeking places for spiritual renewal? And most important: How do we create – despite the “separate” arrangement – partnership as couples and families around prayer and avodat Hashem? We don’t succeed in overcoming every challenge and we haven’t yet found the answer to every question….Still – we have created a meaningful sacred space in which every woman can find her unique path to avodat Hashem.

Rabbi J David Bleich, Contemporary Halachic Problems Vol I, Part III, Chapter 5. ((New York: Ktav, 1987)Rav Aryeh A. Frimer and Rav Dov I. Frimer, 'Women's Prayer Services: Theory and Practice,' Tradition 32:2 (Winter 1998), 5-118.

…A woman whose spirit fails to move her to participate in communal prayer may pray at home. But a woman willing to invest the time, effort and spiritual energy in search of a higher form of prayer should recognize that the time and effort invested in attending synagogue services will certainly yield no less a return than she will reap from participation in a women’s prayer group… The fulfillment of a mizvah in an optimal manner, albeit without extraordinary kavanah, is to be favored over less optimal fulfillment accompanied by fervent religious experience. …Assuredly, the guaranteed benefits of tefillah be-zibbur outweigh those of any possible subjective experience.

Rav Aryeh A. Frimer and Rav Dov I. Frimer, 'Women's Prayer Services: Theory and Practice,' Tradition 32:2 (Winter 1998), 5-118.

R. Joseph B. Soloveitchik, like R. Feinstein, was of the view that a women’s prayer service, if properly structured, could be conducted in accordance with halakha. Nonetheless, the Rav was most hesitant about women’s tefilla groups as a general practice and felt that they should not be encouraged. Consistently, he would recommend to his students not to hold such services….As a rule, R. Soloveitchik gave great credence to established Jewish custom and tradition, especially in the area of prayer and the synagogue. Consequently, the Rav was quite conservative when it came to changing minhagim….Women’s prayer groups with Torah reading, hakafot, etc. was, for the Rav, a clear deviation from Jewish prayer forms. That alone was sufficient reason for the Rav to withhold his support for the emerging practice….The Rav was deeply disturbed that women who had consciously chosen not to stay and pray at home, but rather to participate in a women’s tefilla group, were actively and deliberately opting for the inauthentic in place of the authentic…In later years, the Rav grew increasingly distraught with the direction the women’s prayer groups were taking and their possible impact on Jewish life… He further articulated his concern as to the confusion women’s services might generate in light of the general egalitarian movement within Conservative and Reform Jewry.

Sarah Davis Rudolph, ' A “Changing Self-Perception” of One’s Own' Tradition Online

What would happen if…all the shul rabbis announced that women are welcome, and made it so with spacious and pleasant women’s sections, would we attend in droves? If we started attending in droves, would the shuls notice and become more welcoming?…What we need, as communities and as individuals, is to figure out which opportunities are important to us, and why. We need more accessible and honest communication about the halakhic and practical issues surrounding those opportunities. And we need to figure out ways to maintain awareness and availability of those options we believe it is important that women have, even when few women take advantage of them.