Shabbat No.5: Write in the Feels

מַתְנִי׳ הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ, בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת בֵּין מִשְׁתֵּי סַמָּנִיּוֹת, בְּכׇל לָשׁוֹן — חַיָּיב. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא חִיְּיבוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם רוֹשֵׁם, שֶׁכָּךְ כּוֹתְבִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לֵידַע אֵיזוֹ בֶּן זוּגוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל — ״שֵׁם״ מִשִּׁמְעוֹן וּמִשְּׁמוּאֵל, ״נֹחַ״ מִנָּחוֹר, ״דָּן״ מִדָּנִיאֵל, ״גָּד״ מִגַּדִּיאֵל.

Shabbat 103a:8

MISHNA: One who writes two letters on Shabbat, whether he did so with his right hand or his left, whether they were the same letter or two different letters, whether he did so using two different types of ink, in any language, he is liable. Rabbi Yosei said: One is deemed liable for writing two letters only due to marking, as they would write symbols on adjacent beams of the Tabernacle to know which beam was another beam’s counterpart. Rabbi Yehuda said: We found that one is liable for writing even if he did not complete what he was writing, so that he wrote a small name that constituted part of a longer name, e.g., Shem [shin mem] from the name Shimon or from Shmuel; Noaḥ [nun ḥet] from Naḥor; Dan [dalet nun] from Daniel; Gad [gimmel dalet] from Gaddiel. In all of these cases, the first two letters of the longer name constitute the shorter name.

שבת ק״ג א:ט׳

גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא אַיָּמִין לִיחַיַּיב מִשּׁוּם דְּדֶרֶךְ כְּתִיבָה בְּכָךְ, אֶלָּא אַשְּׂמֹאל אַמַּאי? הָא אֵין דֶּרֶךְ כְּתִיבָה בְּכָךְ! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בְּאִטֵּר יָד שָׁנוּ. וְתֶהֱוֵי שְׂמֹאל דִּידֵיהּ כְּיָמִין דְּכוּלֵּי עָלְמָא, וְאַשְּׂמֹאל לִיחַיַּיב, אַיָּמִין לָא לִיחַיַּיב! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: בְּשׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו.

Shabbat 103a:9

GEMARA: The Gemara questions the beginning of the mishna: Granted, for writing with the right hand let one be liable, as that is the typical manner of writing. However, for writing with the left hand, why is one liable? That is not the typical manner of writing. Rabbi Yirmeya said: When the mishna taught that one who writes with his left hand is liable, they taught it with regard to one who is left-handed. The Gemara asks: And if so, let his left hand have the same legal status as everyone’s right hand; for writing with his left hand, let him be liable, for writing with his right hand, let him not be liable. Rather, Abaye said: This mishna refers to an ambidextrous person, who is liable for writing with either hand.

דברים ל״ב:ו׳

הֲ־לַיְהוָה֙ תִּגְמְלוּ־זֹ֔את עַ֥ם נָבָ֖ל וְלֹ֣א חָכָ֑ם הֲלוֹא־הוּא֙ אָבִ֣יךָ קָּנֶ֔ךָ ה֥וּא עָֽשְׂךָ֖ וַֽיְכֹנְנֶֽךָ׃

Deuteronomy 32:6

Do you thus requite the LORD, O dull and witless people? Is not He the Father who created you, Fashioned you and made you endure!

יורה דעה ער״ד:א׳-ז׳

שצריך לכתוב אותה לשמה ודין תיקון האותיות וזיונן. ובו ז' סעיפים:
צריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב ספר זה אני כותב לשם קדושת ספר תורה ומספיק לכל הספר: צריך שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק ממנו שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב וצריך שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנה: יכתוב כתיבה נאה ומיושרת תמה ואם כתב אל"ף למ"ד ביחד כזה ﭏ אינו כשר: צריך שכל אות תהא מוקפת גויל מארבע רוחותיה שלא תדבק אות בחברתה אלא יהא ביניהם כחוט השערה ולא יהיו מופרדות הרבה זו מזו כדי שלא תהא תיבה אחת נראית כשתים ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה ולא יקרבם ביותר שלא יהיו שתי תיבות נראות כאחת ואם שנה שהרחיק בין האותיות עד שהתיבה נראית כשתים או שקירב שתי תיבות עד שנראות כאחת פסול: צריך שלא תפסל צורת שום אות עד שאינה נקראת או דומה לאות אחרת בין בעיקר הכתיבה בין בקרע בין בנקב שניקב בה בין בטשטוש: (ויכול ליטול דיו מן אות הכתוב כשצריך לדיו (הגהות מיימוני פ"ב) או שרוצה לגלול הספר) (הרא"ש כלל ג'): צריך ליזהר בתיקון האותיות ובזיונן כמו שנתבאר באורך בהלכות תפילין סימן ל"ב וסימן ל"ו: ספר המנוקד פסול ואפילו הסירו ממנו הניקוד וכן ספר שיש בו פיסוק פסוקים פסול: הגה ודוקא שעשה הפסק בדיו אבל אם הניח אויר בין הפסוקים כל שאין בו שיעור פרשה כשרה (תשובת ריב"ש) וספר תורה שעירב בו האותיות כמו בגט אינה פסולה אבל לכתחלה אין לעשות כן (שם סימן קמ"ו):

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 274:1-7

...

שבת ק״ד ב:א׳

מַתְנִי׳ הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד — חַיָּיב. כָּתַב בִּדְיוֹ בְּסַם בְּסִיקְרָא בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם וּבְכׇל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. עַל שְׁנֵי כּוֹתְלֵי זָוִיּוֹת וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִינְקָס וְהֵן נֶהֱגִין זֶה עִם זֶה — חַיָּיב. הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ — חַיָּיב. הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.

Shabbat 104b:1

MISHNA: One who writes two letters on Shabbat during one lapse of awareness is liable. The following substances used as ink are explained in the Gemara. One is liable if he wrote with deyo, with sam, with sikra, with gum [komos], or with copper sulfate [kankantom] or with any substance that makes a mark. If one wrote on two walls of a house that form a corner, or on two parts of a writing tablet, and the two items are read together, he is liable. One who writes on his flesh on Shabbat is liable. If one unwittingly scratches letters on his flesh on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable to bring a sin-offering and the Sages deem him exempt.

Prince of the Press: How One Collector Built History's Most Enduring and Remarkable Jewish Library

Joshua Teplitsky pg 49

(Oppenheim, Nish’al David, vol. 3, §OH, no. 3.)

שבת ק״ג ב:י״ב-ט״ז

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל. מִי דָּמֵי? מֵ״ם דְּ״שֵׁם״ סָתוּם, מֵ״ם דְּ״שִׁמְעוֹן״ פָּתוּחַ! אָמַר רַב חִסְדָּא: זֹאת אוֹמֶרֶת סָתוּם וַעֲשָׂאוֹ פָּתוּחַ — כָּשֵׁר. מֵיתִיבִי: ״וּכְתַבְתָּם״ — שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָה תַּמָּה, שֶׁלֹּא יִכְתּוֹב אַלְפִין עַיְינִין, עַיְינִין אַלְפִין. בֵּיתִין כָּפִין, כָּפִין בֵּיתִין. גַּמִּין צָדִין, צָדִין גַּמִּין. דַּלְתִין רֵישִׁין, רֵישִׁין דַּלְתִין. הֵיהִין חֵיתִין, חֵיתִין הֵיהִין. וָוִין יוֹדִין, יוֹדִין וָוִין. זַיְינִין נוּנִין, נוּנִין זַיְינִין. טֵיתִין פֵּיפִין, פֵּיפִין טֵיתִין. כְּפוּפִין פְּשׁוּטִין, פְּשׁוּטִין כְּפוּפִין. מֵימִין סָמְכִין, סָמְכִין מֵימִין. סְתוּמִין פְּתוּחִין, פְּתוּחִין סְתוּמִין. פָּרָשָׁה פְּתוּחָה לֹא יַעֲשֶׂנָּה סְתוּמָה, סְתוּמָה לֹא יַעֲשֶׂנָּה פְּתוּחָה.

Shabbat 103b:12-16

We learned in the mishna that Rabbi Yehuda said: We found that one is liable for writing even if he did not complete what he was writing and wrote a small name that constituted part of a longer name, e.g., Shem from Shimon. The Gemara asks: Is it similar? The mem in Shem is closed and the mem in Shimon is open. Rav Ḥisda said: That is to say that a closed letter that one rendered open is valid even in writing a Torah scroll, and it is not considered an irregularity in the writing. Therefore, one is liable for writing an open letter instead of a closed one. The Gemara raised an objection from a baraita that interprets the verse: “And you shall write them on the doorposts of your house and on your gates” (Deuteronomy 6:9). “And you shall write them [ukhtavtam]” means that it should be perfect writing [ketiva tamma] with no mistakes, and clear writing. This means that one should not write an alef as an ayin, an ayin as an alef, a beit as a kaf, a kaf as a beit, a gimmel as a tzadi, a tzadi as a gimmel, a dalet as a reish, a reish as a dalet, a heh as a ḥet, a ḥet as a heh, a vav as a yod, a yod as a vav, a zayin as a nun, a nun as a zayin, a tet as a peh, a peh as a tet. Similarly, one should not write bent letters like kaf and nun found in the middle of a word as straight letters like kaf and nun found at the end of a word, nor should one write straight letters as bent letters. A final mem should not be written like a samekh, and a samekh should not be written like a mem. A closed mem should not be written open, and an open one should not be written closed.

שבת ק״ד א:א׳

דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: מֵ״ם וְסָמֶ״ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין. אֶלָּא סָתוּם וַעֲשָׂאוֹ פָּתוּחַ — גָּרוֹעֵי קָא מְגָרַע לֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, וְאִיתֵּימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: מַנְצְפַךְ צוֹפִים אֲמָרוּם.

Shabbat 104a:1

as Rav Ḥisda said: The letters mem and samekh that were in the tablets were standing miraculously. Each letter was chiseled all the way through the tablets. In that case, the segment of the tablets at the center of the samekh and final mem, letters that are completely closed, should have fallen. Miraculously, they remained in place. Consequently, rendering an open mem closed elevates its status. However, if one rendered a closed letter open, he diminishes its status, as Rabbi Yirmeya said, and some say that it was Rabbi Ḥiyya bar Abba who said: The prophets instituted the difference between the open and closed forms of the letters mem, nun, tzadi, peh, kaf. Since the closed letters date back to the Ten Commandments, apparently the prophets introduced the open versions of the letters, which are therefore less significant.

שבת ק״ג ב:י״ג

מֵיתִיבִי: ״וּכְתַבְתָּם״ — שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָה תַּמָּה

Shabbat 103b:13

The Gemara raised an objection from a baraita that interprets the verse: “And you shall write them on the doorposts of your house and on your gates” (Deuteronomy 6:9). “And you shall write them [ukhtavtam]” means that it should be perfect writing [ketiva tamma] with no mistakes, and clear writing.

שבת ק״ג ב:י״ג

שֶׁלֹּא יִכְתּוֹב אַלְפִין עַיְינִין, עַיְינִין אַלְפִין. בֵּיתִין כָּפִין, כָּפִין בֵּיתִין. גַּמִּין צָדִין, צָדִין גַּמִּין. דַּלְתִין רֵישִׁין, רֵישִׁין דַּלְתִין. הֵיהִין חֵיתִין, חֵיתִין הֵיהִין. וָוִין יוֹדִין, יוֹדִין וָוִין. זַיְינִין נוּנִין, נוּנִין זַיְינִין. טֵיתִין פֵּיפִין, פֵּיפִין טֵיתִין.

Shabbat 103b:13

This means that one should not write an alef as an ayin, an ayin as an alef, a beit as a kaf, a kaf as a beit, a gimmel as a tzadi, a tzadi as a gimmel, a dalet as a reish, a reish as a dalet, a heh as a ḥet, a ḥet as a heh, a vav as a yod, a yod as a vav, a zayin as a nun, a nun as a zayin, a tet as a peh, a peh as a tet.

שבת ק״ד א:ג׳

גּוּפָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: מֵ״ם וְסָמֶ״ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: כְּתָב שֶׁבַּלּוּחוֹת נִקְרָא מִבִּפְנִים וְנִקְרָא מִבַּחוּץ, כְּגוֹן: ״נְבוּב״ — ״בובן״, ״רַהַב״ — ״בָּהָר״, ״סָרוּ״ — ״ורס״.

Shabbat 104a:3

The Gemara returns to discuss the matter itself. Rav Ḥisda said: The letters mem and samekh that were in the tablets were standing miraculously. And furthermore, Rav Ḥisda said: The writing on the tablets was read from the inside, from one side of the tablets, and read from the outside, the other side of the tablets, in reverse order. The Gemara cites words that appear elsewhere in the Bible: Nevuv was read as bet, vav, bet, nun; rahav as beit, heh, reish; and saru as vav, reish, samekh.

תלמוד ירושלמי מגילה א׳:ט׳:ב׳-ו׳

רבי אומר אשורית ניתנה התורה וכשחטאו נהפך להן לרעץ וכשזכו בימי עזרא נהפך להן אשורית (זכריה ט׳:י״ב) גם היום מגיד משנה אשיב לך (דברים י״ז:י״ח) וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר כתב שהוא עשוי להשתנות תני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אלעזר בן פרטא שאמר משום רבי לעזר המודעי כתב אשורי ניתנה התורה ומה טעמא (שמות כ״ז:י׳) ווי העמודים שיהו ווים של תורה דומים לעמודים אמר רבי לוי מאן דאמר לרעץ ניתנה התורה עי"ן מעשה ניסים מאן דאמר אשורי ניתנה התורה סמ"ך מעשה ניסים רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא ורבי סימון תריהון אמרין תורת הראשונים לא היה לא ה"א שלהם ולא מ"ם שלהן סתום הא סמ"ך סתום

Check out the Virtual Magic Bowl Archive!

The Jewish Bible: A Material History

David Stern pg. 57

"the amuletic powers attributed to the Torah scroll were frequently invoked in cases of difficult childbirth, even as late as the early modern period. An engraving in an eighteenth-century ethnographic study, P.C. Kirchner's Judisches Ceremonium (Nuremberg, 1724) [below] illustrates a widely practiced custom among Germanic Jews of bringing a Torah scroll into the birthing room"

קידושין ל׳ א:י״א

לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה שהיו אומרים וא"ו (ויקרא יא, מב) דגחון חציין של אותיות של ס"ת (ויקרא י, טז) דרש דרש חציין של תיבות (ויקרא יג, לג) "והתגלח" של פסוקים (תהלים פ, יד) יכרסמנה חזיר מיער עי"ן דיער חציין של תהלים (תהלים עח, לח) והוא רחום יכפר עון חציו דפסוקים

Kiddushin 30a:11

Therefore, because they devoted so much time to the Bible, the first Sages were called: Those who count [soferim], because they would count all the letters in the Torah, as they would say that the letter vav in the word “belly [gaḥon]” (Leviticus 11:42) is the midpoint of the letters in a Torah scroll. The words: “Diligently inquired [darosh darash]” (Leviticus 10:16), are the midpoint of the words in a Torah scroll. And the verse that begins with: “Then he shall be shaven” (Leviticus 13:33), is the midpoint of the verses. Similarly, in the expression: “The boar out of the wood [miya’ar] ravages it” (Psalms 80:14), the ayin in the word wood [ya’ar] is the midpoint of Psalms, with regard to its number of letters. The verse: “But He, being full of compassion, forgives iniquity” (Psalms 78:38), is the midpoint of verses in the book of Psalms.

שבת ק״ד א:ד׳-ז׳

אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֲתוֹ דַּרְדְּקֵי הָאִידָּנָא לְבֵי מִדְרְשָׁא וַאֲמַרוּ מִילֵּי דַּאֲפִילּוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לָא אִיתְּמַר כְּווֹתַיְיהוּ... קוּ״ף — קָדוֹשׁ. רֵי״שׁ — רָשָׁע. מַאי טַעְמָא מְהַדַּר אַפֵּיהּ דְּקוּ״ף מֵרֵי״שׁ — אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין אֲנִי יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בָּרָשָׁע. וּמַאי טַעְמָא מְהַדַּר תָּגֵיהּ דְּקוּ״ף לְגַבֵּי רֵי״שׁ — אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם חוֹזֵר בּוֹ אֲנִי קוֹשֵׁר לוֹ כֶּתֶר כְּמוֹתִי. וּמַאי טַעְמָא כַּרְעֵיהּ דְּקוּ״ף תַּלְיָא — דְּאִי הָדַר בֵּיהּ, לִיעַיֵּיל.

Shabbat 104a:4-7

The Sages said to Rabbi Yehoshua ben Levi: Young students came today to the study hall and said things the likes of which were not said even in the days of Joshua bin Nun. These children who only knew the Hebrew alphabet interpreted the letters homiletically.... The children continued: Kuf: Holy [kadosh], referring to God. Reish: A wicked person [rasha]. Why is the kuf facing away from the reish? This question was phrased euphemistically, as it is the reish that is facing away from the kuf. The Holy One, Blessed be He, said: I am unable look at a wicked person, i.e., the wicked person does not want to look toward God. And why is the crown of the letter kuf turned toward the reish? The Holy One, Blessed be He, said: If the wicked person repents his evil ways I will tie a crown for him like My own. And why is the leg of the kuf suspended and not connected to the roof of the letter? Because if the wicked person repents he can enter through this opening if he so desires.

ספר יצירה א׳:א׳-ב׳

(א) בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י–ה, י-הוה, צ–באות א–להי ישראל א–לוהים חיים ומלך עולם א–ל - שד-י רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר בספר וספור:

Sefer Yetzirah 1:1-2

(1) With 32 mistical paths of Wisdom/ engraved Yah/ the Lord of Hosts/ the God of Israel/the living God/ King of the universe/ El Shaddai/ Merciful and Gracious/ High and Exalted/ Dwelling in eternity/ Whose name is Holy -/ He is lofty and holy -/ And He created His universe/ with three books (Sepharim),/ with text (Sepher)/ with numbers (Sephar)/ and with communication (Sippur)....

שבת ק״ה א:ג׳

רַבִּי יוֹחָנָן דִּידֵיהּ אָמַר: ״אָנֹכִי״, נוֹטָרִיקוֹן: אֲנָא נַפְשִׁי כְּתַבִית יְהַבִית. רַבָּנַן אָמְרִי: אֲמִירָה נְעִימָה כְּתִיבָה יְהִיבָה. אִיכָּא דְּאָמְרִי ״אָנֹכִי״ לְמַפְרֵעַ: יְהִיבָה כְּתִיבָה נֶאֱמָנִין אֲמָרֶיהָ.

Shabbat 105a:3

Rabbi Yoḥanan himself said that the word anokhi that begins the Ten Commandments is an abbreviation for: I myself wrote and gave [ana nafshi ketivat yehavit]. The Rabbis said it is an abbreviation for: A pleasant statement was written and given [amira ne’ima ketiva yehiva]. Some say the word anokhi can be interpreted backwards: It was written, it was given, its statements are faithful [yehiva ketiva ne’emanim amareha].

מנחות כ״ט ב:ג׳

אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות

Menachot 29b:3

§ Rav Yehuda says that Rav says: When Moses ascended on High, he found the Holy One, Blessed be He, sitting and tying crowns on the letters of the Torah. Moses said before God: Master of the Universe, who is preventing You from giving the Torah without these additions? God said to him: There is a man who is destined to be born after several generations, and Akiva ben Yosef is his name; he is destined to derive from each and every thorn of these crowns mounds upon mounds of halakhot. It is for his sake that the crowns must be added to the letters of the Torah.

שבת ק״ד ב:ח׳

תָּנָא: כָּתַב אוֹת אַחַת וְהִשְׁלִימָהּ לְסֵפֶר, אָרַג חוּט אֶחָד וְהִשְׁלִימוֹ לְבֶגֶד — חַיָּיב. מַאן תַּנָּא? אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר אַחַת עַל הָאָרִיג — חַיָּיב. רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, לְהַשְׁלִים שָׁאנֵי.

Shabbat 104b:8

A tanna taught in a baraita: If one wrote a single letter and thereby completed a book, or if one wove a single thread and thereby completed an entire garment, he is liable. The Gemara asks: Who is the tanna whose opinion is cited in the baraita? Rava bar Rav Huna said: It is the opinion of Rabbi Eliezer, who said: One who adds a single thread to a previously woven fabric is liable for weaving. Rav Ashi said: Even if you say that in accordance with the opinion of the Rabbis, one who does so to complete a garment is different. Even if he is not liable for weaving, he is liable at least for striking a blow with a hammer to complete the production process of a vessel.

משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ז׳:א׳

(א) מִצְוַת עֲשֵׂה עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל לִכְתֹּב סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא יט) ״וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה״. כְּלוֹמַר כִּתְבוּ לָכֶם תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁירָה זוֹ, לְפִי שֶׁאֵין כּוֹתְבִין אֶת הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת פָּרָשִׁיּוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו סֵפֶר תּוֹרָה מִצְוָה לִכְתֹּב מִשֶּׁלּוֹ. ואִם כְּתָבוֹ בְּיָדוֹ הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ קִבְּלָהּ מֵהַר סִינַי. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִכְתֹּב אֲחֵרִים כּוֹתְבִין לוֹ. וְכָל הַמַּגִּיהַּ סֵפֶר תּוֹרָה וַאֲפִלּוּ אוֹת אַחַת הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ כְּתָבוֹ כֻּלּוֹ:

Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 7:1

(1) It is an affirmative precept binding upon every individual Israelite to write a scroll of the Law for his own use, as it is said, "Now therefore write ye this Song for you" (Deuteronomy 31:19). As the Torah is not written in separate sections, this text means, "Write for yourselves the Torah in which this Song is contained." Even if one's ancestors have left a person a scroll, it is a religious duty to write a scroll at his own expense. If he wrote it with his own hand, it is accounted to him as if he had received it from Sinai. If one does not know how to write a scroll, he should get others to write it for him. He who corrects a scroll, even a single letter of it, is regarded as if he had written it completely.