This source sheet is intended for adults who are interested in engaging in a conversation about Judaism and death. Some examples of communities which might use this source sheet are: care takers for loved ones in hospice, or for those organizing a chevre kadisha for their community. The aim is to investigate the nature of death both as an abstract concept, as well as the tachlis ways in which we deal with death and the dead. The texts offered below come from the Rabbinic Period.
(א) ויהי מקץ שנתים ימים - (איוב כח) קץ שם לחשך זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה. ומאי טעם קץ שם לחושך? שכל זמן שיצר הרע בעולם, אופל וצלמות בעולם, דכתיב (שם): אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם, אין אופל וצלמות בעולם:
(1) (Genesis 41:1) "And it was the end of 2 years..." - (Job 28:3) "He sets an end to darkness..." He gave a set time of how many years the world would be in darkness. And what does it mean "he set an end to the darkness"? For so long as the evil inclination is in the world, the world is in (Job 28:3) "darkness and the shadow of death." When the evil inclination is uprooted from the world, no longer will there be "darkness and the shadow of death" in the world.
1.) How does this text present/understand death as an abstract concept?
2.) What is the relationship between yetzar hara and death?
(ה) ויפל ה' אלהים תרדמה - רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: תחלת מפלה שינה דמך ליה, ולא לעי באורייתא, ולא עביד עבידתא...רבי חנינא בר יצחק אמר: שלושה נובלות הן: נובלת מיתה - שינה; נובלת נבואה - חלום; נובלת העולם הבא - שבת:
(5) "And the Lord God caused a deep sleep to fall." Rabbi Joshua of Sichnin in the name of Rabbi Levi said: the beginning of a man's downfall is sleep. When asleep, he does not engage in study or work...Rabbi Hanina bar Yitzchak said: there are three varieties of analogy: A taste of death - is sleep; a taste of prophecy - is dreaming; a taste of the world to come - is Shabbat.
1.) How does this text present death? What is death like?
2.) The text appears to equate sleep with death; how does that help us understand death?
This text also begins the transition from death as an abstract concept, to death as a human experience.
וא"ר חמא ברבי חנינא מפני מה נקבר משה אצל בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (דברים יג, ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה... הקב"ה ניחם אבלים דכתיב (בראשית כה, יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים הקב"ה קבר מתים דכתיב (דברים לד, ו) ויקבר אותו בגיא אף אתה קבור מתים:
R. Hama son of R. Hanina further said: What means the text: "You shall walk after God" (Deuteronomy 13)? Is it, then, possible for a human being to walk after God; for has it not been said: "For God is a devouring fire" (Deuteronomy 4)? But [the meaning is] to walk after the attributes of the Holy One...The Holy One, blessed be God, comforted mourners, for it is written: "And it came to pass after the death of Abraham, that God blessed Isaac his son" (Genesis 25), so do you also comfort mourners. The Holy one, blessed be God, buried the dead, for it is written: "And God buried him in the valley" (Deuteronomy 34), so do you also bury the dead.
[Soncino translation]
1.) What are our obligations towards the dead and those who mourn them that can we draw from this text?
2.) Where do these obligations come from (i.e. what is their basis)?
תנו רבנן בראשונה היו משקין בבית האבל עשירים בזכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה והיו עניים מתביישין התקינו שיהו הכל משקין בזכוכית צבועה מפני כבודן של עניים...בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו קרוביו מניחין אותו ובורחין עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן ונהגו העם אחריו לצאת בכלי פשתן אמר רב פפא והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרדא בר זוזא:
Moed Katan 27a- 27b:
Our Rabbis taught: Formerly, they would serve drinks in a house of mourning, the rich in white glass vessels and the poor in colored glass, and the poor felt shamed: they instituted therefore that all should serve drinks in colored glass, out of deference to the poor...Formerly the [expense of] taking the dead out [to burial] fell harder on the near-of-kin than the death so that the dead's near-of-kin abandoned [the body] and fled, until at last Rabban Gamliel came [forward] and, disregarding his own dignity, came out [to his burial] in flaxen vestments and thereafter the people followed his lead to come out [to burial] in flaxen vestments. Said R. Papa. And nowadays all the world follow the practice of [coming out] even in a paltry [shroud] that costs but a zuz. [Soncino translation]
1.) What does this text teach us about equality in death?
2.) What does this text teach us as to how we should treat/care for all mourners (regardless of class backgrounds)?