משך חכמה במדבר פרשת מסעי פרק לה
(לג) ולא תחניפו וכו' כי אם בדם שופכו. קאי על (פסוק לא)"ולא תקחו כופר לנפש רוצח", "ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה" (פסוק לד) קאי על (פסוק לב) "ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו", היינו לפטור השוגג מן הגלות, ולא יקחו כופר, כמפורש פרק אלו נערות. ובזה גילה סוד העיר מקלט, כי רציחה בשוגג היא טומאת הנפש, וכמפורש בשבועות דף ח, א, והישיבה בעיר מקלט הוי כעין טהרת המים - רחיצת הנפש. וטבילה כזאת מועיל לנפש המת, שאם מת עד שלא גלה - מגלין עצמותיו (מכות יא, ב). וטהרה לגמרי הוי כמו טהרה לתרומה, שצריך הערב שמש. כן הכא צריך הערב שמש, וזה מות הכהן הגדול, שזה הערב שמש האמיתי.
תוספתא מסכת כריתות (צוקרמאנדל) פרק ד
שור הנסקל נמצא עדיו זוממין מותר בהנאה עגלה ערופה נמצא עדיה זוממין מותרת בהנאה חייבי עגלה ערופה שעבר עליהן יום הכפורים חייבין להביא לאחר יום הכפורים מצא את ההורג בין כך ובין כך הורגין אותו שנ' ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו:
מלקות תחת מיתה עומדת - י"מ משום דבני נח אזהרתן זו היא מיתתן וניתנת לישראל מלקות על אזהרתו תחת מיתה דבני נח ועוד י"ל משום דזימנין מתים ע"י מלקות כדתנן באלו הן הגולין (מכות דף ח:) ומת זה תחת ידו ופטור וקשה לשני הפירושים הללו דמאי פריך אי הכי אומדנא למה לי ופי' הקונטרס עיקר:
מלקות במקום מיתה עומדת - דכיון דעבר על אזהרת בוראו ראוי הוא למות ומיתה זו קנס עליו הכתוב והרי הוא כאחת מן המיתות וכי היכי דסקילה בפני עצמה ושריפה בפני עצמה והרג בפני עצמה הוי נמי מלקות כאחת מן המיתות:
יד רמ"ה מסכת סנהדרין דף י עמוד א
רבא אמר מלקות במקום מיתה עומדת ראוי היה זה שעבר על אזהרת המקום לחייבו מיתה אלא שקנס עליו הכתוב מלקות במקום מיתה