י"ג המידות "שאינן חוזרות ריקם"

חסרת נשימה רצתי בנמל תעופה מסוים לשער היציאה שלי, 9, 10, 11, התעודדתי, הנה כבר שער 12 ומיד אחריו שער 14 הנכסף. באותו רגע לא שמתי לב לחסרונו של שער 13 שקיצר את ריצת האמוק שלי לטיסת ההמשך. רק כשישבתי במטוס קלטתי, שלא היה שם שער 13! אכן, בתרבות המערב המספר הזה מסמל חוסר-מזל. במטוסים מדלגים לעתים על שורה 13, ברחובות בפירנצה תמצאו את המספר 12.5 בין בית מס' 12 ל-14 ומתווכי דירות מעידים על קושי למכור דירות שמספרן 13.

טריסקאידקפוביה (Triskaidekaphobia) הוא השם שניתן לחרדה מפני המספר 13. הסיבה לחרדה זו אינה ברורה לגמרי. ייתכן שהיא קשורה במיתולוגיה צפונית אירופאית, שבה מסופר על סעודת אלים שבה האל ה-13 לא הוזמן ונקם את נקמתו. הנוצרים זיהו את יהודה איש קריות, זה שבגד בישוע והלשין עליו לנוצרים, כאורח ה-13 בסעודה האחרונה.

לא כך ביהדות. ביהדות המספר שלוש-עשרה מסמל דווקא דברים חשובים וטובים רבים: בגיל שלוש-עשרה מגיעים בנים לגיל מצוות. רבי ישמעאל מנה שלוש-עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן (ספרא, ויקרא, א), ורשימה זו אף נכנסה לתפילת השחרית. הרמב"ם מנה שלושה-עשר עיקרים של האמונה היהודית. גם רשימה זו נכנסה לסידור התפילה, ורבי דניאל הדיין אף הפך אותה לפיוט המוכָּר "יגדל אלוקים חי". וכמובן שלוש-עשרה מידות הרחמים של האל, לִבָּה של תפילת הסליחות.

הדגשת המספר שלוש-עשרה כמספר חיובי הייתה כלי ניגוח נגד הנוצרים, באמצעותה לגלגו קדמונינו על רתיעתם של שכניהם הנוצרים מן המספר הטעון. אבל מעבר לכך, יש למספר הזה משמעויות נוספות: שלוש-עשרה בגימטריה הוא הסכום של "אחד" וגם של "אהבה". דרשה חסידית יפה מספרת שאהבת אמת בין שני אנשים מנכיחה את האל האחד בעולם. וכיצד? כל אהבה ערכה במספרים שלוש-עשרה וביחד, עשרים-ושש, כערכו המספרי של השם המפורש.

"אל מלך יושב על כיסא רחמים", פיוט קדום שזהות מחברו אינה ידועה לנו, מציג בתפילות הסליחות והימים הנוראים את שלוש-עשרה המידות:

Selichot Edot HaMizrach 13-14

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים	וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת.
מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ	מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן.
מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים.	וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים.
עוֹשֶׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וְרוּחַ.	לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל.
אֵל הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.	זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.
כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָּ לֶעָנָו מִקֶּדֶם.	וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ:

וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא, ה' | ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה, וְנַקֵּה: וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ:

שמות ל״ד:ה׳-ז׳

(ה) וַיֵּ֤רֶד ה' בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם ה'׃ (ו) וַיַּעֲבֹ֨ר ה' ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ ה' ׀ ה' אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀ (ז) נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃

Exodus 34:5-7

(5) The LORD came down in a cloud; He stood with him there, and proclaimed the name LORD. (6) The LORD passed before him and proclaimed: “The LORD! the LORD! a God compassionate and gracious, slow to anger, abounding in kindness and faithfulness, (7) extending kindness to the thousandth generation, forgiving iniquity, transgression, and sin; yet He does not remit all punishment, but visits the iniquity of parents upon children and children’s children, upon the third and fourth generations.”

השורה: "אֵל הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה" בפיוט נסמכת על מדרש, שלפיו אלוקים עצמו לימד את י"ג המידות למשה. היה זה לאחר חטא העגל, כשמשה ביקש מהקב"ה רחמים על עמו. לפי פשט הפסוקים משה פנה אל רחמי האל, אולם לפי רבי יוחנן, היה זה אלוקים עצמו שלימד את משה לומר את י"ג המידות ככלי המעורר את מידת חסדו שלו:

ראש השנה י״ז ב:ה׳-ז׳

אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו.

מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפלה.

אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם.

"ה' ה'" אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה,

"אל רחום וחנון" אמר רב יהודה: ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם.

Rosh Hashanah 17b:5-7

§ The verse states: “And the Lord passed by before him, and proclaimed” (Exodus 34:6). Rabbi Yoḥanan said: Were it not explicitly written in the verse, it would be impossible to say this, as it would be insulting to God’s honor. The verse teaches that the Holy One, Blessed be He, wrapped Himself in a prayer shawl like a prayer leader and showed Moses the structure of the order of the prayer. He said to him: Whenever the Jewish people sin, let them act before Me in accordance with this order. Let the prayer leader wrap himself in a prayer shawl and publicly recite the thirteen attributes of mercy, and I will forgive them. The verse continues: “The Lord, the Lord,” and it should be understood as follows: I am He before a person sins, and I am He after a person sins and performs repentance, as God does not recall for him his first sins, since He is always “God, merciful and gracious” (Exodus 34:6). Rav Yehuda said: A covenant was made with the thirteen attributes that they will not return empty-handed, meaning that if one mentions them, he will certainly be answered, as it is stated in this regard: “Behold, I make a covenant” (Exodus 34:10).

על פי המדרש הנועז, שעליו אומר רבי יוחנן: "אִלמלא מִקרא כתוב, אי אפשר לאומרוֹ", אלוקים התעטף בטלית כשליח ציבור ולימד את משה "סדר תפילה", שאמירתו מועילה כנגד זעם האל. דבריו של רב יהודה הבאים מיד אחריו, מלמדים שמדובר בי"ג המידות ש"ברית כרותה" להן "שאינן חוזרות ריקם", וחזקה עליהן שיפעלו את פעולתן בעולם.

הפסוקים שמציגים את י"ג המידות מציגים כמה בעיות פרשניוֹת. ראשית, למי מתייחס הפועל "וַיִּקְרָא", האם משה הקורא לאלוקים או, כמקובל במסורת ישראל, אלוקים האומר את הדברים. שנית, מסורת עתיקה מכנה את מידותיו של האל בשם "י"ג המידות", אולם לא לגמרי ברור כיצד יש לספור את מידות האל, ויש שיטות שונות להצגת י"ג המידות. שלישית, המסורת מצטטת את מידות האל באופן חלקי, ומשמיטה במודע את החלקים הנוקשים יותר של האל. למעשה, המידה האחרונה "וְנַקֵּה", אינה אלא החלק הראשון של ביטוי האומר בדיוק את ההפך: "וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה", כלומר האל לא ימחה את חטאי האדם. זוהי דוגמה לציטוט יצירתי של פסוקי תנ"ך במדרש ובתפילה.

י"ג המידות מרכזיות בתפילות הימים הנוראים, הן גם עומדות במוקד של סדרי הסליחות של עדוֹת ישראל, ונאמרות בדרך כלל שלוש פעמים. אומרים אותן רק במניין, בתשומת לב מיוחדת, במנגינה או בנוסח רב-עוצמה. בסליחות יש גם הנוהגים ללוות את אמירתן בתקיעות שופר.

י"ג המידות הופכות את מידותיו של האל הבלתי-נתפש והאינסופי לדבר הניתן למדידה ולספירה. יש בכך אולי משהו מרגיע, ודווקא בתקופה זו של השנה, שבה אנחנו ניצבים מול הדברים העצומים שאין להם שמות. סיום רשימת המידות ב"וְנַקֵּה" מלמדת שסופו של תהליך התשובה בניקיון, בדף חדש שאפשר להתחיל בו בשנה שעומדת מעבר לפתח.

זו אינה תפילה במובן הרגיל של המילה. אין בי"ג המידות דברי בקשה ותחנון, ולא דברי שבח והודיה, אלא קריאה קצובה של מידות האל. מנהגים של קריאה בשמות האל מוכרים בדתות רבות כאמצעי מדיטטיבי להעמקה ולדבקות דתית. ואכן, אמירתה של רשימה קצרה זו היא הזדמנות לרפלקציה וריכוז על מידות האל ועל החובה שלנו להידמות לו בדרכינו ובהתנהלותנו בעולם.

קטע זה מופיע בספר של הרבה דליה מרקס "בַּזְּמַן - מסעות בלוח השנה היהודי הישראלי", בהוצאת "ידיעות ספרים".