עיונים בשוחד

To be added to the email list for the weekly parsha write-up please contact [email protected]

​

• מי שלוקח שוחד להטות את הדין, האם הוא עובר גם בלאו דלא תטה משפט?

• מדוע הנוטל ממון ומטה את הדין, אינו יוצא מן העולם עד שיצטרך לבריות?

• המדה כנגד מדה באין יוצא ידי עולמו עד שיורה צדק בהוראתו

• מה אפשרות אחת של שוחד בלב דיין?

• האם דיין הלוקח שוחד בזמנים אחרים פסול להיות דיין אפילו בדין שאינו לוקח שוחד?

• מדוע דיינים צריכים להיות בעלי מעלות גדולות ושנאי בצע ששונאים את ממונם בדין?

• הסבר הסבא מסלבודקא לעמקות השוחד בלב איש

מדוע הנוטל ממון ומטה את הדין, אינו יוצא מן העולם עד שיצטרך לבריות

במכילתא: כי השחד יעוד עיני פקחים - אלו פקחי הדעת שהן מטהרין חכמים בתורה, אתה אומר בתורה, או אינו ומטמאין מדעת עצמם? מכאן אמרו כל אלא עיני חכמים כמשמעו ת״ל יעור עיני הנוטל ממון ומטה את הדין, אינו יוצא מן העולם עד שיחסר מאור עיניו, ר׳ נתן אומר עד שיהא בו אחד משלשה דברים הללו: או טרוף דעת בתורה שיטהר טמא או שיטמא טהור, או יצטרך לבריות, או שיחסר מאור עיניו.

מבואר לדעת ראשון הנוטל שוחד יתעוור בתורה ויכהה מאור עיניו, ולר' נתן גם יצטרך לבריות. ורש״י פירש כדעת ראשונה דסוף שתטרף דעתו, וישתכח תלמודו, ויכהה מאור עיניו, ולא הזכיר שיצטרך לבריות. אמנם בעיקר דבריהם מבארים ב׳ חלקי האיסור בנטילת שוחד. דעת ראשונה מבארת האיסור שנגרם ע״י נטילת שוחד שהוא הטיית הדין ולכן עונשו שתטרף דעתו ויכהו עיניו. אבל ר׳ נתן מבאר מצד האיסור של עצם נטילת השוחד שהוא בעצמו איסור, אפילו אם לא יבוא שום הטיית דין, ובזה העונש שיצטרך לבריות, דלקיחת שוחד הוא איסור בעצמו משום שם דיין שצריך להיות כמלך שאינו נצרך לבריות. שדיין דומה למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות יהרסנה, ולכן עונשו שיצטרך לבריות. דכמו שהוא עצמו בעצם הלקיחת שוחד מראה שהוא צריך לבריות כך עונשו שהוא באמת יצטרך לבריות. עיוני רש"י

הנה יש לעיין במי שלוקח שוחד להטות את הדין, האם הוא עובר גם בלאו דלא תטה משפט, או שכאן מדובר רק על מי שלוקח שוחד לשפוט אמת, אבל הלוקח שוחד להטות את הדין אזהרתו היא מלאו דלא תטה משפט? יסוד הספק הוא דיש חילוק בעיקר האיסור של לקיחת שוחד להטות דין או כדי לשפוט אמת, דאם לוקח שוחד להטות דין הרי באמת אין עליו שם דיין כלל והוה כסתם מזיק ורמאי. אבל אם לוקח שוחד לפסוק כדין הרי באמת הוא נקרא דיין, אלא דעבר איסור של נטילת שוחד. וא״כ איך נאמר שבלאו שנאמר כאן לא תקח שוחד כולל ב׳ הדברים, הרי הם ב׳ ענינים נפרדים? דיש אזהרה לדיין שלא יקח שוחד, ויש אזהרה שלא להטות משפט ע״י שוחד?

ויש לדון לפי״ז בשלשה שישבו לדון ואחד מהם קיבל שוחד לפסוק כדין, אם הדין של כולם בטל, לפי מה שבדיינים אמרינן נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה? דאם יש עליו שם דיין יתכן שהכל בטל, אבל אם בטל ממנו שם דיין אינו פוסל את האחרים. עיוני רש"י

?אם דיין הלוקח שוחד בזמנים אחרים פסול להיות דיין אפילו בדין שאינו לוקח שוחד

בכתובות (ק"ה א') מבואר שאסור לקחת שוחד אפילו משני הבעלי דינין אלא מותר לקחת רק שכר בטלה, והאיסור הוא על המקבל ויתכן שאסור אפילו לנכות כסף לדיין ע"י אחר באופן שלא ידע מזה קודם הדין, אבל הנותן עובר בלפני עור. ומה שאסור למנות דיין עבור כסף זה לא שייך לדין שוחד, וכן הנותן כסף להקדמת תור לא שייך לדין שוחד.

בחו"ל היה נידון בנתינת שוחד כשהוצרכו להשפט אצל גוי, דהרמב"ן בפ' וישלח כתב דבדינין של בני נח לקח שחד נהרג, וא"כ מכשילים אותו באיסור. ודיין הלוקח שוחד פסול להיות דיין אפילו בדין שאינו לוקח שוחד, ומבארים משום שאדם שמוכן לעוות את הדין בשביל עניינים פרטיים לא יכול להיות דיין אפילו כשלא לקח שוחד, כי אין לו דעת נקיה, דראשו מעוקם וכל מהלך מחשבתו נבנית על בלתי נאמנות של נגיעות ופניות. שכן "כי השחד יעור פקחים" פרש"י אפילו חכם בתורה ונוטל שוחד סוף ותטרוף דעתו עליו וישתכח תלמודו ויכהה מאור עיניו. והנה בדרר כלל התורה לא מפרשת טעם לאיסורים, וגם דנתינת טעם יכול לגרום מכשול שיהיו אנשים שיאמרו שהם יקחו שוחד ולא יטו את הדין, וכתוב כאן שני דברים, אסור לקחת שוחד, וגם שזה יגרום לכהיית עינים.

איילת השחר, ר שטיינמא

מדוע דיינים צריכים להיות בעלי מעלות גדולות ושנאי בצע ששונאים ממונם בדין

שנאי בצע פרש"י ששונאים את ממונם בדין. הרמב"ן מפרש את דבריו שכל ממון שידעו שאדם יכול להוציאו מידם בדין, ישנאו אותו ויחזירוהו מעצמם אפילו הוא שלהם באמת. וזה חידוש דדיין צריך להפסיד דבר ששייך אליו בודאות, בגלל מה שאנשים לא יודעים את המציאות... ואולי משום דיש בזה משום חילול השם.

ודיינים צריכים להיות מושלמים במעלות אלו כיון שלא כל דין כתוב מפורש, ובכדי לפסוק הדין צריכים לדמות מילתא למילתא, ולכן אם הדיינים לא יהיו מושלמים, אנשים לא יקבלו את דבריהם. והנה דיינים צריכים להיות בעלי מעלות גדולות שקשה מאוד שלא להטות את הדין .

איילת השחר, ר שטיינמאן

המדה כנגד מדה באין יוצא ידי עולמו עד שיורה צדק בהוראתו

איתא בספרי דברים (פסקא קמד יט) “דבר אחר כי השוחד יעור עיני חכמים” - אין יוצא ידי עולמו עד שיורה צדק בהוראתו, “ויסלף דברי צדיקים” - אין יוצא ידי עולמו עד שיודע מה מדבר”. ושאל הגר”ח היתכן שייעזר על איסור מהתורה? מבאר הגר”ח שהלאו של “לא תקח שוחד” הוא אפילו לזכות את הזכאי. בגמרא כתובות קה. אם דיין לקח שוחד וטעה בדין לזכות את הזכאי, יטען שהיה שוגג, שרצה לזכות הזכאי כדין. וגם בלי שוחד היה טועה.

מה עושה הקב"ה? מזמין לו מהשמים אותו דין שנית, והפעם בלא שוחד. ואז כשיעיין ויפסוק הדין כהלכה, מוכיח שטעותו היתה מחמת השוחד. ולכן "אין יוצא ידי עולמו עד שיורה צדק בהוראתו"

?מה אפשרות אחת של שוחד בלב דיין

אין לדיין להצדיק את דבריו השגויים למרות שיש להם יסוד. בשבועות ל: מובא מנין לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו, ת"ל מדבר שקר תרחק. ומפרש רש"י שאם דן דין ולבו נוקפו לומר שהוא טועה, לא יחזיק דבריו להביא ראיות להעמידם שהוא בוש לחזור, אלא לכל צדדים יחזור להוציא דין לאמיתו. ותמוה אם הדיין מעוות את הדין להעמיד דבריו, וכי על זה צריך את הפסוק מדבר שקר תרחק , הלא פוסק הוא שלא כדין והוא גזלן ממש?

ונראה להעמיד באופן שיש בענין זה מחלוקת הפוסקים, והוא פסק כשיטה אחת, ועכשיו מתברר לו שהרבה פוסקים חולקים על שיטה זו וראוי לחזור בו, רק ניחא לו להעמיד את דבריו הראשונים כהפוסקים כמוהו, וקמ"ל שזהו בכלל מדבר שקר תרחק, אע"פ שיש יסוד לדבריו, אבל כיון שאם היה יודע לכתחילה את כל הדעות בנושא לא היה פוסק כל ורק בדיעבד מעמיד את דבריו, עובר על מדבר שקר תרחק

חכמה ודעת, רב שטרנבוך

הסבר הסבא מסלבודקא לעמקות השוחד בלב איש

״הסבא״ מסלבודקא בספרו אור הצפון אומר שנזק השוחד טמון בכח פסיכולוגי הנטוע באדם שחייב להשפיע על מקבל השוחד ואפילו יהא זה אדם כליל המעלות. ״הסבא״ מסלבודקא מביא לדוגמא את המלך בישראל, כידוע המלך בישראל צריך שיהא ירא שמים בתכלית כי אם איננו ירא שמים אפילו יהא חכם גדול ומכובד אין ממנים אותו למלך. זאת ועוד המלך צריך להיות עניו ואוהב ישראל מאין כמוהו.

גם שמדובר במלך אוביקטיבי שכזה פסקו חז״ל בהלכה ״אין מושיבין מלך בעבור השנה״. פרוש הדברים כאשר בית הדין מתכנס לדון אם לעבר את השנה או לא אסור למלך להיות אחד הדיינים משום שיש לו נגיעה משום אפסניא (סנהדרין יח:) מסביר רש״י על דברי הגמרא: ״מחלק ממון לחיילותיו כך וכך לשנה ונוח לו שיהיו כל השנים מעוברות״. הערוך מסביר ההיפך. ״פרוש ההוצאה שנותן לחיילותיו חודש בחודש והוא נוטל המס בשנה ומפזר להם בכל חודש, ואם יוסיפו חודש צריך ליתן משלו לפיכך דוחה את העבור״.

הגמרא אומרת שגם כהן גדול אסור לו להיות אחד הדיינים בעבור השנה הטעם: ״משום צינה״. מסביר רש״י: ״כהן גדול אינו רוצה שתתעבר השנה מפני הצינה. שצריך לטבול ולקדש (ידיו ורגליו) ביום הכפורים ואם תתעבר שנה הרי תשרי במר חשון(כלומר אפילו עתה שבמציאות חודש תשרי צריך היה להיות חשון לולא העבור) וצינת מר חשון תהיה בתשרי״. (לא לכן מעונין הכהן הגדול שהשנה תתעבר ויש לו נגיעה לדחות את ההצעה לעבור השנה).

הסבא מסלבודקא מציין מלך ישראל הומלך על ידי שבעים ואחד סנהדרין יראים ושלמים בעלי מדות טובות ביותר, ולא זו בלבד אלא גם כן על ידי נביא ולעתים גם בהסכמה ישירה של הקב״ה (כפי שאצל דוד) ובכל רגע ורגע צריך לקרוא בספר התורה ואינו מזיח דעתו מן התורה אף רגע בכל זאת חוששין שמא יטה את הדין כאשר מדובר בעבור השנה בגלל אפסניא. היש לנו מושג מהן תכונות הנפש של האדם ועד כמה ״עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו?(ירמיהו יז, ט).

גם לגבי הכהן הגדול נראה עד כמה גדולה סכנת הנגיעה העצמית. הכהן הגדול מעלתו גבוהה מזו של המלך כי הרמב״ם פוסק שהמלך חייב לעמוד כאשר הכהן הגדול עובר (הלכות מלכים ב, ה) וגם הוא עלול להטות את הדין ולהצביע נגד עבור השנה בגלל החשש לטבול במים קרים גם כאשר אפשר לחמם את המים בדרך שהציעה המשנה (יומא ג, ה).

אדם החי על פי התורה ומרבה בתפלה שהי יציל אותו מכל מיני מכשולים בכל תחום שהוא, יצליח להתגבר גם על נטיות דקות של שוחד המונחים עמוק בתוך הנפש.

אמרי חן